» «
מוזיאון אדית פיאף
מוזיאון אדית פיאף
#על המוזיאון שמוקדש לזמרת הגדולה של צרפת

ברחוב Crespin-du-Gast בפריז תמצאו את אחד המקומות המרגשים לאוהבי המוסיקה. בבית מספר 5 נמצא מוזיאון אדית פיאף.

המוזיאון ממוקם בדירה בבניין מגורים רגיל, דירה שבה היא התגוררה בגיל 18. הוא הוקם על ידי מעריץ שבמשך שנים רבות לא גבה תשלום עבור כניסה אליו.

המוזיאון, שלאורך כל הזמן מתנגנים בו שיריה של פיאף, הוא סוג של מקדש זעיר שמוקדש לזמרת הדגולה. יש בו אוסף מרשים של תמונות, נעליים, תיקים וכפפות של הדיווה, לצד השמלה השחורה המפורסמת שלה ומכתבי מעריצים רבים שנשלחו אליה בחייה. ניכרים בהם האהבה הכנה אל הזמרת שבחייה הקשים ריגשה רבים מספור.
בית הולדתה של הלנה רובינשטיין
בית הולדתה של הלנה רובינשטיין
#על בית היהודייה המפורסמת שהייתה לענקית הקוסמטיקה העולמית

הבית הסמוך לבית קפה אריאל, זה שבו שוכן היום מלון הבוטיק "רובינשטיין" בכיכר שרוקה שבקז'ימייז', הוא בית הולדתה של היהודיה המפורסמת של קאז'ימייז' (Kazimierz) ואחת מהנשים המפורסמות שנולדו בקרקוב - אתם מכירים אותה בתור הלנה רובינשטיין (Helena Rubinstein Birth house).

כאן נולדה, בשם חיה רובינשטיין, מי שעתידה להיות אחת הנשים העשירות בתבל. היא נודעה בזכות המצאותיה בתחום הקוסמטיקה והטיפוח הנשי ויכולותיה העסקיות יוצאות הדופן.

המייסדת של אימפריית הקוסמטיקה והתמרוקים נולדה כבת בכורה לזוג הורים יהודים, אנשי עבודה פשוטים וצנועים. היא גדלה במשפחה בת 8 ילדים, לאב שהיה חנווני. כשהיא בגרה, למדה חיה רפואה, במשך תקופה קצרה בשווייץ.

אבל היא לא נועדה להיות רופאה. מי שהמוטו שלה היה “אין נשים מכוערות, יש נשים עצלניות”, הייתה צריכה להרחיק עד אוסטרליה כדי לגלות את ייעודה. כמעט ללא ידע באנגלית וללא אמצעים כלכליים כלשהם, היא הגיעה להתגורר אצל דודה, חנווני גם הוא, בעיר קולריין שבאוסטרליה. די מהר היא שמה לב שנשות העיר מתפעלות מעור פניה השמור. היא מכרה להן את צנצנות הקרמים שהביאה במזוודה שלה מאירופה. כשהדרישה גדלה, היא הבינה את המסר, או יותר נכון את הפוטנציאל, והחלה לרקוח קרמים בעצמה.

בקרמים האלה היה חומר בשם לנולין, שהיה מרכזי בהם. מכיוון שהוא הופק כמוצר לוואי בעיבוד צמר כבשים, ניתן היה להשיגו בקלות. חיה רובינשטיין שהוטרדה מריח הכבשים שבו התאפיין החומר הזה, הצליחה די מהר להסוות אותו, בעיקר בעזרת תמציות שיצרה מהטבע ומפרחים כמו קליפות אורן, לבנדר ופרחי נוּפָריים.

בהמשך היא הסתכסכה עם דודה והיגרה לעיר מלבורן. שם היא הצליחה לשכנע את אחד ממחזריה לממן לה פס יצור של קרם שרקחה והקרם זכה להצלחה מסחרית אדירה.

די מהר היא פתחה סלון יופי, שהפך ראשון בין סניפים רבים ומכאן העתיד העסקי שלה היה ברור, פתוח ואינסופי. המייסדת של אימפריית הקוסמטיקה והתמרוקים הייתה מתוחכמת, חדת לשון, הבינה בשיווק וידעה לעטוף את מוצריה בהילה מדעית.

די מהר חיה מקרקוב הפכה את שמה למותג המוביל בעולם הקוסמטיקה. לאורך חייה היא עשתה הון בלתי נתפס, שאינו מובן מאליו בתקופתה, בה הבנקים, למשל, לא הילוו כסף לנשים יזמיות.

אבל חושיה העסקיים היו מדהימים. בשנת 1928, למשל, היא מכרה את עסקיה בארצות הברית לחברת ענק בסכום של כמעט 4 מיליון דולר, סכום ענק באותם ימים. כשפרץ השפל הגדול, היא שמעה שהחברה בקשיים פיננסיים והזדרזה לקנות את המניות בחזרה. המחיר, אתם שואלים? - טוב ששאלתם. רבע מחיר... מכאן היא הפכה את החברה החדשה-ישנה שלה לחברת ענק, שתהפוך לאימפריית קוסמטיקה עצומה עד היום.


על הלנה רובינשטיין:

https://youtu.be/NlbpTzjEO2c


חדרים מיניאטוריים שאספה:

https://youtu.be/g3GXChxc7so


המלון על שמה, שבבית הסמוך לבית ילדותה:

https://youtu.be/DRg4kOcOwBk
צריף בן גוריון
צריף בן גוריון
#על הצריף הצנוע של מייסד המדינה בקיבוץ שדה בוקר

אתם נמצאים בביתו של מי שהיה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. לקרוא לזה בית זה נחמד. זהו הצריף שבו התגוררו פולה ודוד בן-גוריון בקיבוץ שדה-בוקר, מאז שהתקבלו כחברים לקיבוץ שדה בוקר בשנת 1953.

בצריף בן גוריון (Ben Gurion's hut) תוכלו להתרשם מצניעותו של בן גוריון המנהיג. בן-גוריון ורעייתו פולה גרו בצריף לאורך תקופות הפרישה שלו מראשות הממשלה.

הצריף נשמר כפי שהיה ביום מותו של דוד בן-גוריון בשנת 1973 וכדוגמה למופת האישי של האיש.


#מה תראו כאן?
בכניסה לאתר תקבלו הסבר ותראו סרט המספר על חייו של דוד בן-גוריון ועל התפיסה המרתקת שלו ביחס לנגב. במספר חדרי תצוגה מסביב לצריף תוכלו להכיר צדדים באישיותו של האיש שבביתו אתם מבקרים.

בין האמצעים יהיו כאן הסרט על מנהיגותו של בן-גוריון, משחקי מחשב אינטראקטיביים על הנגב, על צה"ל ועל תפקידו של הנוער בהיסטוריה של מדינת ישראל.

בצריף תוכלו להכיר מקרוב את בן גוריון האיש והמנהיג. בצריף תוכלו לראות את המקום שבו חיו המנהיג ורעייתו, את חדרי השינה, המטבח הצנוע ואפיחו חדר הרחצה והשירותים. מסביב מקשטות את הצריף שלל מתנות שקיבל בן-גוריון ממנהיגים ואישים שביקרו אותו.

במרכז הצריף תוכלו להתרשם מחדר העבודה של המנהיג ובו אתם רואים חלק מספרייתו של בן-גוריון. אלפי הספרים שבחדר משקפים את עושרו התרבותי ושלל תחומי ההתעניינות שלו. יש כאן ספרי היסטוריה, פילוסופיה, יהדות, תנ"ך, גיאוגרפיה, צבא וביטחון.

קחו אוויר ונסו לחוש את החדר, שבו העלה על הכתב את זיכרונותיו וכתב בן גוריון ספרים ומאמרים שליוו את הפעילות המדינית שלו.


#מי היה דוד בן גוריון? - באדיבות האנציקלופדיה אאוריקה

דוד בן גוריון, מייסד מדינת ישראל, הפך ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון שלה. בן גוריון היה ממנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית. למרות הסיכון הכרוך בכך, הוא החליט, דחף, שכנע את חבריו והכריז על הקמת המדינה בתאריך ה' באייר, תש"ח.

בן גוריון עיצב את דמות המדינה הצעירה ודמותו של צה"ל, כצבא העם. בעיקר חשובה היתה תפיסתו את צה"ל כצבא העם כולו, יחסו לנושא החינוך וחשיבותו לכל אזרח בישראל ויחסו לעליה לארץ, כשלמרות הקשיים והמצוקה הכלכלית בשנותיה הראשונות של המדינה, התעקש בן גוריון להעלות אליה כל יהודי שניתן.

בן גוריון גם האמין ביישוב הנגב ובשנת 1953 הוא התקבל כחבר ועבר לגור בצריף רעוע בקיבוץ שדה בוקר שבנגב, יחד עם אשתו פולה וברצון לסמן לאחרים על חשיבות הנושא.

בשנת 1963 כשפרש מהחיים הפוליטיים הוא העביר סופית את מקום מגוריו אל הקיבוץ. שם הוא התגורר עד למותו.


מבט מקרוב בצריף בן גוריון:

https://youtu.be/RGOP3-h6qew


ביקור בצריף:

https://youtu.be/87W4ZA14rf4


סיפור חייו של דוויד בן גוריון מייסד מדינת ישראל:

http://youtu.be/xM4GkFMRaAU


בן גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל:

https://youtu.be/EfqxqSB5Rl8
מוזיאון אטאטורק
מוזיאון אָטַאטוּרְק
#על הבית שבו נולד אטאטורק

מוזיאון אָטַאטוּרְק (Atatürk Museum) הוא בית לידתו של אטאטורק. כן, מוסטפא כמאל אטאטורכ, מי שהיה לגדול מנהיגי תורכיה נולד בסלוניקי ב-1881, ברחוב אייו דימיטיריו. אבל באותה תקופה זו לא הייתה עיר יוונית, אלא העיר העות'מאנית סֶלְנִיק, חלק מהאימפריה העות'מאנית ששלטה כאן אז.

מעבר לבית הולדתו השמור והמשוחזר של אתאטורק בסלוניקי, יש כאן תערוכה ומוזיאון שעוסקים בחייו של אבי האומה התורכית. תוכלו לסייר בחדרי הבית, כולל בחדר שבו נולד אטאטורק, לראות חפצים אישיים שלו, תמונות ילדות, תעודות מבית הספר ובגדים שלבש.

היום הבית הוא בנין הקונסוליה התורכית והבית עצמו, אגב, בנוי ברמה גבוהה מאד ושרד את השריפה הגדולה של סלוניקי. אם תגיעו למקום ויהיו שם מבקרים תורכים, יש סיכוי רב שתראו אותם מתייחסים ביראת קודש ומתרגשים מהחוויה. על אף שהיה סוג של דיקטטור, מתון ונאור אבל שליט אבסולוטי, אטאטורק היה נערץ על האומה התורכית כולה.


#על מוסטפא כמאל אטאטורכּ
בבית זה נולד מייסד האומה הטורקית המודרנית. כאן גדל מי שיהיה לקצין מבריק, למפקד הטורקי הראשון אי-פעם, שהביס צבא מערבי והגנרל העות'מני היחידי שלא הפסיד בשום קרב, במהלך מלחמת העולם הראשונה ובכלל.

כאן נולד מוסטפא, שכמנהג אותם ימים לא קיבל שם משפחה. עלי רִיזַה אֶפֶנְדִי, פקיד המכס שהיה אביו, מת בינקותו ומוסטפא גוּדל לבד בידי אימו זוביידה. הוא למד באקדמיה הצבאית בסלוניקי, שם קיבל ממוריו את השם כֶּמָאל ("המושלם"). הללו העריכו מאד את כישוריו וצפו לו עתיד גדול. גם הם לא ידעו עד כמה יהיה גדול!

לאחר שכמאל נרשם לאקדמיה הצבאית בשנת 1895 וסיים אותה, הוא היה לקצין בשנת 1904. מכאן הוא ינהל קריירה צבאית מבריקה, ינצח בקרבות בגליפולי וינהל לוחמה מבריקה ואכזרית כנגד צבאות מדינות ההסכמה. הוא יזכה בתואר "פָּאשַה", לא ינוצח בשום קרב במלחמה ויעביר ביקורת חמורה על השלטון העות'מני. מיד לאחר המלחמה הוא יילחם ביוונים, שכבשו את איזמיר. לאחר שהביסם והחזיר את העיר לתורכיה, הוא היה למנהיג הבלתי מעורער והנערץ של התורכים כולם.


#טיפים
כדי לבקר במוזיאון המעניין שבמקום יש צורך בדרכון.

הכניסה חינם.


מבט מהיר:

https://youtu.be/dQcEVEpCMhM


שיטוט בחדרי הבית:

https://youtu.be/fbVuRSoXFPs


הנה אטטורק בחייו:

https://youtu.be/MJlunDaDntg

בתי אישים

מוזיאון בית רמברנדט
מוזיאון בית רמברנדט
#על המוזיאון

המוזיאון (Museum het Rembrandthuis) שממוקם ברובע היהודי, הוא ביתו של הצייר רמברנדט ואן ריין. הוא התגורר כאן במשך 20 שנה, בין השנים 1639-1659 והיום הוא משמש כמוזיאון להנצחת חייו ויצירתו.

הבניין נבנה בשנת 1600. בתקופה ההיא, בו הצייר הצעיר היה נשוי טרי, התגוררו בשכונה המכובדת הזו בני המעמד הבינוני-גבוה. בין היהודים שהתגוררו ברובע, הצליח רמברנדט למצוא השראה ליצירת תמונותיו התנ"כיות המפורסמות.

רמברנדט היה מוכר גם בזכות התחריטים המדהימים שיצר. הם היו מבוקשים מאד והדפסתם בספרים חשפה את יצירתו לכל עבר. המוצגים במוזיאון מסבירים את תהליך היצירה המורכב של יצירת התחריט. רמברנדט ניצל את הפוטנציאל של שיטת החריטה ביד הגמישה והוא עסק בכל מיני נושאים - החל מנופים קסומים ועד נושאים מקראיים.

בסוף המאה ה-19 שופץ המוזיאון ובשנת 1911 הוא נפתח והוקדש כולו לאמנות של רמברנדט. במוזיאון 260 עבודות, מתוך 290 העבודות שאותן צייר רמברנדט בחייו. תוכלו לראות כאן גם את הדיוקנאות העצמיים אותם הוא נהג לצייר, שמאפשרות לצלול לתוך תחושותיו הפנימיות. רואים שבתחילת הפרסום והתהילה פניו היו מלאות ביטחון ומדושנות עונג, בעוד בתמונות המאוחרות יותר הוא נראה מאופק וסגור יותר.

המקום מאד אותנטי ומאפשר להיכנס לסיפור חייו של האמן ולדמיין אותו מסתובב ברחבי הסטודיו ומעביר את זמנו עם המשפחה. ברוך בואכם למשפחה!

מבט מקרוב על בית רמברנדט:
https://www.youtube.com/watch?v=fNCEehdpHy0
מוזיאון מוצרט
מוזיאון מוצרט
#על המוזיאון לזכרו של המלחין הידוע בתולדות המוסיקה

וינה היא עיר הולדתם, או זירת הפעילות של לא מעט מלחינים מוכרים בתולדות המוסיקה, ביניהם מוצרט, שוברט, שטראוס, מאהלר והיידן. לאורך ההיסטוריה הפכה העיר למקום מרכזי של יצירה ופעילות בתחום המוזיקה הקלסית. האטרקציה הבולטת ביותר הקשורה לתחום היא מוזיאון מוצרט, שהיה ביתו של המלחין הדגול והמחונן. שם יצר מוצרט כמה מיצירותיו המבריקות.

מוצרט ידוע כמלחין שהפך מילד פלא ועילוי צעיר לגאון מוסיקלי בלתי נתפס. הוא נולד בעיר זָלְצְבוּרְג, אך כשהתפרסם וגדל, הוא עבר לווינה והחל לנדוד בין הדירות השונות שהרשה לעצמו לשכור. בבית הזה הוא גר ויצר בין השנים 1784-1787, כאשר כבר היה מלחין בעל שם ומעמד. יש הקוראים למקום בית פיגארו, שכן מספרים שבבית זה הלחין מוצרט את האופרות "נישואי פיגארו" ו"דון ג'ובאני" בשנת 1787.

בארבע קומותיו של המוזיאון תוכלו לראות מוצגים מרתקים, שמהם תוכלו ללמוד על אורח החיים של המלחין וההתנהלות היומיומית שלו, בתוך בית המגורים האלגנטי והיוקרתי של המשפחה האמידה. כמו כן תראו כאן את מפעל חייו של מוצרט - מוצגים הקשורים ליצירותיו - יצירות כתובות, תמונות, ציורים וחפצי אומנות. לאורך כל השיטוט במוזיאון תאזינו ליצירותיו המושמעות ברמקולים של המקום. בקומת הקרקע של המוזיאון יש בית קפה וחנות מזכרות להנאת המבקרים.

המוזיאון בהחלט שווה ביקור כי הוא למעשה משמש הצצה לתרבות, לחיים וההיסטוריה של אחת מאושיות התרבות הגדולות של המאה ה-18 ואחד המוסיקאים הגדולים בהיסטוריה.


# מה הסיפור על הזיכרון המופלא של מוצרט? - באדיבות אנציקלופדיית אאוריקה

מוצרט היה גאון מוסיקלי שהפך כבר בילדותו לאגדה. הוא כתב את הקונצ'רטו הראשון שלו בגיל 4, את הסימפוניה הראשונה בגיל 6 וכתיבת אופרה מלאה נעשתה אצלו בגיל 12.

אלו הישגים בלתי נתפסים, אבל כנראה שהזיכרון של המלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט היה אף יותר מדהים. בילדותו, בביקור שערך ברומא עם אביו ואחותו, שמע מוצרט ביצוע של יצירה בשם "מִיזֵרֵרֶה" מאת המלחין גרגוריו אַלֵגְרִי. היצירה הזו קדושה כל כך עד שאסור היה לנגנה, אלא במסגרת טקס שנערך בוותיקן, מדינת האפיפיור הנוצרי, טקס שמתקיים רק פעם בשנה. בנוסף, מפאת קדושתה, תווי היצירה הזו נשמרו תחת משמר כבד לבל יועתקו על ידי אחרים.

אבל ההיסטוריה יודעת לספר שמוצרט הילד, עם הזיכרון הבלתי-רגיל שלו, הצליח לרשום את תווי היצירה כמעט בשלמותה מהזיכרון - אחרי האזנה אחת בלבד!

מבט מקרוב ב-360 על הבית:
https://www.youtube.com/watch?v=zT--1yOr_Sk
בית ג'ים תומפסון
בית ג'ים תומפסון
#על בית המגורים שהפך למוזיאון

במרחק הליכה קלה מקניון MBK נמצא ביתו של ג'ים תומפסון (Jim Thompson's House), "האמריקאי האגדי של תאילנד" ומי שנחשב בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת למחייה תעשיית המשי התאילנדית ואיש עסקים עשיר מאד.

ביתו של תומפסון הפך למוזיאון לאומנות תאית, לאחר שהוא נעלם במלזיה בשנת 1967. זהו לא מוזיאון ממלכתי או רשמי, אבל רבים מגיעים כדי לבקר כאן, גם בשל חפצי האמנות התאית היקרים, שהוא אסף במהלך השנים ושבהם השתמש בכדי לפאר את אחוזתו היוקרתית.


#מהו סיפור היעלמותו המסתורית של תומפסון?
ב-1967 הפך תומפסון לאגדה, לאחר שנסע עם חבריו לנופש ברמות קמרון במלזיה. הוא בילה שם חופשה נעימה, שבמהלכה יצא לסיור רגלי וקליל ביער הסמוך. לא ברור בדיוק מה קרה שם, אבל מהטיול התמים הזה, הוא לא שב מעולם.

עד היום נותר סוד היעלמותו בלתי פתור. איש לא יודע מה עלה בגורלו, אבל הוא הפך את האיש לאגדה, שתפסה יותר ויותר תאוצה. האגדה הזו והמסתורין של היעלמות מי שהיה מעמודי התווך של התעשייה התאית, העצימו את הסקרנות סביבו. הם שהפכו את הבית שהותיר אחריו בבירת תאילנד למוקד תיירות פופולארי ביותר בעיר.

חלק מהסקרנות הציבורית שהובילה לפופולריות של הבית שלו נובעת גם מהמסתורין סביב דמותו של תומפסון, שהיה משמעותי עוד בחייו. הוא היה איש עשיר ורב צדדים והשמועות מספרות שעוד לפני שהשתקע בבנגקוק, כבר במלחמת העולם השנייה, בה שירת כחייל בתאילנד, הוא היה מרגל אמריקאי כאן. לאחר אותה מלחמה הוא הגיע כאמריקאי לתאילנד ואז הקים בה חברה לייצור משי, הקרויה על שמו. לאחר שפנה אל בתי אופנה באירופה, כדי לשווק את המשי המסורתי שייצר במפעליו, החברה זכתה להצלחה גדולה והניעה בדיעבד את שיקומה של תעשיית המשי במדינה כולה. ההצלחה הזו הפכה את תומפסון לאיש עשיר ורב השפעה בממלכה התאילנדית.


#על הבית עצמו
כמה מילים על הבית שהפך אכסניה לאוסף גדול של יצירות אמנות אסייאתיות, עתיקות ומיוחדות.

את ביתו הקים ג'ים תומפסון, לאחר שצבר ממון רב שאיפשר לו לבנות בית פאר וליצוק אל תוכו אוסף מדהים של אמנות תאילנדית ודרום-מזרח אסייתית, מכלי חרסינה נדירים מסין, ועד ממצאים ארכיאולוגיים וחפצי אמנות מתאילנד וממדינות שכנות, כמו לאוס, בורמה וקמבודיה, שאליהן נסע לא מעט כדי לרכוש פריטים מעניינים.

הבית ניצב על גדות קְלוֹנְג סֶן סֶפּ, בתוך גן תאילנדי מסורתי ויפה, המוקף בבתים עתיקים נוספים. למעשה, מדובר ב-6 בתים עשויי עץ טיק, בגדלים שונים, מהמאה ה-19. הללו נקנו על ידי תומפסון במקומות אחרים בתאילנד, הועתקו לכאן ונבנו מחדש בגן הבית.

המתחם כולו והבתים השונים שבו נבנו מתוך כבוד רב למסורת האדריכלית התאית. הכל נעשה בתכנונו האישי של תומפסון ועם נגיעות אישיות ויפות שלו.


#טיפים
רבים מגיעים לכאן כהפסקה תרבותית נחמדה באמצעו של מסע קניות בקניונים הסמוכים, MBK וסיאם.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/aPKxBn14DSk
הבית של יוליה
הבית של יוליה
#על המרפסת המפורסמת בעולם הספרות

בסמוך לכיכר דל ארבה, ב"ויה קאפלו" (Via Cappelo), נמצא הבית של יוליה (Casa di Giulietta), ללא ספק הבית הכי מפורסם בעיר והאטרקציה הרומנטית של ורונה.

זהו לפי המסורת ביתה של העלמה יוליה מסיפור "רומיאו ויוליה" המפורסם ומהמחזה השייקספירי הנודע. אותה יוליה, יפהפייה מימי הביניים, אהבה את רומיאו, בן למשפחה יריבה. הסוף, זהירות ספויילר, לא טוב!

בתוך החצר הפנימית של הבית תוכלו לראות את מרפסת האבן, שעליה ניצבה יוליה, לפי הסיפורים, בעת שרומיאו שר לה סרנדות של אהבה. היום מצטלמים על המרפסת המפורסמת הזו אינספור תיירים שמגיעים לעיר, אבל אז היה המפגש הלירי הזה עניין סודי, שכן בין משפחות השניים שוררת יריבות עזה. כשהסיפור מתגלה והם נדרשים להפרד זה מזו, מחליטים השניים ליטול את חייהם ולמות ביחד, אוהבים לתמיד.

תודות למחזה השייקספירי, שכתב גדול המחזאים בתולדות התאטרון, מוכר צמד הנאהבים רומיאו ויוליה בכל העולם. תיירים רבים מגיעים לכאן, כדי להיות קרובים למקום שבו התרחש אחד מסיפורי האהבה הגדולים והטרגיים בהיסטוריה.

למעשה, הארמון הגותי שלפניכם הוא ביתה של משפחת קאפלו, שנותר עומד על כנו, מאז נבנה במאה ה-13.

אל תתנו לעובדה שהמרפסת הזו והחלון הסמוך אליה נוצרו בשנות ה-30 של המאה ה-20 לקלקל לכם את הסיפור הנהדר. הללו נוצרו כאן, כחלק משיפוץ במבנה, שבמסגרתו גם הובאו לכאן רהיטים עתיקים וציורים שהנציחו את סיפורם של רומיאו ויוליה.


#יד על הפסל של יוליה
אחת האטרקציות כאן היא הפסל של יוליה שכולם מלטפים. את פסל הברונזה הזה יצר הפסל האיטלקי קוסטנטיני. אל תחושו מבוכה לגלות שהאיבר הנוצץ ביותר, כלומר המלוטף ביותר, הוא השד של הנאהבת הנצחית...

הסיבה? - האיטלקים מאמינים שאם יניחו את היד על השד של יוליה, יזכו לבריאות, למזל טוב ולאהבת נצח. לא בטוח שזה אכן מה שיקרה, אבל אין ספק שאם תמתינו לתורכם לעשות זאת, תזכו לצילום יחודי, שאין בו שמץ של גסות רוח, כי כולם עושים את זה כאן.


#על סיפורם של רומיאו ויוליה
ערבוב בין אמנות לחיים, בדייה שיצאה משליטה, אהבה ללא גבול או חיים שאינם חיים בלי נפש תאומה - איך שלא נביט בו, מדובר בסיפור האהבה הגדול בכל הזמנים.

סיפורם של זוג האוהבים רומיאו ויוליה (Romeo and Juliet), מעסיק כבר מאות שנים את גדולי האמנים, הכותבים והמלחינים. הקהל נוהר להפקות, נוהה אחרי הספרים, השירים, האופרות והציורים ולא מפסיק להתעניין בכל מה שנוגע לאהבה הגדולה מכולן, עם הלקח שבצידה.

בבית מספר 21 שברחוב קפלו בעיר ורונה, אי-שם בצפון איטליה, התגוררה לפי האמונה ג'ולייטה קפולטי, בת למשפחת קפולטי (Capuleti). הסופר האיטלקי לואיג'י דפורטו הוא זה שכתב עליה ועל אהובה רומיאו בשנת 1524. איש לא יודע אם הסיפור אכן התרחש במציאות, אבל הוא הפך כה ידוע עד שכולם מאמינים בו, ללא כל ספק.

כ-70 שנה אחר כך יכתוב גם ויליאם שייקספיר האנגלי את גרסתו המפורסמת יותר של הסיפור, על האוהבים מהמשפחות היריבות, קפולטי ומונטגיו (Montague), שמשפחותיהם אסרו עליהם להיפגש, להתאהב או להתחתן ולכן הם ויתרו על חייהם.

תיירים בוורונה ממשיכים עד היום לפקוד את הבית בוורונה. הוא משמש גם כמוזיאון המסביר ונותן הצצה לחיים של לפני כמעט 500 שנה, באיטליה של אותם זמנים.


#על ההקשר ההיסטורי של הבית
אתם נמצאים בביתה של משפחת קאפולטי שהוא סוג של ארמון גותי שנבנה במאה ה-12. על אחת מקשתות הבית עם המרפסת המפורסמת מופיע סמל האצולה של משפחת קאפלו (Capello), לה היה שייך הבית. גם הרחוב נקרא היום "ויה קאפלו" (Via Cappelo).

הזיהוי של אותה משפחת קאפלו עם משפחת קאפולטי מסיפורם של רומיאו ויוליה, הוא מאוחר הרבה יותר. החיבור הזה התרחש כשהפכה הדרמה של השניים לסיפור עולמי. כך או כך, במאה ה-19 כבר רווחה האמונה שזה ביתה של יוליה, גיבורת הטרגדיה.

הדרמה השייקספירית מתרחשת בעיר ורונה בסביבות המאה ה-14. ורונה של אותם ימים הייתה שקועה במאבק איתנים בין הקיסר הגרמני, העומד בראש הרייך השני ושולט באימפריה הרומית הקדושה, ובין האפיפיור הנוצרי, מנהיג הקתולים כולם. משפחתו של רומיאו, משפחת "מונטגיו", השתייכה לתומכי האפיפיור, מי שכונו אז "גוולפים". יוליה נמנית על בני משפחת "קאפולטי". זו משפחה שתמכה בקיסר הגרמני דווקא ונמנתה על הקבוצה הנגדית - ה"גיבלינים".

מהוויכוח וההקשר ההיסטורי הזה, שבין תומכי הקיסר ובין תומכי האפיפיור, נולדו המחלוקת, היריבות והשנאה שבין המשפחות, אלו שיביאו למות האוהבים.


#טיפים
בואו באמצע השבוע, כי בסופי שבוע וחגים צפוף מאד במקום.

בתוך הבית נמצא מוזיאון קטן ולא משמעותי, שהכניסה אליו מאפשרת להצטלם על המרפסת.

אחרי הבית תוכלו לטייל לאורך הנהר ולעשות שופינג במדרחוב מזיני (Mazzini) הסמוך.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/3ydmNCgqMWs


המאוזוליאום של טיטו
המאוזוליאום של טיטו
#על בית הפרחים שבו קבור המרשל טיטו הנערץ עם פרחיו


המאוזוליאום של טיטו (Tito's Mausoleum או Kuća Cvijeća), או בית הפרחים, נקרא כך על שם הפרחים שמקיפים את קבר המנהיג של יוגוסלביה. הסיבה? - המרשל טיטו, מנהיגה הנערץ של יוגוסלביה, אהב מאד פרחים. לכן טבעי היה שכשהפכו את ביתו למאוזוליאום ולקברו, החליטו להמשיך את גידול הפרחים שכה אהב וטיפח. לידם מוצגים בו לא מעט מוצגים אישיים וכאלה שקשורים בשלטונו ובתקופת משטרו.

ואכן, "בית הפרחים", המכונה גם "מוזיאון ה-25 במאי", הוא למעשה הבית בו חי טיטו. כיום מוצגים בו פריטים שונים שמעידים יותר מכל על פולחן האישיות שסבב אותו. בבית ניתן לראות את אוסף מכוניות הפאר שלו, כמו גם פריטים רבים ומתנות שקיבל המנהיג, ממנהיגים שונים בעולם ומבני עמו היוגוסלביים. מקום של כבוד תופסות בתערוכה שבמוזוליאום המדליות והאותות שקיבל על פועלו הצבאי. בניגוד לרודנים אחרים, מרבית האותות והמדליות של טיטו היו מוצדקות לגמרי.


#מי היה המרשל טיטו?
יוסיפ ברוז טיטו, מי שנודע בכינוי "המרשל טיטו", נחשב לאביה של יוגוסלביה, היה המנהיג האהוב ביותר, אולי היחידי במדינות ברית ורשה, המדינות שנשלטו על ידי ברית המועצות. למרות שהוא היה שליט המשטר הקומוניסטי במדינה ודיקטטור אבסולוטי, נותר טיטו בזיכרונם של מרבית היוגוסלבים לשעבר דמות נערצת ואפילו אהובה. חלקם הגדול מגלים כלפיו געגועים ופוקדים את קברו.

טיטו היה מדינאי חזק בהרבה ממקביליו במדינות קומוניסטיות אחרות. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא פיקד על צבא הפרטיזנים הגדול ביותר באירופה. כלוחם הוא נודע אז כאמיץ לב ומפקד אגרסיבי, שלחם כנגד צבא הכיבוש הנאצי בנחישות.

מסיום מלחמת העולם השנייה ועד מותו בשנת 1980, טיטו הנהיג את הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה כדיקטטורה. הוא עשה זאת על פי עקרונות הקומוניזם, אבל הקפיד לשמור על עצמאות מברית המועצות ואף עמד לא פעם במחלוקות עם סטאלין, שכיבד אותו הרבה יותר מאשר את מקביליו במדינות קומוניסטיות אחרות בגוש הקומוניסטי.

לאזרחי יוגוסלביה נתן טיטו לא מעט הקלות ביחס לשיטה הקומוניסטית. הוא אפשר קשרים עם המערב, חופש תנועה יחסי, זרימת מידע מהמערב ועוד. טיטו גם הקפיד על חופש תרבותי והנהיג את השפה האנגלית כחובה וברמה של שפת-אם, בבתי הספר היוגוסלביים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/PmmxQvF9kQE


וכך זה נראה באזכרה למנהיג:

https://youtu.be/RY-rvsKEIGU
בית בן-גוריון בתל אביב
#על הבית של ראש הממשלה הראשון ומייסד מדינת ישראל
בית בן-גוריון בתל אביב הוא הבית שנמצא בשדרות בן-גוריון 17 בתל אביב, ביתו הפרטי של בן גוריון בתל אביב.

הבית שימש למגוריהם של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של ישראל. כמובן שהוא חי בו עם משפחתו, בין השנים 1931 ל-1973. זאת במקביל לחיים שניהל בבית ראש הממשלה בירושלים ובצריף שאותו קיבל כשעבר לגור בשדה בוקר.

את הבית בן שתי הקומות קנו דויד בן גוריון ופולה אשתו בתשלומים ונכנסו לחובות לא קטנים, שהגיעו אז לסך 1,000 לירות מנדטוריות, פחות משקל של ימינו, אך המון כסף באותה תקופה. הוי הצניעות של המנהיגים באותה תקופה...

את הבית תכנן המהנדס דוד טוביה ומחירו היה 350 לירות ארץ ישראליות. הוא נבנה על אדמות הקרן הקיימת במה שתהיה שכונת הפועלים חדשה.

בסוף חייהם של פולה ודויד בן גוריון שימש הבית לסירוגין, עם צריפם בשדה בוקר, כביתם של השניים, עד לפטירתו של בן-גוריון בשנת 1973.

מאז, הבית משמש מוזיאון שמנציח את המנהיג שייסד את מדינת היהודים והכריז עליה. בקומה השנייה של הבית הזה ממש, הוא הצליח לשכנע ולזכות בהסכמתו של משה שרת להצביע בעד הכרזת המדינה, צעד שדומה שרוב הממשלה היה איכשהו נגדו. בהסכמה זו שינה בן גוריון את התמונה והוביל לצעד ההיסטורי, שבזכותו כולנו כאן, במדינת היהודים העצמאית והחופשית.


#מבנה הבית
בקומה א' נמצא חדר האורחים משפחתי והמטבח, שבו סעד דוד בן-גוריון את ארוחותיו. בו נמצאים חדרה של הבת רננה, ממנו ניהל בן גוריון את מבצע סיני בימיו הראשונים, בהיותו חולה. "בחדר של פולה"
שהה בן-גוריון בימיו האחרונים לחייו, לפני שאושפז ונפטר בבית החולים "שיבא".

בקומה השניה השתמש דוד בן-גוריון בלבד. היה בה חדר-שינה וארבעה חדרי ספריה. בהם עבד, כתב את יומנו, התכתב ואירח מבקרים וחברים. ליד השולחן העגול ניהל התייעצויות בפורום רחב יותר הבית הושאר במצבו בעת שגרו בו הזוג בן גוריון והכל הושאר על מקומו.

בקומה השניה ספריית ענק שכוללת מעל 20,000 ספרים שונים, ב-11 שפות שונות, שבן גוריון ידע.

בצוואתו, הוריש בן-גוריון את הבית למדינת ישראל. הבית נפתח לציבור, ומשמש מאז כמוזיאון לזכרו ולהנצחת מורשתו של בן-גוריון.


#טיפים חשובים
הכניסה אל הבית היא ללא תשלום.

ניתן לתאם ביקורי קבוצות בטלפון: 03-5221010 או דוא"ל: info@bg-house.org


מבט מקרוב:

https://youtu.be/lZcR6HaxgvI
פייר לוטי קפה
#על בית הקפה עם הנוף המרהיב

למחפשים נקודת תצפית נאה על איסטנבול וקרן הזהב, מזווית שונה מזו של מגדל גלטה, כדאי להגיע אל גבעת איופ, באזור האירופי של איסטנבול. מכאן תוכלו לרדת ברכבל לקפה פייר לוטי.

אפשר לרדת רגלית, דרך מתחם בית הקברות איופ סולטאן (Eyüp Sultan mezarlik), על שם הדגלן של מוחמד שקבור כאן. בית הקברות הזה מרהיב. שימו ל"טורבות", מבני הקבורה של אצילי העבר שנראים כמו מאוזוליאומים קטנים.

בית הקפה פייר לוטי (Pierre Loti) מציע תצפית מרהיבה על קרן הזהב וגם סיפור טוב. מכאן תראו תצפית מרתקת ומרהיבה במיוחד, על העיר ועל קרן הזהב, גם בשעות היום וגם בלילה.

פייר לוטי היה שם העט של לואי מארי ז'ילין ויאו (Louis Marie Viaud), סופר שבמאה ה-19 היה קצין בצי הצרפתי ונהג לשבת בבית הקפה הזה בקביעות. האיש חי בעיר והתחבר מאד לחיי התרבות באיסטנבול. לאחר מותו החליט בעלי בית הקפה לקרוא אותו על שמו.


#הסיפור על אהבתם של פייר ואזיאדה
פייר לוטי היה קצין ויורד ים צרפתי ששמו האמיתי היה לואי מרי ז'וליאן ויו (1923-1850). הוא שירת בים, על סיפונה של אניית הצי הצרפתי, ושוטט ברחבי העולם. לכינוי שלו, לוטי, הוא זכה כששהה בטהיטי, על שמו של פרח טרופי מקומי באיים.

יום אחד מגיעה ספינתו לסלוניקי ונרקם רומן סודי בינו לאזיאדה, אישה נשואה שהייתה אשתו הרביעית של סוחר טורקי אמיד. בשיא הרומן מעבירים את פייר לאיסטנבול והוא מתמקם כאן ברובע איופ, אל מול קרן הזהב.

אהובתו המאוהבת משכנעת את בעלה לעבור לאיסטנבול. השניים מחדשים את מפגשי האהבה בביתו של פייר. האהבה הפורחת לא עוצרת את האירועים ופייר נדרש לעבור מאיסטנבול. שוב הם נפרדים.

המלחמה שפורצת בין האימפריה העות'מנית החלשה לרוסיה מביאה את פייר לבקש מחבר מקומי לחלץ את אזיאדה מאיסטנבול. החבר היה אמור לתאם את החילוץ שלה ולהבריח אותה לצרפת, אבל הוא נהרג. לצערו, איש לא מקבל את המכתבים ששלח פייר לאזיאדה והאהבה נקטעת.

פייר, שכבר כתב בעבר ונתגלה כבעל כישרון, החליט לכתוב את הסיפור שלהם. הוא היה ער לכך שאין סוף לסיפור ולכן בדה לו סיום. לפיו הוא חוזר לעיר, רק כדי להיווכח שאזיאדה מתה ואז, אחוז צער על מות אהובתו, הוא מתגייס לקרבות ונהרג גם הוא. לצערו, הסיפור התממש כמעט במלואו. שנים אחרי המלחמה, כשפייר שב לאיסטנבול, הוא אכן גילה שאזיאדה מתה. לאחר שעלה לקבר אהובתו, הוא עזב את איסטנבול ולא שב אליה עוד.

שנים אחר כך, קרא בעל בית הקפה את המקום שלו, על שמו של הסופר הצרפתי. הקפה עם הנוף המרהיב של קרן הזהב נשאר מאז על שמו של אחד מאוהביה הגדולים של העיר.


#טיפים
עדיף להגיע לקפה פייר לוטי לקראת שקיעה ולתפוס שולחן בקצה, עם תצפית לקרן הזהב.

הגיעו במונית או באוטובוס לאיופ (Eyup) ומשם פסעו ברגל או עם הרכבל לקפה פייר לוטי.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/gG_WKnINQoI


הנוף:

https://youtu.be/zGuiAIVEptY


הדרכה:

https://youtu.be/BNEjo5fPRP4
בית ביאליק
#על ביתו של המשורר הלאומי

ביאליק התגורר בתל אביב והיה לאחד מחשוביה. עוד טרם עלייתו ארצה הוא החליט לבנות את ביתו ב"גבעת בצלאל", מה שיוכרז בקבלת הפנים החגיגית שערכה לו העיריה כ"רחוב ביאליק". כך יצא שהרחוב שבו ביקש לבנות את ביתו נקרא על שמו והוא בנה את ביתו בביאליק מספר 22, בסמוך לבית העירייה הישן. הבית הים תיכוני תוכנן בסגנון האקלקטי, עירוב של מזרח ומערב, בית אירופי עם סממנים ערביים, כמו כיפה מוסלמית ומרפסת עץ אופיינית לבנייה הערבית.

אחרי מותו הפך הבית המקורי והמיוחד, לבית הנצחה. זהו מקום שאליו עולים לרגל חובבי שירה והיסטוריה, כמו גם כיתות בית ספר מכל רחבי תל אביב והארץ.

פרט מעניין ולא כל כך ידוע הוא שבנייתו ואחזקתו של הבית היו יקרים להחריד וביאליק די הסתבך אתו. למעשה, הבית המעוצב והמרשים הזה כמעט ורושש אותו. עדויות היסטוריות מתארות את ביאליק כמי שמצא את עצמו חי בתוך ארמון ים-תיכוני, אבל לא מצליח לעמוד בהוצאות שהוא מייצר. הבית שאב ממנו אנרגיות רבות ולבסוף הוא לא ממש אהב את הבית שבנה ושהיום כל כך מזוהה עימו.

בשנת 1934, מעט לפני שביאליק נפטר, הוא עזב את ביתו זה ועבר לגור ברמת גן. ביאליק התכוון לבנות שם בית אחר, אבל לא הספיק.

אחרי פטירתו של המשורר שבה אלמנתו לבית בתל אביב ובשנת 1937 תרמה את הבית לעיריית תל אביב כ"בית ביאליק" שינציח אותו. עד למותה גרה מניה ביאליק בדירה חליפית שקיבלה מהעירייה.


#האדריכלות של בית ביאליק
את הבית שביאליק בנה מהכנסות ספריו, הוא חנך בשנת 1925. כמו בתים רבים בתקופה הראשונה של אחוזת בית, הוא נבנה בסגנון האקלקטי, שהיה עירוב של מרכיבים מזרחיים ומערביים.

את הבית תכנן האדריכל יוסף מינור. השוני בין שני האישים השפיע על קבלת ההחלטות בבית. מינור ניהל עם ביאליק לא מעט ויכוחים. כך קרה למשל, כשביאליק התנגד לבניית מרפסת בצד הפונה לרחוב של הבית. מינור התעקש והצליח לשכנע את המשורר הדעתן, בטענה ש"בית ללא מרפסת הוא כמו פנים בלי חוטם". הבית הים-תיכוני עם הכיפה שעל גגו, הפך לשם דבר בתל אביב הקטנה.

כיאה למשורר שערג ממרחקים אל ארץ ישראל, ביאליק ביקש שינטעו מסביב לבית, גן עם צמחים מכל רחבי הארץ. כמובן שכיכבו ביניהם שבעת המינים.


#כמה מילים על ביאליק
חיים נחמן בְּיאליק נולד בשנת 1873 ונפטר בשנת 1934. ביאליק היה מגדולי המשוררים העבריים בכל הזמנים ומי שנחשב החשוב במשוררי ישראל בעת החדשה. בזכות כך הוא זכה לתואר "המשורר הלאומי".

בנוסף לשירה שכתב היה ביאליק גם סופר, מתרגם ועורך חשוב. בין שיריו המפורסמים של ביאליק נמצאים "הכניסיני תחת כנפך", "קומי צאי", "בין נהר פרת ונהר חידקל" ו"תרזה יפה". רבים משירי הילדים שכתב הפכו לפסקול הילדות של כל ילד בישראל, ביניהם "קן ציפור", "שתי בנות" (צילי וגילי), "מקהלת נוגנים" (יוסי בכינור), "פרש" (רוץ בן סוסי), "נדנדה" ועוד רבים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/s7WgGsmdPoo


מצגת וידאו:

https://youtu.be/pCac9BNtlwQ
מוזיאון אנדרסון-גאייר
#על בית קולוניאליסטי שהפך מוזיאון

מוזיאון אנדרסון-גאייר (Gayer-Anderson Museum) הוא מוזיאון קטן ומעניין עם סיפור היסטורי קטן. בין השנים 1935 ו-1942 התגורר כאן הקולונל הבריטי אנדרסון-גאייר, באישור מיוחד מממשלת מצרים. אנדרסון-גאייר היה קצין בריטי שסייע למצרים. גאייר כל כך הצטיין במילוי תפקידו עד שקיבל ממלך מצרים את תואר האצולה "פאשא".

הבית עצמו הוא דוגמה נהדרת לאדריכלות הביתית של המאה ה-17 בקהיר. הוא נקרא אז "בּית אל-כריתילייה", או בעברית "בית האישה הכרתית".

לאחר שרכש את הבית, השקיע רס"ן גאייר-אנדרסון פאשה ממון רב, בריהוטו בסגנון מזרחי. הוא לא הספיק ליהנות ממנו הרבה זמן ונקרא בחזרה לאירופה. הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה והקולונל נהרג ב-1944. לפני מותו הוא הספיק להודיע שהוא מוריש לעם המצרי אוסף עצום של רהיטים מזרחיים, שטיחים, חרבות, חפצי נוי ואמנות שהוא אסף, במהלך המסעות הרבים שעשה במזרח התיכון.

ביחד עם כל אלה הוא הוריש גם את הבית, שהפך עם מותו למוזיאון. ואכן, מוזיאון אנדרסון-גאייר מאפשר, בנוסף לאמנות והמוצגים שבו, לחוות גם ביקור בבית עשירים מצרי מסורתי, מקושט, מעוצב, יפה ואותנטי.

בין החדרים המסוגננים שבבית ניתן לראות את ההרמון לנשים, חדרי המגורים, הסלון הקייצי והחורפי, היכל הנשפים, וחדרים בסגנונות עיצוב שונים, כמו טורקי, ביזנטי, דמשקאי (סורי) וסיני.

הבית נמצא בסמוך למסגד אחמד בן טולון בשכונת זיידה זיינב. כאן צולמו חלקים מאחד הסרטים המצליחים בסדרת ג'יימס בונד - "המרגלת שאהבה אותי".


ביקור במקום:

https://youtu.be/pLTeMYNfMlU


ומבט מקרוב:

https://youtu.be/s8pFxHsUgUk
מוזיאון סואן
#על המוזיאון לארכאולוגיה

במוזיאון הארכיאולוגיה "סואן" תוכלו למצוא כמה מהאוצרות המרהיבים ביותר של לונדון. המוזיאון הזה מציג איורים ודגמים של מבנים שתכנן האדריכל הבריטי ג'ון סואן. בין המוצגים תמצאו גם אוספים ארכאולוגיים שאסף. המוזיאון ממוקם בשכונת הולבורן שבמרכז לונדון. סר ג'ון הוריש את הבית וכל אוספי האמנות שבו לאומה הבריטית.

המוזיאון הוקם כשסר ג'ון עוד היה חי ולאחר מותו אף נכנס לתוקף חוק בפרלמנט הבריטי שקבע כי הבית יישאר בדיוק כמו שהיה בימי חייו. לא רק שהחוק תקף עד היום, בסוף המאה ה-19 המוזיאון התרחב אפילו יותר וכיום משמש השטח גם למשרדי המוזיאון, ספריה וגלריה לתערוכות מתחלפות.

במוזיאון הזה תוכלו למצוא כ-30,000 איורים ארכיטקטוניים ויצירות אמנות, דגמים ופסלים, ציורים ויצירות נוספות. במרתף נמצא הסרקופג של פרעה סתי הראשון. בנוסף לאוספים וליצירות, מוצגות כאן גם תערוכות מתחלפות בנושאים שונים, בין היתר גם על השטחים שבהם התעניין סר ג'ון.

היום המוזיאון משמש גם כמרכז לאומי ללימוד ארכיטקטורה.


# ארכיטקטורה ובניה
אחד מהמאפיינים הבולטים של החדרים במוזיאון, הוא השימוש בתאורה עילית. זה רעיון מקורי של סואן שעלה עוד בזמן שתכנן את חדרי בנק אנגליה (הבניין בו ממוקם הבנק המרכזי של הממלכה המאוחדת). בשל מבנה המוזיאון המיוחד, שבו קירות חדרי התצוגה ניתנים להזזה, מתאפשרת תצוגה של כמה תמונות בו זמנית ושינויים של מבנה התצוגה בקלות וביעילות.

חדר ארוחת הבוקר, שבו תמצאו את התקרה הקעורה ועליה מראות, היה גורם משפיע על מעצבי פנים מאותה התקופה בכל העולם. הספרייה במוזיאון בנויה בסגנון גותי.

הבית כמו שהוא היום, מכניס את המבקרים לאווירה ששררה בביתו של סר ג'ון סואן.


# סר ג'ון סואן
הארכיטקט ג'ון סואן נולד בשנת 1753 ובמהלך חייו הספיק לבנות קריירה מכובדת.

הוא החליט לבנות את ביתו בצד הצפוני של אזור לינקולנס אין. לטובת מטרה זו, הוא קנה שלושה בתים סמוכים זה לזה ובנה אותם מחדש. לאחר שמונה לפרופסור לארכיטקטורה באקדמיה המלכותית, הוא רכש את המבנה שבו ממוקם היום המוזיאון - בית מספר 13. במקור, הבית היה אמור לשמש אותו כמשרד.

בשנת 1815 נפטרה אשתו והוא נותר לגור לבדו בבית, תוך שהוא ממשיך לפתח את האוספים והיצירות שהיו ברשותו.

בשנת 1823, כשהיה בן 70, הוא רכש את מבנה 14 והוסיף אותו לשטח המוזיאון והגדיל אותו משמעותית. סר ג'ון סואן נפטר בשנת 1837.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=m3Nn7KuuzRA
מוזיאון סראלבו
#על האוסף של המרקיז שהפך למוזיאון היסטורי

מוזיאון סראלבו (Cerralbo Museum) הוקם במאה ה-19, בבית מפואר שציורי הקיר שבו מפוארים מאד והוא עמוס בקישוטי ועיטורי זהב, כיאה לביתו של איש אצולה מהעבר. מעבר להיותו מוזיאון מעולה, מהווה הארמון תצוגה מרשימה של חיי האריסטוקרטים ואצולת מדריד.

המוזיאון ממוקם בתוך מה שהיה ביתו של המרקיז ה-17 של סראבלו, אנריקה דה אגילרה (1922-1845), מי שהקדיש את חייו לחקר ההיסטוריה, האמנות והפוליטיקה בספרד. מבחוץ נראה מבנה המוזיאון פשוט למדי, אך בתוכו נעתקת הנשימה למראה הפאר וההדר של הפריטים שבו.

במסעותיו של אגילרה ברחבי אירופה הוא נהג לאסוף יצירות אמנות שיצרו ביחד אוסף אמנות מפואר ומגוון, שכלל מעל 50 אלף יצירות ופריטים שונים, כולל ציורים, פסלים, עבודות זכוכית, רהיטים, שטיחי קיר, מטבעות, שעונים ועוד.

מסדרונות עמוסי יצירות ואוצרות, גרם מדרגות מפואר ויפה להפליא, חדרים מעוצבים ועמוסי פריטים מפוארים, אולמות עם נברשות ורהיטי יוקרה ועוד שלל חדרי רחצה ושינה של אצילים וכדומה - הבית הזה הוא מופת של יופי וטעם טוב.


ביקור במקום:

https://youtu.be/Xaw9UoiLoD0
מוזיאון סורוייה
#על המוזיאון שבבית הצייר

מוזיאון סורוייה (Museo Sorolla) מוקדש לאחד מגדולי הציור של ספרד במאה ה-20. הוא נמצא במה שבחייו היה ביתו של הצייר. בקומתו הראשית של המוזיאון ניתן לראות גם את הסטודיו של סורוייה.

סורוייה, מגדולי ומהמעולים שבציירי ספרד במאה ה-20, התפרסם במגוון הציורים היפים שלו, שנעו בין ציורי פורטרטים נהדרים, ציורים היסטוריים יפים ותמונות נוף מרהיבות. הגיוון הוא גם בסגנונם ובאופיים של הציורים הללו.

ועל אף שבאוסף המוצג בבית מככבים הציורים של סורוייה, ניתן לראות גם לא מעט מעבודותיו המגוונות בתחומים כמו פיסול, קרמיקה, עיצוב רהיטים ותכשיטים. מחוץ לבית ניתן להתרשם גם מגניו הנאים של הבית שתכנן האמן בעצמו, בשנותיו האחרונות.


#טיפים
בימי א' הכניסה חופשית.

כנ"ל לילדים ובני נוער עד גיל 18 ומבוגרים מעל גיל 65


מבט מקרוב:

https://youtu.be/NpramEoWj38


ויצירות שניתן לראות כאן:

https://youtu.be/SXh-oTVPt4w
הבית של פרדי מרקורי
#על יליד זנזיבר המפורסם בעולם

לא רבים יודעים שהסולן המיתולוגי של להקת הרוק קווין, פרדי מרקורי, נולד בסטון טאון של זנזיבר, ב-5 בספטמבר 1946. שמו היה פַֿרוֹךְ בּוּלְסָרָה (Farrokh Bulsara). הוריו, היו בני הדת הזורואסטרית, הדת העתיקה בעולם.

מלכתחילה המשפחה היגרה לזנזיבר מהודו, בשל עבודתו של האב, כרואה חשבון. עד גיל 9 חי כאן פַֿרוֹךְ, כנער ממוצא פרסי, שגדל לאחר מכן בהודו ורכש בה השכלה מוזיקלית ובשנות העשרה עבר להתגורר באנגליה, ביחד עם משפחתו.

במהלך השנים, אגב, אימצו לעצמם הזנזיברים, שרצו להתנתק מהאומה הטנזנית ולקבל עצמאות, את הסיסמה מתוך "רפסודיה בוהמית", הלהיט הגדול ביותר של קווין. הסיסמה הייתה "ביסמיללה, בעזרת השם, האם תתנו לי ללכת?"

האירוני היא שבזנזיבר, שם מעריצים את מרקורי ומדברים עליו כאחד מגדולי בניה, שוכחים שהוא היה הומוסקסואל מוצהר, בעוד שכאן, בזנזיבר, אדם מקבל עונש מאסר של 25 שנה על קיום יחסים הומוסקסואליים...


#מי היה פרדי מרקורי?
שנות ה-70 של המאה הקודמת היו ימי השיא של עידן המתקשטים במוסיקת הרוק בעולם. מדיוויד בואי ועד להקת קיס - רבים התקשטו והתחפשו על הבמה. אבל מעל כולם התנשא מלך השואו, פרדי מרקורי, אגדת הרוק הטווסית והסולן של להקת קווין הבריטית, מהלהקות המצליחות בכל הזמנים.

לא רבים יודעים שהזמר עם הקול העוצמתי, התנועות המהממות על הבמה, התלבושות הפנטסטיות והביצועים התיאטרליים והבלתי נשכחים, התגלגל אל הבמה כמעט במקרה. מרקורי, ללא ספק מזמרי הרוק הגדולים בכל הזמנים, נולד בזנזיבר, בשם פארוך בולסרה, להורים ממוצא הודי. הוא למד בפנימייה בהודו לנגן בפסנתר וכשמשפחתו היגרה לאנגליה הוא פנה ללמוד אמנות ועיצוב גרפי. כשהשותף שלו לחדר במכללה לאמנות, פרש מלהקת רוק זניחה, הוא הציע לחבריה להצטרף אליהם ושכנע אותם לשנות את שמה ל-Queen. הם עוד לא ידעו איזה כוכב הם מקבלים...

את התהילה הם החלו לקצור רק באלבום השלישי, עם השיר שיהפוך לאגדה "Bohemian Rhapsody". הקליפ שלו, מראשוני הקליפים בעולם, השתמש בהכפלות צילום בדיוק כמו הכפלת הקולות שבהן השיר מוקלט. מרקורי הביא המון מהראש היצירתי והתפיסה החזותית שלו ללהקה. הוא אפילו עיצב להם את עטיפות האלבומים המיוחדות כל כך.

כשרון המשחק והשטות שלו היה בלתי נגמר. התיאבון שלו להמצאות וחוסר הבושה שלו לעשות הכל בלי לדפוק חשבון - אלו הפכו את הלהקה בכל שלב לסנסציה של ממש. כל קליפ, הופעה ואלבום שלהם היו חגיגה של קול מדהים ומגוון ביכולותיו, כשרון תיאטרלי מופלא, התכתבויות אמנותיות, תחפושות מקוריות וחסרות בושה, עיצוב מרהיב וגרפיקה מקסימה ממוחו הקודח והמוכשר להפליא, בקיצור - אגדה!

אבל חייו של פרדי מרקורי נקטעו בשל מחלת האיידס שבה לקה. עולם הרוק הבין שהוא איבד את כוכב הצפון שלו ולמד להסתפק ברוקרים עם חולצות טריקו וקסם אישי של פקידי רוק בינוניים. קווין ממשיכה עד היום להופיע, עם סולן מחליף ומשקיע, אבל הרגע החזק באמת בהופעות שלהם הוא הרגע שבו מפציעה דמותו של מרקורי ממסכי הענק והוא מפציץ בשיר מהימים הכי גדולים של הרוק התיאטרלי. המלך מת - יחי קווין!


הבית שבו גר פרדי מרקורי הילד בזנזיבר:

https://youtu.be/suys_XKkDPM


תיירים מרבים להתגודד מולו ומול חנות המזכרות שלמטה:

https://youtu.be/2Z-hleeVmTQ


והנה רגעים נפלאים מהקריירה של הטווס מזנזיבר - פרדי מרקורי:

https://youtu.be/t99KH0TR-J4


בית הפלאים
#על המבנה הראשון בזנזיבר שחובר לחשמל

בית הפלאים (Baital Ajaib), או בית הפלאות, בן 4 הקומות, הוא ארמון מסוף המאה ה-19, שהוא גם המבנה הגבוה בעיר וככל הנראה נקודת הציון הידועה ביותר בעיר. כל מי שחי בעיר יספר לכם על המרפסת המרשימה של בית הפלאות, המשקיפה אל הים.

בית הפלאות, הנקרא גם "Palace of Beit-al-Ajaib", נמצא על דרך מיזינגאני (Mizingani) שעל חוף הים. הוא נבנה בשנת 1883 ויועד במקור לטקסים וקבלות פנים. הוא גם שימש בהתחלה כביתו של הסולטן המקומי. בחזית הבית ניצב גם מגדלור, שייהרס בהמשך ההיסטוריה, במלחמה הקצרה שעתידה להתרחש על האי.

אם אתם שואלים את עצמכם מה כל כך מופלא בבית הזה, התשובה היא שזהו הבניין הראשון בזנזיבר שבו הותקנה תאורת חשמל והבניין הראשון בכל מזרח אפריקה שהתקינו בו מעלית. כל אלה היו פעם פלאי פלאים, במיוחד בחלק זה של העולם...

הבית חודש ושופץ אחרי המלחמה הקצרצרה של זנזיבר עם אנגליה ב-1896. במהלך 38 הדקות של המלחמה הזו, שנחשבת למלחמה הקצרה בהיסטוריה, ספג בית הפלאים נזקים קלים בלבד והוא שוקם לאחריה. את המגדלור ההרוס מפגזי האנגלים החליף אז מגדל השעון של המבנה.

בשנת 1911 הסבו הבריטים ששלטו בזנזיבר את הבניין לשימושים מנהליים. לאחר המהפכה הזנזיברית של 1964 הפך בית הפלאים לבית ספר ולמקום מושבה והמוזיאון של המפלגה השלטה בזנזיבר, המפלגה האפרו-שירזית.

בתחילת המאה ה-21 הוחלט להקדיש את המבנה לתיירות המזנקת של האי. בית הפלאים הוסב למוזיאון לתרבות הזנזיברית והסוואהילית, הוא המוזיאון הלאומי בזנזיבר.


#מה רואים במוזיאון הלאומי של זנזיבר
בבית הפלאים שוכן המוזיאון הלאומי לתרבות הזנזיברית והסוואהילית. זהו מוזיאון לאומי שמוצגים בו, בין השאר, פריטי ריהוט מארמונות הסולטנים המקומיים, כלי דיג מסורתיים, קנגות טקסיות ששימשו את נשות האי, עבודות יד מסורתיות, דיוקנאות הסולטנים ובכירי זנזיבר ואת רכב השרד הנשיאותי של מנהיג ההפיכה ב-1964 ומי שהפך אחריה לשליט האפריקאי הראשון בזנזיבר, לאחר יותר מ–500 שנה, השייח' עבייד קרומה.

כמו כן תמצאו במוזיאון הלאומי של זנזיבר מוצגים מרתקים של היסטוריה ותרבות, כולל ממצאים ארכיאולוגיים מהתקופות השונות של ההתיישבות באיים, אוצרות מתקופת הסולטנים של זנזיבר וסירת מפרש עתיקה שלא כוללת ברגים כלל.

רוצים להרגע מעט? - בצד המוזיאון תמצאו גן פורח ונעים, עם פסטורליה מקומית ומבט אל הים.


#אדריכלות הבניין
בית הפלאים שנבנה לקראת סוף המאה ה-19, קם על חורבותיו של ארמון מהמאה ה-17. יוזם הקמתו היה הסולטן ברע'ש בן סעיד, שרצה בארמון מיוחד לטקסים וקבלות פנים.

הבית תוכנן בידי אדריכל בריטי, שהשתמש לבנייתו במגוון חומרי בנייה, כמו אבן גיר, בטון, קורות פלדה ואפילו מנגרובים, עצים הגדלים במים. במבנה הוא הציג כמה מרכיבים אדריכליים שנחשבו לחידוש בזנזיבר של אותה עת. היו אלה, בין היתר, מרצפות שיש, החצר המרכזית של המבנה, קישוטים עשויים כסף, דלתות שעליהן מגולפים פסוקים מהקוראן ומרפסות מקורות שנתמכו בעמודים מברזל. האחרונים, אגב, היו מסממניו המובהקים של הבית.

לצד הקישוטים והחידושים הטכנולוגיים שהוכנסו בבית, דוגמת החשמל והמעלית, כלל הבית גם אלמנטים פונקציונליים, כמו המעברים העיליים שאפשרו מעבר ממנו אל הארמונות הסמוכים של הסולטן, בית אל-סאהל ובית אל-חוקום (שהיום לא קיים, לאחר שהופגז במלחמה הקצרה ונהרס). בעזרת המעברים הללו עברו נשות משפחת המלוכה בין הארמונות, מבלי שייראו מהרחוב, עניין מסוכן מבחינת צניעות בתפיסה המוסלמית של הסולטן.

אבל המרכיב האדריכלי המשעשע ביותר כאן הוא כנראה הדלת הראשית של בית הפלאים. זו תוכננה כדלת רחבה מספיק, כך שיתאפשר לסולטן לעבור בה ולחזור הביתה, כשהוא נשאר רכוב על הפיל שלו...


#על המלחמה הכי קצרה בהיסטוריה
המלחמה הקצרה ביותר בהיסטוריה נמשכה כ-38 דקות בלבד. היא התקיימה ב-27 באוגוסט 1896 אבל הסיפור מתחיל יומיים קודם, כשמת חמאד בין טוואני, הסולטן הערבי ששלט בזנזיבר, האי שהיה בעבר ממוקדי הסחר בעבדים. אחיינו של של הסולטן המת, חאליד בין בארע'ש, מיהר לעשות הפיכה צבאית ולתפוס את השלטון. הבריטים, שהשליט הקודם שיתף איתם פעולה תיכננו להמליך דווקא את אחד מנאמניהם, הזנזיברי חמוד בין מוחמד.

כיוון שידעו שחאליד לא אוהד אותם, נתנו לו האנגלים אולטימטום (זמן קצוב) לעזוב את השלטון. כדי להדגיש את רצינות האיום הם שלחו 5 ספינות מלחמה לזנזיבר. כשבשעה 9:00 בבוקר האולטימטום פקע וחאליד לא עזב את ארמון המלוכה הוכרזה מלחמה על ידי הבריטים. בשעה 9:02 הם החלו בירי כבד לעבר הארמון והירי גרם למותם או פציעתם של כ-500 מאנשיו של הסולטן החדש. דגל ממלכתו הוסר מעל הארמון הכבוש והוא עצמו נכנע, אך הצליח לברוח לשגרירות גרמניה, ממנה קיבל מקלט זמני.

בשעה 9:40 בדיוק הסתיימה המלחמה והאי כולו הוכרז שטח כבוש. הבריטים הטביעו במהלך מלחמת הבזק את היאכטה המלכותית ושתי סירות נוספות. מצידם הנזקים היו חייל בריטי אחד שנפצע.

לאחר שניצחו במלחמה שזכתה מאז לשם "מלחמת אנגליה-זנזיבר" (Anglo-Zanzibar war), הכריזו הבריטים על זנזיבר אי בשליטתם ומינו את חמוד, שהיה לשליט החדש מטעמם. זמן קצר אחר-כך, אגב, הם דרשו מנאמני השליט המודח, שמלך יומיים בלבד, תשלום של 300 אלף רופי עבור הפגזים שירו עליו במלחמה...


מבט מקרוב:

https://youtu.be/T2kDN22ylyo
בית זיגמונד פרויד
#על ביתו של ענק הפסיכולוגיה
ברחוב ברג מספר 19, בדירה החמישית ברובע התשיעי של וינה, נמצא הבית שבו פותחה התיאוריה ששינתה את כל מה שהיה ידוע על נפש האדם. זוהי דירתו, או מה שנקרא "בית זיגמונד פרויד".

בבית הזה התגורר פרויד עם אישתו וששת ילדיו, במשך 47 שנים, בין השנים 1891-1938, עד שנאלץ לברוח ללונדון בכדי להימלט מרדיפות הנאצים בשנת 1939.

את רעיון הקמת המוזיאון ויישומו העלתה אנה, בתו של פרויד, בשנת 1971. הבית כולו מלא בפריטים מרתקים מחייו - חדר העבודה וחדר ההמתנה ששוחזרו במיוחד ונמצא בהם הריהוט המקורי, תמונות, מזכרות ופריטים מאוסף העתיקות של פרויד ומסמכים. תוכלו לצפות בו גם בקטעי סרטים נדירים משנות ה-30, שמצליחים לספר את סיפורה של המשפחה המרתקת.

המקום מהווה היום האתר עליה לרגל לחוקרי הפסיכואנליזה ולמתעניינים בפסיכולוגיה, שמגיעים הנה לביקור ולמטרות מחקר ולימוד. את המקום פוקדים מעל 80,000 מבקרים בשנה. תוכלו למצוא בו אוסף קבוע ותערוכות מתחלפות וכן ספריה הנחשבת לגדולה ביותר באירופה, בתחום הפסיכואנליזה.

אחת מהתערוכות המעניינות שנפתחו כאן הייתה תערוכה שהוקדשה דווקא לדיירים האחרים בבית המיתולוגי. התערוכה "שכניו הנעלמים של פרויד" משחזרת את חייהם וגורלם של הדיירים במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה. באמצעות הסיפורים האישיים של השכנים ניתן ללמוד על עלייתה ונפילתה של יהדות וינה ואוסטריה.


#במה קידם פרויד את נפש האדם? באדיבות אנציקלופדיית אאוריקה
הרופא והפסיכולוג היהודי החשוב זיגמוּנד פרויד (Sigmund Freud) היה נוירולוג וחוקר בתחום הפסיכולוגיה. הוא חי בעיר וינה, ממש בסמוך לבנימין זאב הרצל.

כשהגיע כרופא למסקנה שחלק מתלונות חוליו על כאבים גופניים מקורם בקשיים נפשיים שהם חווים, אך לא מודעים להם - הוא החל לחקור את הנושא. מכאן הגיע לפסיכולוגיה והצטיין בה. הוא אגב, חשב שבבסיס ההתנהגות האנושית נמצא היצר המיני.

פרויד היה אחד ההוגים החשובים ביותר בתחום תורת האישיות ואחד המדענים הבולטים והמשפיעים במאה העשרים. הוא אבי תורת הפסיכואנליזה, שעסקה במבנה האישיות הכולל של האדם, על התפתחותה, פגמיה ודרכי הריפוי שלה. השפעת המחקרים שלו והתיאוריה שהגה על המאה ה-20 היא אדירה. היא משתרעת על פני תחומים רבים, מהאמנות, השיווק, יחסי הציבור, תעמולה פוליטית ומדינאות, ועד לטיפול בהלומי קרב, היחסים בחברה, המדיה ואפילו תרבות הסלפי והאינדבדואליזם הקיצוני של הפרט במאה ה-21.

פרויד חקר רבות את הלא-מודע ואת החלומות, כעתירי סמלים הקשורים בחייו של החולם. הוא הגדיר את עצמו כ"כובש של הנפש" ובתפיסתו את מחקריו ותפקידו במדע הוא ראה את עצמו כגיבור שחושף את סודות הנפש.

כשניתח את התודעה, גרס פרויד שיש בנפשנו 3 אזורי תודעה:
1. הלא מודע - שתופס את החלק הגדול ביותר של הנפש.
2. תת-המודע - בו מאופסן מידע זמין.
3. המודע - כל מה שאנו מודעים לו ברגע נתון. זהו החלק הקטן ביותר של הנפש.

פרויד חקר גם את הדת והנפש, את ההומור, הפסיכולוגיה של ההמון ואת הדחפים והמיניות האנושית. הוא פיתח את הרעיון שהוריש ניטשה, שהמוח הוא הטייס המכוון את הלב האנושי.

במהלך חייו פיתח פרויד שיטת טיפול חדשה שבה משוחח המטופל עם המטפל, בפגישות קבועות. המטפל מסייע לו בחשיבה מחודשת על עצמו, חשיבה שמסייעת לו לפתור את הקשיים הנפשיים והגופניים שמהם הוא סובל. היום שיטת הטיפול הזו וכמובן שיטת הפסיכואנליזה, שפירושה בחינת הנפש של המטופל, נתפסות כבסיס של הפסיכולוגיה המודרנית.

לא בהכל פרויד צדק, אבל ההשפעה שלו היא אדירה והתרומה שלו לעולם הפסיכולוגיה והעולם המודרני היא בלתי נתפסת במונחים של אדם יחיד, שאינו דיקטטור או אלברט איינשטיין...


מבט מקרוב על הבית:

https://www.youtube.com/watch?v=JUzqbRI5WSM
מוזיאון פרויד
#על המוזיאון
מוזיאון פרויד הוא לא מוזיאון קלאסי שבו תוכלו להיחשף לתערוכות שונות ומעניינות. המוזיאון הוא למעשה ביתו האמיתי של הפסיכולוג המוכר. כאן תוכלו לחוות חוויה נוסטלגית אמיתית, עם אחד מגדולי המדע ואולי הדמות החשובה בתולדות הפסיכולוגיה.

בשנת 1938 עזב זיגמונד פרויד, מייסד הפסיכואנליזה את וינה ועבר לגור בהמפסטד, פרוור לונדוני אמיד. בהמפסטד גרו אז לא מעט אינטלקטואלים כמוהו. לאחר פטירתו של פרויד, הבית נותר שייך למשפחתו. זאת עד למותה של בתו הצעירה בשנת 1982. בשנת 1986 הפך הבית למוזיאון.

במוזיאון תמצאו רהיטים מתוך ביתו של פרויד. אחד מהמוצגים הבולטים ביותר היא הספה שעליה שכבו המטופלים של פרויד בעת טיפוליו. על פי השמועות, הרבה בעיות מרתקות ומעניינות הועלו על הספה הזו ממש.

במוזיאון תמצאו גם אוסף יצירות אמנות מהמאות ה-18 וה-19, אוספים פרטיים של פרויד וספרייתו האישית.

מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=K79kBkWsvvY
מוזיאון קיטס
#על המוזיאון

מוזיאון קיטס נמצא בביתו של ג'ון קיטס, אחד מהמשוררים הרומנטיים החשובים בתולדות אנגליה. המקום מהווה כיום מוזיאון ומרכז ספרותי.

שירתו של קיטס עוסקת רבות ביופי, אידיאלים והשוואה בין שלמות האידיאלים, למימושם במציאות. קיטס אהב לעסוק בנושאים מתוך המיתולוגיה היוונית וביופיים של הטבע והאמנות.

בבית תוכלו ללמוד על חייו ופועלו של קיטס, באמצעות תערוכה של כתבי היד וחפצי האמנות הפרטיים והמקוריים שלו, המצליחים לספר סיפור מרתק על משורר צעיר שמצליח למצוא השראה, ידידות ואהבה.

במהלך השנה מתקיימים בבית אירועים שונים, מהופעות שירה ועד ימי כיף משפחתיים. תמיד יהיה כאן מה לעשות: להקשיב לשירה של קיטס, לצפות בסרט על חייו העמוסים בהמפסטד או לכתוב שיר משלך.


מבט מקרוב על המוזיאון:
https://youtu.be/9gzYzKUa9U4
מוזיאון שרלוק הולמס
בית בנג'מין פרנקלין
בית אפסלי
בית מונה והגן בג'יברני
ארמון קנזינגטון


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.