» «
קרמיקה ארמנית ירושלים
קרמיקה ארמנית של בליאן
#על חנות הקרמיקה הארמנית האותנטית של מזרח ירושלים

בהרבה מבנים בירושלים תוכלו לראות את אריחי הקרמיקה הארמנית הידועה והוותיקה. במקומות כמו גן מצודת דוד, מלון אמריקן קולוני, כנסיית סנט ג'יימס שבעיר העתיקה, בה יש אריחי קרמיקה מהמאה ה-17 ועוד.

בכל חנות בעיר העתיקה נמכרים חיקויים מחברון, אבל קרמיקה ארמנית של ממש, על פי המסורת והאיכות בת מאות השנים שלהם, מייצרים עד היום רק ברובע הארמני, במפעל הקרמיקה הארמנית של משפחת בֶּליאן שנקרא "קרמיקה ארמנית ירושלים" (Armenian Ceramics of Jerusalem - Balian). בעבר קראו לו "פלסטין פוטרי".

במפעל המשפחתי הזה תוכלו לראות כיצד העובדים מייצרים קערות, אגרטלים, אריחים ושאר כלים מקרמיקה איכותית. בהמשך תוכלו לצפות במלאכת צביעת הכלים ועיטור הכלים בסגנון הארמני המיוחד.

מקורה של משפחת בליאן הוא בעיר קוטאיה שבטורקיה. קוטאיה נודעה כבר לפני מאות שנים כמרכז של אמני קרמיקה מעולים ובית המלאכה המשפחתי שכאן ממשיך מסורת של דורות, שמתחיל בה ועולה לירושלים.

בחנות, שנמצאת במזרח ירושלים, ממש מול הקונסוליה האמריקאית, תוכלו לראות את מוצרי הדגל הללו בסדנה של משפחת בליאן. כאן ניתן לראות ולרכוש את מוצרי הקרמיקה שהם מייצרים, אם תרצו.


מבט מקרוב בעבודות של בליאן:

https://youtu.be/r3gsp_QjBt8


הדרכה:

https://youtu.be/jooKL3fGIvM


והמתחרים מהעיר העתיקה - משפחת קראקאשיאן:

https://youtu.be/P-Xzkkh4BME
גרנייאנו
גְּרַנִיאַנוֹ
#על העיירה של המקרוני ומולדת הפסטה

גְּרַנִיאַנוֹ (Gragnano) נקראת כאן "העיירה של המקרוני". מדובר בעיירה קטנה שנמצאת בעמק, בין הגבעות של דרום נאפולי. בגרניאנו מסורת ארוכה, בת יותר מ-500 שנה, של ייצור פסטה. בעיירה יש עשרות מפעלים קטנים, כמעט ביתיים, המייצרים את הפסטה הידנית בעבודת יד. הם נקראים כאן "לַבּוֹרַטוֹריוֹ".

בגרניאנו תכירו את הפסטה מכל צדדיה. כאן מכינים לא פחות מ-120 סוגי פסטה שונים ויש כאן מפעלי פסטה בני 200 שנה, שפועלים ברציפות מאז הוקמו.

העובדים לומדים כאן מהוותיקים איך לייצר את הפסטה והם עושים זאת בשיטות מסורתיות ועתיקות יומין. יש כאן פסטות בצורות שונות, כמו לבבות ופרחים. מיוצרות כאן פסטות מסוגים שונים, מספגטי או ניוקי ועד הניוקטי סרדי - ניוקי קטנים מסרדיניה, פסטה אינטגרטי, פסטה לומקוני שצורתה כחלזונות, פסטה פֶּנֵה שהושחרה בדיו של הדיונון והקָקַבֵלָה - הפסטה הראשונה בעולם וצורתה קונכיה ענקית וממולאת בבשר וגבינה.

אחת הגאוות הפטריוטיות של איטליה הן הפסטות שמייצרים בצבעים שונים, כמו 3 הצבעים של הדגל האיטלקי - אדום, לבן וירוק. באיטליה, כשלמשל אומרים "פסטה אדומה", כלומר "פסטה רוזה" (Pasta Rossa), מתכוונים בדרך כלל לפסטה ברוטב פומודורו, כלומר ברוטב עגבניות. "פסטה לבנה" כאן היא "פסטה ביאנקה" (Pasta Bianca). זוהי פסטה שמתובלת ברוטב אלפרדו או בחמאה נמסה ופרמזן. השלישית היא "פסטה ירוקה", או באיטלקית "פסטה וֶרְדָה" (Pasta Verda), שהיא פסטה ברוטב פֶּסְטוֹ.

בביקור במפעל "די מרטינו", למשל, תוכלו לראות כיצד מייצרים את הפסטה. תוכלו להשתתף בטעימות של פסטה אמיתית וללמוד על שלבי הייצור שלה, כאחד מהמאכלים האיטלקיים האהובים ביותר בעולם. בהתחלה מערבבים את קמח הסַמֶלִינָה במים ואחר כך היא הופכת לבצק. מכאן יתנו לה את הצורה האופיינית לפסטות השונות, בעזרת תבניות שונות - כל תבנית והפסטה שהיא מייצרת. במגירות ובתאים מיוחדים תוכלו אז לראות את הפסטות כשהן מתייבשות לאחר ההכנה, בין 24 ל-70 שעות של ייבוש. במחלקת האריזה, לסיום, אורזות העובדות את הפסטה בידיהן, בכדי שהיא לא תישבר.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/ul23BeKkNVo?t=16s
סולימנה
סוֹלִימֵנֶה
#על מפעל הקרמיקה של סלרנו

סוֹלִימֵנֶה (Solimene) הוא שמם של מפעל קרמיקה וחנות ידועה למוצריו. במפעל מייצרים מוצרי קרמיקה בעבודת יד, בשיטות מסורתיות העוברות מדור לדור. מומחי המפעל הם בעלי מלאכה ותיקים, שמשתמשים בטכניקות בנות מאות שנים. עיטור הכלים גם הוא נעשה ביד באמצעות דמויות ותבניות אופייניות לאזור ומשקפות את אורח החיים המקומי ואת התרבות הים תיכונית.

החנות הענקית והמרהיבה והמפעל שלידה, נמצאים בכניסה לעיר. המוצרים של סולימנה זכו לפרסום רב, בכל רחבי העולם. מרבית מוצרי הקרמיקה שתראו כאן מיוצרים למעשה במפעל שלהם, שנמצא בעיירה וויטרי סול מארה. יש כאן מבחר עצום של קערות, כוסות וצלחות צבעוניות בשלל גדלים, לצד מגוון כלי אוכל, מגשים וחפצי נוי נאים וססגוניים. המחירים הזולים יחסית והקניות זורמות ואת האריחים הצבעוניים והיפים שלהם ומוצרי הקרמיקה שלהם תוכלו למצוא בכל מקום. גם סט הצבעים שלהם הוא ייחודי ואופייני לאזור.

ואלה לא רק החנות והמפעל הזה שתוכלו לראות באזור. אחד המאפיינים של סלרנו, כבר שנים רבות היא תעשיית הקרמיקה וכלי קרמיקה הצבעוניים שלה. דומה שמוצרי הקרמיקה והאריחים המצוירים בעבודת יד נמכרים כאן בכל פינה. עבודות ומוצרי הקרמיקה הצבעוניים, המיוצרים באזור, מעטרים את הקירות והרצפות במקומות רבים, משמשים ככלי האוכל והשתייה במסעדות ודומה שאין פינה בה הם לא שולבו בעיר.


מבט מקרוב על מפעל הקרמיקה סולימנה:

https://youtu.be/lFOXomHEZ-w
מפעלי החרסינה המצוירת
מפעלי החרסינה המצוירת בדלפט
#על מוזיאון ומפעל החרסינות המצוירות של דלפט
מפעל הרויאל דלפט Royal Delft, שנקרא בעבר Koninklijke Porceleyne Fles הוא מפעל עתיק שעובדים בו בשיטות של לפני 300 שנה. את הציורים על החרסינה מציירים האמנים ביד.

כבר אחרי שנה יכולים המתלמדים לצייר דוגמאות פשוטות במפעל, כש-3 שנים אחר כך, הם נחשבים לציירים. רק אחרי 10 שנות עבודה במקצוע הם מגיעים לרמה של מעטרים מומחים.

את הדוגמאות המסורתיות והמדויקות כל כך מייצרים אמני המפעל תודות לתבניות סטנסיל, כמו מכונות השכפול של פעם. את התבנית מדביק האמן לכלי הקרמיקה הבהיר וממנה מועברים קווי המתאר של הציור, מעין רישום דק. עליו מציירים הציירים במכחולים ומחזקים את הציור ואחר כך צובעים בשלל גוונים של כחול. גווני הכחול מושגים באמצעות מהילה של מים אל הצבע. לאחר מכן שורפים את הכלי בתנור, בחום גבוה מאד. כך מקבעים את הצבע לשנים רבות.

במוזיאון מציגים מבחר של צלחות וחפצי בית מעוטרים, שהוכנו לצרכי בית המלוכה ההולנדי.

במוזיאון מוצגים שני סרטונים שמציגים את הדרך שבה פועל המפעל. הילדים יוכלו ליהנות כאן מסדנת ציור על חרסינות וניתן לראות את האמנים בעבודה והדגמות נוספות, כמה פעמים ביום.


#מחירים
אם זה נראה יקר, לא מוכרחים לקנות כאן. בחנויות שבעיר אפשר לקנות מוצרים זולים יותר.
כניסה במחיר 8.5 אירו לילדים מגיל 13 ולמבוגר 13.5.ילדים חינם.


#על האריחים המצוירים שהפכו לסמל העיר דלפט
העיר ההולנדית דלפט ידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה. אלו אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן. ההיסטוריה הארוכה של אריחי דלפט משתרעת על פני מאות שנים. האריחים הללו, כמו סוגי כלים מעוטרים נוספים, היו בשימוש רב בארמונות, כנסיות ובבתי עשירים בכל רחבי אירופה.

את אריחי הדלפט המסורתיים יצרו בעיקר בעיר דלפט שבהולנד, במהלך המאות ה־17 וה־18. מקורות ההשראה שלהם היו כלי קרמיקה שהובאו אז על ידי סוחרים מסין ומעט מיפאן. ההולנדים התפעלו אז מכלי החרסינה הסיניים. הם בחנו והחלו לחקות את האגרטלים, הכדים, המגשים וצלחות הפורצלן המעוטרים ומצויירים כל כך יפה. אך הכישרון עשה את שלו ודי מהר קיבלו האריחים והכלים המצויירים סגנון מקומי הולנדי. די מהר הם זכו לשם בכל אירופה ולשלל חיקויים משלהם.

גם נושאי הציורים הפכו לדברים שקשורים בחיים ההולנדיים של אז. ביניהם היו מוטיבים הולנדיים טיפוסיים ותיאורי יום יום. בלטו שם במיוחד ציורים של חיות, פרחים, בעלי מקצוע, משחקי ילדים, חיילים, פרשים, סירות, אוניות, נופים, יצורים מיתולוגיים, מלאכים וסצינות תנ"כיות.

אריחי דלפט זכו להערכה בכל רחבי אירופה. הם היו עשירים בדימויים ויפהפיים בעבודת העיטור הקפדנית של אמני דלפט. לצידם התפתחה תעשייה של כלי חימר לבנים ומזוגגים, המעוטרים בכחול. ואכן כיום, האמנים מייצרים פחות אריחים ויותר מכלי החימר המצויירים. האריחים העתיקים הפכו ליקרי ערך ונסחרים בסכומי כסף גבוהים מאד.


#על העיר דלפט
מעבר להיותה עיר החרסינה הלבנה-כחולה, דלפט היא עיירה הולנדית רגועה ועתיקה. כאן פעל כל חייו הצייר הנודע יוהנס ורמיר, אמן האור והתאורה הידוע בציוריו המפורסמים והמדוייקים להפליא.

חוץ ממפעלי החרסינה המעוטרת שלה, החוויות העיקריות בכיכר המרקט של העיר העתיקה של דלפט, הן הטיפוס אל מגדל הכנסייה (Nieuwe Kerk) הגבוה בהולנד והביקור בחנויות החרסינה הכחולה לבנה שלה.

דלפט רכשה את הידע לתעשיית החרסינה שלה מכלי הפורצלן הסיניים שהובאו על ידי הספנים ההולנדיים מסין הרחוקה. הסינים הם שהמציאו את האמנות הזו והיו אמנים מעולים. בתחילה אמני דלפט העתיקו את הציורים והעיטורים שעל כלי חרסינה והפורצלן העדינים של הסינים. אבל לא לאורך זמן נמשך החיקוי של תוצרת סין. בהדרגה החליפו אמני דלפט את העיטורים הסיניים שעל כלי החרס שלהם בעיטורים שהציגו נושאים אירופאיים ומוטיבים מהחיים בהולנד ובסביבתה. מכאן הפכה דלפט למפורסמת בכלי הפורצלן המצוירים שלה, הקונים הלכו והתרבו ושמם של האריחים והכלים המצויירים והמעוטרים שלה, התפרסם בכל אירופה.

מקור שמה של העיר הוא במילה ההולנדית "חפירה", בשל חפירת התעלות הנפוצות כל כך בעיר דלפט.


הנה מפעלי החרסינות המצויירות של דלפט:

https://youtu.be/mMt5SmhqApA

מלאכות עתיקות

דוכן לה אסילי
דוּכַּן לָה אֲסילי
#על דוכני החינה של זנזיבר

דוּכַּן לָה אֲסילי (Baital Ajaib) הן חנויות צמחי מרפא ומוצרי כישוף. בהן תמצאו נשים שמיומנות באמנות העתיקה של קעקועי חינה ותמרוקים מסורתיים. אמנות זו שהגיעה לכאן עם מהגרים מחצי האי הערבי, היא פופולארית מאד בזנזיבר. יכולתן הגבוהה של אמניות החינה מאפשרת להן ליצור חומרים אלה בעזרת מתכונים סודיים ובאמצעות חומרים טבעיים מרחבי האיים של זנזיבר.

אלה לא הנשים שמציעות חינה מחומרים תעשייתיים בחופי הים ובסלוני היופי שבעיר. מדובר בנשים מקצועיות ברמה גבוהה, אמניות שעושות עיטורי חינה צבעוניים ויפים להפליא, שנשמרים על העור למשך ימים אחדים בלבד. עבודותיהן מוצגות כיום בתערוכות בעולם.

גם דוכן לה אסילי וגם "הורומזי חינה ארט" הם מקומות טובים לפגוש בהם את אמנות החינה של זנזיבר.


#על החינה
חתונות, הריונות, לידות, ימי הולדת, ואפילו כדי לסמן מתי אישה מסיימת תקופת האלמנות וימי האבל ומוכנה לבן זוג חדש - טקסי החינה קשורים קשר הדוק במזרח, לאירועים שונים בחיי האישה.

כדי להבליט את יופיין ולשאת חן בעיני בן הזוג שלהן, מעודדת ההלכה המוסלמית את הנשים המוסלמיות למשוח את כפות ידיהן ורגליהן בחינה. במהלך התקופות שִכללו הנשים באפריקה ובחצי האי הערבי את המנהג הזה ופיתחו את ציורי החינה. רבות מהן אף נהגו לכתוב על העור דברי אהבה.

בזנזיבר עצמה מעטרת הכלה את גופה בקישוטי חינה, בטקס שאורכו יומיים תמימים. בעשורים האחרונים עשתה החינה את דרכה גם אל המערב. לא מעט בעקבות מפורסמות כמו הזמרת מדונה, נהנות רבות מנשות המערב מעיטור הגוף הזמני הזה והוא הפך לאחד מהתחומים הצומחים בתחום היופי הנשי.


מבט מקרוב באמנית חינה:

https://youtu.be/_lqCRD9gfdU
אנויה
אנויה, כפר האורגים
#על הכפר של האורגים

על אף שדווקא הכפרים הלא מוכרים לתייר הם אלו שבהם ניתן לספוג את אווירת כרתים האותנטית, שווה לבקר גם בכפר אנויה (Anogia), כפר האורגים. מעבר למראה המקובל, שכולל סמטאות צרות ובתים לבנים עם דלתות צבועות בכחול, הכפר אנויה הוא מרכז מסורתי לאריגים צבעוניים, שמציעים אותם כאן למכירה, כמעט בכל בית.

בכפר הזה תוכלו לחזות באורגים, החייטים והאמנים היוצרים כאן את האריגים והשטיחים היפים והאותנטיים של האי. כמעט בכל פינה אפשר לראות בית מלאכה עם אורגת כפופה שתשמח לפרוס לפניכם אריגים, עבודות רקמה ושטיחים מעשה ידיה.

מעבר לבדים והאורגים, אנויה הוא מקום מצוין כדי לבלות בו בקיץ החם ולמצוא מעט מפלט מהחום בחופי האי כרתים. איכשהו הצליחו לשמור כאן על כרתים של פעם. אם תשבו לשתות ולאכול משהו בטברנה או בבית הקפה שכאן, תזהו מיד במה מדובר.

כמו בהרבה כפרים באיים, ביוון ובעולם המערבי, גם בכפר המסורתי הזה רוב הצעירים עזבו. אין כאן כמעט משפחות צעירות ומרבית תושבי אנויה הם אנשים מבוגרים מאד ועד זקנים. את הגברים שביניהם, לא פעם לבושים בתלבושות מסורתיות, תוכלו למצוא לרוב כשהם ישובים בכיכר הכפר, המוצלת לרוב תחת עצי דולב, תאנה או תות גדולים.


#הטראומה של אנויה
אנויה של ימינו נראה ככפר שקט ושליו, שקשה להאמין שתושביו חוו סבל ורוע, או התאכזרות של צבא כובש כלשהו. אבל פעם, בעבר, עמד הכפר הפסטורלי הזה במוקד של מתקפה אכזרית במיוחד, שהשאירה בו צלקת נוראה, אפילו במונחים של האכזריות ההיסטורית של כובשי האי כרתים.

זה קרה בימי מלחמת העולם השנייה, כשחלק מהצעירים שגדלו באנויה, עזר לבריטים במודיעין וריגול, כנגד הצבא הגרמני שכבש את האי זה מכבר.

הנאצים, בתגובה לחשיפת שיתוף הפעולה של אותה קבוצה מתושבי אנויה עם הבריטים, הגיבו בפראות ואכזריות טיפוסית להם. החיילים הגרמנים שרפו את רחובות הכפר וירו למוות בכל הגברים של אנויה. כך נותר כפר שלם כשבתיו שרופים, רק עם נשים וילדים וללא האבות והסבים שחיו בו בעבר.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/oSj3i1u9xx4


חתונה בכפר:

https://youtu.be/5QqBuvkJ6yg


שמח עם המוזיקה של אנויה:

https://youtu.be/kXDixl0ZW74
מרגריטס
מרגריטס, כפר הקדרות
#על הכפר של הקדרים

את הכפר מרגריטס (Margarites) מכנים בכרתים "כפר הקדרים". זאת משום שמרגריטס ידוע כבירת הקדרות של האי. דומה שכאן תוכלו לראות דרך כל חלון את מגוון כלי הקדרות שמוצעים בכפר למכירה.

בנוסף למגורים, משמשים מרבית בתי הכפר, שנמצא בין הרקליון לרת'ימנו, כבתי מלאכה לכלי קרמיקה. קדרים ואמנים יוצרים כאן במו ידיהם וכמיטב המסורת העתיקה, מגוון של כדים, כלי אוכל, חפצי נוי ומיני קדרות מחימר ומקרמיקה.

במרגריטס תוכלו להתבונן במלאכתם של האומנים ולרכוש את הכלים, מוצרי הנוי ואת חפצי החימר שהם מציעים למכירה. זה המקום וההזדמנות לקנות כמה מזכרות ומתנות הביתה.


#טיפים
הכלים וחפצי הנוי בכניסה לכפר נוטים להיות תיירותיים ויקרים מדי. שווה לנסות ולהיכנס קצת פנימה, אל תוככי הכפר, שם תמצאו כלים אותנטיים יותר ובמחירים סבירים.


מבט מקרוב על הכפר מרגריטס:

https://youtu.be/C-KyOO-ErqE


וקדרית מהכפר בעבודה:

https://youtu.be/Aop32JxdTQs
לפקארה
לפקארה, כפר התחרה
#על כפר האורגים של קפריסין

כשעה וחצי מהעיר פאפוס נמצא כפר לפקארה (Lefkara Village). הוא מכונה בידי הקפריסאים בשם "לפקרה היפה" ומתגוררים בו כ-1000 תושבים.

הכפר הציורי והמקסים הזה יכניס אתכם לאווירה שונה לחלוטין - אמנותית ואותנטית. אם תסתובבו בו, תוכלו לספוג קצת מהנופים המדהימים של הרי הטרודוס שנמצאים מסביבו. תוכלו גם ליהנות מהמראות הציוריים של הכפר ולפגוש באמנים רבים, רוקמים עבודות תחרה, הידועות כ"תחרת לפקארה". מסורת זו, של יצירת תחרה, עוברת כבר שנים בכפר במשך דורות - מאם לבת.

אגב, אחד הסיפורים המוכרים באזור ולא ידוע עד כמה הוא אמיתי, הוא על הצייר המפורסם לאונרדו דה וינצ’י, שביקר בכפר בשנת 1481 והזמין בד תחרה מיוחד שתכנן במיוחד. את הבד הזה הוא שילב בציור המפורסם "הסעודה האחרונה" ותרם אותו בהמשך לקתדרלה במילאנו. דוגמאות הרקמה היו פרי יצירתו ועד היום יש שרוקמים כאן שחזור שלו ומוכרים אותו ביוקר לתיירים הפוקדים את הכפר וקונים עבודות תחרה מעולות.

הכפר עצמו מחולק לשני חלקים - קאטו לפקארה (Kato Lefkara) - לפקארה התחתונה ופאנו לפקארה (Pano Lefkara) - לפקארה העליונה.

בכפר תוכלו לראות גם את מוזיאון הפולקלור, מפעל הזיתים הישן, כנסיית טימיוס סטוורוס (Holy Cross) והקאפלה של ארכנגלוס מיכאיל (Archangelos Michail).


ביקור בכפר עם האורגים והצורפים שבו:

https://youtu.be/4tjkwNNe2WY


האורגת מקרוב:

https://youtu.be/Viw3G7l5C-E


ומהאוויר:

https://youtu.be/Z5G2B3ryU2c


מוראנו
מוּרָאנוֹ, אי הזכוכית
#על אי הזכוכית של ונציה

האי מוּרָאנוֹ (Murano) הוא אי שנמצא כשני קילומטרים מצפון-מזרח לוונציה. אי זה ידוע במסורת של תעשיית הזכוכית המרהיבה והענפה שהתפתחה בו מאז המאה ה-13 ובמיוחד במהלך המאות האחרונות.

כמו ונציה עצמה, גם מוראנו אינו אי אחד אלא ארכיפלג של שבעה איים קטנים, שחוברו ביניהם באמצעות גשרים שנבנו מעל התעלות. שיטוט נינוח באי יציג לכם את בתיו העתיקים, שחלקם נבנו עוד במאה ה-11.

באי מוראנו חנויות רבות, המציעות מוצרי זכוכית יפים. אפילו בצפייה סתמית בהן, קל להבין כיצד הייתה הזכוכית של מוראנו, ברבות השנים, לשם דבר בכל אירופה ואף זכתה לשם עולמי.

המתעניינים בתהליך הפקת הזכוכית יוכלו לבקר בבתי מלאכה לייצור של כלי הזכוכית, לצפות בנפחי הזכוכית בפעולה ובתהליכי הייצור המסורתי של כלי הזכוכית היפים והידועים של האי.

למי שרוצים לראות דוגמאות לכלי הזכוכית העתיקים שנוצרו במוראנו וללמוד על תעשיית הזכוכית ההיסטורית של האי, מומלץ הביקור במוזיאון הזכוכית (Museo Vetrario) שבאי. כאן תוכלו להתרשם מכמה מיצירות הזכוכית הססגוניות, המפוארות והיפות שתראו בחייכם.


#תולדות האי
לראשונה יושב האי מוראנו (Murano) על ידי הרומאים. באותם ימים עסקו המתיישבים בו בעיקר במסחר, בדיג ובהפקה של מלח יקר.

את המפגש שלו עם הזכוכית ערך האי מוראנו, כשבשנת 1291 הצטוו כל יצרני הזכוכית של ונציה, לעבור אליו. הסיבה לדרישת השלטונות בוונציה שינטשו את העיר הייתה החשש הגדול משריפות בעיר.

וכך, על מנת להקטין את סכנת השריפות בוונציה, הועברה תעשיית הזכוכית שלה לכאן. די מהר החלו נפחי הזכוכית להתבסס במוראנו ובמהלך המאה ה-14 החל האי מוראנו לייצא זכוכית לכל רחבי צפון איטליה.

במיוחד זכתה תעשיית הזכוכית כאן לפרסום, בזכות המראות שיוצרו כאן וחרוזי הזכוכית שלה.

כשהומצאה במוראנו זכוכית אוונטורין, הפך האי הקטן, למשך תקופה מסוימת, ליצרן הזכוכית הגדול באירופה.

מאוחר יותר, אמני הזכוכית של מוראנו זכו לשם גם בשל הנברשות שהם יצרו כאן.

מאז המאה ה-18, החלה להצטמצם בהדרגה תעשיית ייצור הזכוכית של מוראנו. ועדיין, גם כיום, ייצור הזכוכית הוא עדיין מקור פרנסתם העיקרי של 6,000 התושבים כאן. גם תעשיית הזכוכית עודנה נחשבת לתעשייה העיקרית של האי עד היום ולמי שבעצם מושכת את מרבית התיירים לכאן.


מבט מקרוב אל אי הזכוכית:

https://youtu.be/yNwPGLNOG24


שיטוט באי:

https://youtu.be/tqWlJwq2pWU


אמן בעבודה:

https://youtu.be/ZUbAuMjN-kA


ותצוגת נפחי הזכוכית בעבודה:

https://www.youtube.com/watch?v=PxAf4L1oEFE
כיכר ג'ירארדלי
#על בית החרושת שהפך לקניון ומרכז בילוי תוסס

בכיכר ג'ירארדלי (Ghirardelli Square) עמד בעבר בית חרושת ענק לשוקולד, שהיה הראשון שייצר שוקולד בארה"ב. בתוכו תוכלו עדיין לראות כאן כיצד נהגו לייצר שוקולד בעבר. אל מול עיניכם מייצרים כאן את השוקולד, לפני שהייצור שודרג למפעלי ענק עם מכונות ייצור אוטומטיות לגמרי.

אבל זהו כבר לא מפעל. כיום הפך המקום לקניון ומרכז בילוי נהדר. זהו למעשה מתחם של חנויות, מסעדות ובתי קפה, שנמצא בבית חרושת ישן לשוקולד, ששופץ בטוב טעם ומעניק גם תוכן פופולרי וגם נוף מרהיב, הנשקף מחלק מהמסעדות שבו.


#טיפים
סיור מודרך בחינם יוצא בימי שישי, שבת ושני, בשעה 10:00 בבוקר, ממרכז הכיכר, בסמוך לדוכן השוער.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/GXuATeab-Hc


ביקור במקום:

https://youtu.be/1nGEn7fvshA


הכנת השוקולד:

https://youtu.be/VbGeMscNh5Q


הדרכה:

https://youtu.be/DuPkYq5z53o
פיצריית פורט אלבה
#על הפיצרייה הראשונה בעולם

הבעלים של פיצריית פורט אלבה (Antica Pizzeria Port'Alba) טוען שהיא הפיצרייה הכי עתיקה בעולם ואם לא מספיק התור של המאמינים לו, שמשתרך בחוץ, אז יש לו עוד הוכחות לכך.

הפיצה כאן מוצעת בשתי אופציות בלבד, שתיהן פשוטות באופן מדהים וטעימות להפליא. פיצה מרגריטה, שהיא הפיצה הדקיקה והמוכרת בעולם, עם רסק עגבניות, גבינת מוצרלה, בזיליקום ושמן זית ופיצה מרינרה, פיצה דקה גם היא, עם רסק עגבניות בלבד וללא גבינה. שתיהן נפוצות בעולם כולו, אבל כל כך טובות כאן!

יש לה אמנם תחרות מול פיצריות מפורסמות ומוצלחות אחרות בנאפולי, אבל לפורט אלבה, שנפתחה לראשונה בשנת 1738, יש עוד כמה יתרונות, מלבד ההיסטוריה והפיצה המעולה שלה. היא ניצבת מול הים של נאפולי, עם נוף מדהים ובריזה נהדרת שמשדרגת את חוויית הפיצה בהרבה.


#טיפים
הזמינו את הבירה של נאפולי - היא נהדרת!


מבט מקרוב על פיצריית פורט אלבה:

https://youtu.be/2hGcU51SZRo
מפעל עוגיות המזל בצ'יינה טאון
#על המפעל שבו מייצרים את עוגיות המזל הסיניות

אחת הפינות הנחמדות לביקור בצ'יינה טאון של סן פרנסיסקו, היא במפעל הייצור הקטן של עוגיות המזל הסיניות (Golden Gate Fortune Cookie Factory).

כאן תוכלו לראות וללמוד כיצד מייצרים את עוגיות המזל הסיניות הללו, שבמסעדות סיניות נוהגים להגיש לסועדים בסוף הארוחה.

במקום הזה של ה-Golden Gate Fortune Cookie Factory, מכינים את הבצק, שממנו מייצרים ואופים את העוגיות. רגע לפני האפייה תוכלו לראות כיצד מכניסים לתוכן את פתקי המזל המדוברים, כל אחד מהם עם הבטחה שונה למזל ולעתיד לסועדים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/fbfuBkNRLsM


ביקור במקום:

https://youtu.be/bQ4IdQ0uB9o


בלוגרים:

https://youtu.be/K6oVjuDsbhg


הדרכה:

https://youtu.be/SdW4QmKnUpU
פארק אלות’קיה
#על הגן הבוטאני החינמי של קפריסין

הפארק הבוטני של פארק אלות’קיה (Eleouthkia Park) ממוקם בכפר אנריטה שנמצא בקרבת פאפוס.

גודלו 20,000 מ"ר וניתן לראות בו מגוון של כ-55,000 צמחים ופרחים מרחבי העולם. מעבר לכך, הילדים יוכלו למצוא כאן לא מעט פעילויות נוספות כמו מגרשי משחקים עם משחקים מגוונים, בריכת שחייה, אזורי דשא, כדורגל שולחן, אופניים ועוד.

במקום תוכלו לראות גם מוזיאון קטן המלמד על המורשת הקפריסאית. אם תרצו לערוך פעילויות נוספות כמו טחינת חיטה, אפיה ובישול - ניתן לתאם מראש עם המקום.

משמעות שמו של הפארק אלות’קיה הוא "עצי זית קטנים" ביוונית, מה שמרמז על משמעותו ומטרתו. אורכו של סיור ממוצע בפארק יימשך כשעה.


#טיפים
הכניסה חופשית

בחורף המקום מוזנח ולא שווה לבקר בו.


מבט מקרוב:

https://www.youtube.com/watch?v=LOE07w4vkyg
אומודוס
#על כפר ציורי ומרובה תיירים

הכפר ההררי אומודוס (Omodos) הוא אחד מהכפריים הססגוניים והנעימים בקפריסין. גם אם לא רוצים דבר, תוכלו ליהנות כאן מארוחה טובה באחת הטברנות שבו ומנעיצת עיניים בנשים הרוקמות את התחרה האופיינית ובזקני הכפר המשחקים שש-בש.

כיום אומודוס הוא מהכפרים הפופולריים בהרי הטרודוס של קפריסין, אבל גם הוא, ככפרים אחרים בהרים, שוקם ושוחזר בעזרת הממשלה. זו עושה הכל בכדי לשמר את הכפרים שבהרי הטרודוס ולא לתת להם לגווע, בשל נטישת הצעירים, העוברים אל הערים הגדולות.

אומודוס מפורסם בלחם הטבעת שלו, שנקרא "ארקטנה". תוכלו לקנות אותו במאפייה הגדולה שברחוב הראשי.

הכפר ידוע גם ביינות המקומיים והמשובחים שלו ובמיוחד ביין ה"זיווניה" (Zivania) האופייני לאזור. בסיור בכפר תוכלו להיכנס ליקבים המקומיים ולמטבחי המשפחות שמזמינות בתשלום לראות גם את הכדים בצורת הפטריות שבהם איחסנו בעבר יין לצריכה ביתית.

ידועות גם עבודות התחרה של נשות הכפר ובמיוחד סגנון "תחרת פיפיליה" הייחודי. לחובבי התחרה, יש בכפר הקטן את מוזיאון התחרה.

בשיטוט בכפר הנעים תפגשו את בתי האבן העתיקים שבו ואת מנזר טימיוס סטברוס (Timios Stavros), שהוקם במאה ה-4 לספירה על ידי הלנה הקדושה.


#טיפים
בכפר אין כניסה לרכב. מחנים את הרכב בחניה החינמית שבכניסה לכפר.

ניתן לקנות בכפר יינות ומוצרים נוספים שמייצרים בכפרים שמסביב.


ביקור במקום:

https://youtu.be/OHAU3Ye1Hm0
מרכז אצות הים
#על חקלאות האצות של זנזיבר

עבור נשים רבות החיות בקו החוף המזרחי והדרומי של זנזיבר, מהווה החקלאות הימית, במיוחד זו המתרכזת בגידול אצות, את אחת מהפעילויות הכלכליות המשמעותיות באי. מרכז אצות הים (Seaweed Center Zanzibar) שעל חוף פאג'ה הוא מרכז שבו חווה לגידול, איסוף ועיבוד אצות ים ומפעל המייצר מוצרים שונים מאותן אצות.

למעשה, מרכז אצות הים הוא פרויקט חברתי, המספק עבודה לעשרות נשים העוסקות בחקלאות אצות הים שבאזור הפרויקט ומאפשר להן לשפר את חייהן, מה שגם תורם לקהילה שמסביב.

במפעל שבמרכז מיוצרים מאותן אצות, שגודלו ונאספו בחוף הסמוך, מוצרים כמו סבונים, קרמים ועוד. המוצרים הללו נמכרים בחלקם במלונות האי ובחנויות סטון טאון, ובחלקם מיוצאים ומופצים אל מזרח אפריקה.


#הביקור במרכז
במחיר של דולרים בודדים תוכלו ללמוד כאן על החקלאות והייצור של תעשיית האצות המקומית ולהתרשם מהצד החברתי של המקום ותרומתו לחייהן של חקלאיות האצות. כאן אפשר לקבל הצצה לעבודה היומיומית הקשה של עובדות החווה, בחקלאות אצות ים ומה שמסביבה.

לא פעם מקבלים המשתתפים בסיור הזדמנות ללמוד על החקלאות הימית מקרוב ואף להתנסות במו ידיהם בשתילה, טיפול וקציר של אצות ים.

בביקור ניתן לצפות בתהליכי הייצור של מוצרים מאצות, מתחילתם עד סופם. הביקור מציג את כל התהליך של הפיכת אצות הים למוצרי טיפוח והמבקרים מוזמנים לא פעם גם לטעום ממאכלים ומשקאות שעשויים מאותן אצות, ביניהם עוגה שעשויה מאצות ומיץ אצות.


#גידול האצות בזנזיבר
האצות (Seaweed) בזנזיבר מכילות חומרים מבוקשים בתעשיית הקוסמטיקה ולכן נשות זנזיבר אוספות אותן בכל יום, כשהים בשפל. בניגוד לחקלאות יבשתית, אין באצות עונת גידול אלא איסוף שנמשך במחזוריות כל השנה ושתילה של אצות חדשות לגידול.

האיסוף מתרכז בחופים המערביים של האי, החופים השקטים יותר. אחד מהם לדוגמה, הוא חוף פאג'ה, שבו מגדלים, אוספים ומעבדים את האצות ויש בו אפילו מפעל שמייצר מהן מוצרים שונים. מי שלא מוסרת את הקציר שלה למפעל המקומי, תמכור אותן לקבלנים הגדולים, שמייצאים אותן לאירופה ולשאר העולם.

למעשה, איסוף האצות בים קצת מזכיר עבודה בחקלאות האורז, המוצפת במים. הנשים מתבוססות במים ואוספות את האצות הרבות שנסחפות אליו. את כל האצות הן מרכזות בסלים ובשקיות ומייבשות אותן על החוף. לאחר שיובשו, יימכרו האצות הללו לעסקים שרוכשים אותן ומעבירים אל מרכזי איסוף ואריזה, לצורך משלוח למפעלי הקוסמטיקה הגדולים. שם תשמשנה האצות בעיקר כחומרי ייצוב למוצרי קוסמטיקה, מאכל ותרופות.

בשנים האחרונות למדו להפיק גם דלק מאצות, מה שמגביר את הביקוש לאצות של זנזיבר. הביקוש הגואה לאצות הללו הביא רבים מדייגי זנזיבר להסב את עיסוקם מהדייג המסורתי לכיוון של גידול ואיסוף אצות.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Q3ALD8bWTFc


והחקלאות הימית שבחוף:

https://youtu.be/bNXQGvrEN3Y
שוק הפרחים של בנגקוק
#על השוק של הפרחים בבנגקוק

בשוק הפרחים (Pak Khlong Talat) המקורה של בנגקוק, שפתוח ופועל 24 שעות ביממה, תוכלו לראות מבחר בלתי נתפס כמעט של פרחים מסוגים שונים, לצד שזירות, זרים, קישוטים ועיטורי פרחים. השוק הזה הוא יעד נפלא, ססגוני ופופולארי לצילומים בעיר.

מקור שמו של השוק, שמשמעותו בתאית היא "השוק על מפגש התעלות", הוא בקרבתו אל נהר הצ'או פראיה.

זהו שוק הפרחים הסיטונאי והקמעוני הגדול ביותר באזור בנגקוק והמקור המשמעותי בתאילנד של פרחים טריים. כאן תוכלו לראות עבודות אמנות נדירות ביופיין ומבוססות פרחים, כמו פסלי פרחים ודגמי חיות עשויים מפרחים.

חוץ מפרחים, תוכלו למצוא בשוק אינספור אביזרים לפרחים ולזרי פרחים. יש כאן מגוון מוצרים כמו אגרטלים, כדים, סרטים וחוטים, לצד קישוטים שונים ומשונים. חובבי הפרחים ימצאו כאן מגוון של מוצרים לקחת הביתה.

שעות השיא של השוק הן שעות הלילה ושעות הבוקר המוקדמות. אז מגיעות לכאן ספינות נהר העוגנות במזח הצמוד ופורקות מטעני פרחים טריים מהסביבה ומרחוק. מכל רחבי תאילנד מגיעות גם מאות משאיות, הפורקות אז סחורה טרייה. בתוך זמן קצר נרכשת כאן בשעות הללו סחורה בכמות עצומה, שתצא אל חנויות הפרחים, ולמקדשים שימכרו אותם למאמינים כמנחות, כמו גם למלונות העיר ולבתי העסק הרבים של בנגקוק.


#מה תראו בשוק הפרחים?
שוק הפרחים הענקי שלפניכם הוא בעצם אוסף של חמישה שווקים שונים וצמודים, היוצרים חגיגה ססגונית ומרהיבה של צבעים, צורות וריחות. בשוק, המשתרע על שטח נרחב, תראו מבחר ענק של זני פרחים וצמחים מגוונים, לצד זרים, שרשראות ועיטורי פרחים יפים להפליא.

בין מאות הדוכנים, העמוסים בפרחים שבשוק, תראו לא מעט דוכנים המציעים סידורי פרחים לאירועים מיוחדים, כמו חתונות ולידות ושירותי שזירת פרחים למטרות חגיגיות ופולחניות מגוונות. מבט מעמיק יראה לכם נשים היושבות בדוכני השוק עצמם ושוזרות זרי פרחים ומחרוזות תפילה, עיטורים וחיות מפרחים, שרשראות פרחים יפות ומיוחדות ועוד. שימו לב לסבלנות הרבה שבה הן עושות את מלאכתן ולעובדה שלצד רבות מהן שוכבים תינוקות או יושבים ילדים ובני משפחה אחרים, לאורך שעות רבות של עבודה בכל יום.

לצד מוכרי הפרחים שבשוק הצבעוני, תוכלו לראות כאן גם דוכני ירקות, פירות ותבלינים ואף מסעדות זעירות, של שולחן או שניים, המשרתות את עובדי השוק והמבקרים.


#הפרחים בשוק
בשוק הפרחים של בנגקוק תראו מבחר עצום של פרחים מקומיים ויפים להפליא. תראו כאן מגוון אינסופי של פרחים שגדלים כאן, דוגמת לוטוס, יסמין, ורדים וגרברות. לצידם נמכרים כאן לא מעט פרחים מיובאים כמו האירוסים והצבעונים.

אבל מלך שוק הפרחים הזה הוא ללא ספק הסחלב. מדובר בפרח הפופולארי ביותר בשוק הפרחים. חפשו כאן את עשרות המינים של פרחי הסחלב, הבולטים כאן בשלל גוונים, גדלים וצבעים מהממים. אם אתם חובבי הסחלבים, תחושו כאן כבגן עדן. כשאתם מוקפים בכל מגוון הצבעים והגדלים האפשריים של הסחלבים הנפלאים הללו, אתם עתידים לצלם ולשמר את הרגעים היפים בטיול הזה.


#תולדות שוק הפרחים
שוק הפרחים של בנגקוק הוקם לפני יותר מ-200 שנה. במקור הוא היה שוק הדגים ופירות הים של העיר. במחצית השנייה של המאה העשרים הוא הפך לשוק הפרחים שלפניכם, כשיותר ויותר מגדלי פרחים מהסביבה החלו למכור כאן פרחים. הצלחתם הייתה כה גדולה עד שהגיעו לכאן עוד ועוד מגדלי פרחים וסוחרים. בהדרגה הפכו הפרחים לסמלו העיקרי של השוק והוא היה לשוק הפרחים של בירת תאילנד ושל הממלכה כולה.


#טיפים
ביקור מאד מיוחד בשוק הוא אחרי חצות, כשהסוחרים מקבלים סחורה טרייה והשוק בפעילות מלאה ושונה משעות היום הרגילות. מרבית העסקאות הגדולות מתקיימות כאן בשעות 6:00-2:00 לפנות בוקר.

אם תבואו במהלך היום אז בואו מוקדם. אם תהיו בשוק עד השעה 10:00 בבוקר, לא תסבלו מכמויות התיירים הגדולות שיחלו לנהור אליו, החל משעה זו.

התמקחו - המוכרים כאן מבינים בעסקים. המחירים ברובם גבוהים יותר, בגלל הפופולריות שלו בקרב התיירים. התמקחו ואם לא השגתם את שלכם - המשיכו לדוכנים הבאים.


הצצה אל שוק הפרחים בבנגקוק:

https://youtu.be/wlwCMCCPI2s


יום בחיי השוק של הפרחים בבנגקוק:

https://youtu.be/ydZzI4paxOw
מפעל הזכוכית וֵקְיַה מוּרָאנוֹ
#על מוזיאון אמנות הזכוכית של האי מוראנו

במפעל הזכוכית "וֵקְיַה מוּרָאנוֹ" (Vecchia Murano Glass Factory) ניתן להכיר את תעשיית הזכוכית של ונציה, שבעבר שכנה כולה בעיר והיום נמצאת ברובה באי מוראנו השכן.

אם אתם מתעתדים לשוט אל האי מוראנו, אין הרבה טעם להיכנס לכאן, שכן שם תוכלו לראות מגוון של אמני זכוכית מדהימים בפעולה, באופן מרשים ביותר.

אבל בווקיו, מפעל זכוכית ותיק המתמחה בהכנת כוסות וקנקני יין, חפצי נוי מזכוכית ואף פסלי זכוכית קטנים, תוכלו ליהנות מסיור מודרך ולהכיר את אמנות הזכוכית מקרוב.

יש כאן גם סדנאות קצרות לילדים ולכל המשפחה, שבהן תוכלו להכיר ולהתנסות במעט מעולם הזכוכית.

במפעל יש כמצופה חנות-גלריה, שבה מוצגים ונמכרים מוצרי זכוכית יוקרתיים ויקרים להפליא. יש כאן כלי זכוכית, נברשות מרשימות, תכשיטי זכוכית וגם מסכות ונציאניות, שנמכרות בוונציה בכל מקום.


מבט מקרוב אל עבודת אמן הזכוכית שבמפעל:

https://youtu.be/rLy_jAGZFJg


אמנות הזכוכית בפעולה:

https://youtu.be/DKZ5UE6W-jw


אמני המסכות
#על חנות המסכות הגדולה של ונציה

בחנות המסכות "איל קנובאצ'יו" (Il Canovaccio) תוכלו לראות מסכות ונציאניות מיוחדות ומצוינות, ברוח המסכות של המסקרארי (mascareri), יצרני המסכות הקלאסיות של ונציה. בעלי החנות גם מייצרים את המסכות ובין השאר סופקו מכאן המסיכות לסרט הידוע "עיניים עצומות לרווחה". יש אחרים, כמו המתחרה טרג'יקומיקה ו"מונדו נובו" שעבר למוזיאון.

מסורת התחפושות והמסכות היא פופולארית מאד, עוד מתחילת האלף הקודם. במהלך ההיסטוריה של העיר העשירה שהפכה לאימפריה אפשרו המסכות לוונציאנים לאמץ זהות אנונימית, שהוליכה לכך שבני האצולה הוונציאנית יכולים היו להפגש עם פשוטי העם באופן פרטי וסודי. עד היום, אגב, ובכדי למנוע זיהוי של מין או מעמד, נוהגים לפנות אל החוגגים בקרנבל בכינוי או בתואר של "אדון מסכה", באיטלקית "Sior Maschera".

על אף שהקרנבל של ונציה נולד כבר במאה ה-11, נראה שמנהג חבישת המסכות וההליכה בתחפושות ומסכות נאסר עד לוונציה של המאה ה-15, בשל המתירנות המינית שהוא אפשר למתחפשים. אז זה הפך ממש פופולארי ובמיוחד ב-1436, כשה"מסקררי" (mascareri), יצרני המסכות, קיבלו הכרה רשמית בגילדה שלהם.

במאה ה-17 כבר עטו מרבית הוונציאנים מסכות לצרכי הימורים, פריצות מינית וסקס פרוע, עם מסכות, כדי שלא יזהו את המשתתפים.


#על קרנבל המסכות בוונציה
פסטיבל המסכות של ונציה, קרנבל ונציה למסכות, נולד עוד בימי הביניים, בסביבות המאה ה-10 או זו שאחריה. בתקופת הרנסאנס הוא הפך לפסטיבל רשמי של העיר המפורסמת ובמהלך המאות שאחרי ימי הרנסאנס הועם זוהרו של הקרנבל. בשלב מסוים הפסיקו לחוג אותו, במיוחד לאחר שנפוליאון כבש את ונציה ב-1797 מה שנמשך עד וגם כשמוסוליני אסר על תחפושות בציבור.

רק במאה העשרים החזירו אותו האיטלקים והחל משנות ה-70 של המאה ה-20 הוא חזר להיות פסטיבל שנתי שמתרחש בכל חורף, באמצע חודש פברואר, קרנבל תחפושות מלא חיים ובידור, עמוס במופעי רחוב של קומדיה ופנטומימה, במוסיקה מתקופות הבארוק והרנסאנס, וזמרים המבצעים אריות מתוך אופרות ומקריאי שירים בכיכרות העיר.

היסטוריונים מעריכים שבזמנים העתיקים השפיע הקרנבל של ונציה על היהודים והכנסת התחפושות לחג הפורים היה מנהג שהושפע ממנו.

אמנם קרנבל המסכות בוונציה הוא פסטיבל קטן שלא מתחרה בקרנבל של ברזיל, אבל בכל זאת נוהרים אליו תיירים מכל העולם. כיום הוא מציע לא פחות משלושה שבועות של אמני מסכות, רקדנים, אמני רחוב ומוסיקאים, שמופיעים ומשמחים בשלל מסכות וכישרון, באחת הערים היפות והמיוחדות בעולם.


הנה סרטון מפסטיבל המסכות בוונציה:

http://youtu.be/Th15HMLPSio?t=15s


וגם זה:

https://youtu.be/bkrDBqHhI18


כך מייצר האמן בחנות טראג'יקומיקה את המסיכות של ונציה:

https://youtu.be/NArschk_6Rc


קרנבל המסכות בכיכר סן מרקו של המאות הקודמות:

https://youtu.be/SeLtXfsDUi4
בּוּרָאנוֹ, אי התחרה
#על אי התחרה הצבעוני שליד ונציה

האי בּוּרָאנוֹ (Isola di Burano), "אי התחרה" של ונציה, הוא אי שקט וססגוני השוכן בלגונה של ונציה, במרחק של פחות משעה בסירה מהעיר. בנוסף לרקמת התחרה המיומנת של נשות האי, בוראנו ידוע בבתיו הצבעוניים, שעל גדות תעלות המים העוברות ביניהם, צמודים זה לזה ויוצרים מניפת צבעים יפה להפליא.

כל בית ומבנה כאן צבוע בצבע אחר. בוראנו מתאפיין בשלווה ובשקט השוררים בו, שהם כה מנוגדים לרעש ולהמולה של ונציה השכנה והומת התיירים.

אמנם גם כאן ישנן תעלות, שעליהן נמתחים גשרוני הליכה צרים, אבל הקצב כאן איטי ונינוח. סירות עוגנות ברוגע, בתעלות המים, לצד הבתים הצבעוניים, כשהן ממתינות בשלווה

בוראנו הוא פנינת יופי שתשאיר בכם זיכרונות וגעגועים, עוד הרבה שנים אחר כך. כאן תהנו מביקור שליו ורגוע באי נעים. זה מתחיל מההפלגה אל האי, דרך השיטוט הרגלי המהנה ברחובותיו מלאי הצבע, דרך מוצרי התחרה (Lace) האמנותיים שמייצרות נשות האי והאוכל הטעים שבו.


#פרנסת האי - דיג ורקמה
מחוץ לתיירות, מהעיסוקים המרכזיים באי של ימינו, עוסקים תושבי האי החביבים ומסבירי הפנים, גם בדיג וברקמה. את שלל הדייג כאן תאכלו בתור מאכלי ים ודגים טריים, המוגשים במסעדות הקטנות הפזורות ברחבי האי בוראנו, לצד פסטות טעימות, קפה איטלקי וגלידה.

אבל אם האי מוראנו ידוע בתעשיית הזכוכית שפרחה בו, בבוראנו שגשג דווקא ייצור התחרה. שמו של האי בוראנו יצא למרחוק באומנות מעשה ידיהן של רוקמות התחרה שפרחה כאן. כי חוץ מהמראות והצבעים של בתי האי, דווקא התחרה של בוראנו היא שהפכה כאן לידועה בכל אירופה. זה קרה כשהחל מהמאה ה-16 פיתחו נשות האי מיומנות באמנות רקמת התחרה ויצרו דוגמת רקמה ייחודית ובעלת רמה, עדינות ואיכות, שזכתה לשם "פונטו אין אריה" (Punto in Aria), שפירושו "נקודות באוויר".


#שיטת הצבעים של האי
מכל חלון באי נשקף פסיפס הצבעים הייחודי של בוראנו, המנוקד בבתים ססגוניים. יש כאן מיקס מטורף של צבעים וגוונים, אבל תופתעו לשמוע ששום דבר כאן לא נצבע במקרה.

אולי קשה להאמין, אבל הבתים באי בוראנו לא צבועים כראות עיניהם של בעלי הבית. התקנות באי מחייבות כל בעל בית מגורים או עסק, המבקש לצבוע את המבנה שבבעלותו, לשלוח בקשה בכתב למנהלת האי ולקבל אישור רשמי לכך. האישור שיינתן יכלול את רשימת הצבעים שממנה יוכל לבחור את הצבע לבניין שלו או שלה.

השליטה הריכוזית הזו על צבעי הבניינים בבוראנו מתבססת על פאלטת צבעים עתיקה, מעין "מפת צבעים" השומרת על יופיו המאוזן של האי הססגוני ומוודאת שטעם רע של מי מהצובעים, לא יקלקל אותו.


#טיפים
קחו את השייט הזול יחסית, של כ-45 דקות, אל בוראנו ותרוויחו הצצה לאיים נוספים בדרך.

צלמו - באי הפוטוגני הזה יוכל גם צלם מתחיל לצלם תמונות מרהיבות!

קנו בזהירות - לא מעט מעבודות התחרה הנמכרות כאן, הן עבודות זולות המיובאות ממרחקים.

מבוראנו אפשר להגיע דרך גשר אל האי הקטנטן והירוק מזורבו (Mazzorbo).


מבט מקרוב על האי בוראנו:

https://youtu.be/pEDMEOSWjkY


ועוד מבט:

https://youtu.be/1UBvDcELYec


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.