» «
מוזיאון ד'אורסה
מוזיאון ד'אורסה
#מוזיאון ד'אורסה - תחנת הרכבת שהפכה מוזיאון לאמנות

אחד ממוזיאוני האמנות המרשימים ביותר בעולם מוקדש לאמנות של המחצית השנייה של המאה ה-19 ולשנים הראשונות של המאה ה-20. מוזיאון האמנות ד'אורסיי ממוקם בגדה השמאלית על גדות נהר הסן ברובע ה-7 באזור היוקרתי של סאן ז'רמן. למוזיאון אוסף אמנות מרשים, הכולל מגוון יצירות חשובות ומפורסמות מ-1848 עד 1914.

המבנה רחב הידיים שמשמש היום כמוזיאון היה לא פחות מתחנת רכבת ובית מלון בעבר. בעת הביקור תוכלו עדיין לראות את שעוני הענק ששימשו את הנוסעים והקומות קצת מזכירות עדיין את הרציפים שהיו כאן פעם. הפיכת התחנה למוזיאון החלה ב-77' והגיעה לסיום ונפתחה לציבור הרחב ב-86.

המוזיאון מציג גם פסלים, אמנות דקורטיבית, תבליטים, צילום וריהוט. תוכלו לראות את היצירות של האמנים האימפרסיוניסטים החשובים ביותר - מוֹנֶה עם "נשים בגן", "ערמות חציר" ו"פרגים", את ציוריו המפורסמים של רֶנוּאַר כמו "ריקודים במולאן דה-לה-גאלט" ו"המתרחצות", כמה מפסלי הרקדניות המפורסמים ביותר של דֶגַה ויצירותיו החשובות של מָאנֶה "ארוחת בוקר על הדשא" ו"אולימפיה".

אל תחמיצו את יצירותיו של הריאליסט המדהים קוּרְבֶּה, יצירות שישאירו אתכם עם פה פעור. אחר כך המשיכו אל האגפים האימפרסיוניסטים - ציורים המשקפים במדויק את מה שרואה העין.

כאשר ממשיכים לשוטט באגפי המוזיאון מגיעים אל הפוסט אימפרסיוניסטים - אלה שמרדו וזנחו את האימפרסיוניזם, לטובת ייסוד שפה אמנותית חדשה. וַן גוֹך - אבי האקספרסיוניזם, מתאר במכחולו לא את מה שקיים בטבע, אלא את הלכי רוחו, תחושותיו, שאינן פרטיות ואישיות בלבד ואשר חובקות כל.


#יצירות ששווה להסתכל עליהן במוזיאון

יש המון יצירות ששווה ללכת להסתכל עליהן במוזיאון, הנה כמה מהן:

#ליל כוכבים מעל הרון (וינסנט ואן גוך)
היצירה של ואן גוך צוירה בשנת 1888. היא מתארת את גדת נהר הרון בעיר ארל בצרפת. הציור מצויר מנקודת מבט מרוחקת, מהגדה המזרחית של הנהר לעבר הגדה המערבית, שאפשרה לו להדגים את השתקפויות תאורת הרחוב (מנורות הגז) בנהר, כאשר נקודות האור בציור החשוך הם הכוכבים (בעיקר הדובה הגדולה), מנורות הרחוב והשתקפותן בנהר. בציור ניתן לראות אף זוג אוהבים מטייל על גדת הנהר. בציור ניתן לזהות מבנים ספציפיים בארל, כמו מגדלי הכנסיות של סן ז'וליאן וסן טרופים.

#נשף במולן דה לה גאלט (פייר אוגוסט רנואר)
רֶנוּאַר צייר את היצירה הזו פעמיים - גרסה אחת גדולה ואחת מוקטנת. את הגרסה הגדולה תוכלו למצוא במוזיאון והקטנה נמצאת כיום באוסף פרטי. היצירה מתארת נשף ריקודים של בני המעמד הבורגני, המתרחש במונמארטר בסמך למולן דה לה גאלט, בשעות אחר הצהריים של יום ראשון. היצירה כוללת מספר רב של דמויות - חלקן עומדות, חלקן רוקדות וחלקן ישובות תחת שולחנות. מעל קבוצת הדמויות עצים המאפשרים מעבר קרני שמש המאירות את הדמויות בנקודות אור. הדמויות בציור נקטעות ולכן יש תחושה שהסצנה היא חלק מאירוע גדול יותר המתרחש מחוץ לגבולות התמונה.

#ארוחת צהריים על הדשא (אדואר מאנה)
ציור השמן של מאנה מתאר אישה עירומה שלצידה שני גברים לבושים, סועדים בגן בפריז בשנת 1863. בתמונה זו הוצג לראשונה עירום נשי בהקשר יומיומי, נטול כל הצהרה מפורשת חברתית או פוליטית.


#מבנה המוזיאון

מוזיאון ד'אורסיי, שנחשב לאחד מהמוזיאונים המרשימים והפופולריים ביותר בעולם, הוא מבנה ארכיטקטוני מרהיב של מתכת וזכוכית, שבנייתו החלה בשנת 1898.
המוזיאון נבנה במקום בו הייתה בעבר תחנת רכבת. התחנה נחנכה בשנת 1900, אך בשל חוסר התאמה לרכבות החדישות והמודרניות שנבנו, היא הייתה בשימוש רק במשך 40 שנה. המבנה שימש במשך כמה עשרות שנים לצרכים שונים ומתחלפים, עד שבאמצע שנות ה-70 היה המתחם כולו מיועד להריסה. במקום המתחם תוכנן להיבנות קומפלקס מודרני רב שימושי, אך בעקבות עקשנותה של הנהלת המוזיאונים הצרפתית שגילתה את הפוטנציאל הטמון במבנה המיוחד, הוקם בו מוזיאון שיוקדש לאמנות מן המחצית השנייה של המאה ה-19 ועד השנים הראשונות של המאה ה-20.

בשנת 1977 התקבלה ההחלטה ותחנת הרכבת הפכה לאכסניה אמנותית, תוך שימור צורתו החיצונית. המוזיאון נפתח לקהל בשנת 1986 והוא מציג עד היום, תוך ניצול החללים הגבוהים של המבנה, יצירות ניאוקלסיות, רומנטיקניות, אימפרסיוניסטיות, ריאליסטיות ועוד.

קומת הקרקע מחולקת לשלושה מפלסים המציגים ציור, פיסול וארכיטקטורה.
בקומה השניה של המבנה מוצגות יצירות אימפרסיוניסטיות של מגוון ציירים.


#סיפורה של האמנית המתפשטת

בשנת 2016, נעצרה האמנית דבורה דה רוברטיס מלוקסמבורג לאחר ששכבה עירומה במוזיאון, מול יצירתו של אדוארד מאנה "אולימפיה". בציור נראית אישה עירומה שוכבת במלוא הדרה ומביטה היישר על עיני הצופה. מאחורה האישה עומדת משרתת שחורה. באותם הימים הוצגה במוזיאון התערוכה "פאר ואומללות: דימויים של זנות 1850-1910", שעסקה בהתפעמותם של אמנים שונים מתופעת הזנות שהתרחבה במחצית השנייה של המאה ה-19. ציורו של מאנה חולל בזמנו מהומה, כבר בפעם הראשונה שהוצג בשנת 1865. זאת מכיוון שהציור היה מאד ישיר ונועז בתקופתו. הוא הציג זונה אמיתית ולא דמות מיתולוגית, היסטורית או דתית - מה שהיה נפוץ יותר ביצירות של אז.

אבל ההופעה העירומה של האמנית המתפשטת, בזמן שאנשים רבים עמדו סביב הציור, העירה את שומרי המוזיאון, שסגרו את החדר וביקשו ממנה להתלבש. מכיוון שהיא סירבה, המשטרה זומנה למקום ופינתה אותה.

עורך הדין של האמנית הסביר כי היא נשאה מצלמה על מנת לתעד את תגובות הקהל וכי למעשה זו הייתה עבודת אמנות. למרות המוניטין שיוצא לצרפת כמקום שמקדם מיניות חופשית, מקרים מהשנים האחרונות מעידים שגם שם מתקשים לקבל פרובוקציות קשות מדי. לאחר שחרורה מהמעצר אמרה האמנית כי תגובת הצרפתים הייתה צבועה בעיניה.

מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=Y8SZxg2SjCE&t=79s
ניו מיוזיאום
ניו מיוזיאום
#על המוזיאון החדש של ניו יורק לאמנות עכשווית

הניו מיוזיאום הוא היחידי מבין המוזיאונים בניו יורק שמקפיד לעסוק באמנות עכשווית בלבד. הוא ממוקם בדרום מנהטן ברובע הסוהו.

במבנה החדשני יש 8 קומות, הוא תוכנן על ידי אדריכלים יפנים וצורתו נראית כמו ערמה של קוביות שהונחו זו על גבי זו בצורה מרושלת. עם זאת, הקומות נגישות ומאפשרות גלריות פתוחות וגמישות בכל קומה. את יצירותיו החל המוזיאון לאסוף בשנת 2000. שימו לב ליצירה הצבעונית שתלויה על חזית הבניין - היצירה "Hell. Yes!!" של אוגו רונדינון.

התערוכות המתחלפות במוזיאון מגוונות ומיוחדות, כאשר המוזיאון מקפיד לשים דגש במיוחד על אמנים חדשים, על שיטות יצירה מודרניות וייצוג אומנים מקוריים וייחודיים, מחוץ למיינסטרים.


#טיפים
בימי חמישי בין השעות 19:00-21:00 הכניסה היא במתכונת של "שלם כרצונך".

בימי שבת וראשון קומת הגג פתוחה לקהל הרחב בחינם ויש בה תצפית מרהיבה.
המוזיאון לאמנות יפה בבודפשט
המוזיאון לאמנויות יפות
#על המוזיאון לאמנות יפה של בודפשט

המוזיאון לאמנות יפה בבודפשט (Szépművészeti Múzeum) הוא מוזיאון אמנות מרשים, שבו אוסף אדיר של יצירות של אמנות לא-הונגרית, מעבודותיהם של טובי הציירים בעולם.

המוזיאון ממוקם בכיכר הגיבורים, ממש בפתח הפארק העירוני של בודפשט, הוקם בין השנים 1900-1906. המבנה הניאו-קלאסי המרהיב שלו מזכיר מקדש רומי או יווני קדום.


#6 אוספי המוזיאון העיקריים:

אמנות מצרים העתיקה - אוסף ענקי של אמנות מצרית.

אמנות קלאסית ואמנות יוון העתיקה - בעיקר פסלי שיש, בהם "הרקדן מבודפשט", פסל שיש מהמאה ה-3, כמו גם כלי קרמיקה וארד.

ה"מאסטרים" - אלפי ציורים מתולדות האמנות באירופה של המאה ה-13 עד ה-18. חפשו את "דיוקן איש צעיר" מאת ג'ורג'ונה, "המדונה של סטרהאזי" מאת רפאל, "דיוקן איש צעיר" של אלברכט דירר, "יוחנן המטביל" של פיטר ברויגל האב ויצירות מאת טיציאן, טינטורטו, רובנס, אל גרקו, ולסקז וגויה.

פיסול מימי הביניים ועד המאה ה-17 - פסלים איטלקיים כולל פסל פרש הארד הקטן של לאונרדו דה וינצ'י ופסלי עץ צבוע מגרמניה ואוסטריה.

אמנות המאה ה-19 וראשית ה-20 - יצירות מהאמנות הרומנטית כולל פסלים של אוגוסט רודן, יצירות של דלקרואה וגוסטב קורבה, וציורי מאנה, פיסארו ורנואר האימפרסיוניסטים ופוסטרים מצוירים של טולוז-לוטרק המפורסם.

אמנות גרפית - מעל 10 אלפי רישומים ו-100 אלף הדפסים מהמסורת הגרפית האירופית. בולטים כאן רישומיהם הנהדרים של רמברנדט וגויה ואוסף רישומיו הנפלא של דה וינצ'י לציור "קרב אניירי".


ביקור במקום:

https://youtu.be/vD12CnuLQ0I


והקרנה על מבנה המוזיאון:

https://youtu.be/GeOBXzRW5q4
גלריית האקדמיה
גלריית האקדמיה
#על מוזיאון האמנות הוונציאנית החשוב ביותר בעיר

גלריית האקדמיה (Gallerie dell Accademia) בוונציה היא מוזיאון מומלץ מאוד למתעניינים באמנות בכלל ובציור קלאסי בפרט. בגלריה מוצגות יצירות מופת של אמנים ונציאניים ידועי שם.

הגלריה נמצאת בסמוך לגשר האקדמיה המפורסם, שעל התעלה הגדולה. הבניין שבו היא שוכנת הוא מאמצע המאה ה-14. הגלריה מוקמה כאן בידי המצביא המפורסם נפוליאון בונפרטה, שכבש את העיר ונציה בראשית המאה ה-19 וביצע בה שינויים ארגוניים שונים, כמקובל אצלו.

בגלריה נמצא מה שהוא אולי האוסף החשוב ביותר בעיר ונציה, שבה כידוע, מגוון גדול של גלריות, מוזיאונים ואוספי אמנות נהדרים.

מוצגת כאן אמנות הציור הוונציאנית, החל מתקופותיה המוקדמות מאוד ועד לאמנות בת זמננו, עם דגש ברור על עבודות האמנות שעד למאה ה-18, עם תוספות מאוחרות יותר ומעטות יחסית של אמנות ונציאנית בת זמננו.


#יצירות האמנות שבמוזיאון
גלריית האקדמיה מציעה ריכוז מדהים של יצירות מופת, פרי מכחולם של אמנים ונציאניים מתקופות שונות בהיסטוריה של העיר והרפובליקה.

תראו כאן יצירות המתפרשות על מאות רבות, החל מהתקופה הביזנטית, כשהעיר ונציה נוסדה, דרך ימי הביניים, אמנות הרנסאנס כשהעיר ונציה שגשגה והייתה בשיאה הכלכלי, הצבאי והאמנותי ועד לאמנות העכשווית בעיר, שבה מתקיים הביאנלה, מהאירועים השנתיים החשובים בעולם בתחום האמנות החזותית.

בגלריית האקדמיה מוצגות יצירות מופת של אמני ונציה, כולל שמות ידועים כמו טינטורטו (Tintoretto), טיציאנו (Tiziano), בליני (Bellini) ואחרים. העבודות מסודרות כאן בדרך כלל בסדר כרונולוגי, עם פה ושם מוקדי ארגון לפי נושא.

בולטים כאן גם ציירי סגנון הוודוטה (Veduta), ציור שמתמחה בהנצחת נופים נרחבים וסביבה כפרית ועירונית באזור. בין הציירים הללו היו שמות כמו קנלטו (Canaletto), בלוטו (Bellotto) וגוארדי (Guardi). ציורים כאלה היו אז מזכרות אמנות פופולאריות אצל מבקרים בעלי הון בוונציה.

מטבע הדברים מרוכזות היצירות החשובות בגלריה באולמות 2-10, שבהם ציורים מתקופת הרנסאנס, ימי השיא של האמנות בוונציה. אגב, תקופת הרנסאנס הגיעה לעיר באיחור מסוים, מה שלא מנע ממנה להפוך, מבחינה תרבותית ואמנותית, לתקופת הזוהר והשיא של העיר.


#טיפים
אם זמנכם מוגבל, התרכזו באולמות 2-10, המוקדשים לתקופת הרנסאנס. שם מרוכזות העבודות החשובות ביותר כאן.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/KWP9wqwouys


והנה דוגמאות ליצירות שבו:

https://youtu.be/oLFwxFHjLsg

אמנות

מוזיאון אלברטינה
מוזיאון אלברטינה
#על מוזיאון האמנות הגדול של וינה

מוזיאון אלברטינה הוא אחד ממוזיאוני התרבות המובילים באירופה ובו אוסף של יצירות מהחשובות בעולם. אל המקום מגיעים גם תיירים וגם מקומיים.

בזמן מלחמת העולם השנייה נפגע המוזיאון ולאחר המלחמה הוא עבר שיפוץ נרחב ויקר מאד. השיפוץ, שארך 10 שנים, עלה לא פחות מ-117 מיליון דולר, הרבה כסף באותה תקופה. לבסוף הוא הפך למתחם מוזיאוני עצום, אחד מהגדולים בעולם.

חזית המוזיאון מעוצבת בסגנון ניאו-קלאסי. עיצוב הבניין נעשה על ידי הארכיטקט הנודע קלאוס אלברכט (Klaus Albrecht) והכניסה למקום תוכננה על ידי הארכיטקט הגדול הנס הוליין (Hans Hollein).

במוזיאון ארבע קומות ובהן שלוש גלריות שמציגות מליונים של חפצי תרבות ואמנות. תראו כאן יצירות של גדולי היוצרים בתולדות האמנות, ביניהם מיכאלאנג'לו, רמברנדט, פאבלו פיקאסו ועוד. אבל חוץ מהם יש כאן מעל 1.5 מיליון תגליפים, יותר ממיליון הדפסים ומעל 65 אלף רישומים וציורים שונים. לכו לראות את כולם!
מוזיאון המוזאיקות
מוזיאון המוזאיקות
#על המוזיאון עם הפסיפסים

מוזיאון המוזאיקות (Büyük Saray Mozaikleri Müzesi) מציג אוסף יפה להפליא של פסיפסים מארמון הקיסר הביזנטי.

במוזיאון תוכלו לראות מוזאיקות ועיטורי פסיפס נפלאים, שבהם מתוארות סצינות ציד וסיפורים מהמיתולוגיות. את הפסיפסים מצאו הארכיאולוגים בחפירות ליד מסגד סולטנאחמט.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/4I_ozt9wEuw
הסוס של ליאונרדו
הסוס של לֶאוֹנַרְדוֹ
#על הסוס שפוסל לאחר 500 שנה

סיפורו של פסל הסוס של לֶיאוֹנַרְדוֹ (Cavallo di Leonardo) הוא מרתק לגמרי, כמעט לא יאומן במונחים של הערצת אמנים, גם אם מדובר בגאון כמו לאונרדו דה וינצ'י.

בחייו, עסק לאונרדו דה וינצ'י באינספור תחומים של אמנות, מדע וטכנולוגיה. רבים לא יודעים שהוא מצא זמן גם לאמנות הפיסול ועסק בה, במקביל לקריירת הציור המדהימה שלו.

בפרויקט פיסול שהציב לעצמו בצעירותו, הוא הגיע לשיא. לאונרדו תכנן את בניית הסוס במשך 17 שנים, מה שהתקשר ותרם לעיסוק הכמעט אובססיבי שלו בסוסים, שהניב אינספור רישומי סוסים ואת חקר התנועה שלהם.

לאונרדו הציב לעצמו מטרה גדולה - לבנות את פסל הפרש הגדול בעולם. בשלב מסוים הוא מצליח ליצור דגם גדול מחימר של הסוס, שהוצב בחצר הקסטלו ספורצסקו. אבל חיילי צרפת שפלשו לאיטליה בשנת 1494 הרסו אותו. גם הצבא האיטלקי תרם לבלגן כשהשתמש בברונזה שיועדה לבניית הפסל כדי לייצר כלי נשק. לאונרדו מת ולא הצליח להקים את הפסל.

אבל חלום פסל הסוס לא הירפה. את פסל הברונזה שאתם רואים יצרו רק בסוף המאה ה-20, 500 שנה אחרי מותו של לאונרדו.

הסיפור מדהים. מי שיצר אותו הוא אספן אמנות אמריקאי בשם צ'רלס דנט. הוא נחשף לסיפור והחליט להשלים את התכנית לבניית פסל הסוס הענקי, כמחווה לאמן הגדול, ולהעניקו במתנה לעיר מילאנו. דנט גייס כספים וצוות של פסלים ומומחים, שיצרו את הפסל ובשנת 1999 השלימו את בנייתו. בבניית הפסל התבססו על הרישומים והתכניות שהותיר אחריו דה וינצ'י. אגב, היזם האמריקאי מת עוד לפני סיום בניית הסוס ובנו הוא שניהל את סיום הפרויקט.

כיום, הפסל הזה הוא פסל הסוס הגדול בעולם. הוא מתנשא לגובה של 7.5 מטרים ומשקלו 15 טון. עיריית מילאנו הציבה אותו בכניסה לזירת מירוצי הסוסים של העיר, הסמוכה לאצטדיון סן סירו.

הוא ניצב על משטח של שיש קַרָרָה (Carrara) לבן, כשמתחתיו בסיס עשוי מאבן גרניט. על אבן הבסיס כיתוב "הרוח שנושבת בין אוזני הסוס היא רוח גן העדן".

עותקים של הפסל הוצבו גם במישיגן שבארצות הברית ועותק מוקטן בעיירה וינצ'י שבטוסקנה, העיירה שבה נולד ליאונרדו ואף נקרא על שמה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/cIbirWS3Uck


כך בנו אותו:

https://youtu.be/IT_SEj-k62M
מוזיאון האמנות העממית באתונה
מוזיאון האמנות העממית
#על מוזיאון האמנות היוונית עממית

המוזיאון לאמנות יוונית-עממית (Greek Folk Art Museum) הוא מוזיאון שנוסד בשנת 1918 ומציג עבודות יד יווניות.

למוזיאון, שבשנת 1959 שונה שמו ל"המוזיאון לאמנות יוונית עממית", יש ארבעה חלקים. כל אחד מהם נמצא במקום אחר בעיר:

הבניין המרכזי - בו מוצגים פריטי אמנות עממית, כולל כלי חרס, גילופי עץ, מתכת, בד, רקמה ופריטים דתיים. יש כאן תערוכת תלבושות מסורתיות, של גברים ונשים, מכל אזורי יוון. מוצגים כאן גם בגדים לנשפי מסכות, לבוש חג ובגדים שלבשו בפסטיבלים ואירועים מיוחדים ועד לתלבושות תיאטרון הצלליות העממי. בנוסף, תראו כאן גם עבודות מכסף שנעשו לכנסיות ולצרכי יום יום, כמו גם אוסף ענקי של תכשיטים יפים ויחודיים ליוון.

הבניין ברחוב פאנוס 22 - הוא מבנה בפלאקה, המציג את התערוכות העיקריות ותערוכות קבועות. זהו הבניין המרכזי של המוזיאון בפלאקה ובו שוכנים גם משרדי המוזיאון, חדרי הרצאות והספרייה שלו.

מסגד ציסדראקי - בניין זה היה מסגד שנבנה בזמן ששלטו התורכים באתונה ובו מוצג היום אוסף הקרמיקה העממית של יוון. שמו המלא של המבנה הוא מסגד ציסדאראקי (Tzisdaraki Mosque) והוא נמצא בכיכר מונסטיראקי (Monastiraki Square).

אמבט הבית של הרוחות - זהו בית מרחץ עתיק שנמצא בפלאקה והוא מתקופת השלטון התורכי בעיר. לא ברור מה מקור השם "אמבט-הבית של הרוחות" (Bath house of the Winds). בכל מקרה, זהו בית המרחץ הציבורי היחידי שנותר מאתונה העתיקה.


#טיפים
הכניסה חופשית לבני 19 ומטה ולסטודנטים בעלי אזרחות של האיחוד האירופי.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Ro-kKQcC3wQ


מוזיאון הרקליידון
מוזיאון הרקליידון
#על המוזיאון שחוסה בצילו של האקרופוליס

מוזיאון הרקליידון (Herakleidon Museum) הוא מוזיאון פרטי שנוסד בשנת 1898 ומציג תערוכות זמניות של אמנים יווניים ובינלאומיים.

המוזיאון נמצא בבניין ניאו-קלאסי, השוכן מתחת לאקרופוליס של אתונה. מטרתו המוצהרת היא לחשוף את המבקרים לאמנות של יוצרים חשובים בתולדות האמנות, באופן יסודי ומעמיק, אחד אחד.

לגבי כל אמן נודע שהמוזיאון מציג, מוצגות התקופות הרבות שעבר ועבודותיו המעניינות לצד הנודעות שלו. אמצעי עזר מגוונים ומודרניים מאפשרים למבקרים לקבל מבט מעמיק על חיי האמן ועבודתו. בנוסף, מציג המוזיאון את התפתחותו האמנותית של האמן ואת השיטות שבהן עשה שימוש ביצירותיו, לצד הביוגרפיה שלו וחייו הפרטיים.

כך מציג המוזיאון, לצד העבודה האמנותית המוגמרת, הכוללת ציורים, רישומים וצילומים, גם את החפצים האישיים של האמן והסקיצות שקדמו לעבודה.

באוסף הקבוע של המוזיאון נכללות גם יצירות אמנות משל אמנים ידועים שונים, ביניהם צייר הסוריאליזם הבלתי אפשרי אמ. סי. אֵשֶר (MC Escher), האמן ויקטור וַסַרֵלִי (Victor Vasarely) ועוד.

בנוסף לעיסוק באמנות, מארח המוזיאון גם אירועי תרבות דוגמת קונצרטים, השקות ספרים וימי עיון שונים.


#טיפים
הכניסה חופשית לכולם.

כל שנה באמצע אוגוסט, המוזיאון סגור.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/DUbNmEEB0wY
קוֹנְדֶה דוּקֶה
#על מתחם האמנויות המודרני השוכן בבניין עתיק

קוֹנְדֶה דוּקֶה (Conde Duque) הוא מתחם אמנויות מודרני במדריד, שבו מוזיאונים וגלריות שבהם מתקיימות תערוכות ומיצגי אמנות ובו גם אודיטוריום, שבו מועלים קונצרטים, הופעות, הצגות ומופעי מחול.

מתחם האמנויות נבנה בבניין עתיק מהמאה ה-18, שבמרכזו נמצא כיום מוזיאון לאמנות מודרנית, המציג תערוכות מתחלפות של צילומים וציורים, גם מהמאה ה-20 וגם משל אמנים בני זמננו.

בשנים האחרונות התמלא אזור הקוֹנְדֶה דוּקֶה בחנויות בגדים, מסעדות, בתי קפה וברים נעימים וזולים יחסית.

צעירי העיר אוהבים גם את מאלאסאניה, השכונה שבה נמצא המתחם. הם מרבים לבלות בה, ביחד עם תיירים שבאים לכאן כדי להתרענן מעט מהארמונות הרבים שבעיר ומהמוזיאונים שלה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/2nVbUW6YuRQ
מוזיאון סואן
#על המוזיאון לארכאולוגיה

במוזיאון הארכיאולוגיה "סואן" תוכלו למצוא כמה מהאוצרות המרהיבים ביותר של לונדון. המוזיאון הזה מציג איורים ודגמים של מבנים שתכנן האדריכל הבריטי ג'ון סואן. בין המוצגים תמצאו גם אוספים ארכאולוגיים שאסף. המוזיאון ממוקם בשכונת הולבורן שבמרכז לונדון. סר ג'ון הוריש את הבית וכל אוספי האמנות שבו לאומה הבריטית.

המוזיאון הוקם כשסר ג'ון עוד היה חי ולאחר מותו אף נכנס לתוקף חוק בפרלמנט הבריטי שקבע כי הבית יישאר בדיוק כמו שהיה בימי חייו. לא רק שהחוק תקף עד היום, בסוף המאה ה-19 המוזיאון התרחב אפילו יותר וכיום משמש השטח גם למשרדי המוזיאון, ספריה וגלריה לתערוכות מתחלפות.

במוזיאון הזה תוכלו למצוא כ-30,000 איורים ארכיטקטוניים ויצירות אמנות, דגמים ופסלים, ציורים ויצירות נוספות. במרתף נמצא הסרקופג של פרעה סתי הראשון. בנוסף לאוספים וליצירות, מוצגות כאן גם תערוכות מתחלפות בנושאים שונים, בין היתר גם על השטחים שבהם התעניין סר ג'ון.

היום המוזיאון משמש גם כמרכז לאומי ללימוד ארכיטקטורה.


# ארכיטקטורה ובניה
אחד מהמאפיינים הבולטים של החדרים במוזיאון, הוא השימוש בתאורה עילית. זה רעיון מקורי של סואן שעלה עוד בזמן שתכנן את חדרי בנק אנגליה (הבניין בו ממוקם הבנק המרכזי של הממלכה המאוחדת). בשל מבנה המוזיאון המיוחד, שבו קירות חדרי התצוגה ניתנים להזזה, מתאפשרת תצוגה של כמה תמונות בו זמנית ושינויים של מבנה התצוגה בקלות וביעילות.

חדר ארוחת הבוקר, שבו תמצאו את התקרה הקעורה ועליה מראות, היה גורם משפיע על מעצבי פנים מאותה התקופה בכל העולם. הספרייה במוזיאון בנויה בסגנון גותי.

הבית כמו שהוא היום, מכניס את המבקרים לאווירה ששררה בביתו של סר ג'ון סואן.


# סר ג'ון סואן
הארכיטקט ג'ון סואן נולד בשנת 1753 ובמהלך חייו הספיק לבנות קריירה מכובדת.

הוא החליט לבנות את ביתו בצד הצפוני של אזור לינקולנס אין. לטובת מטרה זו, הוא קנה שלושה בתים סמוכים זה לזה ובנה אותם מחדש. לאחר שמונה לפרופסור לארכיטקטורה באקדמיה המלכותית, הוא רכש את המבנה שבו ממוקם היום המוזיאון - בית מספר 13. במקור, הבית היה אמור לשמש אותו כמשרד.

בשנת 1815 נפטרה אשתו והוא נותר לגור לבדו בבית, תוך שהוא ממשיך לפתח את האוספים והיצירות שהיו ברשותו.

בשנת 1823, כשהיה בן 70, הוא רכש את מבנה 14 והוסיף אותו לשטח המוזיאון והגדיל אותו משמעותית. סר ג'ון סואן נפטר בשנת 1837.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=m3Nn7KuuzRA
מוזיאון פגי גוגנהיים
#על מוזיאון האמנות המודרנית של ונציה

מוזיאון פגי גוגנהיים (Collezione Peggy Guggenheim) הוא מוזיאון לאמנות מודרנית, שנמצא בווילה רחבת ידיים, בדרום ונציה, ליד התעלה הגדולה שבעיר.

המוזיאון, שהוא אחד האתרים המתויירים בוונציה, ממוקם במה שהיה ביתה הפרטי של פגי גוגנהיים, אחייניתו העשירה של סלומון גוגנהיים, מייסד קרן גוגנהיים הידועה ומי שבעצמה הייתה אספנית אמנות אמריקאית.

הווילה הזו היא למעשה הקומה הראשונה, שרק היא הושלמה ממה שהיה אמור להיות ארמון ונייר די ליאוני (Palazzo Venier dei Leoni). הארמון, שנבנה במאה ה-18 על ידי אדריכל לורנצו בוסקטי (Lorenzo Boschetti), נרכש בשנת 1949 על ידי פגי גוגנהיים. אין אכסניה יפה יותר מזו לעבודות אמנות שכאלה. ואגב, מעניין לציין שיש במוזיאון כמה יצירות חשובות של מקס ארנסט, צייר ידוע וחשוב, שהיה במקרה גם בעלה השלישי של פגי גוגנהיים.


#מה במוזיאון?
אוסף פגי גוגנהיים הוא אמנם מהמקומות המתויירים בוונציה, אך הוא מומלץ לביקור בעיקר לאוהבי אמנות מודרנית. בכל מקרה הוא מציע צפייה באמנות שונה מהאמנות האופיינית לעיר ונציה.

במוזיאון מוצג אוסף האמנות המודרנית של פגי גוגנהיים, שבו תוכלו לראות עבודות של אמנים אמריקאים ואיטלקים, בשלל הסגנונות המודרניים, כמו קוביזם, סוריאליזם והאימפרסיוניזם המופשט.

בנוסף לאוסף המרשים שמוצג כאן, של עבודות אמנות נהדרות מהמאה ה-20, כולל יצירות של פיקאסו, ג'קומטי, ג'קסון פולוק, מארק שאגאל, חואן מירו, פול קליי וסלבדור דאלי, יש במוזיאון גם הרבה פסלים מודרניים. תמצאו אותם בגן הפסלים המהנה והלא פחות מרשים ומעניין.

כמו כן תוכלו למצוא במוזיאון גם ספריה נחמדה עם אלפי כותרים וספרים על אמנות מודרנית.


#טיפים
רוב המבקרים מקדישים למוזיאון הזה בין שעה וחצי לשעתיים.

מומלץ לשלב את הביקור במוזיאון עם ארמון דאריו (Palazzo Dario) שנמצא במרחק שני בתים ממנו.


מבט מקרוב על גן המוזיאון:

https://youtu.be/WKAmXRwuqWQ


ועל המוזיאון עצמו:

https://youtu.be/y8qj7Kd-pzg
המוזיאון לאמנויות יפות של טנריף
#על המוזיאון לאמנות של האי

"מתחם האמנויות של טנריף" (Tenerife Espacio de lasArtes או בקיצור TEA) הוא מוזיאון לאמנויות שנמצא בסנטה קרוז דה טנריף. הוא נראה נהדר, תוכנן על ידי משרד הארכיטקטים השווייצרי המפורסם של הרצוג ודה מרון ונבנה בשנת 2008.

במוזיאון הזה יצירות של אמנים מתקופות שונות, כולל תיעודים באמנות של נופי האי בעבר. כמו כן מכיל המתחם את מוזיאון האמן אוסקר דומינגז (Instituto Óscar Domínguez), כמו גם מרכז לצילום של טנריף (Centro de Fotografía Isla de Tenerife) וספריה. בבניין גם קפטריה, חנות מוזיאון ומשרדים ולידו כיכר ציבורית נעימה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/9NpmU3Z6jlU
מוזיאון ויקטוריה ואלברט
#על המוזיאון

מוזיאון ויקטוריה ואלברט מתמחה בעיצוב מוצרים ותמצאו בו את האוסף הגדול בעולם של אומנות דקורטיבית. מטרתו המקורית הייתה לספק השראה ליוצרי התקופה. למרות הרוח האמנותית שלו, הוא לא נועד רק לחובבי אמנות אלא גם למתעניינים באנתרופולוגיה והיכרות עם תרבויות מגוונות.

הוא הוקם בשנת 1852 ונקרא בהתחלה "מוזיאון דרום קנזינגטון", בשל מיקומו בשכונת קנזיגטון. בראשיתו, הוא הוקם כהמשך לתערוכה גדולה שהתקיימה בלונגון בשנת 1851, ביוזמת הנסיך אלברט שהיה בעלה של המלכה ויקטוריה. בשנת 1899 המוזיאון קיבל את שמם של הבעלים.

בניין המוזיאון נבנה בסגנון אדוארדיאני וויקטוריאני, ניתן להרגיש את זה במיוחד על החלונות והקשתות שעליהם.

ב-145 הגלריות שלו, שלכל אחת המאפיינים שלה, תוכלו למצוא כ-4 מיליון מוצגים. גלריות ימי ביניים ורנסאנס, גלריית פסלים, גלריית תכשיטים, גלריית אופנה וגלריית רהיטים - כל אלה הן רק חלק מכמות המוצגים העצומה שיש כאן. בלב הבניין תמצאו גינה יפה שנעים להסתובב בה.

שטחו הכולל של המוזיאון 45,000 מ"ר.

בשעות 10:30-15:30 יוצאים סיורים מודרכים במוזיאון ללא תשלום.


# חצרות המוזיאון

במוזיאון תמצאו שתי חצרות מקורות הקרויות "חצרות היציקות", בהן תמצאו יציקות גבס של פסלים, אפריזים וארונות קבורה. אלה הובאו במיוחד ללונדון, על מנת שהאמנים ילמדו ויקבלו השראה מהם. אחת מהיצירות המפורסמות ביותר היא עמוד הטריאנוס שבגלל גובהו הרם נחתך לשניים.

עם השנים, ניזוקו היצירות המקוריות. לכן מוזיאון ויקטוריה ואלברט הוא בין היחידים שבהם ניתן עדיין לראות את המוצגים, ממש כמו שהיו באמצע המאה ה-18.


מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=6q4dNdZzmJk
מוזיאון האמר
#על המוזיאון

מוזיאון האמר (Hammer Museum) הוא מוזיאון שמציג אמנות קלאסית ומודרנית ואף הרבה אמנות שימושית. הוא הוקם בידי התעשיין ארמנד האמר כבית לאוסף האמנות האישי שלו. מאז הרחיב המוזיאון את היקפו והפך למוסד מהמובילים בלוס אנג'לס מבחינה תרבותית. בסצנת האמנות הוא ידוע גם כמוסד שיש בו תערוכות ומפעלים ביקורתיים משהו.

המוזיאון מארח בכל שנה מעל 300 תכניות, כולל ימי עיון, הרצאות, הקרנות סרטים וקונצרטים.

המייסד, ארמנד האמר, היה איל נפט ופילנתרופ יהודי-אמריקאי. ב-1987 הוא תרם עבודות לגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון די סי. כשבועיים לפני מותו ב-1990, הוא חנך בלוס אנג'לס את מוזיאון האמר שמנוהל כיום בידי אנשי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.


#טיפים
כל אוספי המוזיאון, התערוכות והתוכניות הם חופשיים.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://youtu.be/ouwAR1MwUOg
מוזיאון בית רמברנדט
#על המוזיאון

המוזיאון (Museum het Rembrandthuis) שממוקם ברובע היהודי, הוא ביתו של הצייר רמברנדט ואן ריין. הוא התגורר כאן במשך 20 שנה, בין השנים 1639-1659 והיום הוא משמש כמוזיאון להנצחת חייו ויצירתו.

הבניין נבנה בשנת 1600. בתקופה ההיא, בו הצייר הצעיר היה נשוי טרי, התגוררו בשכונה המכובדת הזו בני המעמד הבינוני-גבוה. בין היהודים שהתגוררו ברובע, הצליח רמברנדט למצוא השראה ליצירת תמונותיו התנ"כיות המפורסמות.

רמברנדט היה מוכר גם בזכות התחריטים המדהימים שיצר. הם היו מבוקשים מאד והדפסתם בספרים חשפה את יצירתו לכל עבר. המוצגים במוזיאון מסבירים את תהליך היצירה המורכב של יצירת התחריט. רמברנדט ניצל את הפוטנציאל של שיטת החריטה ביד הגמישה והוא עסק בכל מיני נושאים - החל מנופים קסומים ועד נושאים מקראיים.

בסוף המאה ה-19 שופץ המוזיאון ובשנת 1911 הוא נפתח והוקדש כולו לאמנות של רמברנדט. במוזיאון 260 עבודות, מתוך 290 העבודות שאותן צייר רמברנדט בחייו. תוכלו לראות כאן גם את הדיוקנאות העצמיים אותם הוא נהג לצייר, שמאפשרות לצלול לתוך תחושותיו הפנימיות. רואים שבתחילת הפרסום והתהילה פניו היו מלאות ביטחון ומדושנות עונג, בעוד בתמונות המאוחרות יותר הוא נראה מאופק וסגור יותר.

המקום מאד אותנטי ומאפשר להיכנס לסיפור חייו של האמן ולדמיין אותו מסתובב ברחבי הסטודיו ומעביר את זמנו עם המשפחה. ברוך בואכם למשפחה!

מבט מקרוב על בית רמברנדט:
https://www.youtube.com/watch?v=fNCEehdpHy0
מתחם דאלי
#על המתחם

מתחם דאלי הוא מוזיאון שכל כולו מוקדש ליצירותיו של סלבדור דאלי בפריז. הוא נמצא על גבעת המונמרטר ליד כיכר הטרטרה המפורסמת. במתחם תמצאו כ-300 יצירות אמנות מקוריות של דאלי, בסגנונו הסוריאליסטי. תוכלו לראות כאן את אוסף ציורי 12 שבטי ישראל שצייר לרגל 25 שנים למדינת ישראל, ציורים נוספים שצייר בהשראת הספרים "אליס בארץ הפלאות" ו"דון קישוט", את הפסל המקורי של "פיל החלל" המפורסם ואת האיור "חילזון הזמן". במוזיאון תמצאו אפילו חדר קטן של ריהוט סוריאליסטי שעיצב דאלי. לאורך הביקור במוזיאון, תישמע מוזיקה ברקע ותוכלו לתת לילדים הזדמנות להכיר את האמנות של דאלי באמצעות סדנאות היצירה במוזיאון.

למי שאוהבים את עבודותיו של דאלי ואמנות סוריאליסטית בכלל - המקום הזה הוא עבורכם.


#על סלבדור דאלי

סלבדור דאלי היה צייר סוריאליסטי ספרדי-קטלאני, מהחשובים במאה ה-20. הוא אהב לשלב תמונות חלום ביזאריות מלאות דמיון, המושפעות מאמני הרנסאנס הגדולים ומתורתו של זיגמונד פרויד. יצירותיו השפיעו רבות על האמנות במאה ה-20 וה-21 בכל התחומים: ציור, פיסול, מוזיקה, צילום וקולנוע.

הצייר דאלי נולד ב-11 במאי בשנת 1904 בספרד. את השכלתו הראשונה באמנות הוא רכש בבית ספר עירוני לציור וכבר בשנת 1917 ארגנה משפחתו את תערוכת רישומי הפחם הראשונה שלו. בשנת 1922 הוא עבר למדריד, שם למד באקדמיה לאמנות והחל לפתח מעמד של אדם אקסצנטרי, בעל שיער ארוך, פאות בלחיים, מעיל, גרביונים ומכנסיים מיושנים בגובה הברכיים. די מהר הוא גם הוסיף את השפם המפורסם, שהוסיף להופעה הכללית שלו אופי וסגנון יחודיים.

דאלי סולק מהאקדמיה זמן קצר לפני בחינות הגמר בשנת 1926. הסיבה - הוא החליט שאין לאיש בפקולטה את האמצעים לבחון את כישוריו. באותה השנה הוא גם ערך את ביקורו הראשון בפריז, שם הוא פגש את פיקאסו, שבהשראתו והשפעתו ייצר הרבה מיצירותיו בשנים הבאות.

בשנת 1929 הוא פגש את אשתו לעתיד, גאלה. הוא אף החל להשתפשף בענף הקולנוע, כששיתף פעולה עם הבמאי הספרדי לואיס בוניואל. הוא התחתן עם גאלה 5 שנים אחר כך ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה, הם עברו לארה"ב. הזוג הצעיר חי בארה"ב שמונה שנים.

בשנת 1942 פרסם דאלי את האוטוביוגרפיה המשעשעת שלו "החיים הסודיים של סלבדור דאלי". את שארית חייו העביר דאלי בקטלוניה, עיר הולדתו, אך לאחר שגאלה רעייתו נפטרה ב-1982, נראה היה כי הצייר איבד את טעמו לחיים ומצא את עצמו במרכזם של מקרים מוזרים שדמו לניסיונות התאבדות. קבוצת חברים, תומכים ואמנים שאהבו אותו, דאגו לכך שיוכל להעביר את שנותיו האחרונות בשלווה. הוא נפטר מכשל בלב בשנת 1989.


#על הסוריאליזם

משמעותו של זרם הסוריאליזם באמנות היא "מעל למציאות". זהו זרם שבו האמנות משלבת חוסר הגיון והפתעה. ביצירות סוריאליזם משולבות תמונות חלום בלתי הגיוניות, עם דמיון מפתיע. אנדרה ברטון הוא שייסד את התנועה ואימץ בשבילה את המילה "סוריאליזם", שנולדה כבר ב-1917, על ידי המשורר גיום אפולינר.

במקום להתבונן החוצה אל העולם החיצוני שמחוץ לחלונו של האמן, הסוראליזם מבקש לשנות את כיוון ההסתכלות ולהתבונן פנימה, אל תוך המחשבה האנושית, ואל תוך נפש האדם, להשתמש בחלומות, בדמיונות, ובתת-המודע, כמקור להשראה האמנותית.

התנועה נולדה כתגובה להלם העולמי שאחז בעקבות מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הגדולה הזו הולידה תחושת כישלון קשה, של ההיגיון והסדר שהיו נהוגים עד אז. לכן באו הסוריאליסטים וניסו להוליד זרם חדש של אמנות, כזה שפועל ללא היגיון, סיבה וסדר, אלא מתוך אקראיות, יצירתיות ותיקון לבעיות הנפש והקשיים של בני-האדם. באופן ברור הושפע הסוריאליזם מרעיונותיו של זיגמונד פרויד לגבי הלא-מודע.

הבולטים בזרם זה הסוריאליסטי היו אמנים כמו סלבדור דאלי, רנה מאגריט, חואן מירו ומקס ארנסט.

מבט מקרוב (וב-360) על מתחם דאלי:
https://www.youtube.com/watch?v=5B7llRjnGc8


מוזיאון רודן
#היסטוריית מוזיאון רודן

מוזיאון רודן שוכן בארמון יפה מן המאה ה – 18 שנקרא Hotel Biron. הארמון נבנה בשנת 1731 כבית מגורים מפואר של ספר צמרת שהתעשר, וביקש להקים לעצמו את הבית היפה ביותר שראתה פריז של אותם ימים. לאחר מות הבעלים המקוריים, החליף הארמון מספר ידיים עד שבשנת 1905, הארמון נרכש על ידי הממשלה הצרפתית וחולק למספר יחידות דיור מפוארות ויקרות.

העיצוב המיוחד של הארמון והגנים המרהיבים המקיפים אותו, משכו לשם אמנים שונים כמו הנרי מאטיס, ובשנת 1908 גם הפסל אוגוסט רודן שכר חלק מקומת הקרקע של הארמון על מנת לאחסן שם את יצירותיו. בחדרים ששכר הוא השתמש כסטודיו, בו הוא עבד ואירח את חבריו הרבים. במקביל, פתח רודן במגעים עם ממשלת צרפת, כדי להגשים את משאת חייו: להפוך את הארמון למוזיאון שיוקדש ליצירותיו.

בשנת 1916, תמורת הסכמה להקים את המוזיאון, תרם רודן למדינה את כל עבודותיו, הפסלים והציורים שלו, הצילומים והארכיונים וכן את האוספים הפרטיים שצבר במשך השנים. אלא שרודן לא זכה לראות את חלומו מתגשם - הוא נפטר בשנת 1917, ואילו המוזיאון פתח את שעריו לקהל הרחב רק שנתיים לאחר מכן.


#מה במוזיאון

בשבעה עשר אולמות התצוגה של הארמון, ובגן הפסלים הצמוד, ניתן לראות את יצירותיות המפורסמות של אוגוסט רודן, ביניהם גם כאלו שהקנו לו תהילה רבה כמו "האדם החושב", "הבורגנים של קאלה" ועוד. לצד עבודותיו של רודן, מוצגות כאן גם יצירותיה של קמי קלודל, מי שהייתה תלמידתו ואהובתו ופסלת מחוננת בפני עצמה, ויצירות של אמנים נוספים, כמו ואן גוך, רנואר, מונה ומונק.

אחד הפסלים המפורסמים של רודן, 'תקופת הברונזה' שמו, עורר סערה גדולה כשהוצג לראשונה ב-1877. היה זה פסל של גבר עירום שנראה כה טבעי ואמיתי עד שהאמן הואשם שיצק אותו על מודל אנושי חי. אחרי שהתברר שלהאשמות אין כל בסיס, התחלפה הסערה בהערצה גדולה, ורודן זכה להערכה רבה כאחד מגדולי הפסלים בעולם.

פסל מפורסם נוסף, אולי המפורסם בפסליו של האמן, הוא פסל 'האדם החושב' - דמות אדם מכונס בעצמו, תומך ראשו בידו בתנוחת הרהור. פסל זה היה חלק מעבודה מקיפה של רודן, 'שערי השאול' שפוסלה בהשראת 'הקומדיה האלוהית' של דאנטה, אך הוא הוצג גם כפסל עצמאי. בשנת 1906 הוצב 'האדם החושב' בחזית הפנתיאון בפריז, ובכך היה לפסל הראשון של האמן שהוצג במקום ציבורי בפריז. לאחר פתיחת מוזיאון רודן, הועתק הפסל לגן הפסלים של ארמון בירון, שם הוא ניצב עד היום.


#אוגוסט רודן

מוזיאון רודן נקרא על שמו של הפסל הצרפתי אוגוסט רודן, שידוע בסגנונו הריאליסטי ובמיוחד בזכות פסלו המפורסם "האדם החושב".

רודן נולד בפריז למשפחה ענייה ולמרות כשרונו הרב, בתחילת דרכו האמנותית הוא לא הצליח להמריא. במשך עשרים שנה הוא התפרנס מביצוע עבודות גילוף ושלוש פעמים הוא נדחה כשביקש להתקבל ל"אקול דה בוזאר" (בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות).

המפנה החל באמצע שנות השבעים של המאה ה-19, בזמן שסייר באיטליה וראה את יצירותיו של מיכלאנג'לו, מהן הוא שאב את ההשראה ליצירתו "תקופת הברונזה". הדמויות של רודן היו כה ריאליסטיות ורחוקות ממה שהיה נהוג באותה התקופה, עד שהאשימו אותו שהשתמש ביציקת גופם של דוגמנים חיים. לאחר שהתברר שאין להאשמות נגדו כל בסיס, הוא זכה להערצה עצומה על ההישג המרשים והוכר כאחד מגדולי הפסלים בעולם.


#מוזיאון רודן לתיירים

הבית, בית הקפה והגן של מוזיאון רודן מוקדשים לעבודותיו של הפסל הגאון רודן, שגר ופיסל כאן בשנותיו האחרונות. זהו מוזיאון קטן ואחד מהמיוחדים והיפים בעיר. רבים בוחרים במוזיאון זה כאהוב עליהם בפריז בשל יופיו והאווירה הנעימה והאמנותית שלו, ביחד עם הפסלים המרהיבים שהופכים את רודן לממשיכם של הַפַּסָּלִים בני התקופה הקלאסית.

המוזיאון נפתח בשנת 1919 והוא ממוקם ב"אוטל בירון", שהוקם בשנת 1727 ושבו התגורר רודן מאז שנת 1908.

אם באתם לכאן עם הילדים והמוזיאון לא מצליח לסקרן אותם מספיק, אתם יכולים לטייל בגן המוזיאון ולהסתכל על עבודות הפיסול של רודן. אתם גם יכולים לשבת בבית הקפה של המוזיאון, כי הוא פתוח לכיוון הגן ובזמן הישיבה הנינוחה שלכם, המבוגרים, תוכלו לתת לילדים להשתולל במדשאות וללמוד על יצירותיו של רודן דרך הפסלים המוצבים בגן.

אוטל בירון עבר שיפוץ גדול של 3 שנים, שיפוץ שעלותו 16 מליון יורו והוא נפתח מחדש בנובמבר 2015. אז גם נחשפו בו 600 פריטים שמעולם לא הוצגו.


#יצירותיו הבולטות של רודן

כמה מהפסלים המוכרים של רודן, אותם תוכלו למצוא במוזיאון:

#שערי השאול
זהו פרויקט פיסולי ענק שאותו הזמינה ממשלת צרפת - שער ברונזה גדול בשם "שערי השאול". השער עתיד היה להיות הפתח למוזיאון לאמנות עיטורית, אך זה לא התממש כיוון שהוא לא קם מעולם והשער עצמו לא הושלם במשך 37 השנים עד מותו של הפסל.

#האדם החושב
אחד מהפסלים המפורסמים ביותר של רודן. הוא מתאר אדם שקוע במחשבות עמוקות, עשוי ברונזה. סיום בנייתו הייתה ב-1902 ושנתיים לאחר מכן הפסל יצא לתצוגה לציבור. האמת היא, שרודן קרא לו "דנטה החושב" אבל השם המקובל והידוע יותר הוא "האדם החושב".

#שועי העיר קאלה
הפסל הושלם בשנת 1888 ומתאר את כניעתה של העיר קאלה בשנת 1347 לאדוארד השלישי, לאחר מצור שנמשך למעלה משנה, במהלך מלחמת מאה השנים. אדוארד השלישי הציע לא להרוס את העיר, בתנאי שכל ששת החשובים בנכבדי העיר יגיעו ויקריבו את חייהם. לאחר שהסכימו ששת הנכבדים ולאחר שכנוע רב מצד מלכת אנגליה פיליפה מהאיינולט, הסכים אדוארד השלישי לא להוציא לפועל את ההוצאה להורג. הפסל מציג את אופייה השונה של כל אחת מששת הדמויות. הפסל היה שנוי במחלוקת כיוון שרודן בחר להציג את נציגי העיר כאנשים שבורים ולא כגיבורים.

#תקופת הברונזה
זהו אחד הפסלים המפורסמים של רודן והוא עורר סערה גדולה כשהוצג לראשונה ב-1877. הסיבה הייתה שהפסל של הגבר העירום נראה כה טבעי ואמיתי עד שהאמן הואשם שיצק אותו על מודל אנושי, אדם חי. אחרי שהתברר שלהאשמות אין כל בסיס, הכירו בו כגאון והוא זכה בהערצה והערכה רבה כאחד מגדולי הפסלים בעולם. רבים ראו בו מאז כממשיכם של הַפַּסָּלִים הגדולים של התקופה הקלאסית.


#גני רודן

גני רודן הם פלא קסום, כמו פנינה בתוך מתחם המוזיאון. יש בהם המון יופי. לא פאר, אלא יופי פשוט, מרחיב-לב, מעורר ומרגיע בו זמנית. סימטריה קלאסית ופסלים קלאסיים. אי אפשר להגיד שהפסלים המפוזרים בגן הם רק יפים, אלא גם מעוררים לא מעט מחשבה. מדי פעם ניתן לראות תיירים המנסים לחקות את התנוחות המסובכות יותר או פחות של הפסלים.

הגנים משתרעים על פני שלושה דונם ומחולקים לגן ורדים ולגן נוי גדול.

בין שני המבנים המרכזיים של המוזיאון מצוי לו גן מקסים ובו יכולים העוברים לחזות בעוד "איש חושב" ובוורדים המפורסמים של הגנים. אך כדי לגלות את הגנים הרחבים והגדולים, צריך לעבור את המבנה הרחב.

כדי להגיע לעוד גן קסום, קטן יותר מהקודמים, לכו עד הסוף, אל הבריכה הגדולה המוקפת בפסלים. כשנדמה שהגן נגמר - המשיכו מעבר לקשתות הגדולות. שם יש גן קטן, עם אווירה אנגלית ואפלולית.

מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=wItu0e07KNk
מוזיאון האורנז'רי
#על המוזיאון לאמנות אימפרסיוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית

מוזיאון האורנז'רי ממוקם בסמוך לכיכר הקונקורד, בצד הדרומי של גני הטווילרי ועל גדת נהר הסן. זהו מוזיאון לאמנות אימפרסיוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית. בשנת 1852 שימש עדיין מבנה המוזיאון כחממה עבור עצי התפוזים שגדלו בגני הארמון. מכאן גם הגיע שמו - "האורנז'רי" (חממת התפוזים).

הוא אינו גדול מדי ביחס למוזיאונים אחרים (גודלו רק אחוז אחד מכל מוזיאון הלובר הסמוך) והאמת היא שניתן לעבור על מגוון היצירות שבו בשעה וחצי עד שעתיים.

אחד המוצגים המפורסמים במקום הם ציורי "חבצלות המים" של קלוד מונה, שאורכן הכולל הוא 100 מטר! הציורים צוירו בין השנים 1914-1926 בהשראת הגן הידוע של מונה בביתו שבכפר ג'יברני (Giverny). הציורים פרושים על פני 2 חדרים אליפטיים היוצרים השתקפות יפהפייה עבור המבקרים והם ניתנו במתנה לממשלת צרפת לכבוד הניצחון הצרפתי במלחמת העולם הראשונה. מונה ביקש במפורש שעבודתו תוצג באופן אסתטי ופואטי על מנת להציע מקום מפלט של רוגע ומחשבה עבור הפריזאים. הם הוצגו בקומת הקרקע של המבנה והוארו באור יום.

בשנת 1965 הוחלט להציג במבנה את אוסף וולטר-גיום הכולל ציורים אימפרסיוניסטים רבים. אוספיו של וולטר-גיום הצטברו עם השנים, בזכות היותו סוחר אמנות נודע. היצירות ייחודיות ומשקפות את הסגנון בעשורים הראשונים של המאה ה-20.

לצורך הצגת האוסף נבנתה קומה שנייה במבנה, וחבצלות המים הוארו באור מלאכותי, למרות בקשתו של מונה. כיום חזר המוזיאון להציגו באור יום.


#שיפוצים במבנה

בשנת 1999 נסגר המבנה למטרת שיפוצים. במסגרת השיפוצים נבנתה קומת מרתף המוארת בחלונות המאפשרים תאורה טבעית להצגת היצירות וכן פורקה הקומה העליונה של המבנה על מנת לאפשר את הצגת חבצלות המים שוב באור טבעי.

במהלך עבודת הבנייה והחפירה של קומת המרתף התגלו שרידיה של חומת העיר פריז, מהמאה ה-16. החומה מוצגת היום במוזיאון ומשמשת כאחד מהקירות של האולמות החדשים. בנוסף, נבנו מתחת לאדמה אולם הרצאות וספריה.

מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=hUEbssoCtzI&t=59s
מוזיאון הלובר
#על המוזיאון
מוזיאון הלובר הגדול והמפואר של פריז הוא גם אחד הגדולים בעולם. הוא ממוקם בגדה הימנית שברובע הראשון של פריז, במה שהיה פעם ארמון.

הלובר הוקם על ידי המלך פיליפ אוגוסט בשנת 1190 כארמון מבוצר בגבולה המערבי של פריז, במסגרת הגנה כוללת על העיר מפני מתקפות ויקינגים. בשנים שלאחר בניית המבצר, בעת התרחבותה של פריז מעבר לגבולות המערביים שהציב המלך, חל שינוי בייעודו הראשוני של הארמון לקו הגנה על מקום משכנו של האוצר המלכותי. לכן, בשנת 1546, תחת שלטון פרנסואה הראשון, החל האדריכל פייר לֶסְקוֹ להפוך את המבצר לארמון מלכותי מפואר.

הרעיון להפוך את ארמון הלובר למוזיאון עלה בתקופת לואי ה-15. לאחר המהפכה הצרפתית, הוחלט כי על המקום להיפתח להמון על מנת שיוכל ליהנות מיצירות המופת הלאומיות, והמוזיאון נפתח בשנת 1793 עם תערוכה של 537 ציורים.

בשנים שלאחר מכן, המוזיאון נקרא "מוזיאון נפוליאון" ולא במקרה. אוסף היצירות התרחב מאוד בזמן שלטונו של נפוליאון בעיקר בגלל הביזה הרבה שבזז במלחמותיו. צורתו הנוכחית של הלובר כמבנה עצום בעל שתי זרועות - אגף רִישֶלְייֶה הצפוני ואגף דֶנוֹן הדרומי המקיפים את חצר נפוליאון במרכז, קיימת מאז 1874.


#יצירות בלובר
בלובר מוצגות כיום כרבע מיליון יצירות אמנות. לצד יצירות מפורסמות, כמו המונה ליזה, או המדונה והילד של ליאונרדו דה וינצ'י, תוכלו למצוא כאן גם אמנות פחות מוכרת. בכל מקרה מדובר בחוויה לכל חובב אמנות.

קחו לדוגמא את ונוס ממילו, אולי הפסל היווני המפורסם ביותר בעולם. מצא אותו דייג מקומי באי היווני מילוס, בשנת 1820, כשהוא מפורק לשני חלקים נפרדים. הטורקים ששלטו אז באי החרימו את הממצא, אבל שגריר צרפת שישב באיסטנבול גרם לכך שצרפת תרכוש אותו מהם ומאז הוא נמצא במוזיאון הלובר.

זהו גם סיפורו של עוד פסל אגדי מיוון העתיקה - פסל ניקה הפונה נגד הרוח. הפסל מציג את אלת הניצחון ניקה הניצבת אל מול הרוח, עם הכנף. אין לה ידיים וראש, אבל היא יפהפיה ורבים מגיעים למוזיאון הלובר כדי לראותה.

עוד פסל מפורסם שנמצא כאן הוא פסל הלבלר היושב, פסל מצרי עתיק שמנציח המקצוע העתיק-חדש שנולד עם המצאת הכתב - מקצוע הלבלר, הפקיד, היושב ושוקד על עבודתו בכתיבה.

ויש גם את פסלי הענק של הלמסו, ששמרו על חדר הכס בארמונו של המלך האשורי סרגון השני. על האבן העתיקה שעליה כתובים חוקי חַמוּרָבִּי, אוסף החוקים המקיף ביותר שפורסם בעת העתיקה.


#על גניבת המונה ליזה
באוגוסט 1911, ממוזיאון הלובר שבפאריז נגנבה ה"מונה ליזה". הגנב, עובד המוזיאון ששמו וינצֶ'נְזוֹ פֶרוּגַ'ה, החביא את הציור הקטן מתחת למעילו ויצא מהמוזיאון באדישות רבה. לשווא חיפשו שוטרי פאריס אחר הגנב, הציעו פרס כספי למוסר המידע וחקרו כל מי שיכול היה לדעת משהו, אך לא מצאו דבר. במשך שנתיים החביא הגנב את הציור שיהפוך מעתה ליצירה הכי מפורסמת בהיסטוריה, בארגז מתחת למיטתו.

כשהוא שב לאיטליה, אחרי שנתיים, הציע פרוג'ה הנֶבֶעך למכור את התמונה למוזיאון אוֹפִיצִי שבעיר פירנצה. דקות אחר-כך כבר קיבלה המשטרה המקומית את הטלפון שהפך אותה לגיבורת הפענוחים של אותם הזמנים. המונה ליזה נמצאה!

אחר-כך יספר הגנב "פעלתי בשל דחף רגעי". בהמשך הוא ישנה את גרסתו ויספר שרצה להשיבה לאיטליה, שממנה שדד אותה נפוליאון. במשפט יאמר זאת שוב והשופטים יקלו את דינו, על אף הידע ההיסטורי הלא מרשים שגילה.. צחוק הגורל, שאחרי מאסר לא ארוך ישוב פֶרוּגַ'ה "הפטריוט" לצרפת וימות בה כמה שנים מאוחר יותר.


#על ציור המונה ליזה
הציור הכי מפורסם בעולם הוא למרבה הפלא דווקא אחד הציורים הצנועים והקטנים בממדיו שיש.
קוראים לציור "מונה ליזה" או "לה ג'וקונדה" (La Gioconda) והוא נמצא במוזיאון הלובר בפאריז. הצייר הוא איש הרנסאנס ליאונרדו דה וינצ'י והוא עבד על הציור במשך זמן רב מאד, במאה ה-16.

הדיוקן הזה הוא במידה רבה מהפכני, כיוון ששינה את צורת הציור של פורטרטים, דיוקנאות לחלוטין. אם עד אז נהגו לצייר בעיקר בפרופיל, הוא היה ציור חזיתי ששינה לגמרי את התמונה, תרתי משמע. כל הדיוקנאות אחריו המשיכו בדרכו והיו חזיתיים.

משיחות המכחול העדינות שלו וטשטוש זוויות הפה של הגברת מקנים למונה ליזה חיוך מסתורי ומסקרן, שריתק דורות של חובבי אמנות והפך את הציור הזה לידוע בכל העולם.

בנוסף, השתמש לאונרדו בטכניקות שונות כמו משחקים עדינים של אור וצל שיש במונה ליזה. גם ההבדל שיצר בין הדיוקן לרקע והפרספקטיבה המיוחדת, שהגדילה את הראליזם בציור. אבל הגאונות בציור היא שימוש בשיטה שפיתח ונקראת סְפוּמָאטוֹ. בשיטת הספומאטו האמן יוצר מעבר הדרגתי וזהיר מצבע לצבע או מגוון לגוון, כך שלא ניתן להבחין בתת-הגוונים. כיום בעידן הדיגיטלי זה מובן מאליו, אבל בתקופת הרנסאנס זו הייתה המצאה חדשנית והיא יושמה במונה ליזה והוסיפה עומק רב לציור.

המונה ליזה היא ללא ספק הציור המפורסם בעולם. מאות עותקים וזיופים שלה שרדו במהלך השנים. המומחים אומרים שהיא הציור הכי מועתק בעולם.

אבל בניגוד לכל העותקים והזיופים, מתבלט לאחרונה ציור עם סיפור מסעיר באמת. מדובר באותה גברת המכונה "מונה ליזה" שצויירה על ידי לאונרדו כעשור לפני הציור המפורסם. הגברת צעירה יותר, הנוף שונה, הגוונים בהירים יותר, אך תנוחות הידיים והבעת הפנים דומות. מצוירים בו אפילו עמודי השיש שנחתכו מהמונה ליזה המוכרת.


#אדריכלות המוזיאון
מוזיאון הלובר הגדול והמפואר של פריז הוא גם אחד הגדולים בעולם. המקום שנולד במאה ה-12 כארמון מבוצר בגבול המערבי של פאריז התאים בתחילה למטרת ההגנה על העיר מהתקפות הוויקינגים. אותם ויקינגים הרבו לתקוף בימי הביניים ולכבוש ערים ברחבי אירופה.
צורתו הנוכחית של הלובר כמבנה עצום בעל שתי זרועות - אגף רִישֶלְייֶה הצפוני ואגף דֶנוֹן הדרומי המקיפות את חצר נפוליאון במרכז, קיימת מאז 1874.
ב-1983 הציע פרנסואה מיטראן, נשיא צרפת, הציע את תכנית "הלובר הגדול" לחידוש ושיפוץ המוזיאון. האדריכל הסיני-אמריקאי אִיוֹ מִינְג פֵיי (Ieoh Ming Pei) שזכה בפרויקט והציע את פירמידת הזכוכית ככניסה המרכזית הניצבת במרכז חצר נפוליאון ועוד 3 פירמידות קטנות לידה.
פירמידת מוזיאון הלובר עשויה ממסגרת מתכת ומלוחות זכוכית. היא משמשת ככניסה הראשית למוזיאון. הפירמידה והלובי התת-קרקעי היו פתרו את הקושי להכיל את המספר הגדול של המבקרים במוזיאון מדי יום. המיוחד במבנה הזה הוא שהמבקרים נכנסים דרך הפירמידה, ממנה הם יורדים ללובי המרווח ובהמשך עולים למבנים העיקריים של המוזיאון.

מבט מקרוב על מוזיאון הלובר:
https://www.youtube.com/watch?v=vmKeRxv-xwM
קאישה פורום
#על התערוכות המודרניות והגנים התלויים

קאישה פורום (CaixaForum Madrid) היא גלריה לאמנות, שמרבית התערוכות שמוצגות בה ומתחלפות מעת לעת, מוקדשות לאמנות מודרנית. ועדיין, מדי פעם מוצגות במבנה בעל 6 הקומות תערוכות רטרוספקטיבה המוקדשות לאמנים מוכרים שאינם מודרניסטים בהכרח.

לא פחות מעבודות האמנות המודרנית שמוצגות בה, הקאישה פורום התפרסמה בתכנון האקלקטי והמעניין שלה.

זה מתחיל בגנים התלויים שנופלים מהקיר עטוי הצמחיה שנשתלה בו במיומנות רבה. הגינה האנכית הזו מתכתבת עם הגנים הבוטניים המלכותיים של מדריד, שנמצאים בפארק רטירו הסמוך.

לשילוב הגינה האנכית הזו במבנה, הזמינו אדריכלי השיפוץ של מבנה הגלריה, האדריכלים השוויצריים הנודעים ז'אק הרצוג ופייר דה מרון, את הבוטנאי הצרפתי פטריק בלאנק, שמתמחה בגינות כאלה.

אבל מנגד, לבניין ששימש בעבר כתחנת כוח הוסיפו האדריכלים, בשיפוץ המרהיב שנעשה כאן, קומות נוספות שאותן צבעו בגוון אדמדם. באמצעים אלה ורבים נוספים יצרו המתכננים חלל מודרני צבעוני, מעניין ומרגש, שמתכתב ולא מתכחש לחומרים ולשימושיות של המבנה המקורי ושומר גם על מודעות ירוקה ומכבדת לסביבה, תוך יצירת ניגוד חלקיו ובין הזמנים.


#טיפים
הכניסה אל הגלריה חופשית לגמרי.


מבט מבחוץ אל פנים הגלריה:

https://youtu.be/fwkPsH2D4Yw


ועוד מבט לקאישה פורום:

https://youtu.be/tHh3SMsJkZE
מוזיאון גוּלְבֶּנְקִיאַן
המוזיאון הלאומי לאמנות של קטלוניה
מוזיאון חואן מירו
רֵייקְסְמוּזֵיאוּם
מוזיאון הצילום פום


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.