» «
פר לשז
פר לשז
#על בית הקברות המפורסם בעולם כולו

בית העלמין פֵּר לָשֵז (Père Lachaise) הוא אולי בית הקברות המפורסם בעולם. כשפוסעים בתוכו לעתים נדמה שאנחנו נמצאים בספר היסטוריה. יש כאן ייצוג כמעט לכל מי שהצליח להטביע חותם בתרבות הצרפתית במאות האחרונות, עם דגש על הפריזאים שביניהם.

בפר לשז ניתן לראות לא מעט מצבות מפוארות המזכירות כנסיות זעירות. בגלל המנהג של הקתולים לקבור באותו המקום כמה מתים, רוב הקברים הם קברים משפחתיים שבהם קבורים רבים מבני המשפחה לאורך דורות.

בית העלמין נוסד בשנת 1804 כשהשטח שהיה אז מחוץ לפאריס, נרכש על ידי העירייה והפך לבית קברות. זו הייתה יוזמה של הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה. למרות היוזמה המעניינת, איש לא התלהב לקבור את קרוביו בבית עלמין הממוקם רחוק כל כך מהעיר ורק מעטים עשו זאת. הנהלת בית הקברות לא התייאשה וערכה קמפיין לקידום המכירות של הקברים בפר לשז. הם העבירו אל בית הקברות החדש לא מעט מקבריהם של מפורסמי התקופה, ביניהם המחזאי המפורסם מולייר. כבר אז ידוענים משכו הרבה תשומת לב והקמפיין אכן הצליח! - רבים החלו לקבור את יקיריהם ליד הידוענים המתים של פר לשז והמקום הפך להצלחה מסחררת. כיום קבורים בו מעל 300 אלף איש. אגב, מי שמעוניין לפקוד קברים של מפורסמים הנערצים עליו, יכול לקנות בכניסה הראשית מפת התמצאות של בית הקברות ולנווט על פיה.

בין המפורסמים שקבורים בפר לשז ניתן למצוא את המלחין פרדריק שופן, יוצר הקולנוע המוקדם ז'ורז' מלייס, המחזאי המבריק מאנגליה אוסקר וויילד, הזמרת הצרפתית החשובה ביותר אדית פיאף. כל אלה נקברו לצד קברי זמרים כמו ז'ילבר בקו ואיב מונטאן, שקבור ביחד עם אשתו השחקנית סימון סיניורה. הקבר המפורסם והנערץ על הצעירים שם הוא קברו של אליל הרוק האמריקאי משנות ה-60, מנהיג להקת "הדלתות" ג'ים מוריסון, שמת בהיותו בפריז ונקבר בפר לשז. בתחומי בית הקברות ישנה חלקה מגודרת, המופרדת משאר הקברים, המשמשת כבית קברות יהודי. בחלקה זו קבורים בני משפחת רוטשילד ויהודים מפורסמים אחרים.

מקור שמו של בית הקברות הוא שמו של האב פרנסואה דה לָה שֵז, מי שהיה הכומר המוודה של המלך לואי ה-14.


#על קברו של ג'ים מוריסון
אחד מהקברים המפורסמים ביותר בפר לשז, הוא הקבר של הזמר הידוע ג'ים מוריסון, כוכב להקת "הדלתות". קברו זוכה למספר הביקורים הרב ביותר. מוריסון מת בשנת 1971 ממנת יתר של סמים בגיל 27. מוריסון היה אחד מזמרי הרוק הנערצים והוא כתב את מרבית שירי הלהקה. כיום הוא נחשב משורר לא פחות מאשר מוסיקאי. אגב, מעניין שבאוניברסיטה הוא למד בכלל קולנוע... בכל מקרה, הוא היה כוכב ואליל נוער עוד בחייו, אבל בעיקר הוא זכה לתהילה אחרי מותו ומכל העולם נוהרים בני נוער לפר לשז, כדי לפקוד את קברו.

מראה חבורות הצעירים המדליקים נרות ומניחים פרחים לא חריג פה, אך גם מקרי ונדליזם נראו כאן כבר כמה פעמים - הקבר הושחת בכתובות גרפיטי והרבה מהצמחייה שמסביבו נהרסה. חבורות המעריצים השאירו לא פעם הרבה לכלוך וזוהמה מסביב לקבר ולכן הנהלת בית הקברות החליטה להציב משמר בסמוך לקבר, מה שעזר למתן מעט את ההתנהגות.


#קברו של אוסקר ויילד
הסיפור על הקבר של אוסקר וויילד, המשורר והמחזאי האירי, עצוב ואולי גם מעט משעשע.

ויילד מת בצרפת בשנת 1900 ונקבר במקור בבית קברות קטן ולא מרשים במיוחד ליד פריז. בשנת 1909, מעריץ אלמוני ונלהב היה נחוש בדעתו לקבור אותו במקום שראוי למעמדו והעביר את השאריות של ויילד לבית הקברות המפורסם - פר לאשז.

פסל אמריקאי בשם ג'ייקוב אפשטיין נטל על עצמו את פרויקט עיצוב המצבה של ויילד. הבניה והפיסול ארכו כשלוש שנים, בסיומן חשף אפשטיין את יצירתו - פסל גבר עם פרטים אנטומיים מדויקים בסגנון מצרי. כן, הפסל היה עירום לחלוטין, כולל האיברים האינטימיים. זה היה קצת אירוני, בשל העובדה שווילד, אנגלי נערץ וגיבור תרבות, נפל ממרומי מעמדו, אל הכלא וההשפלה, לאחר שהתגלה שהוא הומוסקסואל - עבירה חמורה באנגליה של אותם ימים. בצאתו מהכלא, עני ובודד, הוא עבר להתגורר בפריז ובה גם מת. רק לאחר מותו, ההיסטוריה עשתה עימו חסד והוא זכה למעמד האייקוני של אחד מגדולי המחזאים בכל הזמנים.

בכל מקרה, הנהלת בית הקברות החליטה לכסות את איבר מינו של הפסל בעלה תאנה שעוצב במיוחד בעבורו. באחד הלילות החליט מעריץ אלמוני להסיר את עלה התאנה המתחסד, אך לדאבונו הוא הסיר יחד עם העלה גם את החלק "הרלוונטי" בפסל עצמו. עד היום תוכלו למצוא ליד הקבר את הפסל המסורס...

בשנים האחרונות הוקמה סביב הקבר מחיצת זכוכית בגובה שני מטרים כדי למנוע ממבקרים להמשיך במנהגם לנשק את הקבר בשפתיים מרוחות בשפתון. עם זאת, עד מהרה כוסתה גם הזכוכית בכתמי השפתון האדומים. עכשיו מקיפה גדר את האזור כולו, הפעם כדי להגן על הזכוכית...


#קברים וסיפורים
דמויות רומנטיות מפורסמות קבורות בבית הקברות פר לשז.

אבלר ואלואיז הם אחד מהזוגות. אבלר, שהיה תלמיד חכם בקתדרלת נוטרדאם, משך הרבה תלמידים ומעריצים. הכומר של פריז לקח אותו להיות מורה פרטי לאחיינית היתומה שגדלה בביתו - אלואיז. היא הייתה בת 17 והוא בן 36, אך האהבה ניצתה ולא עבר זמן רב עד שנולד להם בן. הדוד הזועם שלח שליחים שסירסו את אבלר ושניהם פרשו למנזרים שונים שהרחיקו ביניהם. למרות המרחק, השניים לא שכחו זה את זה וכתבו עשרות מכתבי אהבה שראו אור במשך השנים. האגדה מספרת שכאשר נקברה אלואיז, 22 שנה לאחר אהובה, הוא הושיט ידיו מהקבר לחבק אותה.

עוד סיפור רומנטי נוכל ללמוד מקברו של עיתונאי צעיר בשם ויקטור נואר, שנהרג בידי אחיינו של נפוליאון בדו קרב על ליבה של נערה. על קברו הוצב פסל ברונזה בגודל טבעי בדמותו, שבליטה ניכרת במכנסיו. בשל היות האיש דון ז'ואן לא קטן, הפסל הפך לסמל לפוריות ועד היום נשים רבות מגיעות כדי למשש את הבליטה, בתקווה להתעבר ומקיפות את הפסל בפרחים ועציצים.

סיפור נוסף מתרחש ב-1871, בה התבצרו בבית הקברות אחרוני המורדים של הקומונה הפריזאית. מול חומת בית הקברות, בקצה הדרום המזרחי, הוצאו להורג בירי 147 מורדים. "קיר לוחמי הקומונה", הקיר מולו נרצחו ונקברו האחים שלהם, מהווה עד היום מקום עלייה לרגל לאנשי השמאל הצרפתי.


#אנקדוטה מעניינת על פר לשז
בימיו הראשונים של בית הקברות, בשנת 1804, הוא התקבל בקרירות על ידי הפריזאים שהורגלו להשליך את המתים לקברי אחים. בית הקברות הוא בעצם פארק עצום מימדים בצפון-מזרח פריז ובו כ-6000 עצים על שטח של 440 דונם.

בבית הקברות פר לשז קבורים 300,000 איש, אך יש בו רק 100,000 מציבות.

מוזר, נכון? - ההסבר הוא, שכשאין לקבר מבקרים לאורך זמן, מעבירים את הגופה לקבר אחים.
כך זוכים עשירי פריז של היום, שרוצים לאחר מותם "בית פרטי" ולא "שיכון ציבורי". הם משלמים היום כסף רב כדי לקנות מקום קבורה קבוע להם ולמשפחתם.


#תיירות פר לשז
כיום, פר לשז הוא אחד מהאתרים הפופולריים ביותר בפריז. בית הקברות הזה קיים כבר יותר מ-200 שנה. הוא מהווה את מקום המנוחה של כמיליון נשמות ומושך אליו בכל שנה מעל 2 מליון מבקרים. כמה מהמצבות במקום הן אבן שואבת לתיירים - כמו אלו של שופן, אדית פיאף, מולייר, ביזה ואוסקר ויילד.

צוות העובדים של בית הקברות, המונה כ-100 איש, מרגישים את עומס עבודה: עליהם לנקות את האשפה, את כתובות הגרפיטי ואת המזכרות המכובדות, יותר או פחות, שמשאירים התיירים למתים.

מבט מקרוב על בית הקברות:
https://www.youtube.com/watch?v=826GJParjCE&t=108s
בית הצילום האירופאי
בית הצילום האירופאי
#על המוזיאון

מאחורי תחנת המטרו סן-פול והוטל דה ויל נמצא בית הצילום האירופאי - מוזיאון איכותי ומצוין המציג תערוכות של טובי הצלמים ותיקים וצעירים כאחד. המוזיאון נוסד בשנת 1978. הוא כולל 20 תערוכות בשנה שמציגות בפני מבקריו את האופציה לגלות מגמות אמנותיות חדשות ואת יופיו של עולם הצילום. בבית הצילום האירופי מגוון של קרוב ל-20,000 תמונות, המוצגות בתערוכות זמניות בצרפת או בחו"ל. הביקור בו מומלץ בחום לאוהבי הצילום בפרט ולאניני התרבות בכלל. יש בו קלסיקות, לצד עבודות חדשניות, צלמים אירופיים לצד צלמים מכל שאר העולם ועוד.

הבית לצילום האירופי מארח תערוכות צילום מתחלפות ושוכן בבניין יפהפה. למרות גודלו הצנוע של המוזיאון, התערוכות משתנות באופן קבוע. כמו כן, תוכלו למצוא בו גם ספרייה גדולה עם יותר מ-30,000 ספרים ומגזינים מיוחדים, בית קפה שפתוח לאורך סוף השבוע ואודיטוריום, בו מתקיימים ימי עיון וכנסים שונים.

מוזיאון הצילום הזה אמנם מוכר מאוד לתושבי העיר אך הוא פחות מוכר בקרב התיירים.

מבט מקרוב על אחת התערוכות שהוצגו בבית הצילום האירופאי:
https://youtu.be/wdnTpc_YavA?t=11s
בית ויקטור הוגו
בית ויקטור הוגו
# על הבית של ויקטור הוּגוֹ

אין איש שלא שמע את השם ויקטור הוּגוֹ, מחבר היצירות "עלובי החיים", "הגיבן מנוטרדאם" ועוד.

את הבית ההיסטורי של הוגו, שגודלו 280 מטרים רבועים ונמצא בקומה השנייה של בית המלון רוהאן-ג'מנה, שכר ויקטור הוגו והיום הוא משמש כמוזיאון. הוא ממוקם בפלאס דה ווז' מספר 6 ברובע הרביעי, בפריז. את הדירה שכר הוגו במשך 16 שנים החל משנת 1832-1848. היום המוזיאון נמצא בשימור ומנוהל על ידי עיריית פריז.

במהלך שהותו בדירה זו אירח הסופר רבים מגדולי הסופרים הצרפתים שפעלו בתקופתו. בפברואר 1843 אף חגג בו את חתונת בתו, לאופולדין ובספטמבר ציין את מותה הטרגי.

בחדר העבודה של דירה זו כתב כמה מיצירותיו המפורסמות, בין היתר חלק גדול מ"עלובי החיים". ב-1841 הוא נבחר כחבר האקדמיה הצרפתית.

לאחר שעזב את הבית, בשנת 1848, הבניין עבר מספר שיפוצים שלא מאפשרים לשחזר במדויק את המסגרת המקורית של המבנה, למשל היעלמות המסדרונות והמרפסות הצופות לכיכר. המוזיאון והתצוגה שבו התאפשרה בזכות תרומתו של הסופר פול מוריס, ידידו הטוב של הוגו, שאיפשרה לעיריית פריז בשנת 1902 לרכוש את המבנה. חנוכת המוזיאון אירעה ב-30 ביוני 1903.


#תרבותו של ויקטור הוגו

ויקטור הוגו היה סופר, משורר, מחזאי ופוליטיקאי צרפתי. הוא נחשב לגדול משוררי צרפת ונודע בעיקר בשל ספריו המפורסמים: "הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים".

כבר כשהיה בן 14 החליט הוגו להיות משורר ובגיל 10 זכה למלגה על ספר שיריו הראשון. הוא נהג לכתוב יום יום במשך שנים וחולל מהפכה של ממש בשירה הצרפתית. הוא עמד בראש קבוצת סופרים ומשוררים שהתחילו זרם חדש - הרומנטיזם.

בשנת 1830 הוצג בפריז מחזהו של הוגו "הרנני" שהיה אחת מהמחזות הראשונים בזרם הרומנטיזם. פריז סערה מאד בעקבות המחזה הזה והרבה ויכוחים סוערים פרצו בתיאטרון בין הצופים לאחר הצגתו. ויכוחים אלו היוו חלק ממסורת ארוכה של מאבקים לגבי טוב טעם אמנותי בתיאטרון הצרפתי.

בשנת 1831 פרסם הוגו את הרומן הידוע "הגיבן מנוטרדאם". מטרת הרומן הייתה להציג את יופייה של קתדרלת נוטרדם לציבור הרחב, אחרי החורבן שעשה בה ההמון בימי המהפכה הצרפתית. הרומן זכה להצלחה בצרפת והביאה לכך שהחל הליך שימור ראוי לקתדרלה. הספר תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה רבה ברחבי העולם.

הוגו הקפיד לעורר תקווה בסיפורים שכתב, בלב העניים והסובלים ולהבטיח להם חיים יפים וצודקים.

בשנת 1838 הוצג לראשונה בתיאטרון הרנסאנס בפריז מחזהו "רואי בלה" - דרמה רומנטית המתחוללת בספרד של המאה ה-17.

ויקטור הוגו נפטר בפריז בשנת 1885 ונקבר בטקס לוויה מפואר בפנתיאון, שבו נטמנים גדולי בניה של צרפת.


#מה בדירה של ויקטור הוגו?

בשנת 1902, בחלק מציון 100 שנה להולדתו של ויקטור הוגו, נפתח ביתו של הסופר כמוזיאון.

בקומות הראשונות של המבנה שוכן מלון דה רואן גואנימי ובקומה השלישית תמצאו את אותו הבית שבו התגורר ויקטור הוגו עם משפחתו, אישתו וארבעת ילדיו, בשנים 1832-1848. דירתו של הוגו שוחזרה ממש עד לפרטים הקטנים והמדויקים ביותר.

הביקור מעניין במיוחד עבור מי שרוצה להכיר את האיש, לראות כיצד ומאיפה עבד וכמובן באילו תנאים הוא חי.

מעבר להצצה לחדרים האינטימיים של הסופר, שבהם הוא כתב את יצירותיו הגדולות, כמו "עלובי החיים", מתקיימת תערוכה שמציגה את חייו וכמה מכתבי היד המפורסמים שלו. הדירה מכילה אוספים מקוריים אותם אסף, ציורים עליהם הביט ופריטי ריהוט אותנטיים שבהם השתמש. ביתו של ויקטור הוגו מציג תערוכה על חייו, בליווי מבחר מכתביו ורישומיו. כל החדרים שופצו ושוחזרו והם מאפשרים מבט אותנטי על פועלו.

מבט מקרוב על בית ויקטור הוגו:
https://www.youtube.com/watch?v=kvJPQ1ltFkA&t=3s
מוזיאון רודן
מוזיאון רודן
#היסטוריית מוזיאון רודן

מוזיאון רודן שוכן בארמון יפה מן המאה ה – 18 שנקרא Hotel Biron. הארמון נבנה בשנת 1731 כבית מגורים מפואר של ספר צמרת שהתעשר, וביקש להקים לעצמו את הבית היפה ביותר שראתה פריז של אותם ימים. לאחר מות הבעלים המקוריים, החליף הארמון מספר ידיים עד שבשנת 1905, הארמון נרכש על ידי הממשלה הצרפתית וחולק למספר יחידות דיור מפוארות ויקרות.

העיצוב המיוחד של הארמון והגנים המרהיבים המקיפים אותו, משכו לשם אמנים שונים כמו הנרי מאטיס, ובשנת 1908 גם הפסל אוגוסט רודן שכר חלק מקומת הקרקע של הארמון על מנת לאחסן שם את יצירותיו. בחדרים ששכר הוא השתמש כסטודיו, בו הוא עבד ואירח את חבריו הרבים. במקביל, פתח רודן במגעים עם ממשלת צרפת, כדי להגשים את משאת חייו: להפוך את הארמון למוזיאון שיוקדש ליצירותיו.

בשנת 1916, תמורת הסכמה להקים את המוזיאון, תרם רודן למדינה את כל עבודותיו, הפסלים והציורים שלו, הצילומים והארכיונים וכן את האוספים הפרטיים שצבר במשך השנים. אלא שרודן לא זכה לראות את חלומו מתגשם - הוא נפטר בשנת 1917, ואילו המוזיאון פתח את שעריו לקהל הרחב רק שנתיים לאחר מכן.


#מה במוזיאון

בשבעה עשר אולמות התצוגה של הארמון, ובגן הפסלים הצמוד, ניתן לראות את יצירותיות המפורסמות של אוגוסט רודן, ביניהם גם כאלו שהקנו לו תהילה רבה כמו "האדם החושב", "הבורגנים של קאלה" ועוד. לצד עבודותיו של רודן, מוצגות כאן גם יצירותיה של קמי קלודל, מי שהייתה תלמידתו ואהובתו ופסלת מחוננת בפני עצמה, ויצירות של אמנים נוספים, כמו ואן גוך, רנואר, מונה ומונק.

אחד הפסלים המפורסמים של רודן, 'תקופת הברונזה' שמו, עורר סערה גדולה כשהוצג לראשונה ב-1877. היה זה פסל של גבר עירום שנראה כה טבעי ואמיתי עד שהאמן הואשם שיצק אותו על מודל אנושי חי. אחרי שהתברר שלהאשמות אין כל בסיס, התחלפה הסערה בהערצה גדולה, ורודן זכה להערכה רבה כאחד מגדולי הפסלים בעולם.

פסל מפורסם נוסף, אולי המפורסם בפסליו של האמן, הוא פסל 'האדם החושב' - דמות אדם מכונס בעצמו, תומך ראשו בידו בתנוחת הרהור. פסל זה היה חלק מעבודה מקיפה של רודן, 'שערי השאול' שפוסלה בהשראת 'הקומדיה האלוהית' של דאנטה, אך הוא הוצג גם כפסל עצמאי. בשנת 1906 הוצב 'האדם החושב' בחזית הפנתיאון בפריז, ובכך היה לפסל הראשון של האמן שהוצג במקום ציבורי בפריז. לאחר פתיחת מוזיאון רודן, הועתק הפסל לגן הפסלים של ארמון בירון, שם הוא ניצב עד היום.


#אוגוסט רודן

מוזיאון רודן נקרא על שמו של הפסל הצרפתי אוגוסט רודן, שידוע בסגנונו הריאליסטי ובמיוחד בזכות פסלו המפורסם "האדם החושב".

רודן נולד בפריז למשפחה ענייה ולמרות כשרונו הרב, בתחילת דרכו האמנותית הוא לא הצליח להמריא. במשך עשרים שנה הוא התפרנס מביצוע עבודות גילוף ושלוש פעמים הוא נדחה כשביקש להתקבל ל"אקול דה בוזאר" (בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות).

המפנה החל באמצע שנות השבעים של המאה ה-19, בזמן שסייר באיטליה וראה את יצירותיו של מיכלאנג'לו, מהן הוא שאב את ההשראה ליצירתו "תקופת הברונזה". הדמויות של רודן היו כה ריאליסטיות ורחוקות ממה שהיה נהוג באותה התקופה, עד שהאשימו אותו שהשתמש ביציקת גופם של דוגמנים חיים. לאחר שהתברר שאין להאשמות נגדו כל בסיס, הוא זכה להערצה עצומה על ההישג המרשים והוכר כאחד מגדולי הפסלים בעולם.


#מוזיאון רודן לתיירים

הבית, בית הקפה והגן של מוזיאון רודן מוקדשים לעבודותיו של הפסל הגאון רודן, שגר ופיסל כאן בשנותיו האחרונות. זהו מוזיאון קטן ואחד מהמיוחדים והיפים בעיר. רבים בוחרים במוזיאון זה כאהוב עליהם בפריז בשל יופיו והאווירה הנעימה והאמנותית שלו, ביחד עם הפסלים המרהיבים שהופכים את רודן לממשיכם של הַפַּסָּלִים בני התקופה הקלאסית.

המוזיאון נפתח בשנת 1919 והוא ממוקם ב"אוטל בירון", שהוקם בשנת 1727 ושבו התגורר רודן מאז שנת 1908.

אם באתם לכאן עם הילדים והמוזיאון לא מצליח לסקרן אותם מספיק, אתם יכולים לטייל בגן המוזיאון ולהסתכל על עבודות הפיסול של רודן. אתם גם יכולים לשבת בבית הקפה של המוזיאון, כי הוא פתוח לכיוון הגן ובזמן הישיבה הנינוחה שלכם, המבוגרים, תוכלו לתת לילדים להשתולל במדשאות וללמוד על יצירותיו של רודן דרך הפסלים המוצבים בגן.

אוטל בירון עבר שיפוץ גדול של 3 שנים, שיפוץ שעלותו 16 מליון יורו והוא נפתח מחדש בנובמבר 2015. אז גם נחשפו בו 600 פריטים שמעולם לא הוצגו.


#יצירותיו הבולטות של רודן

כמה מהפסלים המוכרים של רודן, אותם תוכלו למצוא במוזיאון:

#שערי השאול
זהו פרויקט פיסולי ענק שאותו הזמינה ממשלת צרפת - שער ברונזה גדול בשם "שערי השאול". השער עתיד היה להיות הפתח למוזיאון לאמנות עיטורית, אך זה לא התממש כיוון שהוא לא קם מעולם והשער עצמו לא הושלם במשך 37 השנים עד מותו של הפסל.

#האדם החושב
אחד מהפסלים המפורסמים ביותר של רודן. הוא מתאר אדם שקוע במחשבות עמוקות, עשוי ברונזה. סיום בנייתו הייתה ב-1902 ושנתיים לאחר מכן הפסל יצא לתצוגה לציבור. האמת היא, שרודן קרא לו "דנטה החושב" אבל השם המקובל והידוע יותר הוא "האדם החושב".

#שועי העיר קאלה
הפסל הושלם בשנת 1888 ומתאר את כניעתה של העיר קאלה בשנת 1347 לאדוארד השלישי, לאחר מצור שנמשך למעלה משנה, במהלך מלחמת מאה השנים. אדוארד השלישי הציע לא להרוס את העיר, בתנאי שכל ששת החשובים בנכבדי העיר יגיעו ויקריבו את חייהם. לאחר שהסכימו ששת הנכבדים ולאחר שכנוע רב מצד מלכת אנגליה פיליפה מהאיינולט, הסכים אדוארד השלישי לא להוציא לפועל את ההוצאה להורג. הפסל מציג את אופייה השונה של כל אחת מששת הדמויות. הפסל היה שנוי במחלוקת כיוון שרודן בחר להציג את נציגי העיר כאנשים שבורים ולא כגיבורים.

#תקופת הברונזה
זהו אחד הפסלים המפורסמים של רודן והוא עורר סערה גדולה כשהוצג לראשונה ב-1877. הסיבה הייתה שהפסל של הגבר העירום נראה כה טבעי ואמיתי עד שהאמן הואשם שיצק אותו על מודל אנושי, אדם חי. אחרי שהתברר שלהאשמות אין כל בסיס, הכירו בו כגאון והוא זכה בהערצה והערכה רבה כאחד מגדולי הפסלים בעולם. רבים ראו בו מאז כממשיכם של הַפַּסָּלִים הגדולים של התקופה הקלאסית.


#גני רודן
גני רודן הם פלא קסום, כמו פנינה בתוך מתחם המוזיאון. יש בהם המון יופי. לא פאר, אלא יופי פשוט, מרחיב-לב, מעורר ומרגיע בו זמנית. סימטריה קלאסית ופסלים קלאסיים. אי אפשר להגיד שהפסלים המפוזרים בגן הם רק יפים, אלא גם מעוררים לא מעט מחשבה. מדי פעם ניתן לראות תיירים המנסים לחקות את התנוחות המסובכות יותר או פחות של הפסלים.

הגנים משתרעים על פני שלושה דונם ומחולקים לגן ורדים ולגן נוי גדול.

בין שני המבנים המרכזיים של המוזיאון מצוי לו גן מקסים ובו יכולים העוברים לחזות בעוד "איש חושב" ובוורדים המפורסמים של הגנים. אך כדי לגלות את הגנים הרחבים והגדולים, צריך לעבור את המבנה הרחב.

כדי להגיע לעוד גן קסום, קטן יותר מהקודמים, לכו עד הסוף, אל הבריכה הגדולה המוקפת בפסלים. כשנדמה שהגן נגמר - המשיכו מעבר לקשתות הגדולות. שם יש גן קטן, עם אווירה אנגלית ואפלולית.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש, מאוקטובר עד סוף מרץ.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=wItu0e07KNk

סיור אמנות בפריז

מוזיאון אדית פיאף
מוזיאון אדית פיאף
#על המוזיאון שמוקדש לזמרת הגדולה של צרפת

ברחוב Crespin-du-Gast בפריז תמצאו את אחד המקומות המרגשים לאוהבי המוסיקה. בבית מספר 5 נמצא מוזיאון אדית פיאף.

המוזיאון ממוקם בדירה בבניין מגורים רגיל, דירה שבה היא התגוררה בגיל 18. הוא הוקם על ידי מעריץ שבמשך שנים רבות לא גבה תשלום עבור כניסה אליו.

המוזיאון, שלאורך כל הזמן מתנגנים בו שיריה של פיאף, הוא סוג של מקדש זעיר שמוקדש לזמרת הדגולה. יש בו אוסף מרשים של תמונות, נעליים, תיקים וכפפות של הדיווה, לצד השמלה השחורה המפורסמת שלה ומכתבי מעריצים רבים שנשלחו אליה בחייה. ניכרים בהם האהבה הכנה אל הזמרת שבחייה הקשים ריגשה רבים מספור.
מוזיאון פיקאסו
מוזיאון פיקאסו
#על המוזיאון

מוזיאון פיקאסו יחסית חדש בנוף הפריזאי והפך לאחד ממוזיאוני הדגל של פריז. המוזיאון שמוקדש ליצירותיו של אמן הידוע פאבלו פיקאסו, כנראה האמן המפורסם ביותר במאה ה-20, כולל יותר מ-3000 יצירות אמנות: ציורים, רישומים, איורים, פסלים ותמונות מחיי האמן עצמו. היצירות נוצרו בין השנים 1894-1973.

המוזיאון בנוי בצורה כזו שבזמן שאתם משוטטים בו, אתם עוברים במסלול היצירה המקורי והכרונולוגי של פיקאסו עצמו ונחשפים לפריטי המידע ולאירועים רלוונטיים מתקופתו, שנה אחר שנה. בזכות צורת ההצגה הזו, תוכלו להבין את תהליך ההתפתחות האמנותי המורכב של פיקאסו האמן ואת נקודות הציון בשרטוט ההיסטוריה האמנותית שלו והאירועים ההיסטוריים שבמהלך תהליך היצירה - התקופה הכחולה, הוורודה, הקוביסטית והסוריאליסטית. כך למשל תוכלו לראות, לצד תמונות של פיקאסו משנות ה-50, קריקטורות המציגות את יחס אנשי התקופה ליצירותיו. המוזיאון גם מנסה להראות את השפעת לידת נכדתו של פיקאסו על יצירותיו, שהפכו להרבה פחות אבסטרקטיות מאז שנולדה.

המוזיאון ממוקם באזור המארה שברובע השלישי של פריז.

במוזיאון תוכלו למצוא גם יצירות של אמנים מפורסמים אחרים בני תקופתו - מאטיס, סזאן, דגה ואחרים וניתן לשים לב להשפעות ההדדיות של האמנים על היצירות אחד של השני. בקומה השנייה של המוזיאון שטח שבו תצוגות זמניות ובקומה השלישית משרדי המוזיאון והספרייה.


#מבנה המוזיאון
המבנה שבו נמצא המוזיאון נבנה במקור עבור פייר אובר (Pierre Aubert), הלורד של פונטניי (Fontenay). העושר הרב של אובר הגיע בעקבות תפקידו כגובה "מס המלח", על שם זה נקרא גם המבנה "בית המלח".

אדריכל הבניין היה ז'אן בולייה (Jean Boullier) והוא נחשב לאחד מהבניינים ההיסטוריים היפים ביותר ברובע מארה.

במהלך השנים הוחלפה הבעלות של המבנה ואף שימושיו. בשנת 1671 המבנה היה תחת חסות שגרירות הרפובליקה של ונציה. במהלך המהפכה הצרפתית הוחרם המבנה והפך לרכוש השלטונות ובשנת 1815 הפך לבית ספר עירוני לאמנות. המבנה נרכש על ידי פריז בשנת 1964 וקיבל מעמד של מבנה לשימור.

לאחר תחרות שבה ניסו להחליט מה יהיה ייעודו, המקום נבחר לשמש כמוזיאון המציג את יצירותיו של האמן פאבלו פיקאסו.


#הפריטים במוזיאון
בשנת 1968 חוקק חוק המתיר ליורשים לשלם את מס הירושה באמצעות חפצי אמנות הנחשבים חלק מהמורשת התרבותית של צרפת. פיקאסו, שנהג לומר "אני הוא האספן הגדול ביותר של פיקאסו בעולם" - צבר אלפי חפצי אמנות של יצירותיו שלו, מספר יצירות של אמנים נוספים ומספר רב של פסלים פרימיטיביים מרחבי העולם. וכך, לאחר מותו של פיקאסו, בשנת 1973, שוכנעו היורשים שלו לתרום את יצירותיו, על מנת להימנע ממס עיזבון עצום שלא היה באפשרותם לשלם. אוסף זה, שכלל כ-5000 פריטים, הפך למוזיאון. עם הזמן נוספו אליהם עוד 1000 פריטים שנקנו בידי המוזיאון.

במוזיאון ארבע יצירות הראויות לתשומת לב מיוחדת:

"הדיוקן העצמי" - תמונה שצוירה בזמן חורף קשה ובודד בשנת 1901 באחת מתקופותיו הקשות בחייו של פיקאסו.

"שני אחים" - תמונה שצוירה בשנת 1906 בספרד.

"שתי נשים רצות על החוף" - ציור ששימש כווילון תפאורה בעבור הבלט "הרכבת הכחולה".

ו"הנשיקה" - תמונה שצוירה בשנת 1969. תמונה זו צוירה כמה שנים אחרי שנשא את אישתו ז'קלין לאישה והחל לצייר גם נושאים מוכרים כמו חיי אהבה.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=1x1ej90l_IE
מרכז ז'ורז' פומפידו
מרכז פומפידו
#מרכז פומפידו - המרכז לאמנות עכשווית בפריז
מרכז האמנות העכשווית על שם ז'ורז' פומפידו, מנשיאי צרפת בשנות ה־70 של המאה ה־20, הוא מגולות הכותרת של פריז המודרנית, המתחדשת והחדשנית. הוא ממוקם ברובע הרביעי באזור הבובור ובסמוך לאזור המארה היפהפה.

פתיחתו של המרכז בשנת 1977 הולידה ויכוח ציבורי סוער, בשל החזות המיוחדת והלא שגרתית שלו. בגלל האדריכלות המודרניסטית שלו, שהייתה מהפכנית ולא שכיחה באותה תקופה, כינו המקומיים את המרכז בשמות כמו מזקקת נפט או מפעל טקסטיל.

כמשכנו של המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית מכיל מרכז פומפידו כמה מהאוספים המעניינים ביותר של אמנות בת זמננו. מוצגים כאן החל מיצירותיו של הצייר פאבלו פיקאסו ועד עבודות הפופ-ארט של אנדי וורהול.

בכיכר שלמרגלות המרכז נאספים כמעט מדי יום קוסמים, נגנים, יורקי אש ואמנים שונים, המקיימים בו מופעי רחוב.

המתחם כולל גם את מזרקת סְטְרָוִינְסְקִי המפורסמת והמשעשעת, שבה מייצגים 16 הפסלים את יצירותיו של המלחין איגור סטרווינסקי. כמו כן תמצאו בו ספרייה מגוונת ופתוחה לציבור הרחב ואת IRCAM, המרכז למחקר מוזיקלי ולאקוסטיקה. אחד האלבומים שנוצרו בו הוא האלבום Perfect Stranger של פְרַנְק זָאפָּה. כיום עוסק המרכז בעיקר במוזיקה ממוחשבת.


#אדריכלות מרכז פומפידו
בשנת 2013 חגג ריצ'רד רוג'רס את יום הולדתו ה-80.

מרכז פומפידו הוא המוכר במכלול יצירתו של רוג'רס, אותו הוא בנה יחד עם האדריכל האיטלקי רנזו פיאנו. במרכז ההצעה שהגישו האדריכלים עמד הרעיון שבניין המוזיאון המסורתי הדידקטי אינו מתאים יותר לתצוגה של אמנות מודרנית עכשווית, ובמקומו יש להקים מבנה טכני מיוחד. מבחינה טכנולוגית תוכנן המבנה לספק אפקט של צינורות פלדה חשופים עם מוטות מתיחה מוצלבים. מעבר לזה, הבניין צויד במערכת שירותים אינטנסיבית שתוכל לגדול ולהשתנות לפי הדרישות המכניות העתידיות.

למרות המימדים העצומים של המבנה הוא הצליח להשתלב במערכת הרחובות הקיימת, דווקא בגלל שהיה שונה מהנראה מסביב. זהו בניין חריג בהרבה מובנים: אין בו אדריכלות פיסולית בחוץ או התפתחות חללית בפנים. אפילו המדרגות הראשיות כמו שאנחנו מכירים מהעולם האדריכלי נעלמו כאן ובמקומה בנו מדרגות נעות מתחנת הרכבת התחתית, אך הן מוקמו מחוץ למבנה ומאפשרות "טיול אדריכלי" בחלל העירוני של פריז.

למרכז שתי חזיתות יוצאות דופן:
החזית הציבורית ובה מדרגות נעות בתוך צינור זכוכית המטפסות באלכסון לאורך הקיר השקוף והחזית האחורית האטומה, הכוללת את צנרת השירותים, מערכות מיזוג האוויר והמעליות. כל צבעי הזהות הבולטים של המבנה לקוחים מעולם בתי הזיקוק ומבני מעבדות.

הבניין הפך את פיאנו ורוג'רס מאדריכלים אלמונים לבעלי תהילה עולמית.


#מה בתוך מרכז פומפידו?
המרכז מכיל את הספריה הציבורית הענקית של פריז ואת המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית.

במוזיאון למעלה מ-50,000 יצירות אמנות מסוגים שונים, כולל ציור, פיסול, רישום וצילום. מתוכן רק כ-2000 מוצגות לקהל הרחב. הסגנונות המאפיינים את היצירות הם הפוביזם, הקוביזם, הסוריאליזם והאקספרסיוניזם המופשט.

בקומה הראשונה של הבניין תערוכה משתנה של עיצוב תעשייתי, בקומות השניה והשלישית ספרייה בת חצי מליון עותקים. בקומות השלישית והרביעית מוזיאון לאמנות מודרנית, הגדול מסוגו באירופה. בו תוכלו למצוא אוסף מרשים של ציורי דאלי, מגריט, ארנסט, רואו, קנדינסקי, מאטיס, בראק, פיקאסו, ציורים של ג'קסון פולוק ושל אנדי וורהול.

ברחבה שלפני המרכז, מתנהלת פעילות ערה של אמני רחוב בדמות פסלים אנושיים דוממים, חקיינים ופנטומימאים, להטוטנים, קוסמים, יורקי אש ועוד.
תמיד ישנה התקהלות גדולה ברחבת הכניסה, לשמחתם של התיירים מחפשי האטרקציות ושל אמנים אוספי פרוטות.

בראש המבנה תוכלו למצוא מסעדה יוקרתית ומרפסת תצפית.


#תיירות במרכז פומפידו
מרכז פומפידו הוא מרכז תרבות שגדל עם הזמן לאחד מהחשובים בצרפת. הבניין עטוף קונסטרוקציית הברזל משמש כמשכן למוזיאון לאמנות מודרנית ולספריה העירונית. למרות הויכוחים הרבים שהתלהטו בפריז עד שאושר להקים את הבניין ה"מכוער" הזה, הצלחתו הייתה מעל ומעבר למה שציפו כולם. הכיעור הוא דווקא סוד הקסם של מוזיאון פומפידו, שהוא המוזיאון המתויר ביותר בעולם והפך לקורבן של הצלחתו. המוזיאון קולט 25,000 מבקרים ביום, שזו פי 5 ממה שציפו ממנו בהתחלה. ב-20 השנים הראשונות שלו ביקרו במרכז 160 מיליון בני אדם.

מבנה המרכז מעוצב ובנוי בסגנון היי-טקי מעניין ומחוצה לו תלויים צינורות של מערכותיו השונות, כאשר לכל מערכת צבע אחר בהתאם לתפקודה:
כחול - אוויר, ירוק - מים, צהוב - חשמל, אדום - תנועה (כמו מעליות למשל).

כמעט את כל העיר ניתן לראות מכאן: מגבעת המונמארטר הגבוהה עם כנסייתה הלבנה "סאקרה קר" ועד לאינוואליד שבו קבור נפוליאון בונפרטה.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש.

אם אתם מתכננים להיכנס בשעת הפתיחה, הקדימו להגיע לתור לרכישת כרטיסים לפחות בחצי שעה לפני כן. התורים ארוכים מאד ולכן כדאי לתפוס מקום.

בקומה השישית יש מסעדה עם נוף פנורמי מרהיב שממש שווה ללכת לראות.

בתוך מרכז פומפידו יש חיבור אלחוטי לאינטרנט בחינם. אם צריך - שווה לנצל את זה.

בכיכר שליד המרכז תוכלו למצוא מופעי רחוב ולספוג אווירה תיירותית פריזאית.

מומלץ גם לעלות לקומה העליונה במוזיאון, קומת הגג, לשבת ליד חלון ולשתות קפה ב"קפה בובור".


מבט מקרוב על המרכז:

https://www.youtube.com/watch?v=Op-3dStGqu0


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.