» «
סביל אבו נבוט
סביל אבו נבוט
#על הברזייה העתיקה שבדרך מיפו לירושלים, לוד ורמלה
"סֶבִּיל" (Sabeel), בעברית רהט, הוא מתקן ציבורי שנבנה בכדי לאפשר לעוברי אורח לשתות ממנו מים. סבילים נבנו בעבר בעולם המוסלמי, לטובת עוברי אורח צמאים ולא פעם גם כשוקת לשיירות הגמלים שלהם.

על אם הדרך ההסטורית לירושלים, דרך רמלה ולוד, בדרך בן צבי של ימינו, נמצא סביל אבו נבוט. זהו מבנה רהט מוסלמי, סביל עות'מאני שהוא מהמבנים המרשימים והמסוגננים ביותר ששרדו ביפו.

הסביל נקרא על שמו של המושל האכזר של יפו, בתחילת המאה ה-19. שמו היה מוחמד אגא א-שאמי, אבל בשל אכזריותו הוא זכה לכינוי "אבו נבוט", בעברית "אבי האלה" או "אבי המקל".

מאחורי הסביל יש גן קטן שנקרא גם הוא על שם אבו נבוט ובו מספר פסלים של הפסל יִגַאֶל תוּמַרְקִין (Igael Tumarkin).

זהו לא הסביל היחידי שהוקדש לאיש הזה - ממבנה רהט נוסף שנבנה ביפו העתיקה ונקרא על שמו, שרד בימינו רק הבסיס. על גבי הבסיס הזה, הוקם בשנת 2011 סביל חדש ואפשר לראותו בסמוך למסגד מחמודיה, ברחוב רוסלאן ביפו.


#על מבנה הסביל
שימו לב למבנה הסביל הגדול יחסית, שבנוי בסגנון סלג'וקי. צורתו מלבנית ומעליו מתנוססות 3 כיפות אדומות. מגדלים קטנים מזדקרים בארבע פינותיו וגם מעליהם ישנן כיפות אדומות.

יש בסביל אבו נבוט שני קברים ומספר חלונות, שנמצאים בחללו הקטן של המבנה, כשהכניסה אליהם היא מהצד המזרחי. הפתח חסום כיום בדלת מסורגת המובילה פנימה.

שימו לב לקשת עשויית השיש והלבנים האדמדמות. במרכזה קבועים ברזי המים, כשמעליהם יש כתובת בערבית שמשבחת את הסולטאן מחמוט השני ומאחלת לשותים מהסביל בריאות. הנה תרגום הכתובת (מויקיפדיה):

"הַיֹה יהיה מה שירצה אללה. בשם אללה הרחמן והרחום, מקום שתייה זה נבנה בימי המלך המנצח, כבוד אדוננו, הסולטאן מחמוט חאן, יתמיד אללה מלכותו בכל הדורות והזמנים. בריאות לכל שותה. שנת 1230 לספירה המוסלמית"


הנה סביל אבו נבוט שעל דרך בן צבי:

https://youtu.be/qVeBc-Xh9sM


הצצה קצרה לסביל אבו נבוט:

https://youtu.be/IPTauNoiOPY


ותמונות שלו מהמאה ה-19 ותחילת המאה ה-20:

https://youtu.be/HLNo24DEhq8
בית הסראייה
בית הסראייה
#על בית הממשל התורכי והבריטי

מבנה בית הסראייה שבכיכר השעון שביפו, שימש בזמן התורכים העות'מאנים כבית השלטון. הוא החליף את בית הסראייה הישן ששכן ביפו העתיקה. בו ישבו מוסדות של הממשל העירוני ושל הממשלה התורכית - עות'מאנית.

הבניין נחנך ממש בסוף המאה ה-19, בשנת 1897, כשהקימו אותו בתרומות של עשירי יפו. אחראי לתכנונו היה המהנדס היהודי ברוך פפירמייסטר, מהאיכרים של ראשון לציון ומי שהיה במשך שנים רבות לראש ועד המושבה.

במלחמת העצמאות, ב-4 בינואר 1948, פוצצו את בית הסראייה לוחמי הלח"י, המחתרת היהודית הכי אגרסיבית באותה תקופה. זה היה יום גשם והרחובות היו ריקים. שני לוחמי הלח"י הגיעו לכיכר השעון במשאית תופת. הם החנו את משאית התופת אל מול הסראייה ולמרות מחאות שומר הבניין הם ירדו ממנה, תוך שהם מבטיחים לחזור בתוך רגע מבית הקפה הסמוך, אליו הלכו לקנות קפה הפוך, או משהו כזה...

השניים הפעילו פתיל השהיה בן 80 שניות ומיהרו להתרחק מהמקום. כשהגיעו לרחוב שהיום נקרא שדרות ירושלים, הם שמעו את הפיצוץ האימתני, שהרס את הבניין, הרג 10 מיושביו ופצע עוד כ-100 איש.

האמת היא שלתל-אביבים היה חשבון פתוח עם המבנה הזה. מה שהיה בימי המנדט מרכז מנהלי תמים, שימש גם כמטה הפעילות של ערביי יפו. הפעילות בו אמנם החלה כפעילות פוליטית, אבל בזמן מלחמת העצמאות התמקמה בבניין הוועדה הלאומית הערבית של יפו. כך הוא שימש יותר ויותר כמפקדת הכוחות הערביים של יפו. ממנו נוהלו פעילויות הירי של ערביי יפו, על העיר תל אביב. הפגיעה בו בעת מלחמה הייתה עניין של זמן...

כיום נשארו כאן רק שרידי הסראייה ששוחזרו ושופצו והיו לסמל דומם של האימה שהוטלה על ערביי יפו אז, בעקבות הפגיעה בסמל שלטוני כל כך חשוב.
כיכר השעון
כיכר השעון
#על הכיכר עם השעון שבנו לנו התורכים

כיכר השעון היא אחד המקומות המרכזיים והמוכרים ביפו, עוד מימי התורכים. כמובן שאת שמה היא קיבלה ממגדל השעון שממוקם במרכז הכיכר. המגדל בנוי מאבן כורכר. הוא אחד מכ-100 מגדלי שעונים שנבנו בתחילת המאה ה-20 ברחבי האימפריה העות'מאנית. במקור נבנה השעון בשנת 1906 על ידי התורכים העות'מנים ששלטו בארץ, לכבוד יום השנה ה-25 להכתרתו של הסולטאן התורכי עבד אלחמיד השני.

בראש מגדל השעון היו קבועים בעבר 4 שעונים, כששניים מהם הראו את השעה באירופה. אם תביטו היטב תוכלו להבחין שלשתי הקומות הראשונות יש פינות מעוגלות. אלה שתי הקומות המקוריות שנבנו למגדל. רק בשנת 1911 נוספה הקומה הנוספת וניתן לראות שלה יש פינות רבועות. כשהעבירו את השעון אל הקומה העליונה השאירו במקום שבו הוא היה בקומה השנייה לוח נחושת ירקרק.

בחלונות המגדל שולבו עיטורי ברזל שבהם מתוארים אירועים היסטוריים מתולדותיה של יפו.


#מסביב לכיכר
אם תסובבו את הראש לכיוון מערב, כיוון הים, תראו את מה שנקרא בתורכית "הקישלה". כאן היו בזמן התורכים תחנת המשטרה ובית הסוהר של יפו. גם השלטון הבריטי השתמש במקום כתחנת משטרה וכאן נכלאו בתקופת המנדט הבריטי לוחמי מחתרת יהודים מהאצ"ל והלח"י. עד לפני כמה שנים זו הייתה תחנת משטרה פעילה במדינת ישראל. בשנת 1971 צולם כאן אפילו הסרט הישראלי האהוב כל כך, "השוטר אזולאי", בכיכובו המרגש עד דמעות של שייקה אופיר.

בצד השני, בכיוון מזרח של כיכר השעון תוכלו לראות מעין עמודי ענק שנראים עתיקים. אלו לא שרידים של מקדש רומי שנחרב. כאן היה בתקופת התורכים בית הסראייה, בית הממשל התורכי. בהמשך שכנה בו גם עיריית יפו. במלחמת העצמאות, ב-4 בינואר 1948, פוצצו אותו לוחמי הלח"י, המחתרת היהודית שנלחמה כאן. משאית תופת שהוחנתה למול הסראייה, פוצצה אז והרסה את הבניין כולו, למעט העמודים שנותרו על מקומם.

אם תתקדמו 50 מטרים ממגדל השעון, לכיוון דרום, הכיוון ההפוך מתל אביב, תגיעו למאפיית אבולעפיה, מוסד יפואי מוכר שבו נמכרים מאפים מזרחיים מגוונים וטעימים.


מבט מקרוב

https://youtu.be/ATYsehz-JNI


סיור במקום:

https://youtu.be/UM1Incm1h7E
מוזיאון האצ
מוזיאון האצ"ל בתש"ח, בית גידי
#על אתר הנצחה לחללי הארגון הצבאי הלאומי

אם תביטו לצידו הדרומי של גן צ'ארלס קלור בתל אביב, תראו בצד הים בניין אבן עתיק, שבחלקו העליון ממשיכה קוביית זכוכית כהה את מבנה הכורכר הישן. זהו מוזיאון האצ"ל בתש"ח, או "בית גידי", מוזיאון שהוקם לזכרם של לוחמי האצ"ל, ראשי התיבות של "ארגון ציוני לוחם", שלחמו על שחרור יפו במערכה ביפו במהלך מלחמת העצמאות.

בית גידי, שהוקם בשנת 1983 על חוף תל אביב, משמש מוזיאון לתולדות המערכה ביפו. הוא מציג את תולדות הלחימה כנגד ההתקפות מכיוון יפו, במהלך מלחמת העצמאות, לחימה שהחלה בהתקפות על תל אביב ויריות צלפים מכיוון יפו הערבית והסתיימה בכיבוש יפו והפיכתה לחלק מתל אביב.

אבל מוזיאון האצ"ל בתש"ח גם מנציח באופן כללי את קורות מחתרת האצ"ל, החל מיום החלטת החלוקה, היא החלטת עצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל בכ"ט בנובמבר 1947 ועד ההשתלבות של הארגון בצה"ל, עם קום המדינה.

המוזיאון הוקם על יסודות של בית ערבי חרב משכונת מנשייה, שנפגע בקרב על יפו ונותר במקומו, כשהוא הרוס בחלקו. המוזיאון נקרא "בית גידי" על שם עמיחי פאגלין, מפקד אצ"ל שלחם כאן אז ושכינויו היה "גידי".

בחזית המוזיאון מבחוץ, תוכלו לראות מרגמת 120 מ"מ ששימשה במלחמת העצמאות ב-1948.


#טיפים
יש מכאן תצפית נפלאה לעבר יפו העתיקה ולנמל יפו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/dT0VaEIfWC4

יפו

הכנסייה הרוסית ביפו
הכנסייה הרוסית באבו כביר
#על הכנסייה הרוסית באבו כביר

הכנסייה הרוסית, או כנסיית פטרוּס הקדוש שבאבו כביר היא כנסייה רוסית הפְּרַבוֹסְלָבִית. לפי המסורת של הכנסייה הרוסית/פרבוסלבית, כאן בדיוק עמד ביתו של שמעון הבּוּרְסֶקָאִי. זה הבית שהנוצרים מאמינים שבו התארח פטרוס בעת ששהה ביפו ובו הוא חווה את נס החלום.

על פי המסורת שלהם מאמינים הנוצרים מהכנסייה הרוסית-פרבוסלבית, שבחלקת הקברים שליד הכנסייה נקברה טָבִּיתָא, צדיקה עתירת מצוות שחלתה ומתה ושאותה הקים פטרוס והחזיר לחיים.

לפי המסורת טָבִּיתָא נקברה במערת הקברים החצובה בכורכר. מעל המערה הקימו הנוצרים מבנה עם פסיפס שמתאר את האירוע. מדרגות יורדות ממנו אל תוך מערת הקברים, שבה נוהגים המאמינים הנוצרים להדליק נרות.

אגב, חלקת הקבורה הזו שממערב לכנסייה ניצבת במקום שהיה בית קברות יהודי, בתקופת בית שני.


#ההיסטוריה של הכנסייה
הכנסייה הרוסית שכאן הוקמה כאן במאה ה-19, לאחר שהתגלה ב-1835 הקבר המיוחס לטָבִּיתָא (Tabitha). אמנם לא נמצאו שום ראיות שתמכו בתגלית אבל האמונה החזקה הובילה לכך שהחלקה שמסביב לקבר נרכשה ובשנת 1888 החלו להקים את הכנסייה.

ב-1894 הושלמה בניית הכנסייה והיא החלה לשמש כמלון דרכים למאמינים ועולי רגל רוסים, בדרכם מיפו לירושלים.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה גירשו העות'מנים את הרוסים ששהו בכנסייה, מכיוון שהיו נתינים של מדינות ההסכמה. לאחר המלחמה, ישבו בכנסייה מאמינים שגלו מרוסיה, בתור נציגי הכנסייה הרוסית-פרבוסלבית במקום.

עם קום מדינת ישראל הוחזרה הכנסייה לחזקתה הרשמית של הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית האדומה, שנשלטה בידי הקומוניסטים. המצב הזה הוביל לכך שבמהלך המלחמה הקרה, פעל מהמקום, ככל הידוע, מטה של הק.ג.ב הסובייטי, שישב ממש בלב מדינת ישראל.
המושבה האמריקאית-גרמנית
המושבה האמריקאית
#על המושבה שהקימו אמריקאים, המשיכו גרמנים ותפסו הנדל"ניסטים

המושבה האמריקאית-גרמנית, שבה אתם נמצאים, ממוקמת בין שכונת פלורנטין שבמזרח, ליפו שבמערב, בכיוון הים.

סיפורה של המושבה הזו מתחיל ב-22 בספטמבר 1866 כשהמתיישבים האמריקאים מגיעים אל חופי יפו על סיפון האונייה העמוסה כל טוב "נלי צ'יפין". ההתחלה בארץ הקודש הייתה קשה. הביורוקרטיה העות'מנית עיכבה רכישה של קרקע והמתיישבים התגוררו כמה חודשים באוהלים, בחוף הים של יפו. רבים מהם חלו ותשעה מהמתיישבים, בעיקר ילדים, מתו בשבועות הראשונים על החוף. שלמונים שולמו, "בקשישים" הועברו מיד ליד ובסוף שנת 1866, הם רכשו אדמה כחוק, ובנו 10 בתים בשני הרחובות שהוקצו לשכונה, כיום רחוב אוֶארבַּאך ורחוב בר הופמן.

כך הוקמה המושבה במחצית השנייה של המאה ה-19 על ידי המורמונים האמריקאים. מדובר בקבוצה של 157 חלוצים מ"כנסיית המשיח", שבראשה עמד כומר תמהוני בשם ג'ורג' אדמס. זה היה זרם פרוטסטנטי שהאמין ששיבה של העם היהודי אל ארצו והתיישבות מחודשת שלו בה, יחזירו את המשיח ויביאו להקמת "מלכות אלף השנים". הם האמינו שהדבר יביא גם להכרה של העם היהודי בישו המשיח.

אבל המתיישבים היו תמימים. הם לא הצליחו להסתגל לארץ החדשה ואפילו פרנסה לא ממש הייתה להם. בשלב מסוים הם עזבו את הארץ, בעזרת תייר עשיר שמימן להם את השיבה הבייתה. לאחר מספר שנים המושבה עברה לידי הגרמנים הטמפלרים, שגורשו לאחר מלחמת העולם השנייה ובתיהם עברו לידי הבריטים ובקום המדינה לידי ממשלת ישראל.

בשנים האחרונות עברה המושבה תהליך של שימור ושיקום מתקדמים. כיום, כמו נווה צדק הסמוכה לה, מאפשרת המושבה האמריקאית-גרמנית חלון של ממש לחיים בימים הראשונים של העיר תל אביב, עוד לפני שהעיר עצמה הוקמה.


הבה נכיר כמה בתים בשכונה הקטנה:

#אוארבך 4
בית אקלי נורטון, אחד בתי העץ הראשונים שהקימו אנשי הקבוצה האמריקאית. זהו אחד מעשרת בתי העץ הראשונים של המתיישבים האמריקאים, בתי עץ שהם הביאו עמם באונייה מאמריקה. בכל הבתים הללו היו שתי קומות וחזית עם מרפסות ופיתוחי עץ מיוחדים. הבית נרכש בהמשך על ידי המיסיון הבריטי, והיה במשך שנים מרכז הפעילות שלו באיזור. כאן פעלה פעם מסעדת קרן המיתולוגית, מסעדה פורצת דרך במטבח הישראלי.

#אוארבך 6
זהו בית האבן הראשון שנבנה על ידי חברי הקבוצה. זה היה בית של שלוש קומות שנבנה על ידי שני אחים ושימש בתחילה כמלון "גרנד". אבל כשהאחים נקלעו לקשיים כלכליים, הם נאלצו למכור את נכסיהם והוא עבר לידיהם של תושבי המושבה החדשים - הטמפלרים. שמו הוסב בהמשך למלון "ירושלים", אחד המלונות הטובים בארץ ישראל של פעם. חומה משוננת בחזיתו ושער עם הפסוק מספר ישעיהו באנגלית ובגרמנית, הם עדות לימי הזוהר של הבית והמלון ששכן בו בעבר.

מי ששדרג את המלון והציב לו סטנדרטים אירופיים, היה ארנסט הרדג. הוא הפך את "מלון ירושלים" לאחד המלונות החשובים של יפו. כשעזבו הטמפלרים את הארץ, בזמן מלחמת העולם השנייה, חדל במלון לפעול. עם קום המדינה, הוא עבר לבעלות ממשלתית, הוזנח וננטש בשנות ה-60. רק בשיפוץ האחרון הוא הפך לבניין דירות יוקרה.


#אוארבך 8
כאן ממוקמת אכסניית בית עמנואל. במקור שכן כאן בית העץ של הופמן, שהיה ממייסדי האגודה הטמפלרית. בהמשך נרכש הבניין על ידי פלטון פון אוסטינוב, ברון רוסי שהפך אותו בסוף המאה ה-19 למלון גדול בשם "דו פארק". קיסר גרמניה וילהלם השני ישן בו, בביקורו בשנת 1898, אותו ביקור שבו הוא גם פגש את בנימין זאב הרצל.

עץ הפיקוס הבנגלי המרשים הוא מה שנותר מהגן המרשים של המלון, שהכיל אז בין השאר גם צמחים טרופיים שונים ובעלי חיים, כמו תוכים וקופים. שבו מתחת לעץ והביטו ממול, אל כנסיית עמנואל, שנבנתה בשנת 1904 בסגנון ניאו-גותי.


#אוארבך 10
לבית הזה יש סיפור שלא יאומן. כאן היה בית פרנק, שהשתייך למשפחת פרנק הטמפלרית. אבל במקור הוקם הבית על ידי משפחת וונטוורת' האמריקאית. בשנת 2002 נרכש הבית, שבשל מצבו היה מיועד להריסה, על ידי זוג אמריקאי בשם ג'ין וריד הולמס. במהלך עבודות השימור והשיפוץ של המבנה, גילה הבעל, ריד הולמס, ראשי תיבות של מי שהביאו את הבית מאמריקה. הולמס, מי שכתב את הספר "הנחשונים" על ההיסטוריה של המושבה וידע בעל פה על כל משפחה ומשפחה במושבה, הופתע לגלות שהוא קנה את הבית המקורי של משפחתו שלו!

בני הזוג הקימו בקומה אחת בבית את "בית הידידות של מדינת מיין" - מעין מוזיאון שבו ניתן לראות פריטים שונים ששימשו את המתיישבים האמריקאים במושבה.


#בר הופמן 16
בבית פלויד שכאן התגורר בעבר רולה פלויד. הוא ורעייתו איבדו את תינוקם בתקופה הראשונה, אבל נשארו במושבה ובנו את ביתם. פלויד התגלה כאיש עסקים מזהיר, כשהביא איתו כרכרה באוניה והחל להסיע בה נוסעים מיפו לירושלים. הוא גם היה מהמעטים שנשארו ביפו, אחרי שמרבית המתיישבים עזבו לארצות הברית.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/7lsUNy4JJho


והיום לשיווק:

https://youtu.be/T47J7EWbgMY
כיכר קדומים
כיכר קדומים
#על הכיכר המרכזית של יפו העתיקה

כיכר קדומים היא היום הכיכר המרכזית של יפו העתיקה. בכיכר הזו יש מסעדות ובתי קפה ובמהלך הקיץ היא משמשת מקום למופעים קטנים ופתוחים לציבור. ממנה יורדים אל סימטאות יפו העתיקה, בואכה הנמל. ממש מתחת לכיכר ניתן לבקר במוזיאון שמציג את תולדות יפו.

אם תרדו מהכיכר מעט מזרחה, תוכלו להביט אל הים בכיוון מערב ולראות בתוך הים, במרחק של כמה מאות מטרים מהחוף, את הסלעים המוכרים כ"סלע אנדרומדה".

כאן נקשרה על פי האגדה אנדרומדה לסלעים, כקורבן של אנשי יפו שנועד לפייס את מפלצת הים, כדי שהמפלצת תוכל לטרוף אותה. וכאן אירע הנס שבו הציל הגיבור פרסאוס את אנדרומדה, רגע קט לפני שהמפלצת עלתה מן הים לטרוף אותה. פרסאוס לקח את אנדרומדה על סוסו המעופף והם נישאו וחיים באושר מאז.

בצד הצפון-מערבי של הכיכר תוכלו לראות את כנסיית סנט פטרוס, הכנסייה הפרנציסקנית הראשית של יפו. הכנסייה הזו נראית היטב כשמביטים על יפו מחופי תל אביב ואף הופיעה בעבר בסמל העיר תל אביב-יפו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/RtRXAk7ZHQE
גבעת יפו
גבעת יפו
#על הגבעה של יפו הכי עתיקה

בכל פעם שאומרים שיפו היא מהערים העתיקות בעולם, מתכוונים למה שיש כאן בשרידים הארכיאולוגיים של גבעת יפו. זהו המקום שבו נמצאו השרידים העתיקים ביותר של יפו. יש כאן שרידי ישוב שהתקיים לפני יותר מ-4,000 שנים. בצידה הדרומי של הגבעה תוכלו לראות חפירות ארכיאולוגיות שבהן נמצאו שרידים מעניינים של שערי עיר מצריים מלפני 3500 שנים. מהגבעה הזו נולדה יפו והיא שימשה בסיס להתיישבות שבה.

הגבעה הייתה מקום אסטרטגי, נוח להגנה ולהקמת ביצורים. יתרונו הגדול הוא בכך שהוא משקיף אל הים ומאפשר תצפית טובה לכל הצדדים. בשטח שנמצא כיום ב"גן שער רעמסס" התגלו שרידיו של ישוב מסוף המאה ה-17 לפני הספירה.

כמאתיים שנה אחר-כך כבש אותה מי שיהיה הכובש הגדול ומייסד של האימפריה המצרית, הפרעוני תחותמס השלישי. לפי פפירוס עתיק, כאן הקדים אחד משרי צבאו של תחותמס השלישי, צחותי שמו, את היוונים בתחבולת הסוס הטרויאני. הוא הסתיר חיילים חמושים בתוך סלים והעניק את הסלים במתנה למושלי העיר העתיקה והללו התפרצו מהסלים וכבשו את העיר.

אם תעלו מעט למעלה, אל ראש הגבעה, תגיעו לפסגה של גבעת יפו. משם תראו תצפית מקסימה על תל אביב כולה ועל קו החוף של תל-אביב, הרצליה ובימים עם ראות טובה במיוחד עד חדרה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/mZMwtAKk4X0


סיורי עתיקות
סיור ביפו העתיקה
#סיור ישן וחדש ביפו העתיקה

הסיור מתחיל מכיכר השעון ביפו. במהלכו נכיר כמה מהמקומות המעניינים באחת הערים העתיקות בעולם.

נתחיל? אתם בכיכר השעון? - אז היכנסו לתגית "סיור ביפו העתיקה".
גשר המשאלות
#על הגשר שמקיים משאלות

גשר המשאלות שעל גבעת יפו הוא גשר עץ המחבר את גן הפיסגה עם כיכר קדומים.

ברחבת הכניסה לגשר תראו את 12 המזלות על גבי פסיפס האבן של גלגל המזלות. יפה, נכון? - את הפסיפס הזה יצרו האמנים ורדה גבעולי, אילן גלבר ונבות גיל.

כשתעלו על הגשר, שימו לב לפסלי הברונזה של כל המזלות שהוצבו על המעקה שלו. אגדה מקומית עתיקה מספרת שאם תאתרו את המזל שלכם על מעקה הגשר, תאחזו בו ותביטו אל הים, תוך שאתם חושבים על משאלה - משאלתכם אכן תתגשם!

נסו זאת. לכו תדעו מתי בפעם הבאה תזכו שמישהו ממש יבטיח להגשים את משאלותיכם הכי כמוסות. רק בבקשה תפסיקו לבקש מיליונים, כי מאיגוד הבנקים הודיעו שנגמרו להם הרזרבות למשאלות מהסוג הזה והם לא בעניין...

פסלי המזלות שלאורך הגשר פוסלו על ידי אסתר שלמה ופרדי פביאן. את התאורה האמנותית שעליו עיצב מיכה מרגלית.

ואגב, רק כדי להיות מדויקים - האגדה העתיקה הזו היא עניין חדש, אז אל תתאכזבו אם ייקח זמן עד שהמשאלה שלכם תתגשם...


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Vw2Ndti-Fjg
מסגד מחמודיה
#על המסגד הכי חשוב של יפו

מרכז החיים הדתיים של יפו היה תמיד המסגד הגדול והחשוב של יפו, מסגד "אל מחמודיה". הוא נקרא על שמו של מחמד אבו-נאבוט, שליטה של יפו בראשית המאה ה-19 ומי ששיקם אותו. אותו אבו נאבוט זכה לשמו בשל האלה הגדולה שאיתה נהג להסתובב ולהטיל את חיתתו על תושבי יפו.

המסגד הוקם בשנת 1730 ונבנה מחדש ב-1814 בתור מסגד מחמודיה. בקיר החיצוני של המסגד אפשר לראות את סביל סולימאן. זהו "רהט", בערבית "סביל", מתקן ששימש להשקיית עוברי-אורח ושיירות הגמלים שעברו ביפו. הרהט כבר אינו יפה כמו שהיה בעבר אך הוא מרשים בגודלו ואפשר לראות עליו את הכתובת המוקדשת למקימיו.

היכנסו אל דלת הכניסה הראשית של המסגד, ממש מתחת לצריח שלו. על הדלת הקדשה בערבית לסולטאן התורכי, שנכתבה בעת בניית המסגד. נסו להיכנס למסגד, אם ניתן. תוכלו ולראות בפנים את החצר הפנימית היפה שלו, ואת חדרי התפילה שמסביבה ואת המיחראב שקבוע בצידה הדרומי. מיחראב הוא גומחה בקיר המסגד שמצביעה על הקִיבְּלַה הכיוון של הכַּעֲבָּה, המבנה הקדוש למוסלמים, שנמצא במכה שבערב הסעודית. אליו נוהגים המוסלמים לפנות בעת התפילה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/f9VDVE49TKg
כנסיית פטרוס הקדוש
#על הכנסייה שהפכה לסמל של יפו

את כנסיית פטרוס הקדוש אפשר לראות מכל נקודה בחופי תל אביב. זוהי כנסייה קתולית פרנציסקנית שנקראת על שם פטרוס הקדוש, אחד משנים-עשר השליחים של ישו ומי שנחשב האפיפיור הראשון.

המסורת הקתולית מזהה את מקום הכנסיה עם בית שמעון הבורסקאי, שבו התארח פטרוס הקדוש ובו חלם חלום, שהוליד את המסיונריות הנוצרית, שפנתה מאז החוצה, אל הלא-יהודים של אותם זמנים.

הכנסייה עומדת במקום בו נבנים כמעט 1500 שנה מבנים נוצריים, מבצרי צלבנים, כנסיות, מלון לצליינים ועוד, אך שבים ונהרסים על ידי המוסלמים. המבנה הנוכחי, בסגנון הבארוק, נבנה בסוף המאה ה-19, בחסות בית המלוכה הספרדי. מתחילת המאה ה-20 שימשה הכנסייה ככנסייה הקתולית הראשית של יפו, עד 1932, כשהוחלפה על ידי כנסיית אנטוניוס הקדוש ברחוב יפת.

כיום, משתתפים במיסות שמקיימת הכנסייה ב-5 שפות, בעיקר מהגרי עבודה, אנשי סגל דיפלומטי השוהים בישראל ונוצרים מהאוכלוסייה הערבית ביפו.

הכנסייה ומגדל הפעמונים שלה הופיעו בסמל העיר הקודם של תל אביב-יפו.


#על האדריכלות של כנסיית פטרוס
החזית המזרחית של המבנה מחולקת באופן מובחן לכנסייה (משמאל ומדרום) ולמנזר (מימין ומצפון), וקבועים בה שעריהם של שני האגפים הנפרדים, זה לצד זה.

החזית עשויה לבנים בגוון חום בהיר, ומשולבים בה שני קרניזים בהירים העוברים לרוחבה. בין הקרניזים אפריז שבו מֶטוֹפּוֹת הנושאות את סמל הוותיקן. החזית מעוטרת גם בתבליטים אנכיים דמויי עמודים בעלי כותרות דוריות ויוניות, גם הם בגוון בהיר. מעל דלת הכניסה לוח הנושא את סמל משמורת ארץ הקודש, סמל המסדר הפרנציסקני (זרועו העירומה של ישוע וזרועו המלובשת של פרנציסקוס מאסיזי), יונה המסמלת את רוח הקודש וכתר מלכות המסמל את האל האב. בקומה השנייה חלון מלבני גדול ומעליו גמלון. בראש הגמלון הונח סלע טרוורטין שהובא מבניאס בה העניק ישו את הבכורה לפטרוס. מגדל הפעמונים שוכן בכיכר קדומים, בפינתו הדרום-מערבית של המבנה, והוא נושא בראשו כיפה. נוסף לפעמון קבועים במגדל גם ארבעה שעונים, אחד בכל צד.

במבנה ספינה בודדת שבכל אחד מצדדיה חמש קפלות. קירותיה מצופים בשיש וקבועים בהם חלונות עשויים זכוכית צבעונית שיוצרה במינכן והמוקדשים לקדושים ספרדים. התקרה גבוהה ועשויה בצורת קמרון חבית. דוכן הדרשה עשוי עץ חום מעוטר, והוא צמוד לקיר הצפוני בין שתיים מהקפלות. הדוכן מאמץ מוטיבים מעולם הצומח - הוא נסמך על עמוד דמוי גזע מתחתיו, ומעליו ענפים הנראים כאמיר העץ. יצירת האמנות המרכזית בכנסייה שוכנת מעל למזבח ומתארת את חלומו של פטרוס בעת ששהה ביפו. בכנסייה מספר יצירות אמנות נוספות המתארות אפיזודות בחייו של פטרוס - מעמד ההשתנות בו נכח, הענקת מפתחות הרקיע, נס הדגים, וכן את רחיצת הרגליים לפני הסעודה האחרונה. עוד נראים בכנסייה תיאורים של הנחת הטוהר, המשפחה הקדושה, פרנציסקוס מאסיזי מייסד המסדר, ובקפלה הראשונה משמאל לכניסה, מוצג עותק של איקונין המדונה השחורה מצ'נסטוחובה.


#על המנזר שבכנסיית פטרוס
קירותיו החיצוניים של המנזר בהירים וחסרי עיטורים, והוא נחלק לשני חלקים. החלק המזרחי בנוי סביב חצר מרכזית קטנה הגובלת בצידה הדרומי בכנסייה ובצידה המערבי בחדר המלבושים. לאורך שני הצדדים האחרים ארקדה המובילה אל חדרי מפגשים וחדרי שירות, ובמרכז החצר ניצב פסלו של לואי התשיעי. המגדל העגול, שריד מהמצודה ההיסטורית, נמצא בפינה הצפון-מערבית של החצר ובקומת המרתף שלו קפלת אבן עגולה. מדרגות צרות מוליכות אל קומתו העליונה שבה שוכנת ספריית המנזר ובה בעיקר ספרים וכתבי עת בפולנית. חלקו המערבי של המנזר גבוה יותר ובו שוכנים מגורי הנזירים, המטבח, הרפקטוריום ששוב אינו בשימוש, אולם תפילה גדול וחדרים נוספים. מהקומה העליונה של חלק זה של המבנה נשקף נוף מרשים של הים התיכון ושל סלע אנדרומדה. המבנה כולו שופץ בעשור הראשון של המאה ה-21 והותקנה בו מעלית. במנזר מתגוררים מזה שנים רבות ארבעה נזירים בלבד - שני פולנים, אנגלי וצ'יליאני.
חומוס אבו חסן
#על חומוסיית הפועלים שהפכה לאימפריה

חומוס אַבּוּ חַסַן (Abu Hassan) ביפו נחשב לאחת החומוסיות הפופולריות בישראל. המקום ששמו האמיתי הוא מִסְעֶדֶת עַלִי קַרַוַאן, מחזיק כבר שנים רבות קהל סועדים נאמן וגדול, יהודים וערבים, שממתינים בסבלנות למנת החומוס המיוחלת שלהם.

המסעדה הקטנה והפשוטה היא סוג של מסעדת פועלים, אבל מתמחה בחומוס בלבד. כמו שנהוג במסעדות פועלים רבות, אתם עשויים למצוא את עצמכם בישיבה משותפת עם סועדים זרים, סביב אותו השולחן.

השירות מהיר ויעיל והרעש של המלצרים הוא חלק מהעניין כאן.


#מה אוכלים?
באבו חסן מגישים 4 מנות בלבד: חומוס, מסבחה, פול ולבנה. יש גם מנה שנקראת "משולש" שכוללת חומוס, פול ומסבחה, זה לצד זה.

ההמלצה שלנו היא המסבחה הנהדרת, שבעיני רבים היא מנת הדגל של אבו חסן. כמו את החומוס, גם אותה אוכלים עם פיתות טריות ובצל. במיוחד במסבחה הוא שמכינים אותה על המקום, עם ההזמנה. לכן היא מגיעה טרייה וחמה וטעימה להפליא.


#תולדות המקום
אבו חסן זו אימפריה, עם היסטוריה והכל. היא נולדה מעגלת חומוס ופול, שסחב עלי קרוואן ברחובות יפו, בסוף שנות ה-50. בשלב מסוים הוא החליט להתיישב במקום של קבע וב-1971 הוא פתח את המסעדה ברחוב הדולפין ביפו.

ללא מאמץ או פרסום ובלי מתכון סודי מלבד מוצרים טריים, עברה השמועה על החומוס שלו והוא הצליח. מאד הצליח. המקום זכה לכינוי "אבו חסן", על שם בנו הבכור של עלי. רבים רואים בו את החומוס הטוב בישראל ועם השנים נפתחו סניפים נוספים, ברחוב שבטי ישראל שבסביבה. מנהלים אותם בניו האחרים של עלי.

עלי קרוואן הלך לעולמו ב-2007. לבניו הוא הותיר מורשת של חומוס במחיר זול ובאיכות מעולה, בלי שטויות ובלי מיתוג. פשוט אוכל טוב, בריא ומהיר.

בתיאבון!


#טיפים
אל תיבהלו מהתור הארוך המשתרך בכניסה. הוא עובר מהר.

פתוח מ-8:00 ועד שנגמר החומוס, לרוב בשעות אחר הצהריים המוקדמות.

כאן יושבים ביחד עם זרים באותו שולחן. אל תיבהלו - זה יכול להיות ממש כיף!


מבט מקרוב:

https://youtu.be/L6nVIIJo3pA?t=8&end=2m07s


הדרכה:

https://youtu.be/7uVx08khWZA


בלוגר:

https://youtu.be/NZ1dPdRHxME?t=42s&end=4m36s
שוק הפשפשים ביפו
#על שוק הפשפשים של תל אביב יפו

שוק הפשפשים הציורי ביפו הוא מוסד תל אביבי אהוב מאד על המקומיים ועל התיירים כאחד. כמו כל מדינת ישראל ובטח יפו - תל אביב, המתחם של השוק הוא ערב רב של ברנשים וחתיכות: אנשי אלטעזאכן שמוכרים במחירים מופקעים את מה שקנו אתמול מירושות, עולים מצרפת שגרים בסביבה ובאים לפגוש את העמך שבשוק, תיירים ותיירות נחמדים שבאים לראות את הילידים המקומיים מתמקחים ומשתזפים בשמש החורפית ואספנים מחפשי מציאות שמתמקחים עם מוכרים מתוחכמים, כאילו אין מחר... ואגב, אם אתם כאלה אז טוב שהגעתם מוקדם בבוקר, כי אחר-כך נעלמים כל המוצרים השווים.

שוק הפשפשים הזה פועל כבר המון שנים, עוד מהמאה ה-19, בתקופה שבה נמל יפו היה שער הכניסה לארץ. תוכלו למצוא כאן מוצרי יד שנייה, לעתים ממש במחירים מצחיקים, אבל לא פעם במחירים מופקעים, שבעיקר מוכיחים כמה שהשוק פופולרי כיום. העסקים כאן מתרכזים באזורים שונים, לפי התחום. יש אזור של תכשיטים ובגדים, יש המון רהיטים ברחוב הראשי של השוק, סמטאות השוק הפנימיות מפוצצות במוצרים מהמזרח התיכון, כמו שטיחים, מנורות נחושת ועוד ועוד ויש חנויות יקרות להפליא לחפצי אמנות עתיקים מכל העולם. אין לנו הדרכה - כאן פשוט משוטטים, חוקרים ומגלים את המציאות שלכם!

שוק הפשפשים של יפו פתוח שישה ימים בשבוע, מראשון ועד שישי, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לערב. הקסם והאווירה המזרחית של השוק שובים את ליבם של התיירים הרבים, אבל גם נעימים לישראלים ולתל-אביבים רבים, שחלקם באים על בסיס כמעט שבועי למקום.

מוסדות קולינריים הסמוכים לשוק, כמו אבולעפיה ודוקטור שקשוקה, מנעימים את החיך והכרס ועושים טוב למיטיבי לסת. לכו תיהנו!


מבט מקרוב:

https://youtu.be/8-TkY9HI2Oo

ddfd


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.