» «
ברלין
העיר ברלין
#על העיר ברלין

אין כמו ברלין בכדי להעיד על השינוי שעברה גרמניה מאז ימי הנאצים ומלחמת העולם השנייה. כאן ניסו הגרמנים עוד קודם לכן, לייסד דמוקרטיה ברפובליקת ויימאר, אבל הם נפלו למשברים כלכליים שפוררו את הדמוקרטיה הצעירה לחלוטין. כאן נולדו הדאדא, האקספרסיוניזם הגרמני בקולנוע, הקברט, ה"באוהאוס", בית הספר החשוב לעיצוב ואדריכלות ועוד.

אחר כך השתלט השד הנאצי על ברלין ומכאן ניסה להשתלט על העולם. כאן הובס סופית בידי בנות הברית ואז נחצתה העיר לשניים, נבנתה "חומת ברלין" וירד על אירופה מה שכינה אז ווינסטון צ'רצ'יל "מסך הברזל", בין מזרח למערב.

כאן התאחדו הגרמנים בסוף שנות השמונים וממזרח גרמניה ומערבה, הם החלו לבנות את גרמניה החדשה, מנהיגת האיחוד האירופי, אומה עם ערכים חדשים. זו גרמניה שמנהיגותה נותנת דוגמה לאומות העולם כיצד יש לסייע לפליטי מלחמה, גם כשהמחיר הפוליטי שהיא משלמת כבד.

וברלין התוססת של היום היא אולי העיר הכי קוסמופוליטית, סובלנית, חיה ותוססת באירופה. עיר שמושכת אליה, כמו מגנט, צעירים טובים, יפים ומוכשרים, מכל רחבי גרמניה והעולם.


#תחבורה
כבר בשדה התעופה קנו כרטיס AB שבועי 30 יורו לכל אמצעי התחבורה. התחבורה הציבורית בברלין מצוינת ולא תצטרכו יותר דבר.


#אתרי חובה
רוצים לראות את המקומות הכי פופולריים בעיר? - היכנסו לתגית "אתרי חובה בברלין".


#עם ילדים
טיול לכל המשפחה? - היכנסו לתגית "אטרקציות לילדים בברלין".


#אוכל
רוצים לאכול טוב? הכנסו לתגית "מקדשי אוכל בברלין"


#תשר
ברוב מדינות אירופה, משום שלרוב דמי השירות כבר נכללים בתוכו, נהוג לתת כטיפ 2 יורו, בלי קשר לגובה החשבון עצמו.


# תחומי עניין
מעניינים אתכם דברים מסוימים? - היכנסו לתגית "תחומי עניין".


#מועדונים
התחילו במועדון האגדי קנאק (Knaak) שנמצא ברחוב 224 Greifswalder Strasse. הוא מוכר בכל העולם, פועל כל יום ובאים אליו בליינים וציפורי לילה מכל העולם. גם ה-Berghain, ממקדשי הטכנו העולמיים, שרק אם תצליחו להשתחל לתור הכניסה שלו, תרגישו ברי-מזל.

במועדון הברגהיין, שממוקם בתוך תחנת כוח ישנה והמסיבות בו נמשכות עד אור הבוקר, מספר קומות וכמה רחבות ריקודים הפתוחות לכולם. אין בו הבדל של גזע, מגדר, או העדפות מיניות והוא התפרסם בכל העולם באווירה המתירנית השוררת בו.

גם מועדון המטריקס Matrix מצוין, עם שתי רחבות ומוזיקה שונה בכל אחת מהן, אווירה מעולה וראש טוב.


#קידומת גרמניה
+49


#חסכון
לתחבורה ציבורית - קנו כרטיס שבועי לנסיעה חופשית, או למספר ימים שמתאים לאורך שהייתכם בעיר. החסכון הוא ענקי.
סופרמרקט - רשתות Aldi ו-Rossmann זולות וזמינות מאד. הראשונה מאד חסכונית אך מציעה בעיקר מוצרי יסוד, השנייה פחות זולה אבל מציעה הכל.
אוטובוס רגיל - הוא דרך נהדרת להכיר את ברלין. קחו את האפליקציה שלנו ובכל פעם שתרעננו אותה היא תזהה מה בקרבתכם ותוכלו להאזין להסברים.
הנחות בכל מיני מקומות - הביאו כרטיס סטודנט.


#שופינג
אם פרימרק באלכסנדרפלץ גירה אתכם לעוד, ראו את Mall Of Berlin - קניון מדהים ביופיו עם חוויית קניה מהממת ואפילו מפה בעברית.

גם קניון אלכסה עם החנויות הנהדרות והמחירים המצוינים ומרכז סוני המרשים, במיוחד בערב, שווים זהב.

בתגית "שופינג בברלין" יש עוד המלצות מצוינות.


#חיבורי חשמל (Power plugs)
התקעים האפשריים הם Type C, E ו-F (ראו למטה קישור עם צילום).


טעימה מהנסיעה המתקרבת? - הנה סרטון שיציג לכם את העיר במלוא יופייה:

https://youtu.be/y1UarPueBBM


ומעט היסטורייה - ברלין של מלחמת העולם השנייה ושל היום:

https://youtu.be/zEkbYT5Bji0
אנדרטת המלחמה הסובייטית
אנדרטת המלחמה הסובייטית
#על האנדרטה שהקימו הסובייטים אחרי הניצחון
בפארק טירגארטן שבמרכז ברלין הוקמה בשנת 1945, זמן קצר לאחר כיבוש העיר על ידי הצבא האדום, אנדרטת המלחמה הסובייטית (Soviet War Memorial Tiergarten). זו לא האנדרטה היחידה שהוקמה להנצחת זכרם של 80 אלף חיילי הצבא האדום שנפלו בקרב על ברלין באפריל ובמאי 1945. אבל היא אחת המרשימות שבהן.

אגב, בצילומים מהתקופה שבה הוקמה, רואים את האנדרטה כשמסביבה שטח פתוח. בעקבות הפצצות בעלות הברית עלה אז הפארק באש ורבים מהעצים מתו. השאר נכרתו כדי לשמש כעצי בעירה בחודשים האחרונים של המלחמה.

פרט מעניין הוא שבתקופת המלחמה הקרה איפשרו לחיילי הצבא האדום לקיים משמר כבוד באנדרטה, אף שהאנדרטה הייתה בשטח שבו שלטה בריטניה. אפילו חיילים סובייטים הורשו לעבור לשטח הבריטי בכדי להגיע לאנדרטה ולחלוק כבוד לנופלים.

האדריכל מיכאיל גורביץ הוא מתכנן האנדרטה ולידו פיסלו האמנים ולדימיר ציגאל ולב קרבל.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/uBaeLsmzhQk


ביקור במקום:

https://youtu.be/BDXfDUznbDs
אצטדיון הקרח
אצטדיון הקרח
#על האצטדיון הקפוא של ברלין

אצטדיון הקרח של ברלין הוא אטרקציה מושלמת לימים המושלגים של השנה. מעבר לאצטדיון המרכזי, שמהווה למעשה מסלול החלקה מעגלי עצום, יש כאן עוד שלושה מגרשי משחקים גדולים, מגרש משחקים גדול לטניס, אולם ספורט ועוד. באצטדיון יכולים לשבת עד 4,000 צופים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/nXmBGlE6QIg


ומרחוק:

https://youtu.be/SU4n0OC4awg
טמפלהוף
טֶמְפְּלהוֹף
#על נמל התעופה הנאצי שהפך לפארק לכל המשפחה

שדה התעופה טֶמְפְּלהוֹף הוקם בשנות ה-20 של המאה הקודמת. עוד בסוף המאה ה-19 השתמשו בו להטסה הראשונה אי-פעם של ספינות אוויר. בתקופה הנאצית היה שדה התעופה הזה אחד מהמקומות שבהם ניסו להפגין הנאצים את עליונותם, על ידי בניית המבנה הגדול בעולם. זה היה הטרמינל של טמפלהוף, בניין בצורה של קשת, שאורכה 1.2 קילומטרים ושטחה 258 אלף מטרים רבועים!

במהלך המלחמה לא הופצץ שדה התעופה, ככל הנראה משום שכוחות הברית התכוונו להשתמש בו לאחר המלחמה.

בשנת 2010, שנתיים אחרי שנסגר שדה התעופה טמפלהוף מכיוון שהפריע לתושבי ברלין, הוא נפתח מחדש כפארק ציבורי. מסלולי מטוסים הפכו לשבילי ריצה ונסיעה על אופניים והשטחים שביניהם הפכו לכרי דשא ענקיים ונעימים. תושבי העיר אף הצביעו נגד תכנית בינוי ענקית מסביבו, כדי להשאירו מקום כפרי נעים ואוורירי, טבע בתוך העיר.

כך חזר מה שהתחיל כשדה אימונים וצעדות של חיילי פרידריך השני מלך פרוסיה, להיות פארק תוסס וחופשי לתושבי ברלין, מקום של פסטיבלים והתכנסויות המונים, פיקניקים וחווייה של טבע בעיר ההומה.


#ההיסטוריה של טמפלהוף
הטירוף הנאצי לא פסח על האדריכלות של גרמניה. שוב ושוב פצחו היטלר והאדריכל שלו אלברט שְפֵּר, בבניית מיזמי ענק מגלומניים וחסרי פרופורציות לכל מה שנבנה עד אז בגרמניה ובעולם כולו. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא הטרמינל האימתני שבנו בנמל התעופה של ברלין - טמפלהוף (Tempelhof).

רשמית הפך המקום לשדה התעופה טמפלהוף, מראשוני שדות התעופה בעולם, כבר ב-1923. זאת על אף שכבר ב-1897 השתמש בו חלוץ ספינות האוויר דוד שוורץ כבסיס להמראה הראשונה בהיסטוריה של ספינת אוויר. 12 שנה אחר-כך קבע בו אוֹרְוִויל רָיִיט (Orville Wright), אחד משני האחים רָיִיט, חלוצי התעופה, שיא עולמי בטיסת גובה.

בשיא עידן ספינות האוויר, נחת בטמפלהוף בשנת 1930 הגראף צפלין, לאחר שחצה את האוקיינוס האטלנטי. תושבי שכונת טמפלהוף, צאצאים של הטמפלרים, השתוללו מהתלהבות...

אבל העידן הנאצי הפך את המקום הצנוע למפורסם בעולם כולו. המגלומניה הנאצית לא החמיצה גם שדות תעופה ובשנת 1941 השלימו בו הנאצים את בניית המבנה הגדול בעולם - הטרמינל של טמפלהוף, בניין בצורת קשת באורך של 1.2 קילומטר ושטח של 258 אלף מטרים רבועים.

מה שמדהים הוא שבמהלך מלחמת העולם השנייה לא הפציצו בעלות הברית את שדה התעופה הענקי, ביודען שהוא עתיד לשרת אותן לאחר הניצחון. הצבא האמריקאי אכן השתמש בו רבות במהלך המלחמה הקרה, כדי להתגבר על המצור שהטילו הסובייטים על מערב העיר ב-1948 ולהעביר אספקה לעיר ברלין. אגב, ילדי ברלין כינו את מטוסי האספקה הללו, שהנחיתו אליהם סוכריות ושוקולדים בכינוי "מפציצי הממתקים".


#אדריכלות הטמפלהוף
כנהוג אצל היטלר, הבנייה של המבנה הענקי של טמפלהוף הייתה בסגנון הארכיטקטוני (אדריכלי) האופייני לנאצים, ברוח ברוטליסטית, המבוססת על בטון חשוף. מבנה הטרמינל והמשרדים הענקי תוכנן בידי אדריכל העל של הרייך השלישי, אלברט שְפֵּר. כמו תמיד הוא תוקצב ונבנה בהחלטה ברורה להפגין גם כאן את העליונות הארית של גרמניה הנאצית.

מלמטה לא תמיד ברורים ממדיו של הבניין העצום, אבל הליכה ארוכה לאורכו, כמו גם מבט מהאוויר מדגימים וממחישים את גודלו.


מבט מקרוב על הפארק:

https://www.youtube.com/watch?v=T4YL8m61968

ברלין

צ'ק פוינט צ'ארלי
צֶ'ק פּוֹינְט צָ'ארְלִי
#על המקום שסימל את המלחמה הקרה

בהיותה ממש במרכז ברלין, צֶ'ק פּוֹינְט צָ'ארְלִי (Checkpoint Charlie) היא נקודת המעבר המרכזית ביותר שהיתה בין מזרח גרמניה למערבה. לכן הוחלט בתום המלחמה הקרה, לשמר אותה כשהייתה, כולל החיילים ששומרים עליה ושקי החול שמסביב.

היא נמצאת באחד הרחובות המרכזיים של ברלין, רחוב פרידריך-שטראסה (Friedrichstraße). משם היא מספרת את הסיפור ההיסטורי של חומת ברלין ושל העיר המחולקת.

היום צ'ק פוינט צ'רלי היא עוד אתר תיירות, אבל כל עוד עמדה החומה על תילה, היא הייתה אחד ממוקדי המתיחות העיקריים שבין מזרח למערב. בתקופת המלחמה הקרה נעשו לא מעט ניסיונות לבריחה ממזרח גרמניה למערבה, חלקם דרך צ'ק פוינט צ'ארלי. ניסיונות אלה לרוב נכשלו ואף הסתיימו במותו של הנמלט ולעיתים רחוקות הצליחו.

ומיהו בעצם צ'רלי, אתם שואלים? - צ'ארלי, כפי שאולי נהוג לחשוב, אינו אדם כלשהו שעל שמו נקראת נקודת הביקורת. המילה צ'ארלי הוא שמה של האות C ומשמעות הדבר הוא נקודת ביקורת מספר 3.


#צ'ק פוינט צ'ארלי לתיירים
נקודת המעבר צ'ק פוינט צ'ארלי נחשבת לאחת האטרקציות הפופולאריות בקרב תיירים. לאורכו של הרחוב שבו היא נמצאת יש הרבה חנויות, מרכזי קניות, מסעדות ובתי קפה, אבל מבחינת התיירים היא המבוקשת ביותר.

כשמגיעים לנקודת המפגש של צ'ק פוינט צ'רלי רואים במרכז הרחוב "בוטקה" שבחזיתו עומדים חיילים מדומים, שחקנים כמובן, שלבושים במדי צבא ולידם דגלים גדולים, המציעים לתיירים להצטלם איתם, תמורת סכום סמלי. מסביב לבוטקה מונחים, כאילו המלחמה הקרה עוד לא נגמרה, שקי חול רבים... אלו מסמלים את המתיחות הצבאית ששררה במקום, בין חיילי המזרח לחיילי בנות הברית או המערב. כמו כן יש כאן עמדה להחתמת דרכונים ואישורי מעבר של מזרח גרמניה. פעם יכולת לשלם כאן בחייך, היום להחתים אותו עולה "רק" כ-5 אירו.


#על האיש שקפץ אל החופש בצ'ק פוינט צ'ארלי
קראו לו קונרד שומאן (Conrad Schumann) והוא היה האדם הראשון שחצה את החומה המתהווה בין מזרח ברלין למערבה. שומאן, בהיותו חלק מכוח השיטור המזרח גרמני, ראה את אי-הצדק שיוצרת ההפרדה הזו. במיוחד זעזע אותו מקרה שראה, של ילדה צעירה מהמערב, שביקרה את סבתה שבמזרח ולא הורשתה לחצות בחזרה את הגבול למערב גרמניה. הוא ראה למול עיניו את הוריה המתחננים, מטרים אחדים מבתם הבוכה ואת החיילים שמורים לה לחזור לביתה שבמזרח דווקא...

לאחר שקיבל ממפקדיו הוראה מפורשת לירות למוות במי שינסה לברוח למערב ברלין, החליט קונרד שומאן לנטוש את מזרח גרמניה ומזרח ברלין ולערוק למערב. הוא עשה זאת בקפיצה אמיצה מעל לגדר התיל שהוא עצמו היה אמור למנוע מאחרים לעבור. בתוך שניות הוא היה חופשי!

ומה שמדהים הוא שבעשותו כך, צולם שומאן כשהוא קופץ אל החופש. תמונתו קופץ בצ'ק פוינט צ'ארלי הייתה סנסציה תעמולתית של ממש. בקרב על התודעה שבין הקומוניסטים והליברלים של גרמניה המפוצלת באותה תקופה, התמונה הזו הייתה אחת ממתנות התעמולה הטובות ביותר למערב. "חיילי מזרח גרמניה בורחים בעצמם ממנה" - הצהירו פוליטיקאים מהמערב שוב ושוב. הם לא ידעו עד כמה שהם צדקו. המזרח ברלינאים חשו שהם במחנה שבויים אחד גדול...

שומאן לא ראה את עצמו כגיבור. בראיונות הוא חזר על כך שוב ושוב. הוא הכיר צעירה גרמניה והתחתן איתה, מצא עבודה וניהל חיים רגילים. אך גם חייו במערב לא היו טובים מדי, אם לשפוט לפי העובדה שבסוף שנות ה-90 הוא נטל את חייו ומת.


מבט מקרוב על צ'ק פוינט צ'רלי:

https://www.youtube.com/watch?v=qxRjIXUubMw
קרויצברג
רובע קְרוֹיצְבֶּרְג
#על הרובע הצעיר והבוהמי של ברלין

אם חיפשתם טעימה שמזכירה קצת את הארץ, שכונת קְרוֹיצְבֶּרְג (פירוש השם הוא "הר הצלב") היא כנראה המקום המושלם. קירות הבתים הצבועים בגראפיטי, האוכלוסייה הצעירה עם התלבושות המגוונות והצבעוניות ואפילו הלכלוך, כל אלו יוצרים אזור מרתק. תוכלו להיתקל כאן במשפחות תורכיות ואפילו בישראלים.

האזור מלא בשווקי פשפשים, חנויות מוזרות ופרויקטים של אמנות אורבנית. במקום גם שוק תורכי, הפתוח בימי שלישי ושישי, הניצב על שפת תעלה. תוכלו לקנות בו ירקות ופירות, מעדנים, בגדים ותכשיטים.

בצפון הרובע תוכלו לראות את צ'ק פוינט צ'רלי והרובע כולו כולל אטרקציות היסטוריות שמושכות תיירים רבים.


#היסטוריית הרובע
ניתן לומר כי פני הרובע השתנו אחרי מלחמת העולם השניה. אם לפני המלחמה, האזור כולו היה תעשייתי וחשוב לעיר, שכנו בו בתי דפוס ומערכות עיתונים ביחד עם כמה מאות אלפי תושבים, המלחמה שינתה את הדברים. בהפצצות של בעלות הברית נפגעו חלקים רבים מהרובע. אמנם ניסו לשקם את הנזק, אך עד שהחלקים חזרו לתפעול, החומה שנבנתה בגרמניה הקיפה את הרובע משלושה כיוונים שלו ובעצם "סגרה עליו".

הרובע הפך לסגור ולא נגיש, מה שהביא לירידה במוניטין שלו. כמו כן, גם דמי השכירות במקום הוגבלו על מנת לעזור לרובע להשתקם, מה שגרם לבעלי הבניינים להימנע מלטפח את נכסיהם. הרובע הפך לאזור עני ומוזנח אליו נמשכו בעיקר מהגרים טורקים, פאנקיסטים וסקוואטרים.

ברגע שנפלה החומה סוף סוף קיבל האזור את היחס הראוי לו. הוא הפך לאחד מהאזורים המרכזיים והפופולריים ביותר בעיר. גם הממשלה תרמה את חלקה והשקיעה לא מעט כסף באזור. מחירי הנדל"ן החלו לעלות וגם האוכלוסייה השתפרה.

אזורים נרחבים ברובע, ביניהם גם הרחובות הקטנים, בהם תוכלו לראות הרבה בניינים מסוף המאה ה-19, היום יקרים מאד. תורמת ליוקרה גם האווירה מסביב, בתי הקפה המעוצבים, גלריות האמנות והלופטים התעשייתיים שהיום הם משרדים של חברות סטארט-אפ שיקיות. דמי השכירות במקום מגיעים עד 15 יורו למ"ר ומחירי הקנייה עד ל-3500 יורו למ"ר.


#הרובע לתיירים
בתור תיירים תוכלו בקלות להעביר כאן ימים שלמים.

תוכלו להתחיל מהאטרקציות ההיסטוריות כמו צ'קפוינט צ'רלי, נקודת המעבר בין מזרח למערב ברלין. שם תוכלו להיכנס למוזיאון המתעד את היסטוריית חומת ברלין ונסיונות הבריחה של התושבים. עוד תוכלו לראות את המוזיאון היהודי ואת מוזיאון הטכנולוגיה.

אם אתם רוצים לעשות אתנחתא קלילה, פארק ויקטוריה עם התצפית בראש הגבעה שלו יעשה את העבודה. עוד פארק מקסים הוא פארק גורליצר, בו נערכות מסיבות והופעות בחינם.

הרובע מלא במוזיקאים ואומני רחוב וגם חיי הלילה יספקו לכם לא מעט שעות בילויים. תוכלו ללכת אל מועדון ההופעות המיתולוגי S036, או לשלל מועדוני הטקנו וההאוס כמו ווטרגייט, פרינס צ'רלס ועוד ועוד. עוד בר פופולרי במיוחד נמצא על גדת נהר השְפְּרֶה הגובל ברובע, הבאדהשיף, בו בריכת שחייה ענקית שנמצאת ממש על המים.


מבט מקרוב על רובע קרויצברג:

https://www.youtube.com/watch?v=ZbERwOWyzqI
אלכסנדרפלאץ
אָלֶכְּסַנְדֶרְפְּלָאץ
#על הכיכר המרכזית של ברלין והכלבו הגדול שלה

אָלֶכְּסַנְדֶרְפְּלָאץ, בעברית "כיכר אלכסנדר", היא כיכר גדולה בצד המזרחי של ברלין. הכיכר הזו היא שילוב ברלינאי בין סימני העיצוב הקומוניסטי שעדיין ניתן לראות בה, כשלצדם מגוון חנויות פאר, ורשתות ענק, שהתמקמו בה במהלך השנים.

אלכסנדרפלאץ היא מקום פופולארי מאד אצל תיירים המבקרים בברלין. כל התחבורה הציבורית של ברלין עוברת בה, מה שהביא להתמקמות בה, של מרכזי הקניות הענקיים, דוכני המזכרות לתיירים ולא מעט אמני רחוב ורוכלים.

במרכז הכיכר ניצב לו מגדל הטלוויזיה של ברלין, אחד המבנים הגבוהים באירופה. תוכלו לעלות אל ראשו של המגדל וליהנות מתצפית נפלאה על כל ברלין וסביבתה. אם תבואו בעונת התיירות, תוכלו לנצל את ההמתנה לעלייה במעלית, כדי לשוטט מעט בכיכר שמסביב.

שימו לב לפסל המכני, "השעון העולמי", שניצב כאן עוד מימי גרמניה המזרחית. הפסל מציג את השעה בערים שונות בעולם.

בסמוך לכיכר תוכלו לראות גם את בית העירייה האדום של עיריית ברלין.


#ההיסטוריה של אלכסנדרפלאץ - פעם מכרו כאן בשר!
אזור אלכסנדרפלאץ היה בעבר ולמעשה עד המאה ה-18, שוק הבקר של העיר ברלין. שינוי שמה של הכיכר ל"אלכסנדרפלאץ" התרחש ב-25 באוקטובר שנת 1805, כשהחליטו פרנסי העיר לכבד את הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון, בעת שביקר בברלין.

בסוף המאה ה-19 הוקמה בכיכר תחנת רכבת שהפכה אותה למוקד תחבורה מרכזי. די מהר היא הפכה למקום שוקק חיים, מה שהפך אותה לאזור מסחר מפותח, עם שוק פעיל במיוחד.

בתקופת רפובליקת ויימאר, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, היה אזור אלכסנדרפלאץ, ביחד עם אזור הפוטסדאמר פלאץ, למרכז חיי הלילה של ברלין. בסוף אותו עשור הונצחה הכיכר ברומן "ברלין, אלכסנדרפלאץ" מאת הסופר אלפרד דבלין. על בסיס הרומן הזה נעשו שני סרטי קולנוע, הן בשנות ה-30 והן בשנות ה-80.

במלחמת העולם השנייה הופצץ האזור קשות ונפגע מאד. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא שופץ על ידי ממשלת גרמניה המזרחית והכיכר הפכה למרכז של מזרח ברלין. אז גם נבנה בה ה"פֵרְנְזֵטוּרְם" (fernsehturm), מגדל הטלוויזיה, שהיה למבנה השני בגובהו באירופה.


#טיפים
אלכסנדרפלאץ, בעברית "כיכר אלכסנדר", היא כלבו ענקי שיש בו אינספור מותגים, כולל פרימרק הזול להפליא, Media Markt ועוד המון.


מבט מקרוב על הכיכר:

https://www.youtube.com/watch?v=sxrn3lSAIQ0
מזרקת נפטון
מזרקת נֶפְּטוּן
#על המזרקה שליד מגדל הטלוויזיה

היצירה החשובה ביותר של הפסל רַיְינְהוֹלד בֶּגָאס היא המזרקה הניצבת בין כנסיית מרים לבין בית העירייה האדום. היא ניתנה במתנה על ידי עיריית ברלין לקייזר וילהלם השני (קיסר גרמניה ומלך פרוסיה). היא מעוצבת בסגנון ניאו-ברוק ומחקה מזרקות חשובות אחרות ברומא. הקוטר שלה 18 מטר והגובה 10 מטר.

המזרקה קיבלה את הכינוי "פוּרְקֶנְבֶּקֶן", משחק מילים שפירושו "אגן עם קלשון", אך לא ניתן להתעלם מכך שהשם מזכיר את שמו של ראש העירייה של אז, פוּרְקֶנְבֶּק. אז למה אגן, אתם שואלים? בפסל נראה נֶפְּטוּן, אל הים, עומד באגן מים (העשוי מגרניט אדום) ומחזיק קלשון בידיו, המונח על כתפו השמאלית.

הקלשון הוא סמל לכוח הרב שלו. הוא נישא על פני צדפה ענקית, שאותה גוררים ארבעה טְריטוֹנים. מסביב לצדפה הרבה בעלי חיים ימיים.

בשוליים של המזרקה ארבע נשים המסמלות את ארבעת הנהרות הגדולים של גרמניה: הרַיין, האֶלְבָּה, האוֹדֶר והוַויְיקְסֶל.


מבט מקרוב על מזרקת נפטון:

https://www.youtube.com/watch?v=leBll37cACg


גמלדה גאלרי
גֶּמָלְדֶה גאלרי
# על המוזיאון לאמנות קלאסית בברלין

אם אתם חובבי ציור מושבעים, גֶּמָלְדֶה גאלרי הוא אחד מהמוזיאונים החשובים בנושא הציור האירופאי בין המאה ה-13 למאה ה-18. זהו אחד מהמוזיאונים הלאומיים של ברלין והוא ממוקם בקומפלקס המוזיאונים קולטורפורום, מול אולם הקונצרטים הגדול של ברלין.

את האוסף הכולל של המוזיאון, אספו החל מהמאה ה-19 מומחים והוא מצליח לשקף בצורה כמעט מדויקת את המאורעות הפוליטיים של אירופה במאתיים השנים האחרונות. מלחמת העולם השנייה לא פסחה על המקום. האוסף המכובד נפגע ועלה באש או אבד בדרך. לאחר איחוד ברלין, ריכוז האוסף החל מחדש והמוזיאון שנחנך בשנת 1998 כבר הוקם במשכנו הנוכחי בקומפלקס.

אם תהיתם אילו יצירות תוכלו לראות שם, ציירים כמו וורמיר, בוטיצ'לי, רפאל וטיציאן הם רק חלק קטן מהרשימה הארוכה. כמו כן, אוסף היצירות של רמברנדט שנמצא כאן, הוא השני בגודלו בעולם.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=SJ9-pgtivYQ
מָאוּאֶר פארק
#על הפארק שניצב על הגבול בין מזרח ומערב ברלין

מָאוּאֶר פארק (Mauerpark), בגרמנית "פארק החומה", הוא פארק בברלין. מקור שמו הוא בחומת ברלין שנבנתה כאן בשנת 1961 ויצרה את הגבול בין חלקי ברלין, המזרחי והמערבי. כאן עבר חלק מחומת ברלין וכאן הייתה "רצועת המוות" שלו, האזור הריק שבו נורו למוות אנשים שניסו לברוח מברלין המזרחית, אל החופש של המערב.

עם השנים הפך מאואר פארק למקום בילוי לרבים מתושבי ברלין והוא מושך, בין השאר, אמנים, מוזיקאים וחסרי בית. הפארק, מהמקומות הפופולריים בקרב תושביה הצעירים של העיר, במיוחד אלה משכונת פרנצלאואר ברג, מושך ספורטאים, להטוטנים ובליינים, המגיעים לכאן לבילוי בחיי הלילה החצי-מאולתרים של ימי הקיץ כאן, כמו גם לחגיגות ליל ולפורגה, שנערכות ב-30 באפריל, בכל שנה.

מאז שנת 2004 מתקיים שוק פשפשים בצמוד לפארק. בפארק ניצבים עדיין גם כ-30 מטרים שנותרו מחומת ברלין ומהווים אתר זיכרון לתקופה שבה היא חצתה את העיר. אמני גרפיטי רבים נוהגים לצייר עליהם כל הזמן עבודות גרפיטי חדשות.

אבל האטרקציה הגדולה של הפארק, לפחות המוזיקלית, היא הקריוקי שמתקיים כאן. הוא נולד בתור מופע קריוקי לא רשמי שהתקיים פה מפברואר 2009. מאז הוא התמסד ובכל שבוע, בימי ראשון אחר הצהריים וכשמזג האוויר מאפשר זאת, מתקיים כאן הבירפיט (Bearpit), מופע הקריוקי שנערך באמפיתיאטרון. המופע הפך כבר מזמן למוסד ואלפים מגלים כאן בהתלהבות קולות וביצועים חדשים, או זייפנים במצבים קשים של מודעות עצמית.

במאה ה-19, אגב, ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 שימש הפארק כמקומה של תחנת הרכבת הצפונית הישנה. אחרי בניית החומה ב-1961, התחנה הזו נסגרה לתמיד.


מבט מקרוב על ציורי הגרפיטי של הפארק:

https://youtu.be/SlwfOv5Dz1Y


הקריוקי:

https://youtu.be/wd-WV90BQI0


ואמני הרחוב:

https://youtu.be/nEEnTHhZgvM
שער בְּרַנְדֶנְבּוּרְג
#על שער ברנדנבורג האייקוני של ברלין

כבר 800 שנות היסטוריה ברלינאית קלאסית ידע שער בְּרַנְדֶנְבּוּרְג המפורסם, שהפך לאחד מהסמלים החשובים ביותר של גרמניה ושל ברלין בפרט. השער ממוקם בכיכר פריז, לא הרחק מבניין הרייכסטאג והוא היחיד שנותר מבין השערים ששימשו בעבר ככניסה לעיר. כן, השער עומד במקום בו עבר הגבול בין מזרח ברלין למערב.

השער מעוצב בהשראת הפרופילאה (מבנה שער מונומנטלי ששימש ככניסה לאקרופוליס באתונה ויוון). ממש כמו תפקידה של הפרופילאה להוביל אל המקדש של העולם העתיק, כך תפקידו של השער היה להוביל לעיר החשובה ביותר של הממלכה הפרוסית. אם נדבר לרגע על אדריכלות, השער לחלוטין בישר על כניסתו של העידן הקלאסי באדריכלות הברלינאית.

הוא נבנה בין השנים 1788-1791. גובהו 15 מטרים, רוחבו 65.5 מטרים והעובי שלו 11 מטרים. יש בו 12 עמודים בגובה 15 מטרים, בקוטר של מטר וחצי. דרכו ניתן לעבור בחמישה מעברים שונים, על אף שרק שניים מהם היו פתוחים בעת שנפתח לראשונה. היום השער פתוח בעבור הולכי הרגל בלבד.

השער והחומה מסמלים את האחדות והחופש והיום הם אחד מהאתרים החשובים של העיר.


#היסטוריית שער ברנדנבורג
השער הוזמן במקור על ידי פרידריך וילהלם השני, שהיה מלך פרוסיה ומטרתו הייתה לסמל את השלום. תוכלו לראות אותו מוטבע על מטבעות אירו גרמנים.

בשנת 1806, לאחר כיבוש ברלין, צעד נפוליאון דרך השער לברלין ולקח איתו את הפסל שמעל השער (הקוודריגה) כשלל מלחמה. את הפסל העביר נפוליאון לפריז.

בשנת 1914 נערכו מסביב לשער חגיגות המלחמה.

בשנת 1933 הנאצים עברו דרך השער במצעד לפידים שסימל את תחילתו של הפרק האפל בתולדות גרמניה, מה שהביא בסופו של דבר לחורבן העיר וחלוקתה.

עם תום מלחמת העולם השניה נפגע השער קשות מהפצצות.

בשנת 1987, נשיא ארה"ב רונלד רייגן ביקר בברלין ונשא נאום מול השער בו הוא קרא לנשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב: "אם אתה איש שלום, הרוס את החומה הזו". לאחר גל של מחאות, בשנת 1989 נפלה החומה והשער הפך לסמל לברלין המתחדשת. באותה התקופה הפכו אותו גם למוקד מרכזי לחגיגות שונות: מסיבות סילבסטר, מרתון ברלין, ירידי רחוב, מצעד הגאווה והאהבה.

בין השנים 2000 ל-2002 השער עבר שיפוץ מקיף, שעלותו הסתכמה בכ-3 מיליון דולר.

לאחר המלחמה השער היווה חלק מהגבול שהפריד בין מזרח למערב ברלין והוא גם סימל את חלוקת ברלין.

בשנת 2017, השער הואר בדגלי ישראל לאות הזדהות ומחווה לפיגוע טרור נוראי שהתרחש יום קודם לכן בירושלים.


#מה רואים בפסל שמעל לשער?
הפסל שעל שער ברנדנבורג הוא פסל שמציג קְוַודְרִיגָה, מרכבה דו אופנית שמובלת על ידי ארבעה סוסים. על הכרכרה פסלה של אלת הניצחון (ויקטוריה), נושאת ענף זית ודוהרת להבאת השלום אל העיר. על בסיס הפסל תוכלו לראות תבליט המתאר את האלה עם המלווים שלה. כמו כן, תוכלו לראות על התבליטים גם סמלים של מלחמה ושל תקופת השיקום שהגיעה אחריה. מרכבה זו שימשה במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה ובמרוצי מרכבות ברומא העתיקה.

בשנת 1806, לאחר כיבוש ברלין, נבזז הפסל המרשים בידי נפוליאון ונלקח לפריז. היא הושבה למקומה רק 8 שנים מאוחר יותר, בשנת 1814, אך ענף הזית שהחזיקה בידה הוחלף בצלב ברזל. זו הייתה גם הסיבה לשינוי משמעותה של הדמות הדוהרת - משליחת שלום לאלת ניצחון.


מבט מקרוב על השער:

https://www.youtube.com/watch?v=CmlinwrCSF4
פּוֹטְסְדַאם
#על ורסאי הפרוסית, מעונם של קציני הק.ג.ב ועיר הנופש של העשירים

אם תרצו לצאת לכמה שעות מברלין ולטייל לעיר גרמנית קלאסית, הנחשפת במלוא הדרה, סעו לביקור קצר בפּוֹטְסְדַאם, בירת מדינת ברנדנבורג והעיר הגדולה ביותר שבה.

הארמונות, הטירות והפארקים המטופחים של העיר הקסומה הזו, לצד הסמטאות הציוריות שבה, הם חלק מהנוף המרהיב של העיר העתיקה והמיוחדת הזו, שהמלך ומשפחתו העדיפו באופן מסורתי לבלות בה, בשל קרבתה לבירה ויופייה הרב.

העיר הגרמנית פוטסדאם יושבת על גדות נהר הָאפֶל, כ-26 קילומטרים מדרום-מערב לבירה הגרמנית ברלין. עד לנפילת החומה בשנת 1989 גרו בה קציני הק.ג.ב הרוסיים, שהסתובבו במזרח גרמניה. כיום זוהי עיר הקיץ והנופש של האצולה הגרמנית והיא מפורסמת כאחד ממרכזי תעשיית הקולנוע ביבשת אירופה.

חצי שעה בלבד אורכת הנסיעה ממרכז ברלין לפוטסדאם ברכבת. זוהי עיר רחבת ידיים, שיש בה הרבה נקודות עניין ששווה לראות ולבקר. יש בה סדרת אגמים ומקווי מים המחוברים זה לזה.

אם יש לכם מעט זמן, הציצו בארמון סנסוסי, הארמון שבנה המלך פרידריך השני ושבו העדיף לבלות. שימו לב לעיצוב הפנימי של הארמון, בסגנון הרוקוקו ולעובדה שהוא כיום אתר מורשת עולמית.

גם הגנים המפוארים שבמתחם ארמון סנסוסי, נותרו מתקופת המלוכה. יש בהם מזרקות, פסלים ויצירות אומנות רבות והם מרהיבי עין.

עוד שווה להציץ במגדל איינשטיין, מצפה כוכבים שנבנה בשיתוף פעולה בין המדען הדגול אלברט איינשטיין ואחד מגדולי האדריכלים הגרמנים, אריך מנדלסון.


#מבט מקרוב על פוטסדאם:
https://www.youtube.com/watch?v=eNnwM7soW94
לֵגוֹלָנְד דיסקברי סנטר
#על ממלכת הלגו של ברלין

מי מאיתנו לא חובב את משחק ההרכבה המפורסם לגו? שהרי הוא מדבר לכולנו באותה השפה - גם לילדים וגם למבוגרים. היצירתיות של הילדים תעמוד כאן למבחן של ממש והמבוגרים ימצאו את עצמם ולו רק לכמה שעות נסחפים שוב לעולם הילדות בחזרה.

לֵגוֹלָנְד, מרכז ההפעלה של חברת לגו, ממוקם במרכז סוני והוא כולל שפע של פעילויות. הוא מושלם לטיול עם ילדים וכמובן שרלוונטי במיוחד בימים החורפיים. במתחם תמצאו עמדות הפעלה ומתקנים שונים שיציגו בפניכם בכל מיני צורות וגדלים את הלגו המפורסם.

במקום כמה אטרקציות מעניינות במיוחד: רכבת הרים קטנטנה, מינילנד ובה אתרים ומבנים מפורסמים, ג'ימבורי לקטנטנים, אולם קולנוע (4D) ומתחם נסיכות ורוד. שימו לב לג'ירפה הענקית שעשויה אבני דופלו ונמצאת בכניסה למתחם.

אם אתם רוצים לנצל את ההזדמנות ולחדש את מלאי הלגו שלכם - זה כנראה הזמן. תוכלו לרכוש כאן אבני לגו צבעוניות ובגדלים שונים.


מבט מקרוב על המקום:

https://www.youtube.com/watch?v=lf24HO5JXX8
מוזיאון פֶּרְגַמוֹן
#על המוזיאון שמתעד תרבויות עתיקות

באי המוזיאונים ממוקם אחד מהמוזיאונים הבולטים בברלין - מוזיאון פֶּרְגַמוֹן (Pergamon museum). תוכלו להיחשף בו לממצאים ארכיאולוגים מתקופות שונות - יוון ורומא העתיקות והמזרח התיכון הקדום. המוזיאון נבנה בין השנים 1910-1930 על ידי אלפרד מסל ולודוויג הופמן.

אז מה הסיבה שהמוזיאון הזה נפתח, בעצם? כבר כשהוקם מוזיאון קייזר וילהלם (ה-Kaiser-Wilhelm-Museum), ניתן היה לראות כי אין מספיק מקום להציג את כל המוצגים הארכאולוגיים שנאספו מרחבי העולם. זו הייתה הסיבה שכבר בשנת 1907, וילהלם פון בודה, אוצר מוזיאון הקייזר, תכנן להקים מבנה נוסף בו יוצגו המוצגים העודפים.

במוזיאון מבקרים מדי שנה למעלה ממיליון מבקרים. מוזיאון זה היום מהווה אתר מורשת עולמית, בעיקר בשל הייחודיות הארכיטקטונית של המבנה שלו ובשל ייחודיות המוצגים שבו.


#מה לראות במוזיאון
במוזיאון תוכלו לראות כמה מוצגים היסטוריים מדהימים: מזבח פרגמון, שהוא מזבח שיש שהוקם במאה השניה לפנה"ס בעיר היוונית פרגמון ונותר כמעט בשלמותו. כמו כן, מוצגים גם 113 מטרים מאפריז המזבח. שער השוק של מילטוס מהתקופה הרומית, שער עִשְׁתר, שהיה שער הכניסה השמיני של העיר בבל, חזית ארמון משאטה וחדר חלב שהובא היישר מהעיר חלב שבסוריה. כמו כן תוכלו להתרשם ממוצגים נוספים שהגיעו מתרבויות המזרח הקדום, כמו בבל, אשור ומהאימפריות הגדולות האחרות של העולם העתיק.

עוד במוזיאון תוכלו לראות את המוזיאון האיסלאמי המרתק. המוזיאון האיסלאמי שכן בתחילה במוזיאון קייזר וילהלם, אך עבר לכאן. בין המוצגים שבו חזית ארמון משאטה, הנמצא כיום דרומית לעמאן שבממלכת ירדן. חזית זו ניתנה במתנה מהסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני לקייזר וילהלם השני.

במוזיאון גם אוסף עתיקות הכולל פסלים משיש וברונזה, אלמנטים ארכיטקטוניים מיוון ורומא העתיקה, פסיפסים ותכשיטים.


#מוזיאון פרגמון במלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע המוזיאון מאד. זו הייתה גם הסיבה שמרבית מהמוצגים אוחסנו מראש בתוך מקלטים על מנת לשמור עליהם כמה שיותר. המבנים השלמים המוצגים במוזיאון כוסו בקירות מגן. עד היום ניתן לראות בקירות המבנה של הצד הצפוני פגיעות מהמלחמה.

בשנת 1945 הצבא האדום אסף את המוצגים והעבירם לברית המועצות. הם הושבו לגרמניה רק 13 שנים אחר כך, אבל לא כולם, אלא רק חלקם. את אלו שלא הושבו תוכלו לראות היום במוסקבה וסנקט פטרבורג. בגדול, למרות הבטחתה של רוסיה להשיב לגרמניה את המוצגים (הסכם שנחתם בשנת 2003), היא עדיין לא עשתה זאת מטעמים חוקתיים (החקיקה הרוסית אוסרת על הוצאת מוצגים ארכאולוגיים מהמדינה).


#מבט מקרוב על מוזיאון פרגמון:

https://www.youtube.com/watch?v=Z5v39kYZk8U
תיבת הוּמְבּוֹלְדְט
#על המבנה המודרניסטי המרשים

סמוך לקצה המזרחי של שדרת אונטר דן לינדן, מול אי המוזיאונים, לוסט גארטן וה"דום", נמצא מבנה משושה ובעל חזות עתידנית, עשוי קורות מתכת וזכוכית שנקרא "תיבת הוּמְבּוֹלְדְט" (Humboldt-Box).

תיבת הומבולדט הייתה אמורה להיות מבנה זמני בעיר, שתוכנן במקור לפרק אותה בגמר השימוש, אבל היא הפכה לאטרקציה אדריכלית כה מסקרנת, שמשכה צופים ומתעניינים מכל העיר ומקרב התיירים הרבים שפוקדים אותה. לכן הוחלט להשאירה בקביעות בעיר.

המבנה, שנבנה בהשקעה כספית ויצירתית רבה, תוכנן על ידי שלישיית האדריכלים הברלינאים, קרוגר, שוברט וואנדרייקה, בפרויקט שעלה 590 מיליון יורו.

הוא מתנשא לגובה של 28 מטרים, עשוי קורות פלדה ומצופה זכוכית כחולה. יש בו מגוון חללים, המשמשים לאירועים, תצוגות ותערוכות אמנות מרתקות, שעוסקות בין היתר בארמון המתוכנן במקום.

למסעדת הומבולדט-טראסן, שממוקמת במבנה, יש שתי מרפסות חיצוניות בגובה של 21 מטרים מעל פני הקרקע. מהמרפסות הללו ניתן לראות את הנוף הנפלא של מרכז העיר לכל הכיוונים.


מבט מקרוב על המבנה:

https://www.youtube.com/watch?v=yXCFtUcbY_g
פְּרֵנְצְלָאוּאֶר בֶּרְג
#רובע פְּרֵנְצְלָאוּאֶר בֶּרְג לתיירים

רובע זה, שלמעשה הוא חלק מרובע אחר, פנקואו, מכיל 144,000 תושבים צעירים. זהו רובע אופנתי במיוחד. יש בו המון מלונות והוסטלים וזאת לא במקרה. הוא קרוב מאד למרכז העיר. הברלינאים לא תמיד מעריכים את המקום הזה וחלקם מכנים אותו לעיתים "שיכון התינוקות" (בגלל שהוא הרובע בעל שיעור הילודה הגבוה ביותר בברלין) וגם "רובע הבורגנים", מפני שלטענתם הוא יקר ומשעמם. אך מעניין שדווקא המבנים היפים, השקט והניקיון הם אלו שהופכים את האזור כולו לחביב על התיירים במיוחד.

תוכלו ליהנות כאן ממעבר בין בתי הקפה השונים, מעצירה בחנויות הבוטיק וסיורי שופינג, שטיפת עיניים בחנויות רהיטי יד שניה בסגנון רטרו ואכילה במסעדות המעולות או בברים המקומיים.

הרובע מורכב ממשפחות צעירות עם ילדים שהגיעו מכל רחבי ברלין ולצד תושבי המזרח המקוריים שכבר חיו כאן. הם מתגוררים בבניינים גדולים בהם בין 30-40 דירות. ההכנסות של התושבים כאן לחלוטין גבוהות מהממוצע בברלין.

האמת היא, שבמקור ניסו אדריכלי המקום דווקא למנוע את הבנייה המשדרת "משכנות עוני" ולכן ניסו להימנע מהדבקת בתי הדירות זה לזה, אך הם לא הצליחו ליישם זאת בגלל האכלוס המואץ ועליית המחירים באזור.

מומלץ להסתובב כאן ברגל או באופניים, כלי תחבורה מאד נפוץ באזור. תוכלו לראות כאן המון שבילי אופניים וגם איפה שלא - הרחובות רחבים ומתאימים לנסיעה כזו. תוכלו לשכור אופניים בחנות השכרה מקומית או בנקודות שונות בעיר.


#הרובע בהיסטוריה
אם תהיתם למשמע השם המורכב, פְּרֵנְצְלָאוּאֶר בֶּרְג נקראת על שם הדרך הראשית שהובילה מצפון מזרח ברלין לכיוון העיר פְּרֵנְצְלָאוּ. רוב התושבים ששכנו בה בהתחלה היו אינטלקטואלים, אמנים וסטודנטים.

לא במקרה שרד האזור הזה את המלחמה הקשה. ישבו בו בעיקר פועלים עניים, בניגוד לשאר האזורים בהם ישבו אנשי צבא וממשל ולכן הוא לא עניין כל כך כמוקד להפצצות.

מיד לאחר נפילת חומת ברלין עטו עליו הצעירים בזכות מחירי הדירות הנמוכים שבו והקרבה למרכז העיר. בשכונה החל תהליך שיפוץ מסיבי - הבתים שחוממו באמצעות תנור עצים והיו נטולי חדרי אמבטיה ושירותים צמודים שופצו היטב והותקנו בהם מערכות מודרניות.

בשנת 2001, עת "רפורמת השכונות" שהתרחשה כאן, פרנצלאואר-ברג התאחד עם השכונות פנקו ווייסנזה. להרבה מהתושבים קשה להתרגל לשינוי והם עדיין משתמשים בשמות הישנים ולא בשם החדש והמאוחד "פנקו".

בשנות האלפיים מוצאים התיירים כאן המון עניין והיא נחשבת גם בעיניי התושבים לאחת מהשכונות המבוקשות ביותר בעיר. האוכלוסייה השוכנת כאן מתאפיינת בהיפסטריוּת, יאפיוּת ומשפחות צעירות בעלות מקצועות יצירתיים וחופשיים.


#מה לראות ברובע?
כמה מקומות שלא כדאי לכם לפספס ברובע: מגדל המים הישן, ככר קולוויץ (קולוויצפלאץ, Kollwitzplatz), גן הבירה פראטר (Prater Biergarten), "שדרת הערמונים" (Kastanienallee), בית הקברות היהודי בשדרות שנהאוזר (Schönhauser Allee) ומבשלת הבירה הישנה, שהוסבה למבשלת תרבות (וקרויה Kulturbrauerei).

בככר קולוויץ ובככר הלמהולץ (Helmholzplatz) מתקיימים שווקים שבועיים ובשדרת הערמונים (Kastanienallee) ישנה פעילות ערה במשך כל שעות היממה.


מבט מקרוב על פרנצלאואר ברג:

https://www.youtube.com/watch?v=N3t3qlYilIY
קָה-דֵה-וֵה
#על חנות הכלבו הגדולה ביותר באירופה

כלבו קָה-דֵה-וֵה (Ka-De-We) הוא מעצמה צרכנית של ממש. זהו בית הכלבו הגדול והיוקרתי ביותר באירופה. גם אם שופינג הוא לא הבילוי המועדף עליכם, כדאי לבקר בו. בכל יום מבקרים כאן בין ארבעים לחמישים אלף לקוחות ונמכרים כמעט 400 אלף מוצרים.

קה-דה-וה הוא קיצור של "קאופהאוס דס וסטנס", בגרמנית: "חנות הכלבו של המערב".

הכלבו הוקם בשנת 1905 בידי איש העסקים היהודי אלפרד יאנדורף, בהשראת חנויות הכלבו שהיו אז בארצות הברית. הוא שילב מספר רב של חנויות מתמחות, תחת קורת גג אחת. הוא היה מפואר וחדשני מאד לאותם זמנים, עד כדי כך שתושבי ברלין נהרו אליו בהמוניהם. כל הרחוב שבו מוקם היה לרחוב מסחרי ועסקים רבים התקבצו מסביבו. היו בו חידושים טכנולוגיים נדירים בברלין של אותם זמנים, כמו זה שכל המבנה הואר בחשמל והיו בו לא פחות מ-20 מעליות.

במרוצת השנים הבאות, החליף הכלבו ידיים, עד שנת 1933, שבה עלו הנאצים לשלטון והלאימו אותו. לדרישת המשטר הנאצי ובאיומי הבנקים, "השתכנעו" בעליה היהודים, משפחת טיטץ, להעביר את השליטה בחברה לאיש עסקים ממוצא ארי. וכך, בעבור 50 אלף מארק, נרכש בית הכל בו על ידי איש העסקים גיאורג קארג מהמדינה.

במהלך מלחמת העולם השנייה התרסק לתוך הבניין מפציץ אמריקאי. רק בשנות ה-50 שופץ המבנה והחנות נפתחה מחדש. תושבי ברלין ראו בכך סימן של חזרה לשגרה, מאז תום המלחמה.


#טיפ
עלו לקומת האוכל שבקומות העליונות, השישית והשביעית של הכלבו. יש כאן מחלקת מזון ענקית ומסעדה-קפטריה. ההיצע מדהים והאיכות נהדרת. נסו לתפוס מקום ליד החלון אל מערב ברלין.


מבט מקרוב על הכלבו:

https://www.youtube.com/watch?v=H-nV_U1ff1s


בניין הרייכסטאג
#על המבנה ההיסטורי עם כיפת הזכוכית המודרנית

אם רוצים להבין את התהפוכות שעברו על גרמניה במאות האחרונות, אין כמו הרייכסטאג, משכן הפרלמנט הגרמני, כדי לסמל אותן. מדובר במבנה מרשים שנבנה במאה ה-19. מאז איחוד גרמניה הפך בניין הרייכסטאג להיות שוב מבנה הפרלמנט של גרמניה המאוחדת. בתוכו יושב הבונדסטג - בית הנבחרים הפדרלי.

שריפת המבנה המקורי של הרייכסטאג נתנה להיטלר את התירוץ לחוקק חוקים אנטי-דמוקרטיים ולהתחיל במסלול השגעון שיהפוך למסע ההרג וההשמדה של כל אירופה ומיליונים רבים בה. התמונה המפורסמת של חיילי הצבא הרוסי המניפים את הדגל הסובייטי מעל גג הרייכסטאג ההרוס הייתה לסמל המפורסם ביותר של תבוסת המשטר הנאצי.

לא פלא שעם איחוד ברלין בשנת 1989, החליטו הגרמנים לחזור ולקיים את הפרלמנט שלהם ברייכסטאג, אבל לתת לו אופי מודרני וחדש יותר. בשיפוץ הנרחב הם הוסיפו את כיפת הזכוכית השקופה שמעליו והיא מסמלת מבחינתם את השקיפות של השלטון הגרמני הדמוקרטי. כיפת הזכוכית הזו מאפשרת תצפית יפה על העיר ברלין. במרכז הכיפה מסופר על ההיסטוריה של הבניין, שחלקים רבים פתוחים בו לציבור וממרפסתו ניתן לצפות בנוף הפנורמי של ברלין.

ניתן לראות מכאן את הגנים הנהדרים של פארק טירגארטן שנמצא בסמוך ואת כיכר פוטסדאם המודרניסטית, על בנייניה הענקיים.

מתוך כיפת הבניין ניתן לצפות גם אל אולם המליאה, שבו יושב הפרלמנט הגרמני ומקבל החלטות.


#על שריפת הרייכסטאג
עד לשנת 1933, שימש בניין הרייכסטאג כמושבו של הפרלמנט בגרמניה. השריפה שפרצה במבנה, פחות מחודש לאחר מינויו של היטלר, עתידה לשנות את ההיסטוריה הגרמנית והעולמית.

השריפה ברייכסטאג, שאירעה בערבו של 27 בפברואר 1933, פרצה בשעות הערב. כשדווח למשטרת ברלין על השריפה, נראתה האש כשהיא מתפשטת מכמה מוקדים בו-זמנית, סימן להצתה. פיצוץ עז הביא להריסה של אולם המליאה של הפרלמנט הגרמני. השוטרים שהגיעו למקום מצאו בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר וחצי ערום, תמהוני ומבולבל בשם מרינוס ואן דר לובה.

אותו מרינוס ואן דר לובה היה קומוניסט מובטל, שהגיע לגרמניה במטרה למחות על עליית הנאצים לשלטון. לטענת המשטרה הוא הודה שהצית את הבניין בכוונה לעורר מרד פועלים כנגד הנאצים. מאוחר יותר, הוא הודה בחקירתו בעינויים, בהצתת הבניין, אך הכחיש בתוקף שפעל כחלק מקשר קומוניסטי נגד הנאצים.

למרות זאת, מיהר הרמן גרינג להודיע להיטלר ולראשי המדינה שהגיעו למקום שמדובר בקשר קומוניסטי והיטלר ציווה לאסור את ראשי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. למחרת היטלר מיהר להכריז על מצב חירום ושכנע את הנשיא פאול פון הינדנבורג לחתום על מה שכונה "צו שריפת הרייכסטאג". זה נעשה לדבריו, למען "הגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים".

הצו ביטל שבעה סעיפים בחוקת רפובליקת ויימאר, ואיפשר לממשלה לפגוע בחופש האישי, בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, בחופש ההתארגנות ובזכות לפרטיות. הותר בו לממשלה לערוך חיפושים כרצונה, להחרים רכוש ולהטיל עונש מוות על שורה ארוכה של פשעים.

היטלר מיהר להורות על מעצרם של כ-4,000 איש שנתפסו בגל מעצרים. רובם היו קומוניסטים, אך היו בהם גם מנהיגים יריבים לנאצים, ביניהם סוציאל־דמוקרטים וליברלים, לא מעט אנשי דת וכמובן יהודים. למרות החסינות הפרלמנטרית שלהם, נעצרו גם חברי פרלמנט גרמנים. למרבה הציניות הוכנסו כולם ל"מעצר הגנתי", כביכול בכדי להגן עליהם...

כך הייתה שריפת הרייכסטאג לשלב משמעותי בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון בגרמניה ובהשלטת שלטון אימים בה. היטלר מיהר לנצל את האירוע על מנת להיפטר ממתנגדיו, ולבסס שלטון עריצות אנטי-דמוקרטי, תוך שהוא מתנער משרידי חוקת הרפובליקה של ויימאר. בכך הוא סימן את מה שבתוך 6 שנים יהפוך למלחמה העולמית הגדולה והאיומה בהיסטוריה.


#אדריכלות הרייכסטאג
כעיר שנבנתה כמעט מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה, הסגנון שמשלב שמירה על הישן ביחד עם חדש, מאפיין את ברלין המודרנית. כך שופץ גם מבנה הרייכסטאג.

כשמסתכלים במבנה הרייכסטאג נדמה שאין קשר בין המבנה ובין הדום, הכיפה המודרנית שהודבקה לו. השילוב בין המבנה בסגנון הקלאסי לבין כיפת הזכוכית בסגנון המודרני, משווה למבנה ללא ספק את מראהו המיוחד.

ואכן, הכיפה, ה-Dom, שייכת לעידן חדש מהזמן שבו נבנתה חזית המבנה. היא נוספה לו מעל 100 שנים מאוחר יותר, לאחר נפילת החומה, כששופץ בניין הרייכסטאג והפך להיות מבנה הפרלמנט של גרמניה המאוחדת.

גם לאחר השיפוץ נשמרה חזית המבנה המקורית, מה שמוביל אכן לניגוד הבולט שבין הכיפה לחזית המבנה. המבנה עצמו נבנה על עמודים. את החזית שוברים חלונות מקושתים וביניהם ממוקמים פסלים רבים, לאורך כל החזית.


#טיפים
יש להירשם מראש לביקור בבניין הרייכסטאג. עשו זאת מראש, דרך אתר האינטרנט של בניין הרייכסטאג (ראו בקישור שלמטה).

הביקור בבניין הרייכסטאג אינו כרוך בתשלום.

שימו לב לימי הפתיחה. במועדים וחגים גרמניים סגור.


מבט ב-360 מעלות על הרייכסטאג:

https://www.youtube.com/watch?v=ShF5tl5sg1c
כנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם
#על הכנסייה שהקים הקייזר

הכנסייה הפרוטסטנטית נבנתה לראשונה בשנות ה-90 של המאה ה-19. הקיסר וילהלם השני הקים אותה לזכר סבו ואף הקפיד לחנוך אותה ביום ההולדת של הסבא שלו - 1 בספטמבר 1895. הוא היה זה שבחר את מיקום הכנסייה ובתחרות על עיצובה זכה האדריכל פרנץ שווכטן, שמאוחר יותר הפך לאדריכל המלכותי ולחבר האקדמיה לבניה. מעבר לסגנון הנאו רומנסקי איתו תכנן שווכטן, הוא גם רצה ליצור פסיפס קיר בשטח של 2,740 מ"ר המתאר את חיי הקייזר.

כאמור, הכנסייה הייתה חשובה מאד לקייזר והוא לקח חלק בלתי נפרד בתכנונה ובבנייתה. עם זאת, המשפחה לא לקחה חלק בעלויות הבנייה שהגיעו עד ל-6.8 מיליון מארקים. בעקבות הכנסייה, נבנו עוד מבנים בסביבה בסגנון הנאו רומנסקי ולכן האזור כולו קיבל את הכינוי "הפורום הרומאי".

על קירות הכנסייה משובצים חלונות כחולים ומדי שבת בשעה 18:00 נערך בכנסייה קונצרט לעוגב.


#הכנסייה במלחמה
בגלל ההפצצות הקשות של מלחמת העולם השניה, ניזוקה הכנסייה מאד. במהלך הפצצה של חיל האוויר המלכותי, ב-23 בנובמבר, התמוטטו הגג שמעל החלק המרכזי וגם חלקו העליון של המגדל. הרבה חלקים מהכנסייה הושמדו ונותר רק חלק ממגדל הפעמון (שגובהו 68 מטרים).

למרות הבטחתם של השלטון הנאצי לתושבי ברלין כי יעבדו על שיקום הכנסייה עם סוף המלחמה, ישפרו אותה ויהפכו אותה למבנה גדול ומפואר יותר, הם לא מימשו את התוכניות. הסיבה הייתה המצב הכלכלי הקשה של גרמניה וכנראה גם בשל החשש מגאווה לאומית גרמנית חדשה ששיקום המבנה היה עלול לעורר. רק בשנת 1956 ההריסות שלה פונו, פרט למגדל הפעמונים שנותר כאנדרטה למלחמה.

היא נבנתה שוב בין השנים 1959-1963 בסגנון ניאו רומנסקי. לצד הכנסייה והצריח המקורי שלה, נבנו כנסייה ומגדל פעמונים חדשים שנחנכו בשנת 1961. השילוב של הצורות שלהם הביאו לו את הכינוי "קופסת הפודרה" ו"הליפסטיק". אל תפספסו את מגדל הפעמונים הפצוע, ממנו נותר רק חלק, שנשמר עד היום עוד מימי המלחמה וקומת הקרקע שלו שהפכה לאולם זיכרון. בשל חזותו תושבי ברלין מכנים את הצריח "השן השבורה".


מבט מקרוב על הכנסייה:

https://www.youtube.com/watch?v=xtQWvrLlgKI
קוּדָאם
#על הרחוב של הקניות בברלין
קוּדָאם, קוּ דָאם, או שדרות קוּרְפוּרְסְטֶנְדָאם, (Kurfürstendamm) הוא רחוב הקניות והפינוקים של ברלין הנהנתנית והעשירה. זהו רחוב ארוך שהוא סוג של גן עדן לחובבי השופינג, במיוחד לבעלי הממון שביניהם...

חסרי המימון יוכלו להעביר כאן שעות של window shopping, להביט בחלונות הראווה המושקעים שבשדרה ולשבת על כוס קפה או ארוחה, באחד מבתי הקפה והמסעדות שלאורך הרחוב.

ברחוב גם עדויות היסטוריות למלחמת העולם השנייה, כמו כנסיית קייזר וילהלם, שנשרפה בהפצצות במלחמת העולם השנייה והושארה חשופה ללא שיפוץ, כעדות אילמת למה שהיה כאן בימים החשוכים והאפלים ההם. עוד תוכלו לראות כאן את בית הכל בו הוותיק קָה-דֵה-וֵה (ka-de-we), שהוחרם מהבעלים היהודי העשיר שלו על ידי הנאצים.


מבט קצר:

https://youtu.be/fCeZiTdNiaM
הָאקֶשֶה הוּפֶה
#על המתחם הצבעוני והבלייני של ברלין

אחת האטרקציות הצבעוניות והבועטות של ברלין, היא מתחם ה"הָאקֶשֶה הוּפֶה" (Hackesche Höfe), הרובע היהודי הישן. סביב החצרות הפנימיות, שקיימות כאן עוד מהמאה ה-20, נבנו רחובות מלאות חנויות, ברים, מסעדות, גלריות וחנויות עיצוב. החצרות, אגב, מכונות בידי חלק מתושבי העיר "האסם".

בשעות הערב והלילה משתנה המתחם ללא הכר. רבים מתקשים להאמין שזה אותו המקום שבו ביקרו בשעות היום. המתחם מתמלא בצעירים שמגיעים כדי להעביר כמה שעות של בילוי תוסס. האקשה הופה הוא אחד ממקומות הבילוי המומלצים בברלין של שעות הלילה. כאן מתקיימים חיי לילה עשירים, עם מועדונים, ברים ומסעדות, שבהם האלכוהול נשפך כמו מים והחגיגה נמשכת עד השעות הקטנות של הלילה.

לא מעט אטרקציות תיירותיות תוכלו למצוא במתחם. בחצרות עצמן תוכלו לראות צמחייה מפוארת והאמנות תופסת מקום מרכזי (אגב, שימו לב שהחיבור בין החצרות מזכיר את האות S - גם זוהי עבודת אדריכלות מחושבת ולא מקרית). אך למרות המאמץ לספק את התיירים שמגיעים לאזור, נדמה כי המתחם משקף את ברלין האותנטית ומאפשר חווייה אמיתית עם המקומיים.

מעבר לאתרים הקבועים האלה, הָאקֶשֶה הוּפֶה הופך למקום תוסס אפילו יותר, מספר פעמים בשבוע. בימי חמישי ושבת נערך בו שוק אוכל, כשבחודשי הקיץ יכולים התיירים ליהנות ממופעי רחוב של אמנים בתחומים שונים. לפעמים המתחם מעט עמוס (בעיקר בקיץ ובסופי שבוע), אך במידה מסוימת זהו חלק מהקסם שלו.


#בתוך מתחם הָאקֶשֶה הוּפֶה
מתחם מעניין זה מורכב משמונה חצרות שנבנו בתחילת המאה ה-20 בסגנון יוגנדסטיל. לא רק שבחצרות אוכלסו בעיקר אוכלוסיה יהודית, אף בעל המקום היה יהודי, מיכאל יעקב.

אם תיכנסו לחצר מספר 39, תוכלו לראות חצר מעט מוזנחת (בית שוורצנברג), אך היא משכנת בתוכה כמה מוזיאונים קטנים לזכר השואה, ביניהם גם את בית המלאכה לעיוורים של אוטו ויידט (Museum Blindenwerkstatt Otto Weidt), שמסתיר סיפור מדהים של בעלים שהציל את חייהם של עובדיו היהודיים בתקופת השואה. תוכלו להיכנס לבית הקולנוע בו מוקרנים סרטים בשפת המקור (שהוא אגב, אחד מהבודדים בברלין). בנוסף, תוכלו ללכת להסתובב על יד קיר הגרפיטי הצבעוני ובו ציור מפורסם של אנה פרנק.


מבט מקרוב על ההאקשה הופה:

https://www.youtube.com/watch?v=eaJtthYa4qY
הקתדרלה הצרפתית
ארמון שַרְלוֹטֶנְבּוּרְג
אנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו
מרכז סוני
המוזיאון החדש