» «
הפרלמנט היווני
הפרלמנט ההלני
#על בית הפרלמנט של יוון

"הפרלמנט ההֶלֶנִי" הוא בית הפרלמנט היווני (Greek Parliament) והוא שוכן במבנה המרשים ביותר בכיכר סינטגמה. "ווּלִי", כמו שמכנים אותו כאן, נבנה בין השנים 1836-1842 ושימש בתחילה כארמון למלכי יוון. כיום יושב בו הפרלמנט היווני וניתן לבקר בעיקר בספריה המרכזית שנמצאת בו.

התיירים הרבים מגיעים אליו, בעיקר בכדי לצפות בטקס חילופי המשמר שליד קבר החייל האלמוני. את הטקס עורכים שומרי הנשיאות, הלבושים בתלבושת היוונית המסורתית.

בשנת 1843, כשנחנך הארמון שהוא היום בניין הפרלמנט, עבור המלך החדש, אותון מבוואריה, אמור היה הבניין המפואר להיות הארמון המלכותי של מלך יוון. המלך הזה היה ממוצא אוסטרי והומלך על ידי המעצמות, שנתנו את חסותן ליוון, לאחר שכמה שנים לפני כן הכריזה על עצמאותה מהאימפריה העות'מנית.

אגב, אותו מלך, שהיה במקביל גם נסיך בוואריה, לא הספיק למלוך הרבה זמן ביוון. לאחר מרד עממי שהתרחש באוקטובר 1862, הוא גורש מיוון והמלוכה בה הופסקה לחלוטין.


#אדריכלות בניין הפרלמנט היווני
המבנה המרשים שבו יושב הפרלמנט היווני כיום, תוכנן ונבנה כארמון למלך, באמצע המאה ה-19. הוא נבנה בהתאם לסטנדרטים המקובלים לארמונות אירופיים, אם כי בתקציב מוגבל לעומתם.

צורת הבניין גיאומטרית והוא מעוצב בסגנון הבנייה הניאו-קלאסי. שמתם לב אולי, שהוא חסר את העיטורים הרבים של הסגנון. הסיבה לכך היא שתוך כדי הבנייה של הארמון, אזל התקציב ולא נשאר כסף לקישוטים ולעיטורים החסרים, אז הוא נשאר כך.

אגב, לא חסרו בעיות נוספות בארמון חסר המזל. ודאי יעניין אתכם לדעת שבארמון בן 365 החדרים, היה עד השיפוץ שנעשה בו בשנת 1910, רק חדר אמבטיה אחד!


מבט מקרוב:

https://youtu.be/TIg4YlldMhk


מהאוויר:

https://youtu.be/O4s2ctz9j6w?end=1m50s
מגדל הקפסולות בגינזה
מגדל הקפסולות בגינזה
#על מגדל שבנוי מקפסולות קטנות

מגדל הקפסולות נאקאגין (Nakagin Capsule Tower) שבשכונת גינזה, מזכיר יותר ערימה גבוהה של מכונות כביסה מאשר בניין מגורים. אבל המגדל הזה בנוי מ-140 קפסולות צפופות, יחידות מגורים זעירות, שעוצבו במקור כך שישרתו דיירים בודדים, עם דגש על אנשי עסקים יחידים.

המגדל נבנה בתחילת שנות ה-70 והושלם בשנת 1972. הוא תוכנן על ידי האדריכל היפאני קישו קורוקאווה, כמגדל מגורים ומשרדים. מיום השקתו הוא היווה דוגמה למבנה פורץ דרך, שהציע פתרון חליפי למגורים עירוניים בדירות גדולות ובזבזניות, אלטרנטיבה שנראתה מתאימה היטב למטרופולין הצפוף בעולם ששמו טוקיו.

המגדל, שנחשב לאחד המבנים החשובים והמפורסמים ביפאן, התבסס על קפסולות, או תאים, שיוצרו בייצור המוני. הם נועדו במקור לשמש כיחידות מגורים אישיות, או כמשרדים זעירים. בכל קפסולת מגורים, למשל, נכללו מקלחת ושירותים, לצד מיטה, טלוויזיה וטלפון. הכיוון היה לאפשר לינה זולה בעיר, לאנשים שמתגוררים רחוק ומעוניינים להישאר בטוקיו ללילה.

אבל חזון לחוד ומציאות ממש לחוד. על אף שהוא נחשב לאייקון של תנועת האוונגרד היפאנית "מטבוליזם", המגדל האקסצנטרי הזה נועד להיהרס. הסיבה היא שהקפסולות, שבמקור היו אמורים להחליף כל 25 שנה, לא הוחלפו כלל והגיעו למצב של הזנחה קשה, מה שהוביל את הבניין למצבו הקשה והפך אותו למיועד להריסה.

ואכן, לאחר שנרכש על ידי קרן השקעות מקומית, יועד המגדל להריסה ובמקומו הודיעו בעלי הקרקע שיבנו מגדל חדש ויוקרתי. יתכן שכשאתם בטוקיו זה כבר קרה ולא תראו את החלוץ שהקדים את מלונות הקפסולה והפתרונות המודרניים האחרים, חלוץ שהלך לעולם שכולו נדל"ן...


מבט מקרוב:

https://youtu.be/mkJN1598zqA


ועוד אחד:

https://youtu.be/FWRkId55bqM
בניין עיריית מוסקבה
בניין עיריית מוסקבה
#על בניין העירייה הוותיק של העיר

בניין עיריית מוסקבה (Moscow city hall), או ליתר דיוק בניין עיריית מוסקבה הישן, נמצא במספר 13 של רחוב טברסקיה, אחד הרחובות הראשיים במוסקבה.

בכיכר טברסקאיה פלושאד, ממש מול בניין העירייה תוכלו לראות את פסלו של הנסיך הרוסי יורי דולגורוקי מהמאה ה-12. האיש היה נסיך קייב וגם נסיך רוסטוב-סוזדל והוא נחשב למייסד ההיסטורי של העיר מוסקבה, בשנת 1147.
בניין הרייכסטאג
בניין הרייכסטאג
#על המבנה ההיסטורי עם כיפת הזכוכית המודרנית

אם רוצים להבין את התהפוכות שעברו על גרמניה במאות האחרונות, אין כמו הרייכסטאג, משכן הפרלמנט הגרמני, כדי לסמל אותן. מדובר במבנה מרשים שנבנה במאה ה-19. מאז איחוד גרמניה הפך בניין הרייכסטאג להיות שוב מבנה הפרלמנט של גרמניה המאוחדת. בתוכו יושב הבונדסטג - בית הנבחרים הפדרלי.

שריפת המבנה המקורי של הרייכסטאג נתנה להיטלר את התירוץ לחוקק חוקים אנטי-דמוקרטיים ולהתחיל במסלול השגעון שיהפוך למסע ההרג וההשמדה של כל אירופה ומיליונים רבים בה. התמונה המפורסמת של חיילי הצבא הרוסי המניפים את הדגל הסובייטי מעל גג הרייכסטאג ההרוס הייתה לסמל המפורסם ביותר של תבוסת המשטר הנאצי.

לא פלא שעם איחוד ברלין בשנת 1989, החליטו הגרמנים לחזור ולקיים את הפרלמנט שלהם ברייכסטאג, אבל לתת לו אופי מודרני וחדש יותר. בשיפוץ הנרחב הם הוסיפו את כיפת הזכוכית השקופה שמעליו והיא מסמלת מבחינתם את השקיפות של השלטון הגרמני הדמוקרטי. כיפת הזכוכית הזו מאפשרת תצפית יפה על העיר ברלין. במרכז הכיפה מסופר על ההיסטוריה של הבניין, שחלקים רבים פתוחים בו לציבור וממרפסתו ניתן לצפות בנוף הפנורמי של ברלין.

ניתן לראות מכאן את הגנים הנהדרים של פארק טירגארטן שנמצא בסמוך ואת כיכר פוטסדאם המודרניסטית, על בנייניה הענקיים.

מתוך כיפת הבניין ניתן לצפות גם אל אולם המליאה, שבו יושב הפרלמנט הגרמני ומקבל החלטות.


#על שריפת הרייכסטאג
עד לשנת 1933, שימש בניין הרייכסטאג כמושבו של הפרלמנט בגרמניה. השריפה שפרצה במבנה, פחות מחודש לאחר מינויו של היטלר, עתידה לשנות את ההיסטוריה הגרמנית והעולמית.

השריפה ברייכסטאג, שאירעה בערבו של 27 בפברואר 1933, פרצה בשעות הערב. כשדווח למשטרת ברלין על השריפה, נראתה האש כשהיא מתפשטת מכמה מוקדים בו-זמנית, סימן להצתה. פיצוץ עז הביא להריסה של אולם המליאה של הפרלמנט הגרמני. השוטרים שהגיעו למקום מצאו בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר וחצי ערום, תמהוני ומבולבל בשם מרינוס ואן דר לובה.

אותו מרינוס ואן דר לובה היה קומוניסט מובטל, שהגיע לגרמניה במטרה למחות על עליית הנאצים לשלטון. לטענת המשטרה הוא הודה שהצית את הבניין בכוונה לעורר מרד פועלים כנגד הנאצים. מאוחר יותר, הוא הודה בחקירתו בעינויים, בהצתת הבניין, אך הכחיש בתוקף שפעל כחלק מקשר קומוניסטי נגד הנאצים.

למרות זאת, מיהר הרמן גרינג להודיע להיטלר ולראשי המדינה שהגיעו למקום שמדובר בקשר קומוניסטי והיטלר ציווה לאסור את ראשי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. למחרת היטלר מיהר להכריז על מצב חירום ושכנע את הנשיא פאול פון הינדנבורג לחתום על מה שכונה "צו שריפת הרייכסטאג". זה נעשה לדבריו, למען "הגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים".

הצו ביטל שבעה סעיפים בחוקת רפובליקת ויימאר, ואיפשר לממשלה לפגוע בחופש האישי, בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, בחופש ההתארגנות ובזכות לפרטיות. הותר בו לממשלה לערוך חיפושים כרצונה, להחרים רכוש ולהטיל עונש מוות על שורה ארוכה של פשעים.

היטלר מיהר להורות על מעצרם של כ-4,000 איש שנתפסו בגל מעצרים. רובם היו קומוניסטים, אך היו בהם גם מנהיגים יריבים לנאצים, ביניהם סוציאל־דמוקרטים וליברלים, לא מעט אנשי דת וכמובן יהודים. למרות החסינות הפרלמנטרית שלהם, נעצרו גם חברי פרלמנט גרמנים. למרבה הציניות הוכנסו כולם ל"מעצר הגנתי", כביכול בכדי להגן עליהם...

כך הייתה שריפת הרייכסטאג לשלב משמעותי בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון בגרמניה ובהשלטת שלטון אימים בה. היטלר מיהר לנצל את האירוע על מנת להיפטר ממתנגדיו, ולבסס שלטון עריצות אנטי-דמוקרטי, תוך שהוא מתנער משרידי חוקת הרפובליקה של ויימאר. בכך הוא סימן את מה שבתוך 6 שנים יהפוך למלחמה העולמית הגדולה והאיומה בהיסטוריה.


#אדריכלות הרייכסטאג
כעיר שנבנתה כמעט מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה, הסגנון שמשלב שמירה על הישן ביחד עם חדש, מאפיין את ברלין המודרנית. כך שופץ גם מבנה הרייכסטאג.

כשמסתכלים במבנה הרייכסטאג נדמה שאין קשר בין המבנה ובין הדום, הכיפה המודרנית שהודבקה לו. השילוב בין המבנה בסגנון הקלאסי לבין כיפת הזכוכית בסגנון המודרני, משווה למבנה ללא ספק את מראהו המיוחד.

ואכן, הכיפה, ה-Dom, שייכת לעידן חדש מהזמן שבו נבנתה חזית המבנה. היא נוספה לו מעל 100 שנים מאוחר יותר, לאחר נפילת החומה, כששופץ בניין הרייכסטאג והפך להיות מבנה הפרלמנט של גרמניה המאוחדת.

גם לאחר השיפוץ נשמרה חזית המבנה המקורית, מה שמוביל אכן לניגוד הבולט שבין הכיפה לחזית המבנה. המבנה עצמו נבנה על עמודים. את החזית שוברים חלונות מקושתים וביניהם ממוקמים פסלים רבים, לאורך כל החזית.


#טיפים
יש להירשם מראש לביקור בבניין הרייכסטאג. עשו זאת מראש, דרך אתר האינטרנט של בניין הרייכסטאג (ראו בקישור שלמטה). אם האישור לא הגיע למייל, בדקו בתיבת הספאם או הירשמו שנית. היו כאלה שלא נקלט להם.

הביקור בבניין הרייכסטאג אינו כרוך בתשלום.

שימו לב לימי הפתיחה. במועדים וחגים גרמניים סגור.

התצפית בשעות הערב נפלאה!


מבט ב-360 מעלות על הרייכסטאג:

https://www.youtube.com/watch?v=ShF5tl5sg1c

אדריכלות

קאסה אמטייה
קאסה אַמַטְיֵיה
#עוד בית מודרניסטה שתכנן קדפאלק

קאסה אַמַטְיֵיה, הבית המדהים עם הכתר, משלב את הסגנון הניאו-גותי והאר-נובו. חזיתו עוצבה בהשראת הבתים בהולנד. הבניין תוכנן על ידי האדריכל ז'וזף קדפאלק, שעבד עליו ביחד עם כמה מהאמנים ובעלי המלאכה המשובחים ביותר בברצלונה, ביניהם אוסבי ארנאן ואלפונס ג'וג'ול. הבית נבנה בין השנים 1898-1900.

קאסה אמטייה, ביחד עם קאסה באטיו הסמוך לו (שתוכנן על ידי גאודי) וקאסה לֶאוֹ מוֹרֵרַה (Casa Lleó Morera) הם חלק מה"מַנְסָנַה דֵה לה דיסְקוֹרְדְיַה" (Mansana de la Discordia). שלושת הבתים האלו הם שיפוץ של מבנים שהיו קיימים לפני כן. הבניין המקורי של הקאסה אמטייה נבנה על ידי אנטוני רוברט בשנת 1875.

האדריכל התבסס בעיצובו על האחוזה הקטלאנית הטיפוסית, תוך שילוב אלמנטים גרמניים, כמו אותו כרכוב מסולסל המודגש באריחי קרמיקה. הבית אמנם נראה כמו ארמון יחיד, אך הוא בעצם גוש שמכיל בתוכו הרבה דירות.

במקור, תוכנן הבניין כך שישמש בית מגוריו של השוקולטייר המוכר אנטוני אמטייה. תוכלו לבקר בחנות למוצרי שוקולד שנמצאת בו ואף במטבח הבית. שימו לב במיוחד לתקרת הזכוכית הצבעונית שבו.


#מהו סגנון המודרניסטה?
סגנון המודרניסטה הוא בעצם הגרסה הקאטלאנית של סגנון האדריכלות והאמנות הפלסטית שנקרא בצרפתית "אר-נובו". הוא מאופיין בהשראה חזקה מהצומח, דגש על צבעוניות רבה, על קווים טבעיים ומעוגלים ועל חומרים פשוטים ומקומיים. האדריכל הכי מפורסם במודרניסטה היה גאודי, שהסגנון ממש מזוהה איתו. הוא השתמש בעקרונות הסגנון שוב ושוב והשתמש במוטיבים כמו הקירות המעוגלים והמזכירים גלים והימנעות כמעט קבועה ממשטחים ישרים. הוא לא היחיד שעיצב בסגנון המודרניסטה - היו אדריכלים נוספים שכיכבו בסגנון זה בברצלונה, כמו ז'וזף פואיג אי קאדאפאלק ולואיס דומנק אי מונטאנר.

מבט מקרוב על הבית:
https://www.youtube.com/watch?v=slOXzpdqjgw
מגדל השארד
מגדל השארד
#על המגדל הגבוה במערב אירופה
מגדל השארד (The Shard), גורד השחקים המרשים, ידוע גם בכינויו "מגדל גשר לונדון". כפי הנראה זה מפני שהוא נמצא בסמוך אליו. גובהו של מגדל השארד הוא כמעט 310 מטרים ויש בו 95 קומות. הבניין המעניין מזכיר "קרחון העולה מן התמזה". הוא עוצב על ידי האדריכל האיטלקי רנצו פיאנו, אותו אדריכל שעיצב את מרכז פומפידו בפריז. המגדל הזה הוא מהגבוהים שבבנייני בריטניה והאיחוד האירופי.

בנייתו של הבניין התחילה בשנת 2009 והסתיימה ב-2012. אם אתם חושבים שהיה קל לשכנע את תושבי האזור והפעילים בסביבה שנכון לבנות אותו, אתם טועים. בשלב מסוים אפילו ניתנה אזהרה בידי אונסק"ו כי הסטטוס של גשר לונדון כמורשת עולמית עלול להיפגע. האזור שבו נבנה המבנה, היה מרכז של עוני ואבטלה בעיר. זה היה ההפך הגמור מהבניין היוקרתי הזה, שבו נמצאים מלון חמישה כוכבים ומסעדות בעלות כוכבי מישלן.

החלק המעניין ביותר במגדל הוא התצפית המרהיבה שיש בו, המציעה מבט גבוה במיוחד אל העיר לונדון כולה. עלו במעלית אל הקומה ה-69 ושם תמצאו את התצפית. בקומה ה-72 יש גם חלק חיצוני בחלקו.

לחובבי המזכרות והמתנות, יש חנות מזכרות בקומה ה-68.


#להיתקע בבניין הגבוה ביותר
אנחנו לא רוצים להפחיד אתכם, במיוחד אם החלטתם להיכנס לגורד השחקים הגבוה ביותר במערב אירופה, אך בשנת 2013 האטרקציה הפכה למאורע לא נחמד במיוחד בעבור כמה מבקרים. יותר מ-200 תיירים שעלו במעלית של הבניין, נתקעו בגובה של 243 מטר מעל פני הקרקע, לאחר שזו הפסיקה לעבוד בשל חשש לפריצת שריפה במקום. המבקרים נשארו תקועים בבניין, במשך יותר משעה שלמה. אנחנו יכולים רק לדמיין מה עבר על הקלסטרופובים מביניהם. המבנה המרשים, שכנראה מציע את נקודת התצפית המרהיבה ביותר בלונדון, היה פחות נעים באותו היום...


# על מחלוקות ויוקרה
אחת מהמחלוקות הידועות של תושבי לונדון היא האם נכון לבנות לגובה או לא. מי שתומכים בבנייה לגובה, מסבירים שהעיר צריכה להתאים את עצמה למאה ה-21, לשדר מודרניות וחדשנות ולתת למגדלי הזכוכית לקבל את מקומם כחלק מחזות העיר.

האחרים טוענים שהיופי של העיר הם הבתים הנמוכים מהתקופות השונות, בעיקר מהתקופה הוויקטוריאנית והתקופה הג'ורג'יאנית, ושהיא לא חייבת ליישר קו עם הערים המודרניות בעולם.

מגדל השארד הוא אחד מהמבנים מעוררי המחלוקת, בעיקר מפני שהוא בוטה ביוקרתו. בבניין ישנם משרדי יוקרה מרשימים, מלון דירות מפואר ומסעדות יקרות. השמועה מספרת שבמהלך השבוע מתכנסים האנשים היפים ביותר בלונדון בברים המזמינים שבבניין, אלו הנמצאים בקומות ה-31 וה-32, והם מגיעים ללגום מעט אלכוהול איכותי אל מול הנוף עוצר הנשימה.

מבט מקרוב על מגדל השארד:
https://www.youtube.com/watch?v=Qdgk_de8hrM
קאזה ויסנס
קאזה וִיסֶנְס
#על הבית הראשון שיצר גאודי בברצלונה

קאסה וִיסֶנְס הוא עוד אחת מיצירות המופת של גאודי, למעשה, זוהי הראשונה מיצירותיו בברצלונה. בבניין ניתן לראות את ההשפעה המזרחית על גאודי בשנים האלו - קווים פשוטים, בנייה מאבן ולבנים אדומות חשופות, קירות מצופים באריחי קרמיקה היוצרים פסיפסים צבעוניים ועיטורי פרחים, על פני תקרתם של חדרי הבית. קירות המבנה חלקם ישרים וחלקם מעוגלים. על הגג ארובות ומגדלים קטנים בצורת מקדשים. רבים מרהיטי הבית שבתוך המבנה עוצבו גם הם על ידי גאודי.

הסיפור המצחיק הוא שבגלל השימוש הרב באריחים (גם בקירותיו הפנימיים של הבית), פרשה לה השמועה כנפיים ורבים טעו לחשוב כי וִיסֶנְס, בעל הבית שבשבילו הוא תוכנן, היה יצרן אריחים.

ואכן, בית המגורים הזה, קאזה וִיסֶנְס, נבנה בעבור התעשיין מנואל וִיסֶנְסאי מונטַנֵר (Manuel Vicens i Montaner) בין השנים 1883-1888. לא סתם ארכו העבודות 5 שנים. בעל הבית נתקל בקשיים כלכליים, שעיכבו את העבודה. הבניין, כמו הרבה מבניניו של גאודי, בנוי בסגנון המודרניסטה. יש בו ארבע קומות - הראשונה משמשת מחסן, השנייה והשלישית משמשות למגורים והרביעית היא עבור המשרתים. בשנת 1899 נמכר הבית בידי אלמנתו של וִיסֶנְס. בשנים שלאחר מכן הוא שופץ לא פעם.

בשנת 2005 הוכרז הבית כאתר מורשת עולמית. בשנת 2017 נפתח הבית ומשמש כמוזיאון פתוח למבקרים. במקור הביא הבית לידי ביטוי את הסגנון האוריינטליסטי, שמאד מזוהה עם גאודי של תחילת הדרך. חשוב לציין שבדרך כלל מבנים בבעלות פרטית, גם אם תוכננו על ידי אדריכלים מוכרים מאד, אינם פתוחים לציבור. אך זהו אחד המבנים יוצאי הדופן שבהם.


#מהו סגנון המודרניסטה?
סגנון המודרניסטה הוא בעצם הגרסה הקאטלאנית של סגנון האדריכלות והאמנות הפלסטית שנקרא בצרפתית "אר-נובו". הוא מאופיין בהשראה חזקה מהצומח, דגש על צבעוניות רבה, על קווים טבעיים ומעוגלים ועל חומרים פשוטים ומקומיים. האדריכל הכי מפורסם במודרניסטה היה גאודי, שהסגנון ממש מזוהה איתו. הוא השתמש בעקרונות הסגנון שוב ושוב והשתמש במוטיבים כמו הקירות המעוגלים והמזכירים גלים והימנעות כמעט קבועה ממשטחים ישרים. הוא לא היחיד שעיצב בסגנון המודרניסטה - היו אדריכלים נוספים שכיכבו בסגנון זה בברצלונה, כמו ז'וזף פואיג אי קאדאפאלק ולואיס דומנק אי מונטאנר.

מבט מקרוב על הבית:
https://www.youtube.com/watch?v=zD5l6RxiTN0
מצפה אדם
מצפה אדם
#על המצפה


הבניין האייקוני המדהים של מצפה אדם נמצא ממש ליד מכון הסרטים ה-EYE ומול התחנה המרכזית. הוא היה בעבר בניין רב קומות נטוש שהפך לאחד ממרכזי התיירות המובילים באמסטרדם. תוכלו להגיע אליו באמצעות מעבורת. זוהי התצפית המרשימה ביותר של אמסטרדם. ממנה תוכלו לראות את המרכז ההיסטורי של העיר, את הנמל, את הנוף והתעלות. מעבר לזה, תוכלו לראות כאן תערוכה אינטראקטיבית שתשלים לכם את החוויה. התערוכה עוסקת בהיסטוריה ובתרבות של אמסטרדם.

עם זאת, אסור לכם לדלג על האטרקציה המדליקה ביותר במצפה. הנדנדה הגבוהה ביותר באירופה נמצאת ממש כאן. היא מכונה "Over the Edge" והיא נפתחה למבקרים ממש לאחרונה, בשנת 2016. מאה מטרים מעל הקרקע, כשכל אמסטרדם מתחת לרגליכם, לא תוכלו להירגע מהאדרנלין שיזרום בגופכם. תהנו!


בית בן-גוריון
בית בן-גוריון בתל אביב
#על הבית של ראש הממשלה הראשון ומייסד מדינת ישראל
בית בן-גוריון בתל אביב הוא הבית שנמצא בשדרות בן-גוריון 17 בתל אביב, ביתו הפרטי של בן גוריון בתל אביב.

הבית שימש למגוריהם של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של ישראל. כמובן שהוא חי בו עם משפחתו, בין השנים 1931 ל-1973. זאת במקביל לחיים שניהל בבית ראש הממשלה בירושלים ובצריף שאותו קיבל כשעבר לגור בשדה בוקר.

את הבית בן שתי הקומות קנו דויד בן גוריון ופולה אשתו בתשלומים ונכנסו לחובות לא קטנים, שהגיעו אז לסך 1,000 לירות מנדטוריות, פחות משקל של ימינו, אך המון כסף באותה תקופה. הוי הצניעות של המנהיגים באותה תקופה...

את הבית תכנן המהנדס דוד טוביה ומחירו היה 350 לירות ארץ ישראליות. הוא נבנה על אדמות הקרן הקיימת במה שתהיה שכונת הפועלים חדשה.

בסוף חייהם של פולה ודויד בן גוריון שימש הבית לסירוגין, עם צריפם בשדה בוקר, כביתם של השניים, עד לפטירתו של בן-גוריון בשנת 1973.

מאז, הבית משמש מוזיאון שמנציח את המנהיג שייסד את מדינת היהודים והכריז עליה. בקומה השנייה של הבית הזה ממש, הוא הצליח לשכנע ולזכות בהסכמתו של משה שרת להצביע בעד הכרזת המדינה, צעד שדומה שרוב הממשלה היה איכשהו נגדו. בהסכמה זו שינה בן גוריון את התמונה והוביל לצעד ההיסטורי, שבזכותו כולנו כאן, במדינת היהודים העצמאית והחופשית.


#מבנה הבית
בקומה א' נמצא חדר האורחים משפחתי והמטבח, שבו סעד דוד בן-גוריון את ארוחותיו. בו נמצאים חדרה של הבת רננה, ממנו ניהל בן גוריון את מבצע סיני בימיו הראשונים, בהיותו חולה. "בחדר של פולה"
שהה בן-גוריון בימיו האחרונים לחייו, לפני שאושפז ונפטר בבית החולים "שיבא".

בקומה השניה השתמש דוד בן-גוריון בלבד. היה בה חדר-שינה וארבעה חדרי ספריה. בהם עבד, כתב את יומנו, התכתב ואירח מבקרים וחברים. ליד השולחן העגול ניהל התייעצויות בפורום רחב יותר הבית הושאר במצבו בעת שגרו בו הזוג בן גוריון והכל הושאר על מקומו.

בקומה השניה ספריית ענק שכוללת מעל 20,000 ספרים שונים, ב-11 שפות שונות, שבן גוריון ידע.

בצוואתו, הוריש בן-גוריון את הבית למדינת ישראל. הבית נפתח לציבור, ומשמש מאז כמוזיאון לזכרו ולהנצחת מורשתו של בן-גוריון.


#טיפים חשובים
הכניסה אל הבית היא ללא תשלום.

ניתן לתאם ביקורי קבוצות בטלפון: 03-5221010 או דוא"ל: info@bg-house.org


מבט מקרוב:

https://youtu.be/lZcR6HaxgvI
התיאטרון העירוני של ורנה
#על בניין התיאטרון שבכיכר העצמאות

בניין התיאטרון העירוני (Stoyan Bachvarov) של ורנה הוא אחד הבניינים היפים ביותר בעיר. המקום נבנה בתחילת המאה ה-20, בסגנון הבארוק. מאז הוא מהווה את ביתן הרשמי של קבוצת התיאטרון של ורנה ושל להקת האופרה העירונית.

יוזם בניית התיאטרון החדש הוא ראש העיר איוון צרוב, מי שהיה פעיל תרבותי וחינוכי. ב-1909, בישיבת העירייה הראשונה שלו כראש עיר נבחר, הוא העלה, את הרעיון לבניית בית חדש לתיאטרון שבעיר. באותה ישיבה הוחלט על המיקום והצורך בבניין תיאטרון חדש והשאר - היסטוריה.

בין השאר, במשכן התיאטרון מתקיימים בכל קיץ, אירועי פסטיבל הקיץ של ורנה.

אטרקציה נחמדה מחוץ לתיאטרון היא המזרקה שבחזיתו, המהווה מקום להפסקה קלה ונקודת מפגש לתושבי העיר.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/XiyxizsCfbU
תיבת הוּמְבּוֹלְדְט
#על המבנה המודרניסטי המרשים

סמוך לקצה המזרחי של שדרת אונטר דן לינדן, מול אי המוזיאונים, לוסט גארטן וה"דום", נמצא מבנה משושה ובעל חזות עתידנית, עשוי קורות מתכת וזכוכית שנקרא "תיבת הוּמְבּוֹלְדְט" (Humboldt-Box).

תיבת הומבולדט הייתה אמורה להיות מבנה זמני בעיר, שתוכנן במקור לפרק אותה בגמר השימוש, אבל היא הפכה לאטרקציה אדריכלית כה מסקרנת, שמשכה צופים ומתעניינים מכל העיר ומקרב התיירים הרבים שפוקדים אותה. לכן הוחלט להשאירה בקביעות בעיר.

המבנה, שנבנה בהשקעה כספית ויצירתית רבה, תוכנן על ידי שלישיית האדריכלים הברלינאים, קרוגר, שוברט וואנדרייקה, בפרויקט שעלה 590 מיליון יורו.

הוא מתנשא לגובה של 28 מטרים, עשוי קורות פלדה ומצופה זכוכית כחולה. יש בו מגוון חללים, המשמשים לאירועים, תצוגות ותערוכות אמנות מרתקות, שעוסקות בין היתר בארמון המתוכנן במקום.

למסעדת הומבולדט-טראסן, שממוקמת במבנה, יש שתי מרפסות חיצוניות בגובה של 21 מטרים מעל פני הקרקע. מהמרפסות הללו ניתן לראות את הנוף הנפלא של מרכז העיר לכל הכיוונים.


מבט מקרוב על המבנה:

https://www.youtube.com/watch?v=yXCFtUcbY_g
בית הנקודות
#על בית כרית הסיכות שמוקדש לסאראמאגו

בית הנקודות (Casa Dos Bicos) הוא בית בליסבון שחזיתו עשויה בצורות גאומטריות בולטות, המקנות לו מרחוק צורה של כרית סיכות גדולה.

הבית, שבשכונת אלפמה, נבנה בשנת 1523, בהוראת בנו של אפונסו דה אלבקרק, המשנה למלך הודו באותם ימים.

את חזית המבנה עיצבו האדריכלים סנטה ריטה פרננדס (Santa Rita Fernandes) ומנואל ויצ'נטה (Manuel Vicente), בהשראה איטלקית ברורה ובסגנון המשקף את אדריכלות אירופה של תחילת המאה ה-16.

כמו בתים רבים בעיר, גם בית הנקודות ניזוק קשות ברעידת האדמה שפגעה בעיר ב-1755. אבל הבניין שרד ובשנת 1981 הוא שוחזר במלואו, בהתאם לעיצוב המקורי שלו.

כיום משמש הבניין את קרן סאראמאגו, על שמו של ז'וזה סאראמאגו, הסופר הפורטוגזי המפורסם, שזכה בפרס נובל לספרות לשנת 1998. יש בבית תערוכת קבע המוקדשת לסופר, שהוא גאוות פורטוגל. היא סוקרת את חייו, בתמונות ובסרטים, עם תצוגה של תרגומי ספריו לשפות העולם הרבות. בבית גם שחזור של חדר העבודה שלו.

במותו ביקש סאראמאגו שיטמנו את אפרו ליד הבניין, מתחת לעץ זית שיובא מכפר הולדתו אזיניאגה, הנמצא כ-100 ק"מ מליסבון. לבקשתו, הוצב ליד העץ ספסל התייחדות ומעליו לוחית נחושת שצורתה כטביעת רגל של פיל, לזכר ספרו "מסע הפיל".


#טיפים
למעט התערוכה, הבית לא פתוח לקהל הרחב.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/pM9Ud_v9vsU
בּוֹסְקוֹ וֶרְטִיקָלֶה
#על המגדלים עם היערות האנכיים במילאנו

מגדלי ''בּוֹסְקוֹ וֶרְטִיקָלֶה' (Bosco Verticale) או "היער האנכי" שבעיר מילאנו הם דוגמה למגדלים המעוררים פליאה, לא בשל גובהם או הפאר שלהם, אלא בגלל שהם הראשונים בעולם שהחזירו את תפארת הגנים התלויים של בבל. מדובר ב"מגדלים חיים" שבהם מגדלים הדיירים עצים באוויר, עצים של ממש.

לא סתם נבחרו מגדלי "בוסקו ורטיקל" (Bosco Verticale) המיוערים שבמילאנו לגורדי השחקים הבינלאומיים המצטיינים לשנת 2014. המגדלים שעוצבו על ידי האדריכל האיטלקי סטפאנו בוארי, צוינו כדוגמה מרהיבת לשילוב וסימביוזה בין אדריכלות לטבע. שכן, במגדלים שמתנשאים לגובה של מעל 100 מטרים, יש מעל אלף מיני צמחים. הותקנו בהם מערכות מים אפורים, שמאפשרים השקיה במי מקלחת והם מצוידים במערכות של פנלים סולאריים, לייצור של חשמל וחימום המים, באמצעות אנרגיית השמש. כך יצרו בהם סביבת מיקרו-אקלים שחוסכת באנרגיה, תורמת לסביבה ולשיקומה האקולוגי ומאפשרת קיום של חיים הרמוניים של אדם וצמחיה זה לצד זה.

יתרון סביבתי נוסף במגדלים הללו הוא בחיפוי האקוסטי ובהפחתה של זיהום הרעש שחוסמים העצים והצמחייה שבמרפסות הדירות ביער האנכי הזה. הם גם מסייעים להקטנת זיהום האוויר והאבק בדירות, חוסמים את השמש הישירה הנכנסת אל הדירות בעונות החמות ומקטינים את הפרעת הרוחות לחיי הדיירים.


הנה היער האנכי שעל מגדלי "בוסקו ורטיקל":

https://youtu.be/T0xqRj8zGQE


והגנים התלויים של מילאנו מהאוויר:

https://youtu.be/lGefukU8MCc
רחוב האבירים
#על רחוב של מסדר האבירים הצלבנים ברודוס

רחוב האבירים (Knights' Street) או שדרת האבירים של רודוס, הם שמותיו של הרחוב העתיק בו שכנו בתי האבן של ה"לשונות", שהיו האגודות הלאומיות, קבוצות האבירים שמהם הורכב מסדר ההוספיטלרים. כאן היו בתי המגורים של האבירים הללו. כל בית נבנה בצורה אחידה, כשבקומת הקרקע היו הסוסים והקומות העליונות נועדו לאבירים.

זהו הרחוב המפורסם, החשוב והמרשים ביותר באזור הקולקיום (Collachium) שבעיר העתיקה. הוא מוביל לארמון של הגרנד מסטר, "האדון הגדול". הרחוב כולו מרוצף אבנים שחורות לבנות ואין בו הרבה פעילות, כי בבתים העתיקים פועלים כל מיני גופים ממשלתיים.

בבנייני אבן המרשימים, בעלי הקשתות הגותיות, נהגו האבירים לא רק ללון. כאן התכנסו האבירים בימי הביניים לארוחות המשותפות. יש כאן בית לכל אחת משבע קבוצות האבירים ב"לשונות" של המסדר. ה"לשונות" הללו כוללים את צרפת, אנגליה, איטליה, גרמניה, פרובנס, אראגון ואוברניי.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/eypjJzQuL5c
זַאפִּיוֹן
#על מרכז הכנסים מהמאה ה-19

בגנים הלאומיים תוכלו לראות את זַאפִּיוֹן (Zappeion). זה מבנה מודרני ויפה שיש לו היסטוריה קצרה, יחסית לאתונה, אבל מרשימה. במקור הוא נבנה במאה ה-19. במהלך האולימפיאדה של 1896 התקיימו בו תחרויות הסיף האולימפיות והוא גם שימש אז לאירועים שונים. ממש כאן, בזאפיון, הפך לאונידס פירגוס, הזוכה בתחרות הרומח למאסטרים, ליווני הראשון בעת החדשה, שהפך לאלוף אולימפי.

למעשה, בניין הזאפיון נקרא על שמו של אוונגלוס זאפאס, האיש שייסד את המשחקים האולימפיים היווניים, באמצע המאה ה-19. משחקים אלו היו הבסיס לאולימפיאדות המודרניות של ימינו. מחוץ לזאפיון ניצב פסל של אותו זאפאס, מחדש מסורת האולימפיאדה, כשמתחת לפסלו, קבור ראשו של האיש.

בזאפיון החלה לפעול ב-1938 תחנת הרדיו של אתונה. תחנה זו הייתה אז לתחנת השידור הארצית הראשונה בתולדות יוון. הזאפיון המשיך לשמש כמרכזה של קרן הרדיו הלאומית עד 1970, השנה בה נחנך בית הרדיו הרשמי והקבוע שלה.

בזאפיון התקיימו, במהלך השנים, אירועים היסטוריים נוספים. הבולט שבהם היה טקס החתימה על מסמכי ההצטרפות של יוון לקהילה האירופית בשנת 1979. הטקס התקיים באטריום המרכזי של הבניין - החלק הפתוח והמרשים, מוקף העמודים שלו.

אחד האולמות המרשימים בזאפיון הוא אולם שנבנה לכבוד המשחקים האולימפיים של 2004 ושימש אז כמרכז עיתונות רשמי של האולימפיאדה.

כיום משמש הזאפיון כמרכז כנסים וטקסים לאומיים וציבוריים, כמו גם פרטיים. מעת לעת עושים בו שימוש נוסף בתערוכות מקצועיות שונות ועשירי אתונה עורכים בו גם שמחות פרטיות.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/IAIp-Ze-yJI


ועוד מבט:

https://youtu.be/8wYZGgXJ1_g
מגדל דה בירס
#על מגדל חברת כריית היהלומים דה בירס

מגדל דה בירס (De Beers Ginza Tower) שבשכונת גינזה הוא מגדל מודרניסטי שנבנה בין השנים 2005-8 ותוכנן על ידי האדריכל ג'ון מיצואי (Jun Mitsui).

במוקד בניית הבניין נמצאת חנות הדגל של תאגיד היהלומים בטוקיו. כאן משווקת דה בירס את הסדרות של יהלומיה שבאים ממכרות, שרובם בדרום אפריקה ובבוטסואנה.

דה בירס (De Beers) הוא תאגיד עולמי לכרייה וסחר ביהלומים, השולט במרבית שוק היהלומים העולמי. התאגיד, שבסיסו ביוהנסבורג ובלונדון, עוסק בכל שרשרת הפעילות בתחום היהלומים - מכרייה, דרך מכירת היהלומים הגולמיים, ייצור של יהלומים מלוטשים ושיווקם.

חברת דה בירס ידועה, בין השאר, בכך שהיא זו שהצליחה לקבע את הקשר שבין יהלומים לרומנטיקה, במסע הפרסום המוצלח שיזמה, החל מסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת. קמפיין זה החדיר את המסר של "יהלומים הם לנצח" וקיבע בציבור את המסורת של הענקת יהלום במתנה לאירוסין.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/xvI4ug_4lFI


והפרסומת הידועה ביותר של חברת דה בירס:

https://youtu.be/8pU6WQXkiOU
מונטורן
#על המגדל

מגדל מונטורן, שהפך לאחד מהסמלים של העיר אמסטרדם, ניצב בכיכר מונטפליין. מסביבו נמצאות כמה נקודות עניין חשובות: שוק הפרחים, רחוב הקניות קלוורסטראט ומפגש נהר האמסטל עם תעלת סינגל.

במקור, נבנה המגדל בסביבות שנת 1485, כחלק מהשער הראשי של העיר אמסטרדם, הקרוי "רחולירספורט" (Regulierspoort). הוא כלל אז שני מגדלים ובית משמר אחד. בשנת 1618, בעקבות שריפה שפרצה בעיר, נהרסו מבנה השער ואחד מהמגדלים. כל מה שנותר בעת ההיא היה חלק מבית המשמר. בשנת 1619 שופץ המגדל בסגנון הרנסאנס ונוסף לראשו צריח ובו ארבעה שעונים. הוא נבנה ושופץ שוב בין השנים 1885-1887 ונבנה מחדש בסגנון ניאו-רנסאנס.

אם תהיתם למקור שמו של המגדל, הוא נקרא על שם המטבע איתו סחרו במהלך המאה ה-17 בבית המשמר.

בשנת 2006 הקציבה עיריית אמסטרדם 1.9 מיליון יורו לחיזוק יסודותיו של המגדל, בעיקר בגלל החששות לפגיעה ביסודות הבניין, בעת בנייתו של קו חדש עבור הרכבת התחתית באמסטרדם.


מרכז אמסטרדם לאדריכלות
#על המרכז

המרכז לאדריכלות נוסד בשנת 1986, עם פתיחת הקרן לאדריכלות של אמסטרדם. פעילותה של הקרן מופנית אל הציבור הרחב, בשביל לעורר מעורבות בפיתוח העיר והאדריכלות שלה. המרכז מתמקד בארכיטקטורה, עיצוב עירוני ואדריכלות נוף. הוא הגדול והעתיק ביותר מבין 40 מרכזי האדריכלות ההולנדיים המקומיים. בניין המתחם, שצורתו טרפז והוא בעל שלוש קומות, תוכנן על ידי רנה ואן זוק. בנייתו הושלמה בשנת 2003.

עבודתו של המתחם מתאפשרת באמצעות תרומתם הנדיבה של תורמים ונותני חסות, כמו גם עיריית אמסטרדם וקרן התמיכה לארכיטקטורה. במרכז נערכות מדי שנה 5 תערוכות שונות המציגות את ההתפתחויות החדשות באדריכלות מצד אחד, ובהיסטוריה של האדריכלות באמסטרדם מהצד השני. על קיר פנורמי עצום ניתן לראות סקירה מרשימה של אדריכלות העיר ההיסטורית, לאורך 1200 השנים האחרונות.

במרכז תוכלו ללמוד על הארכיטקטורה של העיר אמסטרדם בדרכים שונות: החל מקורסים ועד סיורים מודרכים. במוזיאון תערוכות קבועות ומתחלפות.

מבט מקרוב על המבנה המדהים הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=A_ocf-Wgpk4
בית ריטפלד שרדר
#על הבית שנבנה בסגנון מונדריאן
בית ריטפלד שרדר (Rietveld Schröder House) הוא בית בסגנון האופייני של מונדריאן, אבל לא תוכנן על ידו.

הבית נבנה בעיירה ההולנדית אוטרכט והוא גרסה אדריכלית לסגנונו של מונדריאן, מכיוון שגם חריט ריטפלד, האדריכל שתכנן את הבית, וגם מונדריאן, הצייר הנודע בציוריו הגאומטריים, עם צבעי היסוד, שניהם היו חברים בקבוצת העיצוב "דה-סטיל" ומכאן הדמיון.

#האדריכלות של הבית
הבית הוא כמובן תלת ממדי, אבל גם בו רואים את הצורה המוכרת של קווים ומישורים בצבעי יסוד ובזוויות ישרות. תכנן אותו האדריכל ההולנדי חריט ריטפלד ב-1924, בהזמנת טרוס שרדר (Truus Schröder), לקוחה שהזמינה את הבית לה ולילדיה.

בקשתה של שרדר הייתה שהבית יהיה עד כמה שאפשר ללא קירות פנימיים. ריטפלד נענה לה והבית בנוי כשבניגוד לקומת הקרקע הרגילה, על 3 חדרי השינה שבה, בקומתו השניה אין מחיצות פנימיות כלל. החלל הפתוח שמחליף בו את אוסף החדרים הסטטיים שהיו אופיינים לבתים של אותם ימים, הוא רעיון נדיר בשנות ה-20 של המאה הקודמת.

ריטפלד נענה לבקשת בעלת הבית והתקין בקומה השנייה מערכת של לוחות נעים ומסתובבים, שמאפשרת להפוך את החלל הפתוח לעוד 3 חדרי שינה וסלון. הוא הגדיל עוד יותר ואיפשר יצירה של צירופי מחיצות שונים, המאפשרים לשחק עם פיצול החלל וליצור בו חוויות שונות ומגוונות.

בחזית הבית נראה הקולאז' הצבעוני האופייני לסגנון הדה סטיל, אלא שכאן הוא מורכב ממישורים דו-ממדיים, המשתלבים עם קווים חד-ממדיים המנותקים בכוונה מהם וזה מזה. המשטחים בו צבועים בלבן ואפור, המסגרות והמשקופים בשחור ומרכיבים מסוימים נצבעו בצבעי יסוד. כך מתמזגות באופן יפה גם מרפסות הבית.

בניין זה הוא מהבניינים היחידים שנבנו בסגנון הדה סטיל ולבטח הדוגמה המוכרת ביותר של אדריכלות בסגנון זה. לא רק לתשבחות הוא זכה, אלא גם לביקורת על השינוי שהוא מייצג, ביחס לאדריכלות השמרנית של זמנו. הרי בית ריטפלד הוא חלק מטור בתים אחיד ושמרני והוא מנוגד לאופיו לחלוטין. לא נעשה בו אפילו ניסיון קלוש להשתלב עם האדריכלות שמסביבו. בגבו הוא מחובר למבנה רגיל והניגוד ביניהם צורם גם היום.

#תולדות הבית
אם אתם מגיעים לאוטרכט, ראו אותו בכתובת Prinshendriklaan 50ª. לאחר מותה של טרוס שרדר ב-1985 הוא שוקם ומשמש היום כמוזיאון וכאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. את המימון להפיכתו למוזיאון, אגב, תרמה הקהילה היהודית של אוטרכט. זאת לאות תודה על שבסמוך אליו נתנו תושבי העיר מחסה למשפחה יהודית, מפני הנאצים.

#טיפים חשובים
אם תרצו לבקר בתוך הבית, עליכם להזמין ביקור לפחות שבוע לפני ההגעה למקום.
הבית האדום
#על הבית הכפרי שניתן ללמוד ממנו על האדריכלות הבריטית של המאה ה-19

הבית האדום (Red House) מוכר כאחת הדוגמאות החשובות של הארכיטקטורה הבריטית במאה ה-19.

זהו מבנה אמנותי הממוקם בעיירה קטנה בדרום מזרח לונדון. הוא תוכנן בשנת 1859 על ידי האדריכל פיליפ ווב והמעצב ויליאם מוריס. הבית נועד לשמש את ויליאם מוריס ואשתו. הבניה הושלמה בשנת 1860.

מוריס, בהשראת החינוך באוניברסיטת אוקספורד, החליט לבנות בית כפרי, הרחק ממרכז לונדון. הוא רכש את חלקת האדמה וביקש מחברו פיליפ ווב לעזור לו לעצב ולבנות את הבית. את הכסף לבניה ולעיצוב לקח מירושת משפחתו האמידה. מוריס הושפע עמוקות מימי הביניים ומהסגנונות הניאו-גותיים. זה אכן משתקף בבירור, בעיצוב הכולל של הבית.

כאן נולדו שתי בנותיו של מוריס, ג'ני ומאי. בהתחלה הוא חשב שיחיה כאן בשארית חייו, אך עד מהרה הבין שהסגנון שמכתיב הבית אינו תואם את יכולתו הכלכלית, מכיוון שהוא יקר לו מדי. לכן מכר מוריס את הנכס לאחר 5 שנים.

כיום הבית מוכרז כאתר מורשת לאומי.


#בניית הבית האדום
הבית האדום נבנה בבניה מסורתית, שהושפעה מימי הביניים. יש כאן לבנים אדומות, גג בית משופע בעל גמלונים בגבהים שונים, חלונות בגג וארובות גדולות שעשויות לבנים. בית המגורים הזה היה הדוגמה הראשונה לבית שעוצב ברוח התרבות החדשה והראשון שעוצב עם קשר הדוק בין חוץ הבית לפנים. הוא נבנה בשיטות בנייה עתיקות וללא שימוש בטכנולוגיה מתקדמת כלל.

אין ספק שהבית האדום מהווה מקום שמזמין לגור בו. אין בו פאר מנקר עיניים ומנוכר. לא בוזבז בו כסף על גנים יוקרתיים, אין בו תצוגה מוגזמת של עיטורים וקישוטים ואין כל ניסיון להדגיש את האמנות.

הבית האדום שימש כמגורים לאנשים פרטיים שונים עד 2002. במהלך תקופה זו נעשו שינויים בעיצוב הפנים שלו. בשנת 2003 רכשה את הבית הקרן הלאומית, שהתחייבה לשמר ולתחזק אותו, ביחד עם אטרקציות למבקרים וחנות מזכרות.
מגדל "המלפפון"
#על המגדל שהפך לאייקון לונדוני

בזכות צורתו הייחודית, מגדל סוויס רה (Swiss Re Tower), בן 40 הקומות ו-180 המטרים, הוא אחד המגדלים המוכרים בלונדון. אבל השם הרשמי הזה כמעט ולא מוכר, אלא דווקא הכינויים המשעשעים שלהם הוא זכה, ביניהם שמות כמו "המלפפון החמוץ" (הגרקין), המלפפון החמוץ האירוטי, ה"דיק" ו"הרמיזה הגבוהה".

את הכינויים המשעשעים הללו קיבל הבניין בשל צורתו הייחודית, המזכירה משהו שבין מלפפון לוויברטור. תכנן אותו כך האדריכל נורמן פוסטר, מהאדריכלים המובילים בעולם ומי שכבר בנה כמה בניינים אייקוניים שקשה לשכוח.

מאז נחנך מגדל "המלפפון החמוץ" (The Gherkin), או פשוט "המלפפון", הוא הפך לאחד מסמליה הבולטים של לונדון, בולטים תרתי-משמע. מיקומו בסיטי של לונדון, אזור העסקים המרכזי שבבירה הבריטית, הפך אותו לאחד מבנייני המשרדים המבוקשים בקרב אנשי עסקים לונדוניים.

הבניין הייחודי הספיק להופיע בכמה סרטים וסדרות טלוויזיה שצולמו בלונדון מאז הוקם. בין השאר הוא נראה בסרטים כמו "הארי פוטר", "אינסטינקט בסיסי 2" ו"מסע בין כוכבים".


#תולדות הגרקין
מגדל "המלפפון" נבנה באזור הסיטי של לונדון על חורבות "הבורסה הבלטית", בניין ותיק, שנהרס על ידי פצצה שהטמינו בו בשנת 1992, אנשי המחתרת האירית, ה-IRA. לאחר שהבניין ההוא, בניין הבורסה, נהרס לחלוטין ומשהתברר שלא ניתן לשחזרו, החליטו בעלי הקרקע להקים במקומו בניין חדש לחלוטין, מודרניסטי וסביבתי.

כך החלה הבנייה בשנת 2000 ומגדל "המלפפון" הושלם בשנת 2004.


#אדריכלות הבניין
זמן קצר לאחר בנייתו, נבחר "המלפפון" לבניין החדש המוערך ביותר בעולם לשנת 2004, על ידי צוות שופטים, שהוא קבוצת אדריכלים מקצועית. נכון להיום המלפפון הוא המגדל השני בגובהו בסיטי של לונדון.

ואגב, "המלפפון" הוא לא רק בניין מרשים בצורתו. זהו גם בניין "ירוק", כלומר מבנה המנצל את משאבי הסביבה בצורה היעילה ביותר ומקטין את רמת הזיהום הסביבתי שלו למינימום.


מבט מקרוב על מגדל "המלפפון" בלונדון:

https://youtu.be/OujTCU6IBWc


ומהמסעדה שבראש המגדל:

https://youtu.be/ug0R_U_6BDU
בניין לוידס
גשר מנהטן
בניין פלאטאיירון
טורה אגבר
בניין העירייה של ניו יורק


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.