» «
שורדיץ
שכונת שורדיץ
#על השכונה עתירת הגרפיטי, השווקים והצעירים

שכונת שורדיץ (Shoreditch) שבמזרח לונדון הפכה בשנים האחרונות לאחת השכונות הצעירות, הצבעוניות והתוססות בלונדון. מי זוכר כאן שהשכונה הטרנדית והמבוקשת בקרב צעירים, שנתפסת כיום כמרכז אמנותי ותרבותי שוקק, הייתה עד לפני שנים מספר שכונה כושלת בעיר, שמזוהה עם הכינוי "סלאמס". אבל מחירי הדיור הגואים בלונדון, כמו גם הפוטנציאל שבשכונה מזדקנת ומוזנחת, הביאו את הצעירים לכאן בהמוניהם. כך הפכה שורדיץ' לשכונה לונדונית המעוררת עניין ומושכת אליה צעירים רבים, המחפשים את החיים הזולים והפשוטים בעיר הגדולה, אך גם את בתי הקפה הנעימים ושאר מוקדי הקסם של השכונה.

ואכן, בשורדיץ נפתחים כיום בקצב ברים, בתי קפה, מסעדות, גלריות וחנויות, שהפכו אבן שואבת לצעירים, שנוהרים אליה מרחבי האזור. כמובן שאת השינוי התרבותי הזה מבטאת יותר מכל סצנת הגרפיטי של שורדיץ ואמנות הרחוב שממלאת בצבע את קירות השכונה. כי כל סיור בשורדיץ חושף את המבקרים מיד למה שהפך לסימן הזיהוי של השכונה המתעוררת - ציוריהם של אמני רחוב וציירי גרפיטי מוכשרים להפליא.

יש בשורדיץ יצירות על קירות, אבל לא סתם כתובות וקשקושים, אלא יצירות אמנות של ממש. תמצאו כאן עבודות של אמנים כמו Noir, אמן הגרפיטי הצרפתי שהיה הראשון שצייר על חומת ברלין ודמויותיו משם מוכרות לחובבי גרפיטי מכל העולם, StinkFish, שמרסס דרך סטנסילים שהוא מכין עם דמויות שצילם בעולם בעבר, Stik, שמצייר "אנשי מקל" אופייניים ובנקסי, כנראה אמן הרחוב המפורסם בעולם, שהשאיר כאן כמה עבודות מעוררות התפעלות, לעתים בשיתוף פעולה עם אחרים ותמיד עם ביקורת על עיוותים וקלקולים בחברה המודרנית, מה שהפך מזמן לסימן ההיכר של האמן המסתורי והבלתי נראה הזה.


#איפה עוד?
ציורי גרפיטי תמצאו גם בשכונת בריקסטון, בה חי דיוויד בואי, בבריק ליין ובשכונות של מזרח לונדון, במיוחד באזור שבין Great Eastern לרחוב Old Street.


#טיפים
בשורדיץ מומלץ לסייר ביום ראשון ואז גם לבקר בשוק בריק ליין ובאזור ניילס יארד הנהדרים.


מבט מקרוב על שורדיץ:

https://youtu.be/OUhzNjfy8qY


ועוד מבט בשכונה הצבעונית:

https://youtu.be/xVzFuU2akJU


בלוגרים:

https://youtu.be/NHj5Epx4bHk


הדרכה:

https://youtu.be/ilRaHXhsoZA
מוזיאון בית לייטון
מוזיאון בית לייטון
# על המוזיאון

בשולי פארק הולנד תוכלו לראות את הסטודיו של האומן הנחשב מהתקופה הוויקטוריאנית, לורד לייטון. האיש חי בין השנים 1830-1896 והיה הצייר הקלאסי הגדול של נשיא האקדמיה המלכותית. ביתו הוקם במאה ה-19 ולאחר מותו של האמן הוא עבר כמה וכמה שיפוצים והרחבות.

בין החדרים בבית תמצאו את הסטודיו שבו עבד ואת הסלון עם הרעפים והטקסטורות המיוחדות. החדרים בבית מעוצבים בסגנונות שונים ותוכלו למצוא בהם אוספים פרטיים של ציורים וספרי רישומים. שימו לב גם ל"אולם הערבי" ובו אריחים שהובאו ישירות מדמשק.

בתצוגה הקבועה שבמוזיאון מצויים תמונות ופסלים של לייטון ובני תקופתו, אך תמצאו בו גם תערוכות מתחלפות של אמנים שונים, בעיקר ערבים ומוסלמים.
האקדמיה המלכותית לאמנויות
האקדמיה המלכותית לאמנויות
#על האקדמיה

מוסד האמנות הבריטי החשוב הזה נמצא בכיכר פיקדילי בלונדון.

למרבה ההפתעה, האקדמיה נוסדה דווקא מתוך סכסוך. מדובר בשני ארכיטקטים מובילים, סר וויליאם צ'יימברס וג'יימס פיין, שהתווכחו על מנהיגות אגודת האמנים. פיין זכה והפך למנהיג האגודה וצ'יימברס, שניסה לנקום בו, יצר מוסד אמנותי חדש - האקדמיה המלכותית, שנחנכה ונפתחה לציבור בשנת 1769.

מכיוון שהאקדמיה אינה ממומנת מכספי הממשלה, מקורות ההכנסה העיקריים שלה הוא אירוח תערוכות אמנות הפתוחות לציבור. התערוכות איכותיות וברמה גבוהה. בתערוכת הקיץ הקבועה שלה תמצאו מעל 1000 יצירות המוצעות למכירה, לעתים אף של אמנים אלמוניים ולא מוכרים כלל.

באקדמיה תמצאו גם בית ספר ללימודי אמנות, תחומי ציור, פיסול ויצירת הדפסים. לבית הספר מתקבלים רק תלמידים מובחרים ומתכונת הלימודים היא בצורת חונכות אישית.

עובדה מעניינת היא, שמספר החברים באקדמיה מוגבל ל-80 והם יכולים להיות רק אמנים פעילים בכמה תחומים נבחרים: ציור, הדפס, פיסול וארכיטקטורה. בחירת החברים החדשים נעשית באמצעות החברים הקיימים. אנשים שאינם אמנים, יכולים להיות חלק מהאקדמיה, במעמד "ידידים". זה קורה רק לאחר תרומה למוסד, תרומה המהווה מקור הכנסה חשוב בשביל האקדמיה.
גלריה סאצ'י
גלריה סאצ'י
#על המוזיאון
בניגוד לרוב הגלריות, הנותנות הרבה כבוד לאמנים ותיקים ובעלי שם, בגלריה סאצ'י דווקא תמצאו את האמנים הצעירים, אלו שעדיין לא מספיק מוכרים (ביניהם אף אמנים ישראלים) וזה בהחלט הקסם הגדול בה. הגלריה הוקמה בשנת 2008 בבניין מכובד' תוך שיתוף פעולה בין צ'ארלס סאצ'י, פרסומאי ואספן אמנות, לבין בית המכירות הפומביות Phillips de Pury. חשוב להדגיש כי היא נפתחה עוד קודם, אך הייתה ממוקמת בגדה הדרומית של נהר התמזה.

הגלריה, שקיימת כבר 25 שנה, ממוקמת ברחוב היוקרתי צ'לסי ומגיעים אליה כמיליון וחצי מבקרים בכל שנה. היא קטנה וניתן לראות את 3 קומותיה בתוך שעה, פחות או יותר. חלליה הלבנים הגדולים ומוצפי האור מזמינים את המבקרים לסיור נעים ומעשיר.

הכניסה לגלריה ולתערוכות המוצגות בה היא חינם, אך מדי פעם מתקיימים כאן אירועים סגורים לקהל הרחב או תערוכות בתשלום.


#צ'ארלס סאצ'י
המייסד והבעלים של הגלריה היה אספן וסוחר אמנות. בשנת 1985 פתח את הגלריה בשביל להציג בה את האוספים שלו. באוספים במקוריים שהוצגו בגלריה היו יצירות אמנות רבות, בעיקר של אמנים בריטים ואמריקאים. בהמשך, התרחבה הגלריה להצגה של יצירות ואמנות מסביב לעולם, ביניהם גם אמנות סינית.

במהלך שנות פעילותו בגלריה מכר סאצ'י הרבה פריטים מהאוסף המקורי שלו. הוא תמך באמנים בתחילת הדרך והשקיע בדור חדש של אמנים בריטיים, חלקם אמני אוונגרד, שאותם הוא מימן וקידם. אחד מהאמנים המוכרים של אותה התקופה הוא דמיאן הירסט בשנת 1988.


#תערוכת הרולינג סטונס
בשנת 2016 התקיימה תערוכה של יותר מ-500 חפצי אמנות, תלבושות, הקלטות נדירות והצצה אל מאחורי הקלעים של הלהקה המפורסמת - הרולינג סטונס. התערוכה התפרשה על פני שתי הקומות העליונות של הגלריה והמבקרים יכלו לעבור בה סיור אינטראקטיבי ומעשיר על כל שנות הפעילות של הלהקה. על התערוכה עבדו בגלריה כ-3 שנים. התייחסות של התערוכה, אגב, היא פחות לחברי הלהקה ויותר לאביזרים בהם הם השתמשו, לכלי הנגינה והחפצים שלהם.

מבט מקרוב על הגלריה:
https://www.youtube.com/watch?v=zZ6asMnc3D4

אמנות בלונדון

אוסף וולאס
אוסף וולאס
#על המוזיאון

אוסף וולאס (Wallace collection) נמצא בקרבת רחוב אוקספורד בלונדון. במוזיאון האמנות הזה תמצאו את אוספו הפרטי של סר ריצ'רד וולאס, שאת פריטיו הראשונים אספו המרקיזים של הרטפורד (השלישי והרביעי). האוסף ניתן לממשלת בריטניה על ידי אלמנתו של וולאס בשנת 1897 והוא נפתח לציבור בשנת 1900. המוזיאון ממוקם בכיכר מנצ'סטר.

במוזיאון תמצאו 28 חדרים, שנותנים תחושה של בית חמים ואינטימי ובו כלי חרסינה, שריונים מסוגים שונים וריהוט צרפתי. בין היתר תראו בו גם ציורי שמן של טיציאן, קנלטו, רמברנדט וגיינסבורו.

במוזיאון גם אגף שימור בו תוכלו ללמוד על ייצור מסורתי של רהיטים ושריונות. הסוד הכי מגניב לילדים ולילדים בנפשם מבין המבקרים, הוא שהאוסף המרתק של השריונים מכל הסוגים, החניתות, החרבות וכלי הנשק העתיקים האחרים מאפשר לנסות אותם. אם תרצו, תוכלו לעטות עליכם שריון וקסדה, להצטלם איתם ולהרגיש את כובד משקלם.


#ביקור במוזיאון
ביקור במוזיאון יגרום לכם להרגיש כאילו אתם מסיירים בארמון ישן ונוסטלגי, אך יוקרתי ומרשים. בקומה התחתונה תוכלו לראות מדשאה פנימית גדולה, שבה מתקיימים בדרך כלל אירועים. בחדרים האחרים תוכלו להיחשף לעיצובים של תקופות שונות: התקופה הוויקטוריאנית, תקופת הרנסנס ועוד. בחדרים תראו פריטים מרתקים כמו כלי מלחמה, שריונות ופריטי אבירים נוספים. בחנות המזכרות תוכלו לרכוש קטלוגים והעתקים של מוצגים.

שימו לב ליצירה המקסימה "האישה המתנדנדת", אותה צייר הצייר פרגונאר בשנת 1767.

הכניסה למוזיאון לא עולה כסף, אך נהוג להשאיר תשר בתיבת התרומות שעומדת בכניסה. חובבי אמנות ותרבות ייהנו כאן מאד, למרות שלא הרבה מבקרים מכירים אותו.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://youtu.be/LnC3eM59tdg
מוזיאון סואן
מוזיאון סואן
#על המוזיאון לארכאולוגיה

במוזיאון הארכיאולוגיה "סואן" תוכלו למצוא כמה מהאוצרות המרהיבים ביותר של לונדון. המוזיאון הזה מציג איורים ודגמים של מבנים שתכנן האדריכל הבריטי ג'ון סואן. בין המוצגים תמצאו גם אוספים ארכאולוגיים שאסף. המוזיאון ממוקם בשכונת הולבורן שבמרכז לונדון. סר ג'ון הוריש את הבית וכל אוספי האמנות שבו לאומה הבריטית.

המוזיאון הוקם כשסר ג'ון עוד היה חי ולאחר מותו אף נכנס לתוקף חוק בפרלמנט הבריטי שקבע כי הבית יישאר בדיוק כמו שהיה בימי חייו. לא רק שהחוק תקף עד היום, בסוף המאה ה-19 המוזיאון התרחב אפילו יותר וכיום משמש השטח גם למשרדי המוזיאון, ספריה וגלריה לתערוכות מתחלפות.

במוזיאון הזה תוכלו למצוא כ-30,000 איורים ארכיטקטוניים ויצירות אמנות, דגמים ופסלים, ציורים ויצירות נוספות. במרתף נמצא הסרקופג של פרעה סתי הראשון. בנוסף לאוספים וליצירות, מוצגות כאן גם תערוכות מתחלפות בנושאים שונים, בין היתר גם על השטחים שבהם התעניין סר ג'ון.

היום המוזיאון משמש גם כמרכז לאומי ללימוד ארכיטקטורה.


# ארכיטקטורה ובניה
אחד מהמאפיינים הבולטים של החדרים במוזיאון, הוא השימוש בתאורה עילית. זה רעיון מקורי של סואן שעלה עוד בזמן שתכנן את חדרי בנק אנגליה (הבניין בו ממוקם הבנק המרכזי של הממלכה המאוחדת). בשל מבנה המוזיאון המיוחד, שבו קירות חדרי התצוגה ניתנים להזזה, מתאפשרת תצוגה של כמה תמונות בו זמנית ושינויים של מבנה התצוגה בקלות וביעילות.

חדר ארוחת הבוקר, שבו תמצאו את התקרה הקעורה ועליה מראות, היה גורם משפיע על מעצבי פנים מאותה התקופה בכל העולם. הספרייה במוזיאון בנויה בסגנון גותי.

הבית כמו שהוא היום, מכניס את המבקרים לאווירה ששררה בביתו של סר ג'ון סואן.


# סר ג'ון סואן
הארכיטקט ג'ון סואן נולד בשנת 1753 ובמהלך חייו הספיק לבנות קריירה מכובדת.

הוא החליט לבנות את ביתו בצד הצפוני של אזור לינקולנס אין. לטובת מטרה זו, הוא קנה שלושה בתים סמוכים זה לזה ובנה אותם מחדש. לאחר שמונה לפרופסור לארכיטקטורה באקדמיה המלכותית, הוא רכש את המבנה שבו ממוקם היום המוזיאון - בית מספר 13. במקור, הבית היה אמור לשמש אותו כמשרד.

בשנת 1815 נפטרה אשתו והוא נותר לגור לבדו בבית, תוך שהוא ממשיך לפתח את האוספים והיצירות שהיו ברשותו.

בשנת 1823, כשהיה בן 70, הוא רכש את מבנה 14 והוסיף אותו לשטח המוזיאון והגדיל אותו משמעותית. סר ג'ון סואן נפטר בשנת 1837.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=m3Nn7KuuzRA
גלריית הדיוקנאות הלאומית
גלריית הדיוקנאות הלאומית
#על המוזיאון של הפורטרטים

בגלריה מוצגות דיוקנאות של דמויות היסטוריות בעלות חשיבות בהיסטוריה הבריטית. הגלריה הוקמה בשנת 1856 ובשנותיה הראשונות הוצגו כאן בעיקר מלכים, מדינאים וגנרלים, אך עם הזמן נפתחו תערוכות מתחלפות שהכניסו צבעים חדשים ודמויות מעניינות נוספות. בין הדיוקנאות במקום: וויליאם שייקספיר, פול מקרטני, הנסיכה דיאנה, צ'ארלס דארווין, המלך אדוארד השישי ועוד רבים אחרים.

הגלריה אמנם מוקפת במוזיאונים חשובים לא פחות (הגלריה הלאומית והטייט מודרן), אך היא נחשבת לאחד מהמוזיאונים לאמנות החשובים ביותר של לונדון. המקומיים מגיעים אליה בעיקר בתצוגות הליליות המתקיימות בה בימי חמישי ושישי.

אל המקום שבו אתם עומדים עכשיו, עברה הגלריה בשנת 1896 ובשנים שלאחר מכן התווספו לה עוד 2 אגפים.

בגלריה תמצאו מעל 11,000 ציורים, 220,000 צילומים, פסלים ומיצגי מולטימדיה שונים.

עקב ההתקפות הגרמניות, נהרס המבנה בזמן מלחמת העולם השנייה, אך הוא שוקם יחסית מהר.
נשיונל גאלרי
הנשיונל גאלרי - הגלריה הלאומית
#על הגלריה הלאומית - המוזיאון לאמנות בריטית ואירופית

במוזיאון "הגלריה הלאומית" (The National Gallery), הממוקם בכיכר טרפלגר, תמצאו כ-2,300 יצירות אמנות, שנוצרו החל מהמאה ה-13 ועד המאה ה-19. המוזיאון נוסד בשנת 1824. מטרתו היא לעודד הערכה לאמנות הציור של נתיני הממלכה הבריטית ושאר אזרחי העולם. המבנה עצמו בנוי בסגנון מקדש יווני והוא מיוחד מאד.

תחילתו של האוסף המוצג במוזיאון הייתה כשממשלת בריטניה רכשה 36 תמונות מהבנקאי ג'ון ג'וליוס. עם השנים גדל האוסף באמצעות תרומות ורכישות נוספות. האוסף שייך לכל הציבור הבריטי ולכן הכניסה לא עולה כסף, אך נהוג לתרום את דמי הכניסה לטובת המוזיאון.

התצוגה בנויה בסדר כרונולוגי: את היצירות המוקדמות ביותר תמצאו באגף סיינסבורי שנחנך בשנת 1991 ובו תאורה טבעית ותנאים אופטימליים. את היצירות המאוחרות יותר, החל מ-1500 ואילך, תמצאו בשלושת האגפים שבניין הישן.

היום תוכלו למצוא בין אולמות הגלריה כמה יצירות מרהיבות ומרגשות. ביניהן מומלץ למצוא את "דיוקן האפיפיור יוליוס השני", את "ונוס ומארס" של בוטיצ'לי, "המדונה של הציפורנים", "הצליבה" של רפאל, "המדונה" של לאונרדו דה וינצ'י, את "ונוס בחדר הרחצה" של ולסקז ועוד.


#היצירות בגלריה

יותר מ-2000 יצירות מופת מוצגות בגלריה הלאומית, ביניהן גם ציור "החמניות" של ואן גוך. זוהי אחת הגלריות החשובות בעולם ותוכלו לראות בה יצירות של אמנים מוכרים ומפורסמים מאד. היצירות העתיקות ביותר שתמצאו כאן הם משנת 1250 והחדשות ביותר שייכות למאה ה-20.

האוסף הראשון אותו רכשה ממשלת בריטניה תמורת 57,000 פאונד אוסף של 36 יצירות בעת פתיחת הגלריה בשנת 1824. האוסף, שהיה שייך לבנקאי בשם ג'ון ג'וליוס, היה הבסיס לאוסף הנוכחי והמרשים שנמצא בגלריה היום.

עם השנים הגיעו יצירות נוספות, במסגרת תרומות ורכישות נוספות, שהעשירו את האוסף שגדל. בשנת 1838 עבר האוסף לבניין הגדול והמרשים שבכיכר טרפלגר. המקום התאים גם לבני המעמד הגבוה וגם לבני המעמד הנמוך ולכן נראה היה כי האזור הזה מושלם להקמת הגלריה.

בשנת 1906 נרכשה על ידי הגלריה היצירה "ונוס בחדר הרחצה" על ידי קרן אוספי האמנות הלאומית. בשנת 1914, היא ניזוקה בצורה קשה, כחלק ממחאתה הפוליטית של מרי ריצ'רדסון על מאסרה של אמיליה פנקהרסט במסגרת המאבק למתן זכויות נשים.


#אדריכלות הגלריה

ההצעה להקים את המבנה הייעודי עבור הגלריה הלאומית בכיכר טרפלגר הגיעה מהאדריכל ג'ון נאש. הוא בכוונה ביקש להקימה איפה שעמדו קודם לכן האורוות המלכותיות. במסגרת תחרות אדריכלות שהתרחשה בשנת 1832, הציע נאש את התוכנית להקמת המבנה, אך דווקא אדריכל אחר, ויליאם וילקינס זכה בתחרות. בתחילה שימש הבניין גם את הגלריה הלאומית וגם את האקדמיה המלכותית. בשל אילוצים תקציביים ותכנוניים, שונתה התכנית המקורית שלו. סיבה נוספת הייתה הביקורות הרבות שספג המוזיאון.

קבעה גם העובדה שהמקום היה קטן מכדי להכיל את שני המוסדות הרחבים ששכנו בו ולכן נשארה בו לבסוף רק הגלריה הלאומית.

במהלך השנים ועם התרחבות האוסף, נבנו אגפים נוספים לבניין. המוכר והחשוב מבין כולם הוא אגף סיינסברי שנפתח בשנת 1991.


מבט מקרוב על הגלריה:

https://www.youtube.com/watch?v=9jxxHLQzRmM


מוזיאון הקומיקס
מוזיאון הקומיקס
#על המוזיאון הלונדוני לאמנות הקומיקס

במוזיאון הקומיקס המעניין הזה למעלה מ-1500 רישומים, 3000 ספרים ו-1,200 דימויים חזותיים מפרק זמן של 300 שנה, המציגים את המורשת הבריטית של הציור ההומוריסטי.

בקומה הראשונה ימצאו עניין בעיקר הילדים, בזכות דמויות הקומיקס והאנימציה. עם זאת, תוכלו למצוא פה גם דברים שיעניינו מבוגרים, כמו ציורי קומיקס שערורייתיים המתארים את מעלליהם של טוני בלייר וג'ורג' בוש. מבין היצירות באוסף המוזיאון תמצאו כמה מהקריקטורות המפורסמות ביותר שצוירו. כמו כן, יש כאן יצירות תלת ממדיות שהושאלו למוזיאון.
מוזיאון טייט מודרן
#על המוזיאון לאמנות מודרנית של בריטניה

מוזיאון טייט מודרן, המוזיאון לאמנות מודרנית, הוא חלק מגלריית טייט. הוא אחד מהמוזיאונים האיכותיים והמוערכים ביותר בעולם והפך את כל אזור ה-South Bank לאזור טרנדי במיוחד.

המוזיאון נמצא בתוך מבנה תחנת הכוח של בנקסייד, שנבנתה ב-1947-1963 על ידי האדריכל גיילס גילברט סקוט. רק בשנה שבה נסגרה תחנת הכוח בשנת 1981 המבנה תוכנן מחדש והוסב למוזיאון בתכנונם של האדריכלים הרצוג ודה-מרון, מה שהופך את האדריכלות בבניין לחלק בלתי נפרד מהחוויה בביקור במוזיאון. המוזיאון נפתח בשנת 2000. מבין המוצגים שבו תוכלו למצוא יצירות של פאבלו פיקאסו, סלבדור דאלי ואנדי וורהול.

בקומה הראשונה תראו את אולם הטורבינה המרשים. בקומה השניה בית קפה המוקף בחלונות שקופים דרכם תוכלו להשקיף על הנוף היפה של נהר התמזה והסביבה. אם בדרך כלל אנחנו רגילים שמוזיאונים מציגים את מוצגיהם לפי תקופות, במוזיאון זה תוכלו להסתובב בקומה השלישית, הרביעית והחמישית כשהן מסודרות על פי נושאים. בקומה השלישית תמצאו בעיקר אמנות מופשטת ואקספרסיוניזם ובקומה החמישית יצירות אמנות קונספטואליות ומינימליסטיות.


#אולם הטורבינה
בקומה הראשונה תמצאו את האולם הגדול המכונה "אולם הטורבינה", כיוון שבעבר היה הטורבינה של תחנת הכוח. בגלל גובה האולם (של 5 קומות) ושטחו הרחב (3,400 מ"ר) ניתן להציג באולם יצירות גדולות ורחבות.

אולם הטורבינה הוא מקום המפגש של המבקרים, מקום למנוחה והוא בעצם לב המבנה כולו. ממנו יוצאת ונכנסת כל התנועה למוזיאון ואל החללים היוצאים ממנו. הוא בהחלט מספק חוויה מיוחדת.

בשל גודלו העצום (הוא מהווה כמעט ממחצית הבניין כולו), החלל מאפשר תצוגה של עבודות גדולות ומרשימות במיוחד. עד שנת 2012 הוצגה באולם סדרת יצירות "סדרת יוניליוור", שנחשפו לתצוגה בשנת 2000. שימו לב לעכביש הניצב בכניסה למוזיאון ולמגלשות הכסופות שניתן להתגלש באמצעותן עד לקומה התחתונה.


# טייט מודרן לתיירים
מוזיאון הטייט מודרן, שנמצא בקצהו של גשר המילניום, מביא אליו 5 מיליון מבקרים בשנה והוא אחד המוזיאונים המצליחים ביותר בעולם. כאשר מלכת בריטניה חנכה לראשונה את הגלריה בשנת 2000, אף אחד לא העלה בדעתו שהיא תהיה כזו הצלחה מסחררת. המוזיאון הצליח לעלות את יוקרתו של האזור כולו ואף הביא לעלייה משמעותית במחירי הנדל"ן.

במוזיאון תמצאו פריטים החל משנת 1900 ועד היום והכניסה לתערוכות הקבועות בו היא חינם. אם תחליטו להוסיף גם צפייה בתערוכות המתחלפות תצטרכו לשלם כניסה. הסיור במוזיאון כולו לוקח פחות או יותר בין שעה וחצי לשעתיים לתייר הממוצע, אך חובבי אמנות יכולים למצוא את עצמם נסחפים כאן גם יום שלם. המוזיאון מנסה לעודד הגעה של ילדים ולכן מוצעות כאן פעילויות שונות וסיורים מודרכים (בחינם) על בסיס יומי.

עם זאת, התיירים מקפידים להגיע לכאן באמצעות תחבורה ציבורית ולא עם האוטו, כיוון שהאזור כולו פקוק ונטול חניה. הצעירים אוהבים להגיע למוזיאון דווקא בשעות הלילה (הוא פתוח עד השעה 22:00). לחלוטין מומלץ לשלב את הביקור במוזיאון יחד עם האתרים המעניינים שנמצאים מסביבו - הגלוב של שייקספיר, גשר לונדון ושוק האוכל בורו.


#קומת המרתף
אחת מהקומות המעניינות ביותר של המוזיאון היא המרתף, שמהווה שריד נוסטלגי של תחנת הכוח המקורית שעמדה כאן. בקומה זו תוכלו לראות את שלושת מכלי הדלק הענקיים עשויים בטון.

הסיבה לכך שהארכיאולוגיה קיבלה ביטוי במבנה, טמונה כמובן בבחירת האדריכלים הרצוג ודה-מרון, שגילו וחשפו חללים תת קרקעיים מעניינים תוך כדי החפירה. בחללי המכלים השתמשו האדריכלים במה שמצאו: עמודי הבטון הנטויים והפתחים הקדוחים בבטון שמדגישים את האופי המיוחד של המכלים עצמם. חללים אלו היו הראשונים שעוצבו במיוחד בעבור המיצד עצמו.

מקומת המרתף תוכלו לעלות אל קומת הקרקע באמצעות גרם מדרגות ספירלי.


#האגף החדש של המוזיאון
ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון, האדריכלים השווייצרים קיבלו את משימת ההרחבה של המוזיאון. האגף החדש שבנו, קיבל את הכינוי "בית המתגים" (Switch House). מטרת הכינוי הייתה להמחיש את ההבדל מהמבנה הקיים של תחנת הכוח, שנקרא "בית הדוודים" (Boiler House).

לפי התכנון, אמור היה האגף החדש להיחנך בשנת 2012, אך תוכניות העיצוב נתקלו בלא מעט התנגדויות ולכן שינו האדריכלים חלק ממנו. בנוסף לזה, באותם השנים היה משבר כלכלי גדול באירופה שלא עזר לקידום הפרויקט אלא רק לעיכובו.

אם כך, האגף החדש מורכב מ-10 קומות, אך היו כמה אתגרים והגבלות שהביאו בסופו של דבר לצורת הפירמידה המאפיינת את האגף החדש של הבניין. הגורמים שנלקחו בחשבון היו הזוויות של הרחובות התוחמים את הבניין, הגבלות הגובה שנכפו עליו כדי לא לפגוע בשמש של הבניינים הסמוכים, ניסיון לא לפגוע בקו המבט למרכז לונדון ובעיקר לא לכיפת הקתדרלת סט פול.

האגף בנוי מבטון שנוצר מראש במפעל אך הורכב כאן, באתר הבנייה. את החזית המתוחה על הבטון תכנן האדריכל ג'יל גילברט סקוט. הרעיון היה ליצור מעין ניתוק בין החזית לבין מבנה הבטון עצמו - ולכן החסירו האדריכלים לבנים מהחזית, בכדי שייכנס אור ואוויר מרענן לתוך המבנה. הלבנים החסרות יוצרות אשליה של תחרה ונותן ערך מוסף למשטחים הנרחבים שבתוך המבנה. האדריכלים מספרים כי הם רצו לספק נקודת מבט שונה על האמנות שבתוך המוזיאון. זו הייתה גם הסיבה שהם בחרו חומר בנייה מסורתי, אך חיפשו דרך שונה להשתמש בו.


#סיפורו של אוצר
תפקיד האוצר במוזיאון הוא להפיק אירועים שגורמים לקהלים מגוונים להגיע ולצפות באוסף שנמצא במוזיאון הטייט מודרן. האמת היא, שהמוזיאון הזה כל כך מיוחד שהוא לא נוגע רק בחובבי אמנות. גם אם אתה לא יודע כלום על אמנות מודרנית. אתם יודעים, ציור הוא בסך הכל צבע על בד. זה פשוט ובכלל לא מורכב - פיגמנטים מעורבבים עם שמן. כשידי האמן נוגעים בצבע, זה הופך במעין קסם בלתי מוסבר למשהו שמצליח להביע רגש אנושי לבן אדם אחר.

בסיור בגלריית טייט מודרן, ניתן לשים לב כי דווקא הפשטות של המבנה והחללים, מאפשרת ליצירות ולעבודות האמנות לקבל את הכבוד הראוי להן. הסיבה היא שדווקא האדריכלות החזיתית היא זו שמושכת תשומת לב, בעוד חללי הפנים נקיים יחסית ולא מושכים הרבה תשומת לב.


#קומת הגג של המוזיאון
אחד מהחלקים היפים והמרהיבים ביותר של האגף החדש במוזיאון הוא קומת הגג. עלו אל הגג ותזכו לתצפית פנורמית מדהימה של 360 מעלות אל עבר כל מרכז לונדון. הנוף האורבני, מלא במגדלים גבוהים, עגורנים ומנופים.

את הסרט "חלון אחורי", ראיתם? כי הגג של המוזיאון יספק לכם חווית הצצה מסקרנת במיוחד. שימו לב למגדל היוקרה Neo Bankside, שתוכנן על ידי ריצ'רד רוג'רס ונמצא בצמוד למוזיאון. הקרבה אל מגדל המגורים והשקיפות הרבה בחזית החשופה של המגדל מאפשרות הצצה היישר לתוך דירות הדיירים, שחלקן יקרות כל כך שמחירן 20 מליון ליש"ט.

אז למרות שאולי לא כל המבקרים יודו בכך, הריגול המרגש אחרי דירות הפאר שממול הפכו לשיחת היום בגג של המוזיאון. עשרות מבקרים מתקבצים מדי יום בגג, מצביעים על הדירות השונות, מחכים לראות את הדיירים ולזהות פריטי ריהוט יוקרתי. יכול מאד להיות, שזהו אחד מהאובייקטים המעניינים והפופולריים ביותר במוזיאון, שלפעמים עוברת בלי למצמץ את האמנות שבתוך המוזיאון.


#אדריכלות
סידור הקומות בבניין של המוזיאון מציג מטרה ברורה: יעילות בשימוש המרחב ולאו דווקא חללים המספקים חוויה בעבור המבקרים. החזית המרשימה של הבניין כמעט לא באה לידי ביטוי בפנים. זוהי החלטה מקורית שלא מאפיינת את אדריכלות המוזיאונים הרגילה. יש כאן אמירה על הגלריה ועל האמנות המוצגת בה. החללים כמעט דחוסים וצפופים מדי, בעיקר ככל שהקומות גבוהות יותר.

בשביל להבין את ההבדל, נציין את האגף המקורי של המוזיאון (אולם הטורבינה), שבו החללים התעשייתיים הגבוהים סיפקו ערך מוסף בדמות של מערכת יחסים בין הגודל של אולם הטורבינה לחללי התצוגה שנחבאים ונחשפים.

זה אגב, לא מקרי כמובן. בשנת 2000, קיבלו על עצמם ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון את משימת ההרחבה של המוזיאון. האדריכלים השווייצרים היו אחראים לתכנון הגלריה והופקדו על פרויקט ההמשך. הם הדגישו כי הכיוון אליו צועד עולם האמנות מושפע מאד מהסביבה העירונית. זו הייתה הסיבה שלקחו את ההחלטה "האמיצה" להקים את האגף החדש בתוך מגדל משרדים. אם תסתובבו בגלריה, תבחינו בהבדל בעיקר בין האגף המקורי לאגף החדש והתאגידי.
מוזיאון ויקטוריה ואלברט
#על המוזיאון

מוזיאון ויקטוריה ואלברט מתמחה בעיצוב מוצרים ותמצאו בו את האוסף הגדול בעולם של אומנות דקורטיבית. מטרתו המקורית הייתה לספק השראה ליוצרי התקופה. למרות הרוח האמנותית שלו, הוא לא נועד רק לחובבי אמנות אלא גם למתעניינים באנתרופולוגיה והיכרות עם תרבויות מגוונות.

הוא הוקם בשנת 1852 ונקרא בהתחלה "מוזיאון דרום קנזינגטון", בשל מיקומו בשכונת קנזיגטון. בראשיתו, הוא הוקם כהמשך לתערוכה גדולה שהתקיימה בלונגון בשנת 1851, ביוזמת הנסיך אלברט שהיה בעלה של המלכה ויקטוריה. בשנת 1899 המוזיאון קיבל את שמם של הבעלים.

בניין המוזיאון נבנה בסגנון אדוארדיאני וויקטוריאני, ניתן להרגיש את זה במיוחד על החלונות והקשתות שעליהם.

ב-145 הגלריות שלו, שלכל אחת המאפיינים שלה, תוכלו למצוא כ-4 מיליון מוצגים. גלריות ימי ביניים ורנסאנס, גלריית פסלים, גלריית תכשיטים, גלריית אופנה וגלריית רהיטים - כל אלה הן רק חלק מכמות המוצגים העצומה שיש כאן. בלב הבניין תמצאו גינה יפה שנעים להסתובב בה.

שטחו הכולל של המוזיאון 45,000 מ"ר.

בשעות 10:30-15:30 יוצאים סיורים מודרכים במוזיאון ללא תשלום.


# חצרות המוזיאון

במוזיאון תמצאו שתי חצרות מקורות הקרויות "חצרות היציקות", בהן תמצאו יציקות גבס של פסלים, אפריזים וארונות קבורה. אלה הובאו במיוחד ללונדון, על מנת שהאמנים ילמדו ויקבלו השראה מהם. אחת מהיצירות המפורסמות ביותר היא עמוד הטריאנוס שבגלל גובהו הרם נחתך לשניים.

עם השנים, ניזוקו היצירות המקוריות. לכן מוזיאון ויקטוריה ואלברט הוא בין היחידים שבהם ניתן עדיין לראות את המוצגים, ממש כמו שהיו באמצע המאה ה-18.


מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=6q4dNdZzmJk
גלריית סרפנטיין
#על הגלריה לאמנות מודרנית ועכשווית

הגלריה לאמנות מודרנית ואמנות עכשווית ממוקמת בגני קנזינגטון שבמרכז לונדון. הבניין האלגנטי בו אתם נמצאים שימש בתחילת המאה כבית תה. הגלריה נפתחה בשנת 1970 ובשנים הראשונות קיבלה מבקרים רק בחודשי הקיץ.

בשנת 1989 שיפצה את הגלריה ג'וליה פייטון ג'ונס, שמונתה למנהלת הגלריה. לאחר השיפוץ היא נפתחה בכל ימות השנה. הכניסה אליה חופשית ו-750,000 המבקרים הפוקדים אותה מדי שנה מוכיחים שהיא פופולרית מאד.

בגלריה מציגים אמנים מהשורה הראשונה והיא אף מאפשרת אירועי תרבות ואמנות ופרויקטים קהילתיים. בגלריה הוצגו יצירות של אמנים שונים כמו מאן ריי, הנרי מור, אנדי וורהול, בריג'ט ריליי, אלן מקולום ודמיאן הירסט. אחת מהיצירות הקבועות בה היא יצירה של איאן המילטון פינליי, המוקדשת לנסיכה דיאנה, שהייתה תומכת של הגלריה. העבודה כוללת שמונה ספסלים, עץ שלט ומעגל אבן מגולפים. ליד הכניסה לגלריה הוקם גם אתר הנצחה לזכרה.

בכל קיץ מוזמן ארכיטקט או אמן (אחד או יותר) לתכנן מבנה עם ייצוב ייחודי מחוץ לגלריה, ביתן הקיץ. הביתן נפתח לציבור הרחב למשך כמה חודשים.

בגלריה גם חנות ספרים, עם מגוון ספרי אמנות וקטלוגים של תערוכות שונות.


מבט מקרוב על הגלריה:

https://www.youtube.com/watch?v=WsIMdoyiG-E


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.