» «
בית סוכנות הידיעות טאס
בית סוכנות הידיעות טאס
#על המבנה המעניין של סוכנות הידיעות של רוסיה

הבניין שמולו אתם עומדים הוא בניין סוכנות הידיעות טאס (Zdanie Itar-Tass). שמה של אותה סוכנות ידיעות קשור בראשי תיבות של "סוכנות הידיעות והטלגרף של רוסיה". בכניסה לבניין תוכלו לראות את הגלובוס, שעליו ראשי התיבות של סוכנות הידיעות.

במשך שנים רבות, הסוכנות הייתה מקור החדשות העיקרי מברית המועצות. במיוחד היא בלטה בשנים שבהן עיתונות חופשית במדינה הקומוניסטית לא הייתה קיימת. אז היא הייתה המקור העיקרי לידיעות מהמעצמה, שאושרו על ידי השלטון והועברו לעיתונות המערב.

הבניין נבנה ב-1976 ובמקור היה אמור להיות ארוך יותר. אחד הדברים המעניינים בו הם החלונות הדו-קומתיים הגדולים שלו. החלונות הללו מצליחים ליצור הטעייה של העין וגורמים לבניין להיראות קטן יותר ובכך להשתלב במבנים הנמוכים שבסביבתו. אפקט הבניין הקטן מצליח להציג בניין בן 9 קומות, כמבנה בעל 4 קומות בלבד.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/1YKAddKqzzA
מטה הקגב
לוּבּיַאנקַה, מטה הק.ג.ב. לשעבר
#על מקום מטה הק.ג.ב. שהטיל אימה על תושבי מוסקבה

אתם צופים באחד מהארמונות היפים במוסקבה, מבנה קליל ואוורירי בסגנון הרנסאנס. זהו בניין לוּבּיַאנקַה (Lubyanka Building), שבכיכר לוּבּיַאנקַה. הוא נראה בניין רגיל, אבל מדהים להיזכר שכאן פעל בתקופת השלטון הסובייטי, מטה הקג"ב, מה שקרוי בעברית "הוועדה לביטחון המדינה".

ה"קָה-גֶה-בֶּה", כמו שמבטאים את שמו ברוסית, היה ארגון הביון, הריגול והמשטרה החשאית של ברית המועצות. מאז הקמתו, לאחר מותו של סטאלין, ישבה כאן בבניין שממול המפקדה הראשית של הקג"ב.

במרתפי הבניין שהיה בעבר גם בית סוהר מפורסם, נכלאו, עונו ואף הוצאו להורג, אסירים פוליטיים רבים. עדות לאימה ולפחד ממנו היא שעל הבניין הזה נהגו לומר בתקופה הקומוניסטית במרירות, שמהחלונות שלו רואים את סיביר...


#מה תראו כאן?
לבניין הגדול חזית עשויה לבנים צהובות. הוא תוכנן על ידי אלכסנדר וסילייביץ' איבנוב ונבנה בשנת 1898 בסגנון ניאו-בארוקי. אחד מסימני ההיכר שלו היו אז רצפות העץ היפהפיות שלו וקירותיו הבהירים בגוון ירוק.

אל מול הבניין התמים למראה, נבנתה אנדרטה קטנה ונוגעת ללב. זוהי אנדרטה לקורבנות הרדיפה הפוליטית בברית המועצות, שהקים כאן ארגון בשם "ממוריאל". עימדו לידה רגע קט, בכיכר לוביאנקה, לזכרם של כל מתנגדי העריצות של פעם, אנשים שנכנסו למטה ה-KGB ולכלא לוביאנקה ולא יצאו ממנו בחיים.


#תולדות המקום
בניין לוּבּיַאנקַה נועד במקור לשמש כמטה חברת הביטוח הכלל-רוסית. אך לאחר המהפכה הבולשביקית, הוא נתפס על ידי הממשלה והחל לשמש את מטה המשטרה החשאית, שנקראה באותם ימים צ'קה (Cheka).

המשרדים הלכו והתמלאו אז באנשי משטרה ובמהלך הטיהורים הגדולים של סטאלין, הצטופף כאן כבר צוות ענקי של בעלי תפקידים, ממלאי הוראות וחסרי רחמים.

בשנת 1940 נדרש אלכסיי שצ'וסב, מי שנחשב אז לאחד האדריכלים הסובייטיים הטובים ביותר, להכפיל את גודלו של הבניין. הוא החליט להרחיב את המבנה מאחור, להוסיף לו קומה נוספת ולעצב אותו בסגנון הקלסיציזם הסטליניסטי. הבנייה בחזית הושלמה רק בחלק השמאלי שלה. המתקפה הנאצית נגד ברית המועצות ופתיחת החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, הכניסה את ברית המועצות למגגנה בפני הצבא הגרמני הפולש. כך יצא שרק חלק מתוכניתו של שצ'וסב התממש והבנייה נעצרה.

שנים רבות אחר כך, בשנת 1983, הורה שליט ברית המועצות, יורי אנדרופוב, להשלים את חזיתו הבלתי סימטרית של הבניין. השלימו אז את הבנייה בחזית הבניין, גם בחציו הימני. כך חזר הבניין להיות סימטרי בחזית שלו, בהתאם לתוכניתו המקורית של שצ'וסב.

עם קריסת הקומוניזם ופירוק הקג"ב הרוסי, נכנס אל בניין לוביאנקה המטה הכללי של משמר הגבול הרוסי. כמה שנים פעלה בו גם הנהלת שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה, הפס"ב.

כיום הבניין חזר הבניין לשמש את מנגנוני הבטחון של מנהיג רוסיה הנוכחי ובבניין פועל גם המוזיאון לתולדות הקג"ב.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/TvVo1rcJkrQ


ביקור במקום:

https://youtu.be/DvGGGAm__QA


הדרכה:

https://youtu.be/Nbn_zs8wO8c
הבית הלבן של רוסיה
הבית הלבן הרוסי
#על הבניין שבו ניצח ילצין פעמיים

הבית הלבן של רוסיה (Belyy Dom), הוא מושב הממשלה הרוסית. המבנה הגדול נחנך בשנת 1980 והיום כתוב עליו "בית הממשלה של הפדרציה הרוסית".

הבית הלבן הרוסי, כמו שקוראים לו לעתים, מתנשא לגובה 119 מטרים. במקור הוא נבנה על ידי הממשל הסובייטי והכיל גם את "קונגרס המועצות", הגוף השלטוני הגבוה ביותר בברית המועצות של אותה תקופה, וגם את "הסובייט העליון" - הגוף המחוקק הגבוה ביותר שלה.

רבים זוכרים את ה"בית הלבן" המפורסם של רוסיה בתור זירת ניסיון ההפיכה ב-3 באוקטובר 1993, כנגד מנהיג ברית המועצות ומי ששחרר אותה מעול הקומוניזם, מיכאיל גורבצ'וב. מכאן הגן בוריס ילצין על החופש, מפני השמרנים שעשו הפיכה, בניסיון להחזיר את ברית המועצות לאחור. הבניין עמד אז במרכז העימות, ההפיכה, או לפחות המשבר החוקתי החמור ברוסיה. במהלכו של אותו עימות ספג הבניין נזק כבד, במתקפת הארטילריה של הקושרים עליו.

בוריס ילצין הפך עם הזמן לנשיא ואז מצא את עצמו נלחם שוב, הפעם בפרלמנט הרוסי, שהתבצר באותו בניין עצמו. ואכן, ההיסטוריה מתעתעת לפעמים בהתרחשויות שבה. היום אתה אוהב ומחר אתה אויב...

בשנת 1994 הבניין שופץ בסכום של כ-300 מיליון דולר, סכום שהיה באותה שנה גבוה יותר ממה שהוציא הממשל הרוסי על מחקר אקדמי ותכניות פיתוח, בכל רוסיה כולה.

כיום יושב בבית הלבן הקבינט הרוסי, שהוא בעצם הממשלה של רוסיה.

החל משנת 1994, חזר הבית-התחתון של הפרלמנט הנבחר לשאת את השם
"דוּמה", שם שהיה נהוג בתקופה הצארית. הוא עבר אז לבניין ממשל המרוחק כמה מאות מטרים מהקרמלין של מוסקבה.


#על הפוטש של אוגוסט
הפוטש של אוגוסט, או "מהפכת הנפל של ינאייב" היה ניסיון של הקומוניסטים השמרנים, ב-1991, לקחת את השלטון מהמנהיג שהנהיג רפורמות בברית המועצות. המהפכנים ניסו ולהחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב את ברית המועצות לקומוניזם קפדני, לסגנון השלטון של עד ל"גלאסנוסט", מידת ה"פתיחות" והחופש האישי שהעניק גורבצ'וב לאזרחיו, וה"פרסטרויקה", בעברית "בנייה מחדש", שפירושה היה חופש כלכלי גדול יותר לאזרחים.

מי שלמעשה הכשיל את הפיכת ינאייב היה בוריס ילצין, מי שהיה אז נשיא הפדרציה הרוסית, המדינה הרוסית, שהייתה אז אחת המדינות הלאומיות שהרכיבו את ברית המועצות. ילצין התבצר באומץ ב"בית הלבן" וסירב להיכנע לקושרים. הם ניסו לתקוף את הבניין, אבל נתקלו באלפי אזרחים שנענו לקריאתו של ילצין ובאו להגן בגופם על הבניין. בהדרגה איבדו הקושרים את יכולתם לשלוט במצב, חששו מהרג שיביא עליהם את זעם ההמונים ונתפסו, לאחר ששבו מניסיון שווא להידבר עם גורבצ'וב, שהיה נתון במעצר בית בבית הנופש שלו בקרים. כך נכשל ניסיון ההפיכה וילצין יצא מהבניין. מעמדו בעקבות האירוע הרקיע שחקים ברוסיה והוא הפך לדמות נערצת, שבבוא היום תהפוך לנשיא רוסיה הבלתי מעורער.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/y5GVL3xN4KI


דיווחים על נסיון הפוטש:

https://youtu.be/CnkCu7N-J0M
בונקר 42 בטגנקה
בונקר 42, הבונקר של סטאלין
#על מוזיאון המלחמה הקרה של מוסקבה שנמצא בבונקר גרעיני בעיר

בלב מוסקבה נמצא בונקר אפל ומאובזר היטב, שבנו הסובייטים בשיא המלחמה הקרה, בשנות ה-50 של המאה ה-20. הבונקר נועד למטרות הגנה במקרה של מתקפה גרעינית.

במהלך הביקור כאן תחושו שאתם חוזרים בזמן, אל ימי המלחמה הקרה, עת הסכנה למלחמה גרעינית הייתה מוחשית ולא פעם קרובה ממש. מהבונקר הזה, שעומקו מעל 60 מטרים מתחת לפני האדמה, התכוונו שליטי ברית המועצות לנהל בשעת חירום מלחמה גרעינית.

האווירה המעט קלסטרופובית שתחושו בביקור בבונקר 42 תתפוגג מעט במוזיאון המלחמה הקרה (Cold War Museum) שממוקם בבונקר. גם האוכל החם מהמלחמה הקרה, המוגש במסעדה עם האוכל האותנטי מהתקופה ההיא, יעשה לכם טוב ויוציא אתכם מהדאגה והחשש ממתקפה אטומית כלשהי.


#מה יש כאן?
בבונקר 42 תמצאו היום את מוזיאון המלחמה הקרה (Cold War Museum) של מוסקבה. תוכלו לראות כאן מוצגים שונים מהתקופה ופריטי תעמולה של המעצמות והגושים, כאלו שהפנו אלו כנגד אלו.

במיוחד מעניין לחוות כאן את אגף הלבוש. כאן תחוו מדידה וצילום במדים, כשאתם עטויים בכובעים מיוחדים ובמסיכות גז מתקופת המלחמה הקרה. צילומי הסלפי שתנפיקו כאן יהיו להיט!

עוד בביקור כאן תצפו בסרט המציג את שורשי המאבק הבין גושי ואת היריבות שבין שתי מעצמות העל של עידן המלחמה הקרה - ברית המועצות וארצות הברית של אמריקה.

במסעדה היוקרתית שבבונקר תוכלו לאכול מנות שאהבו סטאלין והמנהיגים הקומוניסטים השונים. תוכלו להזמין כאן את מנת סטאלין, מנת גורב'צוב וכך הלאה.

עוד במקום בר קריוקי, שבו תוכלו לפרוק את המתח המלחמתי שצברתם. בני נוער, חובבי משחקים ואוהבי מחשבים, יוכלו לשחק באחד ממשחקי המלחמה האינטראקטיביים שניצבים כאן.

בבונקר גם בית קפה, בו תוכלו לנוח ולחשוב על העבר, ההווה והמלחמות הקרות והמיותרות שביניהם.


#תולדות הבונקר
בונקר 42 בטגנקה (Bunker 42 on Taganka) נמצא במה שהיה בונקר גרעיני ועד לשנות ה-40 של המאה הקודמת שימש עדיין כבונקר של סטאלין (Stalin's Bunker).

בניית הבונקר החלה בשנת 1950 על ידי חברת "SMU Mosmetrostroy", שבנתה אותו בשנת 1949, על פי מבחן הנשק הגרעיני שנעשה בברית המועצות. במבחן הסתבר אז שהעומק האידאלי שצריך להיות לבונקר כזה הוא לא פחות מ-65 מטרים. אז גם נקבע שיש למקמו בקרבת הקרמלין, בכדי להגן על מנהיגי ברית המועצות, במקרה של התקפה גרעינית ולאפשר להם להגיע אליו במהירות.

הבנייה הסתיימה ב-1953 והבונקר הופעל כמעט מיידית. הוא היה פעיל כמרכז פיקוד אסטרטגי, עד שנת 1986. במקרה של הפעלת לוחמה גרעינית נגד רוסיה, הוא יכול היה להכיל אז יותר מ-2500 פקידי ממשל.

בשנות ה-80, עם התפוגגותה של אימת המלחמה הקרה, הלך הצורך בבונקר וירד. הוא הפסיק אז לפעול ובשנת 1996 נרכש במכירה פומבית, על ידי יזם פרטי, ששיחזר אותו והפך את הבונקר של סטאלין לאטרקציה תיירותית.


#טיפים
רצוי להירשם מראש לסיור המודרך בבונקר. אורכו יותר משעה והוא בשפה האנגלית.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/kfsdWVNeXbM


בלוגרים:

https://youtu.be/WyLCTFwbI-c

היסטוריה

מוזיאון הגבורה
מוזיאון הניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה
#על המוזיאון שמנציח את הניצחון על הנאצים

מוזיאון הגבורה שבפארק הניצחון (Museum of the Great Patriotic War) הוא מוזיאון המתאר ומפאר את הניצחון על הנאצים במלחמת העולם השנייה, או כפי שהרוסים מכנים אותה - "המלחמה הפטריוטית הגדולה".

כאן משורטטים, באמצעות מודלים תלת מימד, הקרבות המרכזיים שהתנהלו במלחמה, בין הצבא הגרמני ובין "הצבא האדום" של ברית המועצות.

מקום של כבוד נשמר כאן לתיאור של מעשי גבורה של חיילים ומפקדים בולטים בצבא האדום. המוזיאון מקדיש גם מקום לתיאור מאמצי המלחמה של האזרחים שבעורף ולפעולות בעלות הברית של ברית המועצות, בלוחמה כנגד הצבא הגרמני וצבאות שותפיו של היטלר במדינות הציר.

המוזיאון המרשים נמצא בפארק הניצחון, שעל הר ההשתחוות, הר ששמו ברוסית "פוקלוניה גורה" (Poklonnaya Gora). הר זה מציין כולו את הניצחון על הגרמנים באותה מלחמה.

המוזיאון ופארק הניצחון נחנכו ב-9 במאי 1995. המוזיאון עצמו ממוקם בסופה של שדרה ארוכה, הכוללת שלל אנדרטאות זיכרון, פסלים ומזרקות. כל אלה הוקמו לציון 50 שנה לניצחון הרוסים במלחמת העולם השנייה.

בסמוך למוזיאון תראו גם את "אובליסק הניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה". זהו אובליסק מרשים ביותר. עליו, בגובה של 142 מטרים, תראו פסל ברונזה של אלת הניצחון היוונית נייקי, המכריזה על ניצחון. מתחתיה תוכלו לראות את המלאכים מחצצרים.

על ההר גם כנסייה, מסגד ובית כנסת, לצד שני המוזיאונים (מוזיאון הגבורה ומוזיאון ההיסטוריה היהודית והשואה, שבתוך בית הכנסת).



#מה תראו כאן?
במוזיאון "המלחמה הפטריוטית הגדולה", שמה הרוסי של מלחמת העולם השנייה, מוצג אוסף עצום של מוצגים, תצלומים ומסמכים אותנטיים ממלחמת העולם השנייה. אלו נאספו בעבודת נמלים מעמיקה, שהובילה לחשיפת כל שפע המידע והמוצגים שכאן.

יש כאן מסמכים היסטוריים, מכתבים ואיגרות מדיניות ופוליטיות, עדויות ופרסומים מתקופת המלחמה. לצד כל אלו מוצגים כאן מאות כלי נשק ומדים, ששימשו את הצבא האדום, במלחמה להגנת ברית המועצות ולאחר מכן - לכיבוש גרמניה והכרעת הרייך השלישי בהנהגת היטלר.

ב-6 מאולמות מוזיאון מוצגות 6 דיורמות מרשימות. אלו תמונות ענק בצורה של חצי עיגול, המתארות שישה קרבות מכריעים ממלחמת העולם השנייה.

האולמות מציגים את הקרבות הבאים:

באולם 1 - הקרב על מוסקבה, בסוף שנת 1941 וראשית 1942, שהיווה נקודת מפנה במלחמה.

באולם 2 - קרב סטלינגרד שהתנהל בחורף 1942 והיה התבוסה הגרמנית הגדולה הראשונה במלחמה.

באולם 3 - תיאור מהמם של עמידת העם הרוסי במצור על סטלינגרד.

באולם 4 - קרב קורסק ב-1943, קרב השריון הגדול ביותר בהיסטוריה והמתקפה האסטרטגית הגרמנית האחרונה בחזית המזרחית.

באולם 5 - קרב הדנייפר, על הנהר רב החשיבות ומקור החיים של אוקראינה, שבו שחרר הצבא האדום את קייב ומרבית אוקראינה הסובייטית מהכיבוש הנאצי.

באולם 6 - הקרב לכיבוש ברלין, מאפריל 1945 ועד מאי 1945, שהביא לכיבוש בירת הרייך השלישי ולכניעת גרמניה הנאצית.


#הנצחת הנופלים
בפארק נכלל גם מוזיאון מרשים במיוחד, המנציח את שמותיהם של כל 7 מיליון האזרחים שנהרגו במלחמת העולם השנייה.

באולם הזיכרון והאבל ועל קירות השיש של היכל הגבורה חקוקים שמותיהם של כל גיבורי ברית המועצות, באותיות של זהב.

מתקרת אולם ההנצחה משתלשלות שרשראות רבות, ש-27 מיליון החוליות שלהן הן מספר הרוגי ברית המועצות שנספו במלחמה.

הפסל המרגש שתראו כאן הוא של חייל החבוק בידי אמו, סוג של אלגוריה לישו ומריה אימו.

בחלקו האחורי של המוזיאון תראו אנדרטה מרשימה ומרגשת. נראים בה אנשים עירומים וצפופים, העומדים בטור בדרכם להשמדה. לצידם מזוודות, נעליים וחפצים אישיים אחרים. במקור הפסל נועד להנציח את השואה ואת השמדת העם היהודי. כיום הוא משמש כאן להנצחת כל קורבנות הנאצים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Rnzxoh3N4Pc


ביקור במקום:

https://youtu.be/7lnXo5CvkdE
פנורמת בורודינו
פנורמת בורודינו
#על התצוגה העגולה של הקרב המכריע בין רוסיה לנפוליאון

פנורמת בורודינו (Muzey Borodinskaya Bitva) הוא מוזיאון שנפתח בשנת 1962 ומנציח את קרב בורודינו, אחד הקרבות החשובים ביותר בהיסטוריה הרוסית ובהיסטוריה הצבאית המודרנית. זה היה קרב עקוב מדם, בו ניסה הצבא הרוסי להגן על העיר מוסקבה, אל מול צבאו האדיר של נפוליאון בונפרטה.

בקרב נלחם צבא רוסיה כנגד הצבא הצרפתי, עת פלש נפוליאון לרוסיה, במטרה לכבוש את מוסקבה. הקרב ההיסטורי נערך בסמוך לעיירה בורודינו, הנמצאת במרחק של 130 ק"מ ממוסקבה. בקרב, שהתקיים בשנת 1812 בין צבא רוסיה וצבא נפוליאון הצרפתי, נהרגו כ-100,000 איש.

מוזיאון הפנורמה בנוי בצורה עגולה לגמרי. על קירות המוזיאון, שאורכו 115 מטר וגובהו כ-15 מטר, ציורים רצופים, המשחזרים את הקרב ומהלכיו, בציור פנורמי של 360 מעלות. המבקרים נעים בחלל המעוגל של המוזיאון בצורה מעגלית וחווים את קרב בורודינו.

בפנורמה המרשימה רואים את הקרב האדיר בין צבא נפוליאון, הצבא החזק באירופה של אותם ימים, אל מול צבא רוסיה הצארית, בשנת 1812. בנוסף להנצחת אחד האירועים החשובים בהיסטוריה הרוסית, המוזיאון מאפשר להתרשם מהאופן והאופי של הלחימה במאה ה-19.

התצוגה המצוירת בת 360 המעלות, ממחישה יפה את שדה הקרב המכריע, בין רוסיה לצרפת הנפוליאונית. חיזוק להמחשה של אווירת הקרב ניתן כאן באמצעות אפקטים קוליים של צלילי הקרב ותאורה דרמטית, המוסיפה כוח להתרחשות המצויירת.

במוזיאון הצמוד לפנורמה ניתן לראות גם לא מעט פריטים אותנטיים שונים משדה הקרב. מוצגים כאן כלי נשק, מדים וחפצים אישיים של לוחמים. יש כאן גם מבני עץ וקש מגוונים, הדומים לאלו שהיו במקום.


#על הקרב שבו ניצח נפוליאון והמערכה שבה הובס (באדיבות אנציקלופדיית אאוריקה)
בשנת 1812 יצא נפוליאון בונפרטה, אחד מגדולי המצביאים בכל הזמנים וכנראה גדול הטקטיקאים הצבאיים, לכבוש את רוסיה. עטור תהילה ורב נצחונות, אחרי שכבש כמעט את כל אירופה, נפוליאון תקף את רוסיה בראש צבא שמנה כ־700 אלף חיילים צרפתים ובעלי בריתם.

מול צבאו הענק של המצביא הצרפתי עמד הצבא הרוסי, שהיה קטן פי שלושה מצבא נפוליאון. לכן הרוסים, בפיקודו של מיכאיל קוטוזוב, נאלצו לסגת פנימה. נפוליאון התקדם יותר מ-800 ק"מ אל תוך רוסיה ונותרו לו מעט יותר מ-100 קילומטרים עד מוסקבה.

קוטוזוב, המפקד העליון של הצבא הרוסי, החליט לחסום את דרכו של הצרפתי אל מוסקבה ולנהל את הקרב מולו בשדה קרב, שהיה סמוך לעיירה בורודינו. קרב בורודינו (Borodino battle) עתיד להיות קרב מפתח במלחמת רוסיה-צרפת והקרב הגדול ביותר בפלישת נפוליאון לרוסיה.

קרב הבלימה הזה התקיים ב-7 לספטמבר 1812. מצד אחד עמד הצבא האימפריאלי הרוסי, בהנהגת הגנרל קוטוזוב, שהתארגן היטב לקרב בלימה גורלי. ה"גרנד ארמה", הצבא הצרפתי, שהתקרב למוסקבה, הגיע לשדה בורודינו בכוח עצום ובפיקודו של נפוליאון בונפרטה תקף מיד את הצבא הרוסי. כרבע מיליון חיילים, משני הצדדים, השתתפו בקרב.

הקרב בבורודינו נמשך יום שלם ורק בערב החלו להתבהר תוצאותיו. הצבא הרוסי לא הצליח לחסל את הצבא הרוסי או לעקוף את העמדות הרוסיות ביער אוטצקי. נפוליאון נתן לצבאו פקודה לסגת לעמדותיהם בתחילת הקרב. הצבא הצרפתי עוד יכבוש לבסוף את העמדות העיקריות של הרוסים, אבל ייכשל בחיסול הצבא הרוסי.

נראה שהקרב, עם כ-100 אלף הרוגים בו לשני הצדדים, הסתיים ללא הכרעה ברורה. ההפסד הטקטי והאבידות הגדולות, ביחס לגודל צבאם, יביאו לנסיגה רוסית למחרת. אבל נפוליאון "ינצח בנקודות” את הקרב ולראשונה לא יתן מכה מוחצת לאויב. הוא איבד בקרב 60 אלף מחייליו, כמעט פי 2 מהאבידות הרוסיות.

הנסיגה הרוסית אפשרה לצבא הרוסי להתארגן מחדש. בעוד מיכאיל קוטוזוב, המפקד הרוסי העליון, איבד כ-39 אלף חיילים, האבידות של צבא נפוליאון בקרב הסתכמו בכ-60 אלף איש.

כמה שבועות אחר-כך יצליח נפוליאון לכבוש את מוסקבה ואף להחריבה, אבל לצרפתים לא תהיה הזדמנות של ממש להתאושש מהאבידות הרבות שצברו. כך יצא שבסוף 1812, ועל אף נצחונותיהם בקרב בורודינו ובכיבוש מוסקבה, צבא נפוליאון יושמד כמעט לחלוטין.

גם כיבוש מוסקבה לא השיג את התוצאות שנפוליאון קיווה להשיג ובסופו של דבר, כשהחורף הרוסי הקשה הגיע, הפלישה לרוסיה הסתיימה בתבוסה צרפתית. קוטוזוב, מפקד הצבא הרוסי, ידע שלא יצליח לנצח את נפוליאון בקרב צבאי ומצא פתרון מבריק. כוחות הגרילה שלו המתינו לצבא הצרפתי שהחל לסגת ממוסקבה העולה בלהבות וזינבו בשיירות האספקה הארוכות שלו. החיילים הרוסיים שתקפו ונעלמו, הטרידו את הצבא הרוסי וגרמו לו אבידות רבות ונזק לוגיסטי רב.

החורף הרוסי עשה את השאר. חיילי שארית צבאו של המצביא הבלתי מנוצח סבלו מהקור ומהמחסור בציוד ובמזון. הם קפאו למוות בהמוניהם ולצבא נפוליאון נגרמו אבידות קשות. הטקטיקן הגאון מצא את עצמו נאלץ לסגת בראש שאריות צבאו המועטות, ולהוביל את מי שנשארו מחייליו בחזרה לצרפת. העמים, שנוצחו קודם ושועבדו על ידי נפוליאון באירופה, הרימו עכשיו ראש וחזרו לעצמאותם הלאומית. בקרוב הם יביסו את נפוליאון בקרב גדול אחר והקיסר הרוסי יירד מהשלטון בצרפת.

כך יצא שלמרות ההפסד העצום של הצבא הרוסי בקרב בורודינו, הוא היה לאחד הימים הגדולים בהיסטוריה הצבאית של רוסיה. בפקודתו של קוטוזוב, נסוג הצבא הרוסי, שיותר ממחצית חייליו נהרגו בקרב. כך הצליח המפקד הרוסי החכם לשמר לעצמו כוח, כדי להמשיך ולהתנגד בהמשך לגאון המלחמה הצרפתי ולהביסו בסופו של דבר. במערכה של נפוליאון עם רוסיה, נוצח הגאון הצבאי על ידי הצבא הרוסי, האסטרטג הרוסי ובאדיבותו של החורף הקשוח של רוסיה.


#טיפים
כניסה חינם ביום שני של השבוע השלישי בכל חודש.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/xH_j7VnRTQE


הדרכה:

https://youtu.be/Eax0bacGFWI
תחנת סירקצ'י
תחנת סירקצ'י
#על תחנת הרכבת של האוריינט אקספרס באיסטנבול

אם אתם מתגעגעים לעתים לספרים של אגאתה כריסטי ורוצים להציץ באוריינט אקספרס, אז המקום הכי קרוב לרכבת האגדית באיסטנבול היא תחנת סיקרצ'י (Sirkeci Gari).

בתחנה המפוארת הזו נהגה לעצור רכבת האוריינט אקספרס בימי השיא שלה במאה ה-19. היום היא חזרה לפעול, אבל מדובר ברכבת לעשירים, שבינה לבין הרכבת הרומנטית של העבר יש קשר של געגוע בלבד.

התחנה הזו, לעומת זאת, שומרה או השתמרה היטב והיא נראית ממש כמו פעם. היא שוכנת במבנה אירופאי מהודר ומסוגנן, בסגנון המאה ה-19. על קירותיו וחלונותיו יש לא מעט עיטורים וקישוטים אוריינטליים וציוריים.

יש כאן גם מסעדה מהודרת, עם אוכל מצוין ויוקרתי. על קירותיה תמונות ופלקטים מהעולם הישן ההוא, הוויקטוריאני, או קולוניאליסטי, שאיננו עוד.

המקום מרשים ומעניין ובהחלט שווה ביקור. אבל רגע! - הנה מישהו שנראה כמו הרקול פוארו, הבלש הבלגי החריף מהספרים ההם, שעומד על הרציף... או שזה הדמיון שלנו?


מבט מקרוב:

https://youtu.be/LATn86KgUQo


ביקור במקום:

https://youtu.be/6Jb9bnMY4_k


והאוריינט אקספרס של ימינו:

https://youtu.be/CJQ_8hWH0Sk
רחוב פרוזנה
רחוב פְּרוֹזְנַה
#על רחוב הזיכרון של גטו ורשה


כשנה לאחר שהשתלטו במלחמת בזק על פולין, הקימו הנאצים את הגטו היהודי בעיר ורשה. רחוב פְּרוֹזְנַה (Próżna), שבו אתם נמצאים כרגע, היה חלק מגטו ורשה, אבל גם אחד הרחובות הבודדים שבו חיו היהודים גם לפני המלחמה והקמת הגטו.

רחוב פרוזנה שרד את ההרס שזרעו מטוסי הגרמנים בוורשה לקראת סוף המלחמה. גם כיום נשמרה בו האווירה של ורשה הישנה, היהודית. ברחוב מתקיים בכל קיץ פסטיבל לתרבות יהודית שנקרא “ורשה של זינגר" (Singer’s Warsaw), על שמו של הסופר היהודי יצחק בשביס זינגר.

במהלך הפסטיבל שמטרתו לשקם את המורשת ההיסטורית והתרבותית של יהדות ורשה, מנוגנת מוזיקה יהודית ומוזיקת כלייזמרים, מועלות הצגות תאטרון בעברית וביידיש, לצד מופעי מחול וריקודים מסורתיים, תערוכות, סרטים ודיונים בנושאי יהדות ומתקיימים אף ערבי שירה בציבור של שירים מהמסורת היהודית. דוכני אוכל כשר מציעים אז הרבה מהמזון היהודי שמזוהה עם יהדות פולין עד היום.

מעניין במיוחד הוא המיצג השנתי שמתקיים בפסטיבל, תחת השם "ואני עדיין רואה את פניהם". במיצג מוקרנים על חזיתות הבניינים שברחוב, במיוחד על חזית הבית שהושאר כמו שהיה במלחמה, תמונות מחיי היהודים בוורשה, מהימים שלפני המלחמה. פה ושם ניתן לראות ברחוב תמונות על גבי הבניינים, שמחזירות לרגע קט את היהודים של פעם, אל הרחוב של היום.


#הבית ברחוב פרוזנה
אחד מהבניינים ששרדו מהתקופה שלפני המלחמה, הושאר מאז מלחמת העולם השנייה, מבלי ששופץ. הבניין החום והישן נמצא בכיכר גַזִ'יבּוֹבְסְקָה, ממש ביציאה מהאזור היהודי אל האזור הפולני של ורשה. התמונות התלויות על הבניין הן של משפחות שחיו בו בתחילת המאה ה-20, מרביתן משפחות יהודיות.


מבט מקרוב על הרחוב - אז והיום:

https://youtu.be/OlNjLwgDdwQ


הבית מימי הגטו שהושאר כך:

https://youtu.be/IgMGIiqo2QA


גטו ורשה
גטו ורשה
#על הגטו שבו רוכזו היהודים בשואה

גטו ורשה (Warsaw Ghetto), או הגטו היהודי בוורשה, הוקם על ידי הנאצים, כשנה לאחר שהשתלטו במבצע בזק על פולין. הגרמנים החליטו אז לרכז את כל יהודי ורשה והסביבה, בשטח מגודר וסגור. הם כפו על היהודים לעבור אל תוך הגטו והקיפו אותו בחומת לבנים שהפרידה בין הגטו לבין החלק הפולני, הארי, של העיר.

גטו ורשה היה הגדול בגטאות היהודיים שהוקמו בתקופת השואה בפולין. בשיאו התגוררו בגטו ורשה כ-450,000 איש. הוא התקיים מסתיו 1940 ועד אביב 1943.

תנאי החיים בגטו היו קשים ואיומים. עוני, רעב ומחלות, צפיפות נוראה בדירות הקטנות שבהן נדחסו כמה משפחות, אובדן פרטיות ואקציות, שבהן נלקחו בהדרגה עוד ועוד יהודים, אל מחנות ההשמדה. העוני וחוסר הכל הביאו אז ילדים ונערים צעירים, בגילאי 7 עד 13, מי שהיו קטנים מספיק בכדי לעבור במחילות וסדקים, להתגנב אל ורשה להבריח מזון דל מוורשה ה"ארית", בעד מעט רכוש או כסף, כשחיילי הגסטאפו מנהלים אחריהם מרדף קטלני ואכזרי בגטו.

במרץ 1941 החליטו הגרמנים לצמצם את שטחו של הגטו וסגרו את הגטו הקטן. בהמשך הם גירשו עוד ועוד יהודים מהגטו אל המחנות. במהלך דיכוי מרד גטו ורשה שפרץ באפריל 1943, נהרסו מרבית הבניינים ברחובות הגטו, על ידי הצבא הגרמני. חיל האוויר הגרמני, הלופטוואפה, הפציץ אז מהאוויר את הגטו והשמיד את מרבית המבנים שבו. הנאצים המשיכו לזרוע הרס רב בגטו, גם לאחר שהכניעו את המרד היהודי, שנמשך חודש בלבד.


מבט מקרוב על הגטו - אז והיום:

https://youtu.be/Wb_fSYUlno0


וכך הוא נראה בימים הנוראים ההם:

https://youtu.be/kPDqOGYOdI8


ותיעוד של הרבה מקומות בגטו היהודי של ורשה:

https://youtu.be/FKwQuQpggV0
מִילַא 18, הבונקר של מורדי הגטו
#על מקום הבונקר של מורדי גטו ורשה

אתם נמצאים ברחוב מִילַא 18 (Miła 18), ליד גַּלְעֵד שמסמן את המקום שבו קבור הבונקר של המחתרת מימי הגטו היהודי. מכאן ניהלה המחתרת היהודית את מרד גטו ורשה, כנגד הנאצים, וכאן מתו מרבית לוחמיה.

ההחלטה להתקומם ולהלחם בנאצים התקבלה לאחר הגירוש הגדול מהגטו, כשהגיעו היהודים בגטו למסקנה שגורל כולם יהיה מוות. בגטו נותרו אז כמה עשרות אלפי יהודים בלבד. חלקם הסתתרו במקומות מחבוא ומסתור והחליטו להשיב מלחמה לנאצים.

חיילי המחתרת ניהלו לוחמה אמיצה וחסרת סיכוי, כמעט ללא כלי נשק, כנגד הצבא הגרמני, עתיר החיילים המצוידים היטב. ב-8 במאי 1943, לאחר השריפות הגדולות שעשו הנאצים בגטו והשמדת בסיסי המורדים האחרים, התגלו חברי המחתרת בבונקר שהיה כאן. משהסתבר שאפסו סיכוייהם לצאת בחיים מהבונקר המוקף בחיילים ורבים מהם הורעלו ומתו מפצצות גז שהטילו הגרמנים אל תוכו, שמו המורדים מהארגון היהודי הלוחם, קץ לחייהם בבונקר שברחוב מילה. מהבונקר עצמו נותרו רק גלי הריסות ולאחר שחרור ורשה מימי הנאצים הוקם כאן גַּלְעֵד זיכרון.


#סיפור המרד בגטו ורשה
מרד גטו ורשה היה מעשה ההתקוממות הגדול ביותר של יהודים, בעיקר צעירים, בנאצים. זהו גם המרד הראשון של יהודים בתולדות השואה. המרד פרץ לאחר שהחלו להגיע ידיעות על מעשי הרצח של הנאצים במחנה ההשמדה חֶלְמְנוֹ ובמזרח בכלל. אז הבינו לראשונה היהודים שהרכבות שהגרמנים מעלים אותם אליהן, מובילות להשמדה ולא לעבודה.

צעירים רבים בגטו החליטו לשמור על כבודם ולמות במאבק ובהתנגדות חצורר הנאצי ולא בכניעה להם. הנאצים, שלא הצליחו לגבור על המורדים וללכוד אותם, החליטו לשרוף בית אחר בית בגטו, עד להכנעת המורדים. השרפות התפשטו בכל בנייני הגטו ומשהחום הגדול הקשה על המשך הלחימה בבונקרים שבהם הסתתרו הלוחמים, הם החלו לצאת ולהילחם מחוץ למקומות המסתור שלהם ונהרגו או נפלו לידי הנאצים.

במרתף הבניין שבפינת רחוב מילה 18, שכן הבונקר הראשי של המורדים. כאן ישב המטה של תנועת המרי היהודית והוא היווה מחסה ליותר מ-100 איש. משהתגלה המחבוא על ידי הגרמנים והם החלו להטיל פנימה פצצות גז קטלניות, החליטו רוב המורדים ששהו בבונקר, בהנהגת המפקד מרדכי אנילביץ', לשים קץ לחייהם, ממש כמו שעשו לוחמי מצדה, כ-2000 שנה לפניהם, בכדי שלא ליפול חיים לידי הרומים.


מבט מקרוב על המקום:

https://youtu.be/3nqQ-NSfPw8


ראש הממשלה רבין מבקר בגלעד שבמילה 18:

https://youtu.be/hAyQZ6AttF0
רחוב חְלוֹדְנָה
#על הרחוב שהפריד בין שני הגטאות היהודיים


בימי מלחמת העולם השנייה, סימל רחוב חְלוֹדְנָה (Chłodna) את ההפרדה שבין הגטו היהודי "הגדול" והגטו ה"קטן". כאן, ברחוב חלודנה, הציבו הנאצים את הגשר מעל הרחוב, גשר עץ שקישר בין שני חלקי הגטו.

את רחוב חלודנה שמרו הנאצים מחוץ לתחומי הגטו, כדי שישמש אותם להעברת כוחות ולצורך השליטה בעיר. "הגטו הקטן" ו"הגטו הגדול".

כיום, לזכר גשר העץ מימי השואה, יש באתר מיצג אמנותי שנקרא "גשר הזיכרון". המיצג מנציח בעזרת מולטימדיה, את האירועים הטרגיים שהתרחשו כאן בתקופת השואה.

כאן התרחשה ביולי 1942 טרגדיה אחת מני רבות, באותם ימים איומים שבגטו. זה קרה כשהנאצים הודיעו על הגירוש הגדול של היהודים. ליהודים ברור היה שהגירוש הוא לא להתיישבות מחדש במזרח, כמו ששבו הנאצים ושיקרו, אלא אל המוות במחנות ההשמדה. כאן, בבית מספר 20 שברחוב חלודנה, התאבד אדם צ'רניאקוב, ראש הקהילה היהודית. הוא החליט על המעשה, לאחר ששמע את החדשות וסירב לשתף פעולה ולהעביר אל הנאצים את שמות המיועדים לגירוש, כמו שנדרש גם בעבר לעשות.

הבית עדיין ניצב על מקומו ובאופן מוזר לא נהרס, בעת שהנאצים החריבו את הגטו כולו, במהלך דיכוי מרד גטו ורשה.


מבט מקרוב על הרחוב:

https://youtu.be/gtR_3_bkk4E
קטע מחומת הגטו
#על שרידי חומת הגטו היהודי


כשנגמרה המלחמה השאירו בוורשה שרידים סמליים מחומת הגטו היהודי. כך ניתן לראות עד היום את שרידי חומת הגטו שברחוב זלוטה (Zlota), מאחורי בית ברחוב סיאנה 55 (Sienna) וברחוב וליקוב (Waliców), שבו אף הושארו שרידי בתים הרוסים מהמלחמה, כעדות היסטורית לאירועים הנוראים של השואה היהודית.

גם על המדרכות, בנקודות רבות שבהן עברה חומת הגטו, ניתן לראות לוחיות מתכת ולוחות הסבר עם מפות, תמונות והסברים היסטוריים.


מבט מקרוב על שרידי חומת הגטו של ורשה:

https://youtu.be/W7hDGpjtaMg
הפנתיאון של פריז
#על הפנתאון

הפנתיאון בפריז הוא אתר קבורה ואנדרטה רשמית של גדולי האומה הצרפתית, אותם אנשים שלקחו חלק משמעותי בהיסטוריה של המדינה החשובה הזו ושל פריז בפרט. פירוש המילה פנתיאון היא "כל האלים". אבל איך זה מסתדר עם האישים שמונצחים בו? - שאלה יפה... הוא אכן נבנה במקור, במאה ה-18, בתור כנסייה. אך באותה תקופה, שבה ניסו בצרפת להימנע מסמלים דתיים נוספים וחיפשו סמלים לאומיים יותר, הוא הפך לפנתיאון לאומי.

בשנת 1744 נדר המלך לואי ה-15, שהיה חולה במחלה קשה, שאם יחלים הוא יחליף את הריסות כנסיית זֶ'נֶביֶיב הקדושה בבניין מפואר הראוי לקדושה הפטרונית של העיר פריז. יסודות המבנה שעתיד היה להיות בסגנון ניאו קלאסי נחפרו בשנת 1758 ולואי עצמו הניח את האבן הראשונה בשנת 1764. הבניה התעכבה לאור קשיים כספיים. בהמשך, לאור מותו של של האדריכל סופלו (בשנת 1780), היא הושלמה, אך זה קרה כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1790, לאחר פרוץ המהפכה הצרפתית. מי שהשלימו אותה היו 2 תלמידים של האדריכל המנוח.

למרות שבתקופה מאוחרת יותר, המבנה חזר לייעודו ככנסייה, זמן לא רב לאחר מכן חזר לשמש כאתר קבורה. הייעודים המשתנים של המבנה והעיטורים שעליו, ההקדשות שחקוקות על הקירות והסמלים שבו, מאפשרים לבחון את בניית האומה הצרפתית בגלל הסופרים הגדולים, הפילוסופים ואנשי הרוח הקבורים כאן, שנמצאו מתאימים להוקרה על ידי האומה הצרפתית.


#אדריכלות

אורך מבנה הצלב המרשים העומד לפניכם הוא 110 מטרים ורוחבו 84 מטרים. הוא תוכנן על ידי האדריכל ז'ק ז'רמן סופלו ובנייתו נמשכה 26 שנים. סופלו תכנן לשלב בעיצוב המבנה מאפיינים קלאסיים יחד עם מוטיבים גותיים, אך בגלל שנפטר עוד לפני שסיים את הבניה - לא מימש לחלוטין את התוכנית. התוכנית כללה כנסייה בעלת כיפה בצורת צלב יווני, עם ארבעה אגפים קצרים ששווים באורכם וברוחבם. גובה המבנה הוא 83 מטרים. המבנה בנוי בעיקר בסגנון גותי - ספינה מרכזית בעלת קשתות מעל המעברים הצדדים. ניתן לראות גם אזכורים לסגנונות אדריכלות נוספים כמו אדריכלות ביזנטית - שבאה לידי ביטוי בשימוש בכיפות החיפוי, אדריכלות קלאסית שמיוצגת בכיפת התוף וגלרייה העמודים החיצונית ואדריכלות יוון העתיקה באמצעות הגלריה עם ששת העמודים, גמלון המשולש (אלמנט אדריכלי בחזית המבנה) שאותו הזכרנו קודם והעמודים קורינתיים (עמודים שחלקם העליון עשוי מתבליטי עלים). למרות שילוב כל הסגנונות, הפנתאון מסווג כמבנה ניאו קלאסי, בעיקר בגלל התקופה שבה הוא נבנה.


#עובדות מעניינות

נושא הקבורה בפנתאון היה מקור לוויכוחים רבים ולעתים אף נעשו מעשים קיצוניים כמו הוצאה של אנשים שכבר נקברו בו - כמו מארָה (שהיה מהפכן צרפתי) ומיראבו (מדינאי צרפתי). בזמן הרפובליקה השלישית השרים היו אלה שהציעו את המועמדים לקבורה והעברה של כמה אישים מבתי קברות אחרים. היו הצעות שעוררו ויכוחים אלימים כמו ההצעה להעביר את אמיל זולא בשנת 1908. בשנת 2007 החליטה הממשלה על 76 אנשים שייקברו בפנתאון ביניהם - ויקטור הוגו, ז'אן ז'אק רוסו, אלכסנדר דיומא, אמיל זולא, לואי פסטר, לואי ברייל ומארי קירי. מעבר לקבורה הפיזית, האומה הצרפתית מכבדת את בניה גם באמצעות חקיקת השמות על קירות המקדש הרפובליקאי עליהם חקוקים כבר מעל 1000 שמות. היום הבחירה נתונה בידי נשיא הרפובליקה ואין חוק או מסמך שמגדיר את הקריטריונים לבחירה, נדרשת רק החלטה.

בינואר 2007 נשיא צרפת ז'אק שיראק הסיר את הלוט מעל לוח הוקרה שהוצב בפנתאון לכבוד 2600 איש שהוכרו כחסידי אומות עולם, הודות לתרומתם ולהצלת יהודים מפני גירוש למחנות הריכוז על ידי מוסד יד ושם בישראל.


#מה רואים בפנתיאון?

הפנתאון המרשים נבנה ברוח הפנתאון הקלאסי הממוקם ברומא וכיפתו נבנתה בהשראה קתדרלת סנט פול מלונדון.

לאורך כל חלקו התחתון של הפנתאון תוכלו לבקר בקבריהם של גדולי האומה הצרפתית - ז'אן-ז'אק רוסו, ויקטור הוגו, אמיל זולה, וולטר, מארי קרי ורבים נוספים.

בפנים המבנה תוכלו לראות את ציורי הקיר המתארים את חייה של ז'בנייב הקדושה. במרכז המבנה ארבע ספינות היוצרות יחד צלב יווני (מה שמזכיר לנו את ייעודו המקורי של המבנה בתור כנסייה). מעליהן כיפת הפנתאון - המאויירת ומעוטרת במסגרת ברזל. בגלריה שמסביב לכיפת הפתנאון תוכלו ליהנות ממבט פנורמי על רחבי פריז.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש, מנובמבר עד סוף מרץ.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על הפנתיאון של פריז:

https://www.youtube.com/watch?v=bW0PV464mzg
הקונסיירז'רי
# על המקום - בית הסוהר העתיק של פריז

על גדות נהר הסן, כחלק ממתחם הצדק, באיל דה לה סיטה, תמצאו את הקונסיירז'רי, השריד העתיק ביותר של ארמון הסיטה, הראשון שנבנה בפריז ועמד כאן במאה ה-10.

בתקופות שונות עמד כאן בית הכלא המצמרר ובו נכלאו כמה מהפושעים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצרפתית.

המילה קוֹנְסְיֶירְז' פירושה - מקום מגורי השוער, בהקשר הרחב יותר - בית הסוהר שבו מוחזקים האסורים. זו גם הסיבה שהמקום נקרא כך. השוער היה ממונה על הארמון המלכותי ועל נרותיו. גם היום יש קוֹנְסְיֶירְז' בבתי דירות רבים והוא אחראי על אחזקת המקום.

המקום משמש היום כמוזיאון ואתר תיירותי היסטורי. למרות שניתן לבקר רק בחלק מהשטחים שבתוך המבנה ההיסטורי, בזכות הביקור ניתן לגעת ולהרגיש את היסטוריית העיר פריז. המבנה נשמר ומתוחזק על ידי המרכז הלאומי למונומנטים.


# על ההיסטוריה
בעבר עמד במקום בו עומד הקונסיירז'רי ארמון סיטה (Palais de la Cité). הארמון היה מקום מושבו של הכס המלכותי הצרפתי מהמאה ה-10 ועד המאה ה-14.

בימי המהפכה הצרפתית, הפך חלק מהארמון לבית סוהר, ששכן בקומת הקרקע של המבנה. בתקופת שלטון הטרור נחשב בית הסוהר של הקונסיירז'רי כמקום המתנה עד להוצאה להורג הצפויה. רק מעטים הצליחו להשתחרר ממנו. גם המלכה מארי אנטואנט (המוכרת לכם בזכות משפטה הידוע "אם אין לחם - שיאכלו עוגות") נאסרה בו בשנת 1793, לפני שהוצאה להורג. זוכרים את הגיליוטינה אותה הזכרנו בכיכר הקונקורד? עד היום תוכלו לראות גם עשרות אלפי צרפתים המגיעים לכבד את זכרה של המלכה.

לאחר שנהרס הארמון, נבנה במקומו היכל הצדק של פריז.


# מה לראות בביקור
ישנם שני מוקדים מרתקים בזמן הביקור במבנה:

האחד הוא צפייה בשרידי ארמון סיטה העתיק: אולם הכניסה (שמהווה עד היום אחד מהאולמות הגדולים ביותר באירופה ששרדו מימי הביניים). שטחו כ-70 מטר על 27.5 מטר. שימו לב במיוחד לסגנון הגותי ולקשתות האבן התומכות בתקרתו. באולם זה התרחשו כמה מהסיפורים הגדולים על האבירים, המלכים ואנשי החצר של אותם שנים. הכניסה למקום דרך שער קטן בצד הצפוני של היכל הצדק.

המוקד השני הוא בית הכלא של הנידונים למוות, המאפשר גם נגיעה בפריז שלאחר המהפכה הצרפתית. בתקופה ההיא, בה הטרור שלט וגיליוטינת עריפת הראשים המפורסמת הוקמה בכיכר הקונקורד, המקום הזה היה ההמתנה לגזר הדין מוות ולהוצאה להורג שעתידה להגיע. שימו לב לחצר הנשים, לתא של מארי אנטואנט ולתאי הנידונים למוות האחרים.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש, מנובמבר עד סוף מרץ.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על הקונסיירז'רי:

https://www.youtube.com/watch?v=hYsA1MKjPsc
המאוזוליאום של לנין
#על גופתו החנוטה של מנהיג המהפכה הבולשביקית

אחד המקומות היחידים במוסקבה שאינם עולים כסף, מציג את גופתו החנוטה של מנהיג המהפכה הבולשביקית והאיש שהפך את רוסיה לקומוניסטית.

המאוזוליאום של לנין (Lenin's Mausoleum) שבכיכר האדומה הוא מקום משכבו של ולדימיר איליץ' לנין, מי שהוביל את מהפכת אוקטובר והיה למנהיגה הראשון של ברית המועצות.

המאוזוליאום הזה, שעל פתחו רשום השם לנין באותיות גדולות, הוא מהאטרקציות המרכזיות בכיכר האדומה ושל מוסקבה כולה והמוני תיירים פוקדים אותו בכל שנה.

לנין אינו היחיד, אגב, שהמאוזוליאום שלו נמצא בחומות הקרמלין. החומות הללו, שבעבר שימשו להגנה על מתחם הקרמלין, הפכו במאה שעברה למקום קבורה לרבים מגדולי האומה. ביניהם נמצאים יוזיף סטאלין והאדם הראשון בחלל, יורי גאגרין.

אם נחזור למנהיג לנין, כשנפטר בשנת 1924, החליטו הסובייטים לשמר את גופתו. הגופה נחנטה לאחר מותו בתהליך חדשני ומתקדם. היא הועברה למבנה המפואר הזה, שבו היא מונחת במרכזו של חדר חשוך, מוצגת לראווה, בתוך ארון זכוכית שקוף.

המאוזוליאום הקבוע הוקם ב-1929 ועוצב כפירמידת גרניט בצבעי אדום ושחור. עם השנים הוצבה על גגו מרפסת, שממנה יכלו מנהיגים ואחמ”ים לצפות במצעדים שהתקיימו בכיכר האדומה.

לא תוכלו לשהות כאן זמן רב. זאת כי השומרים במקום לא רק שומרים על השקט אלא גם מקפידים על תנועה מתמדת של הנכנסים. כל שתזכו לו היא התבוננות קצרה ואז ליציאה מהירה, תוך פינוי הדרך למבקרים הבאים, בתור לראות את הגופה החנוטה.


#מי היה ולדימיר איליץ' לנין? - באדיבות אנציקלופדיית אאוריקה
ולדימיר איליץ' לנין או בקיצור "לנין" היה המהפכן הרוסי שהנהיג את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה וייסד את ברית המועצות. זה קרה בשנת 1917, כשהקומוניסטים בראשות לנין השתלטו על רוסיה, הרגו את הצאר ומשפחתו ולקחו את השלטון בהפיכה אכזרית.

לנין, שאחיו הוצא להורג בידי הצאר, פיתח שנאה עזה למשטר והחליט להפילו. הוא למד משפטים והוכשר כעורך דין ובצד זה החל לכתוב והפך לסופר שהאמין בתורת קרל מרקס ולנואם מלהיב. הוא הצליח לשכנע את ההמונים ולאחר שתפס את השלטון, הנהיג את המדינה הקומוניסטית בשנים הראשונות, עד שמת. הוא הפך אותה ממדינה חקלאית, מעמדית ומושחתת למדינה תעשייתית חזקה ומלאת אמונה.

הוא השפיע באופן חשוב מאד על התפתחות רוסיה הקומוניסטית והמהפכה שביצע היתה למהפכה החשובה של המאה ה-20. רק בחצי השני של המאה, הרבה אחרי מותו, יסתבר כמה גדולה השנאה לשלטון הקומוניסטי וברית המועצות תתפרק.


#טיפים
הכניסה חופשית.

התור ארוך - במיוחד בשבת וראשון.

כדי להיכנס מהר, הגיעו לפחות שעה וחצי לפני הפתיחה.

אין להכנס עם מצלמות וטלפונים סלולריים. הפקדתם כרוכה בתשלום.

בקניון GUM, הממוקם ממש ממול, תוכלו להירגע, אחרי הביקור כאן.


מבט מקרוב על המאוזוליאום של לנין:

https://youtu.be/FUkdZGeIsZU


הדרכה:

https://youtu.be/MPmlX4kWgjs


ולנין בחייו:

https://youtu.be/WsmMFWaVqoA
ביג בן
#על שמו של הביג בן

#חשוב!!
#הביג בן בשיפוצים עד לשנת 2021.


רבים נוטים לחשוב כי ה"ביג בן" הוא שמו של השעון מולו אתם עומדים. האמת היא, שהכינוי "ביג בן" ניתן בכלל לפעמון שנמצא מעל השעון.

אתם רואים אותו בקצה העליון של המגדל? - האמת היא, ששמו של השעון הוא The Great Bell, אך אפילו באתר הרשמי של הביג בן כבר הפסיקו להשתמש בו כי עדיף להשתמש בכינוי השגור בפי כל - "ביג בן".

השעון נקרא על שמו של סר בנג'מין הול, מי שהיה ממונה על עבודת התקנת הפעמון בשנת 1859. מספרים שבנג'מין היה אדם רחב וגדול ממדים ולכן חבריו לעבודה נהגו לכנותו "ביג בן".

פרויקט העלאת הפעמון, ששקל כ-12 טון ברזל יצוק, אל ראש המגדל, היה מורכב ודרש מאמצים רבים. בשל גודלו העצום, לקחו 30 שעות עד שהצליחו להעלות אותו למעלה. הם עשו זאת כאשר הפעמון הענקי מוטה לרוחב ולא לאורך. כשהצליחו למקם את הפעמון גדול הממדים בראש המגדל, היה טבעי לכנותו גם בשם "ביג בן".

מי היה מאמין ששמו של מנהל העבודה יהפוך לאחד מהסמלים הבולטים ביותר בממלכה?!


#האם הביג בן מתמוטט?
סקר שפורסם בשנת 2011 חשף שמגדל השעון של הפרלמנט הבריטי נוטה הצידה. המגדל, שבשיא גובהו מתנשא לגובה של 98 מטרים, זז ב-48 ס"מ לכיוון צפון מערב, עם נטייה של 0.26 מעלות (שישית ממידת הנטייה של מגדל פיזה).

בעבר, נטייתו של הביג בן הייתה שמועה בלבד והיה נראה כי רק המהנדסים מבחינים בכך. היום, אם תסתכלו טוב, תראו את זה במו עיניכם: המגדל "התכופף". הדעה הרווחת היא שההטיה ההדרגתית נגרמה בשל עבודות בנייה אינטנסיביות מסביב לבסיס המגדל, בניית חניון תת קרקעי בשביל חברי הפרלמנט, הכנסת קו ביוב שהונח בשנות ה-60 ורכבות תחתיות. כל אלה משפיעים על הקרקע שעליה עומד המבנה ועל יציבותו.

לפי מדידות המהנדסים, מאז 2003 המגדל נוטה בקצב של 0.9 מילימטרים בשנה. בדו"ח עולה כי בשנים האחרונות קצב התזוזה גבר. הדו"ח אף מגלה כי אירוע "מסתורי" כלשהו שהתרחש בין נובמבר 2002 לאוגוסט 2003, גרם לכך שהמגדל נטה הצידה ב-3.3 מילימטרים. אבל תוכלו להישאר רגועים - קטנה ככל שתהיה נטייתו הצידה, בקצב התזוזה הנוכחי, ייקח לביג בן לפחות 4000 שנה כדי ליפול!

מבט מקרוב על ביג בן:
https://www.youtube.com/watch?v=m4ZeLMPects
המוזיאון הימי
#על המוזיאון

אם אתם חובבי היסטוריה אך במיוחד היסטוריה ימית, המוזיאון הזה מושלם עבורכם. כאן תוכלו להכיר מקרוב את חייהם של יורדי הים וכלי השיט שלהם.

המבנה המיוחד שבו אתם עומדים כעת שימש בעבר כמספנות מלכותיות, בהן נהגו לבנות, לתקן ולאחסן ספינות. המוזיאון הראשון שהוקם כאן, נוסד בשנת 1929. מטרתו הייתה להמחיש את השיעורים בבית הספר הימי הישן. באותה העת, המוזיאון והספרייה אספו חפצי אמנות שונים מבתי ספר ימיים בערים נוספות. בשנת 1935 החליטו הארגונים בברצלונה להקים מוזיאון ימי גדול, שיעזור לתעד ולהנציח את חשיבות ענף השיט והפעילות הימית של העיר.

בתוך החלל הענק מקורה הקשתות, שהיום מהווה המוזיאון הימי של ברצלונה, תוכלו לראות דגמים של סירות ולקרוא על סיפורים של יורדי הים. תוכללו ללמוד כאן על ההיסטוריה הימית העשירה של קטלוניה ולראות תערוכות שונות הקשורות לניווט וספינות. המוזיאון מתאים לילדים, אבל לא פחות - גם להורים.

שימו לב במיוחד לדגם הספינה המשוחזרת "גאלי" - אוניה שטוחה המונעת באמצעות משוטים או מפרשים, שהופעלו אז בידי אסירים או עבדים. ספינה זו הובילה את הצבא הספרדי לניצחון גדול בשנת 1571, כנגד ספינות הטורקים.

עוד חוויה מושלמת לילדים היא הספינה השטה, שנמצאת באחת מהאולמות ותוכלו להרגיש את התזוזות שלה כתוצאה מהרוחות המנשבות מסביבה. תנו לילדים לעלות על הסיפון ולהפליג בדמיונם ללב ים.

תמצאו כאן גם חלקי ספינות מהתקופה הרומית, תבליטים מהתקופה הערבית, רהיטים של ספינות נוסעים, תערוכה המוקדשת להתפתחות ספינות הקיטור ועוד המון נושאים מרתקים. גם מפות ימיות, עתיקות ונדירות, הן חלק בלתי נפרד מהמוצגים שכאן.

מבט מקרוב:

https://www.youtube.com/watch?v=Ff4GUActZPs


מוזיאון אָטַאטוּרְק
#על הבית שבו נולד אטאטורק

מוזיאון אָטַאטוּרְק (Atatürk Museum) הוא בית לידתו של אטאטורק. כן, מוסטפא כמאל אטאטורכ, מי שהיה לגדול מנהיגי תורכיה נולד בסלוניקי ב-1881, ברחוב אייו דימיטיריו. אבל באותה תקופה זו לא הייתה עיר יוונית, אלא העיר העות'מאנית סֶלְנִיק, חלק מהאימפריה העות'מאנית ששלטה כאן אז.

מעבר לבית הולדתו השמור והמשוחזר של אתאטורק בסלוניקי, יש כאן תערוכה ומוזיאון שעוסקים בחייו של אבי האומה התורכית. תוכלו לסייר בחדרי הבית, כולל בחדר שבו נולד אטאטורק, לראות חפצים אישיים שלו, תמונות ילדות, תעודות מבית הספר ובגדים שלבש.

היום הבית הוא בנין הקונסוליה התורכית והבית עצמו, אגב, בנוי ברמה גבוהה מאד ושרד את השריפה הגדולה של סלוניקי. אם תגיעו למקום ויהיו שם מבקרים תורכים, יש סיכוי רב שתראו אותם מתייחסים ביראת קודש ומתרגשים מהחוויה. על אף שהיה סוג של דיקטטור, מתון ונאור אבל שליט אבסולוטי, אטאטורק היה נערץ על האומה התורכית כולה.


#על מוסטפא כמאל אטאטורכּ
בבית זה נולד מייסד האומה הטורקית המודרנית. כאן גדל מי שיהיה לקצין מבריק, למפקד הטורקי הראשון אי-פעם, שהביס צבא מערבי והגנרל העות'מני היחידי שלא הפסיד בשום קרב, במהלך מלחמת העולם הראשונה ובכלל.

כאן נולד מוסטפא, שכמנהג אותם ימים לא קיבל שם משפחה. עלי רִיזַה אֶפֶנְדִי, פקיד המכס שהיה אביו, מת בינקותו ומוסטפא גוּדל לבד בידי אימו זוביידה. הוא למד באקדמיה הצבאית בסלוניקי, שם קיבל ממוריו את השם כֶּמָאל ("המושלם"). הללו העריכו מאד את כישוריו וצפו לו עתיד גדול. גם הם לא ידעו עד כמה יהיה גדול!

לאחר שכמאל נרשם לאקדמיה הצבאית בשנת 1895 וסיים אותה, הוא היה לקצין בשנת 1904. מכאן הוא ינהל קריירה צבאית מבריקה, ינצח בקרבות בגליפולי וינהל לוחמה מבריקה ואכזרית כנגד צבאות מדינות ההסכמה. הוא יזכה בתואר "פָּאשַה", לא ינוצח בשום קרב במלחמה ויעביר ביקורת חמורה על השלטון העות'מני. מיד לאחר המלחמה הוא יילחם ביוונים, שכבשו את איזמיר. לאחר שהביסם והחזיר את העיר לתורכיה, הוא היה למנהיג הבלתי מעורער והנערץ של התורכים כולם.


#טיפים
כדי לבקר במוזיאון המעניין שבמקום יש צורך בדרכון.

הכניסה חינם.


מבט מהיר:

https://youtu.be/dQcEVEpCMhM


שיטוט בחדרי הבית:

https://youtu.be/fbVuRSoXFPs


הנה אטטורק בחייו:

https://youtu.be/MJlunDaDntg
צֶ'ק פּוֹינְט צָ'ארְלִי
#על המקום שסימל את המלחמה הקרה

בהיותה ממש במרכז ברלין, צֶ'ק פּוֹינְט צָ'ארְלִי (Checkpoint Charlie) היא נקודת המעבר המרכזית ביותר שהיתה בין מזרח גרמניה למערבה. לכן הוחלט בתום המלחמה הקרה, לשמר אותה כשהייתה, כולל החיילים ששומרים עליה ושקי החול שמסביב.

היא נמצאת באחד הרחובות המרכזיים של ברלין, רחוב פרידריך-שטראסה (Friedrichstraße). משם היא מספרת את הסיפור ההיסטורי של חומת ברלין ושל העיר המחולקת.

היום צ'ק פוינט צ'רלי היא עוד אתר תיירות, אבל כל עוד עמדה החומה על תילה, היא הייתה אחד ממוקדי המתיחות העיקריים שבין מזרח למערב. בתקופת המלחמה הקרה נעשו לא מעט ניסיונות לבריחה ממזרח גרמניה למערבה, חלקם דרך צ'ק פוינט צ'ארלי. ניסיונות אלה לרוב נכשלו ואף הסתיימו במותו של הנמלט ולעיתים רחוקות הצליחו.

ומיהו בעצם צ'רלי, אתם שואלים? - צ'ארלי, כפי שאולי נהוג לחשוב, אינו אדם כלשהו שעל שמו נקראת נקודת הביקורת. המילה צ'ארלי הוא שמה של האות C ומשמעות הדבר הוא נקודת ביקורת מספר 3.


#צ'ק פוינט צ'ארלי לתיירים
נקודת המעבר צ'ק פוינט צ'ארלי נחשבת לאחת האטרקציות הפופולאריות בקרב תיירים. לאורכו של הרחוב שבו היא נמצאת יש הרבה חנויות, מרכזי קניות, מסעדות ובתי קפה, אבל מבחינת התיירים היא המבוקשת ביותר.

כשמגיעים לנקודת המפגש של צ'ק פוינט צ'רלי רואים במרכז הרחוב "בוטקה" שבחזיתו עומדים חיילים מדומים, שחקנים כמובן, שלבושים במדי צבא ולידם דגלים גדולים, המציעים לתיירים להצטלם איתם, תמורת סכום סמלי. מסביב לבוטקה מונחים, כאילו המלחמה הקרה עוד לא נגמרה, שקי חול רבים... אלו מסמלים את המתיחות הצבאית ששררה במקום, בין חיילי המזרח לחיילי בנות הברית או המערב. כמו כן יש כאן עמדה להחתמת דרכונים ואישורי מעבר של מזרח גרמניה. פעם יכולת לשלם כאן בחייך, היום להחתים אותו עולה "רק" כ-5 אירו.


#על האיש שקפץ אל החופש בצ'ק פוינט צ'ארלי
קראו לו קונרד שומאן (Conrad Schumann) והוא היה האדם הראשון שחצה את החומה המתהווה בין מזרח ברלין למערבה. שומאן, בהיותו חלק מכוח השיטור המזרח גרמני, ראה את אי-הצדק שיוצרת ההפרדה הזו. במיוחד זעזע אותו מקרה שראה, של ילדה צעירה מהמערב, שביקרה את סבתה שבמזרח ולא הורשתה לחצות בחזרה את הגבול למערב גרמניה. הוא ראה למול עיניו את הוריה המתחננים, מטרים אחדים מבתם הבוכה ואת החיילים שמורים לה לחזור לביתה שבמזרח דווקא...

לאחר שקיבל ממפקדיו הוראה מפורשת לירות למוות במי שינסה לברוח למערב ברלין, החליט קונרד שומאן לנטוש את מזרח גרמניה ומזרח ברלין ולערוק למערב. הוא עשה זאת בקפיצה אמיצה מעל לגדר התיל שהוא עצמו היה אמור למנוע מאחרים לעבור. בתוך שניות הוא היה חופשי!

ומה שמדהים הוא שבעשותו כך, צולם שומאן כשהוא קופץ אל החופש. תמונתו קופץ בצ'ק פוינט צ'ארלי הייתה סנסציה תעמולתית של ממש. בקרב על התודעה שבין הקומוניסטים והליברלים של גרמניה המפוצלת באותה תקופה, התמונה הזו הייתה אחת ממתנות התעמולה הטובות ביותר למערב. "חיילי מזרח גרמניה בורחים בעצמם ממנה" - הצהירו פוליטיקאים מהמערב שוב ושוב. הם לא ידעו עד כמה שהם צדקו. המזרח ברלינאים חשו שהם במחנה שבויים אחד גדול...

שומאן לא ראה את עצמו כגיבור. בראיונות הוא חזר על כך שוב ושוב. הוא הכיר צעירה גרמניה והתחתן איתה, מצא עבודה וניהל חיים רגילים. אך גם חייו במערב לא היו טובים מדי, אם לשפוט לפי העובדה שבסוף שנות ה-90 הוא נטל את חייו ומת.


מבט מקרוב על צ'ק פוינט צ'רלי:

https://www.youtube.com/watch?v=qxRjIXUubMw
כיכר גַזִ'יבּוֹבְסְקָה
#על הכיכר ששקקה פעם חיים יהודיים

כיכר גַזִ'יבּוֹבְסְקָה (Plac Grzybowski) נוצרה במאה ה-17 במקום שבו הייתה צומת הדרכים שבין מצודת השלטון והישוב הכפרי שהקיף אותה, לבין מרכז ורשה הישן. בהמשך המאה ה-17 היא הפכה לכיכר שוק ובמאה ה-18 לכיכר בעיר ורשה, שאליה סופחה. אז גם נבנה בה מבנה העירייה ובכיכר הלכו ונבנו מבני פאר. במחצית המאה ה-19 החלו סוחרים יהודים להיכנס לכיכר ולפתוח בה חנויות ובתי מגורים.

בתחילת המאה ה-20 הגיעו לכיכר החשמליות המונעות בחשמל והתווספה לה גם תאורה. הקידמה גם הביאה לשינוי בחזות של הכיכר ולפינוי השוק לכיכר אחרת. זה היה לפני מלחמת העולם השנייה כשהייתה הכיכר למרכז החיים היהודיים בעיר. כאן ניצב אז השוק היהודי, שאליו הגיעו יהודי העיר לקנות את הדברים הנחוצים להם לפני החגים, כמו תרנגול כפרות ביום כיפור או שוק ארבעת המינים של סוכות.

משנוצר הגטו היהודי, בכיבוש הנאצי של ורשה, נכללה הכיכר בתוך תחומי הגטו הקטן. כאן עומדת עד היום גם כנסיית "לידת מריה", ששירתה בגטו את המומרים, יהודים שהתנצרו בעבר, אבל הנאצים ראו בהם יהודים והכניסו אותם לגטו. תורת הגזע הנאצית, יש לדעת, ראתה ביהדות גזע, שלא ניתן לשנות, ולא דת, שהיא ברת שינוי. לכן שינוי הדת לא שינה מבחינתם את גורל המומרים.

כיום כיכר גז'יבובסקה מרוצפת עדיין באבנים ולא בוצעו בה שינויים משמעותיים, מאז שעברה את המלחמה.

ב-1941, כשחיסלו הנאצים את הגטו הקטן, נותרה הכיכר סגורה בפני אזרחי העיר ורשה וכשפרץ ב-1944 המרד של המחתרת הפולנית, היא הפכה לחלק משטח הקרבות. משהובסה המחתרת, החריבו הגרמנים ושרפו את החלק המערבי של הכיכר, על בית הכנסת היהודי "ארונה" (Arona Serdynera) והכנסייה שהמורדים התבצרו בה.


מבט מקרוב על הכיכר שהייתה פעם מרכז החיים היהודיים בעיר:

https://youtu.be/uAoqPFom3k4
ארמון הקיץ בלוודר
#על ארמון הרנסאנס המושלם, עם גג הסירה ההפוכה

ארמון הקיץ בלוודר (Belveder), הידוע גם בשמו הרשמי ארמון הקיץ (Kralovsky Letohradek), הוא הארמון היחיד מסוגו בצ'כיה, שהוא ארמון בסגנון הרנסאנס. ייתכן שכבר ראיתם אותו, מאחת התצפיות שעשיתם ממקומות אחרים בפראג. הוא מזוהה מרחוק בזכות גגו, שנראה כאילו הפכו עליו סירה גדולה.

לא סתם הוא בנוי בסגנון איטלקי כל כך, שכן מי שתכננו אותו, במאה ה-16, היו אדריכלים איטלקיים, שהוזמנו על ידי המלך פֶרְדִינַנְד הראשון כמתנה לאשתו האהובה אנה, שלמרבה הצער נפטרה אחרי שילדה את בנה ה-15.

כיום משמש הארמון כמשכן לתערוכות. רוב הזמן הוא סגור וניתן להיכנס אליו רק בזמני תערוכות וקונצרטים. מצד שני, רבים אומרים שהארמון, שרבים רואים בו את מבנה הרנסאנס המושלם ביותר מחוץ לאיטליה, וגניו, נועדו להיראות בעיקר מבחוץ.

בחוץ, שימו לב למזרקה שלפני הארמון שצלילי המים הנופלים על הברונזה הקנו לה את הכינוי "המזרקה המזמרת". הביטו מכאן גם על קתדרלת ויטוס הקדוש הנהדרת, שבסמוך.

לאורך הארמון מרפסת עמודים הצופה אל גן קרל (Kralovska Zahrada), המכונה גם הגן המלכותי. הגנים המלכותיים הללו מגיעים לשיא יופיים בתקופת האביב והקיץ, כשהצבעונים וערוגות הפרחים הם בשיא הפריחה המרהיבה שלהם.
מוזיאון המחתרת ההולנדית
מוזיאון ישראל
הקיר של ג'ון לנון
כיכר הבסטיליה
בית הסראייה


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.