» «
פריז
העיר פריז
#על בירת צרפת פריז

היופי של פריז הוא מרגש מהשניה הראשונה. אין כאן את הציוריות של אמסטרדם או האיפוק של לונדון. אם אלו ערי בירה שקטות ומאופקות, פריז היא החתיכה עוצרת הנשימה שמחסירה לך פעימה כבר ממבט ראשון. מעריצי פריז אמרו כבר שאפילו 77 שנים לא יספיקו על מנת לשבוע מיופיה.

הקתדרלות עצומות הממדים, הכיכרות הנהדרות, הרחובות המרהיבים והגנים המקסימים, הארמונות המפוארים, הבתים הנאים, חלונות הראווה האלגנטיים ובתי הקפה החמימים - הכל כאן אומר שהגעת לפריז, היפה שבערי העולם והפתיינית שבכולן.

ראו את כל האטרקציות בעיר בתגית "פריז".


#אתרי חובה
רוצים לראות את המקומות הכי פופולריים בעיר? - היכנסו לתגית "אתרי חובה בפריז".

https://www.youtube.com/watch?v=uvd-zcrnjTI

#עם ילדים
טיול לכל המשפחה? - היכנסו לתגית "אטרקציות לילדים בפריז".


# אוכל
ארוחה בלתי נשכחת? - היכנסו לתגית "מקדשי אוכל בפריז".


#תשר
ברוב מדינות אירופה, משום שלרוב דמי השירות כבר נכללים בתוכו, נהוג לתת כטיפ 2 יורו, בלי קשר לגובה החשבון עצמו.


#קידומת צרפת
+33


#חסכון
לתחבורה ציבורית - קנו כרטיס חופשי לתקופת הטיול בעיר. כרטיס שבועי navigo הוא מעולה לשבוע בעיר ויש גם יותר. פחות ימים? - בדקו את כרטיס RATP.

סופרמרקט - רשת Monoprix זולה וזמינה מאד. היא חסכונית והצרפתים קונים בה ברובם.

מוזיאונים - לרבים מהם הכניסה בחינם ביום א' הראשון של החודש. כולל את מוזיאוני הלובר, ד'אורסיי, מרכז פומפידו, ארמון ורסאי, מוזיאון קלוני, אורנז'רי, מוזיאון רודן ועוד.

ילדים עד גיל 18 נכנסים חינם למוזיאונים. גם תעודת סטודנט בינלאומית או פנסיונר מקנה הנחה משמעותית.

פיקניק - הוא דרך חסכונית ונפלאה לאכול. קונים טרי בשווקים ואוכלים בפארק שבסביבה.

שכרו דירה - בפריז זה יוצא משמעותית יותר זול ממלון.

וויי פיי חופשי - לא כמו בארץ, אבל יש המון נקודות. מפה: www.paris.fr/wifi


#שופינג
מציאות בגדים ברשת Primark. אם אתם רוצים ממש בזול, אז רשת החנויות TATI זולה במיוחד ומציעה מבחר עצום של פריטים מיובאים מהמזרח הרחוק ומהעולם השלישי. צריך סבלנות כדי למצוא מציאות ולתור הארוך וכדי להיות כמו הצרפתים, הביאו שקיות אחרות מהבית, כדי שלא יידעו שקניתם ב-TATI...

את המקומות לקניות בעיר תראו בתגית "שופינג בפריז".


#מועדונים ובילויים
מועדון מצוין הוא Point Ephemere. גם מועדון הטכנו Rex Club חזק, ה-Social club התת-קרקעי ומועדון האלקטרוניקה Le Nouveau Casina.
כרטיסי מופעים וספורט באתר www.fnac.fr

למקומות הבילוי השווים בעיר ראו תגית "בילויים בפריז".


#חיבורי חשמל (Power plugs)
התקעים האפשריים הם Type C, E. תקע מסוג F יעבוד רק אם יש לו חור נוסף.


טעימה מהנסיעה המתקרבת? - הנה סרטון שיציג לכם את העיר במלוא יופיה:

https://youtu.be/10BGx93HJPE


ועוד מהיופי של פריז:

https://youtu.be/EJ3CdqDx8fQ
מוזיאון קרנוולה
מוזיאון קרנוולה
#על מוזיאון ההיסטוריה של פריז

מוזיאון קרנוולֶה, מוקדש להיסטוריה של פריז, מראשית העיר ועד ימינו. למרות שהוא הוקם בשנת 1548 לכבוד נשיא הפרלמנט של פריז, הוא הוסב למוזיאון רק ב-1866. המבנה שלו הוא הוותיק ביותר מבין מוזאוני העיר. הוא מתפרש על פני שני בניינים צמודים. מעבר לכך שהוא מוזיאון, הוא גם גלריה לאמנות, המציגה יצירות מקוריות הממחישות את העיר פריז.

המוזיאון, שנמצא באזור המארה, ברחוב סבינייה (Rue de Sévigné) מספר 23, ברובע השלישי של העיר, מכיל אוסף ייחודי: מזכרות מהמהפכה הצרפתית, ציורים, פסלים, רהיטים וחפצי אמנות. יש כאן 140 (!) חדרים המציגים את ההיסטוריה של פריז דרך בדים, חפצים, קישוטים, רהיטים ועוד ועוד - מהתקופה הנאוליתית דרך הרומית ועד המאות ה-17, ה-18 והלאה עד ימינו.

החדרים כאמור מקושטים ועמוסים במגוון סגנונות תקופתיים. 12 חדרים מתוכם מוקדשים כולם למהפכה הצרפתית. מי שאוהב לראות את ההיסטוריה דרך החפצים השימושיים והקישוטיים ששימשו את האנשים שחלפו בה, ייהנה כאן מאוד.

המוזיאון מאפשר לנו לטייל בהיסטוריה של פריז ולמצוא שם מידע על המלכים והרוזנים, אך גם על לא מעט "אנשים קטנים" ומוכרים פחות שהפכו את פריז למה שהיא היום.


#היסטוריית המוזיאון

ההיסטוריה של פריז רצופת אלימות ומלחמות על שטחה, אך דווקא המוזיאון הזה, המציג את ההיסטוריה המפוארת שלה, ממוקם בתוך ארמון אינטימי ושקט. את הארמון בנתה אלמנתו של אדון דה-קרנוונואה, שהיה שליח מלך פולין בצרפת של המאה ה-16. מכיוון שאף צרפתי לא הצליח לבטא את שמו כראוי, עם השנים חלו שיבושים בשם והוא הפך לקרנבלה.

בשנת 1866 הארמון נקנה על ידי עיריית פריז. המטרה הראשית של העירייה הייתה לשכן בו פיסות ארכיטקטוניות חשובות שניצלו מההרס שנפוליאון כפה על פריז במסגרת תכנית הבניה מחדש. ככל שעברו השנים, המוזיאון התרחב לעבר ארמון פלטייה סן פארגו הצמוד אליו.

בשנות ה-50 של המאה ה-17 עבר הבית לידיים פרטיות. בתקופה זו השתנו האגף השמאלי ומבנה הכניסה. כמו כן, התווסף אגף ימני מעוטר בפסלים של ז'ראר ואן אוסטל.

בשנים 1664-1695 התגוררה בבית מאדאם דה סבינייה. אחריה התגורר פה מזכיר המלך, ברונה דה ראנסי, עד שנת 1777 ואחריו משפחתו של דופרה סן מור. (Dupré de Saint-Maur)

משנת 1989, המוזיאון מורכב משני מבנים: אוטל קרנוולה העתיק ואוטל לה פלטייה דה סן-פרגו. שני המבנים מופרדים למעשה על ידי ביתו של ויקטור הוגו, אך מקושרים זה עם זה דרך גלריה שמצויה בקומה הראשונה.

האתר מנוהל מאז שנת 1993 בידי ז'אן-מרק לרי.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=RhSPhKNhGtU&t=571s
נהר הסן
נהר הסן
#נהר הסיין

נהר הסיין שחוצה את פריז הוא מקום אידיאלי לטיול נעים שבו תוכלו לספוג את הנוף והאווירה הפריזאית. אך הנהר המיוחד הזה הוא הרבה יותר מנתיב תחבורה ואטרקציה תיירותית. הוא מחלק את העיר לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") המהווה את מרכז המסחר ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית"), שבנתה לעצמה תדמית שיקית ואינטלקטואלית. אורכו של הנהר 780 קילומטרים.

הנהר יוצא מצפון צרפת והוא מנתיבי המסחר העיקריים בו. בנוסף לפריז, הוא עובר בערים טרוֹאה, רואֶן ולה-הבר.

במהלך טיול על גדותיו ניתן לראות כמה מן האתרים החשובים בעיר, ובהם מגדל אייפל, קתדרלת נוטרדם, ארמון בורבון, מוזיאון אורסיי, מכון העולם הערבי ועוד.

את נהר הסיין מקשטים 38 גשרים, ביניהם הפונט נף. על הגשרים תוכלו לעלות ולעבור באמצעותם לגדה הנגדית. הגשר "הצעיר" והאחרון שנבנה בו הוא גשר שארל דה גול. בשעות בין הערביים והערב כדאי להגיע לאזור גשר האומנויות שליד הלובר, שמושך אמנים רבים שמגיעים לצלם את הנוף בשעה קסומה זו. נהר הסיין אמנם לא נהר רחב מאד, אולם לגשרים שעליו שמור מקום נכבד בתולדות הארכיטקטורה והבנייה הציבורית.

בתקופה שצרפת היתה פרובינציה רומאית, נהר הסן היה ידוע בשם הלטיני "סקוונה" (Sequana), כלומר "שמוצאו מנהר היון".


#"הגשר הישן" של נהר הסיין
הפון נף, הידוע בכינויו "הגשר הישן", הוא הגשר הישן ביותר בפריז. הוא הוקם בשנת 1578. יש גשרים שנבנו על יסודות של קודמים להם ושמרו על שמם, אך הפון נף עומד על תילו יותר מ-400 שנים, מה שמקנה לו את הוותק הרב ביותר מבין 38 הגשרים שעל הנהר. בשנת 1986 משך הגשר את תשומת ליבו של כריסטו, האמן הסביבתי שנודע בעיטוף חלקי נוף בבדים גדולים והוא לקח על עצמו את עטיפת את הגשר.

פון נף נבנה במטרה לפתור בעיה עתיקת יומין: עומס תנועה. כן כן, ממש כמו בכבישים. בגשרים השכנים לו - גשר החלפנים וגשר נוטרדאם, היו פקקים ועומסים של יותר מדי אנשים ונדרש לפתוח מעבר נוסף בין שתי גדות הסיין.

אל הגשר הזה הגיע המלך הנרי השלישי לאחר מסע ההלוויה של שני ילדיו הקטנים. בגלל האבל הכבד ששרר בעיר בתקופה זו, הגשר כונה במשך זמן מה "גשר הדמעות". אחר כך הוא קיבל את הכינוי "גשר השיכורים" בשל מס היין שהוטל על ספינות שהפליגו תחתיו. גם הכינוי הזה אבד במהלך הזמן ונותר השם הרשמי וחסר ההשראה - פון נף.

לאורך קשתותיו של הגשר מפוסלים פרצופים קפואים בעוויות משונות. לפי האגדה, אנשי החצר של הנרי השלישי שימשו השראה לפסלים. הגומחות, המתאימות לזוגות רומנטיקנים, שימשו בעבר למסחר ולעסקים מפוקפקים. כמו כן, בשנים הראשונות לאחר הקמתו הפך הגשר החדש למרכז זנות תוסס, בשל התפיסה של אזור הגשרים כ"אזור דמדומים". במאה ה-17 החליטה משטרת פריז לנקות את נגע הזנות מן הגשר החדש ולנקוט בפעולות משמעותיות כנגדו.


#חלוקת העיר לשניים

נהר הסיין מחלק את העיר פריז לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית").

הגדה הימנית מזוהה עם אזורים אלגנטיים ויוקרתיים כמו כיכר ונדום או פלס דה ווז'. הרחוב המפורסם ביותר בגדה הימנית הוא השאנז אליזה, אך ישנם בו עוד רחובות חשובים כמו רחוב ריבולי, רחוב דה לה פה, רחוב סנט אונורה ועוד.

האוכלוסייה שנמצאת בגדה הימנית מורכבת. מצד אחד יש בה שכונות עשירות ושופעות במערב לצד שכונות פועלים ומהגרים עממיות ועניות יותר. הגדה הזו, הימנית, היא קדחתנית, מסחרית, פונקציונאלית ובעלת צפיפות אוכלוסין גדולה. רוב החברות המובילות, הבנקים והפעילות העסקית מרוכזים כאן.

הגדה השמאלית מזוהה כבוהמיינית וסטודנטיאלית יותר. היא שקטה, ירוקה והיסטורית יותר. הרובע הבולט בה הוא הרובע הלטיני.

הרחובות העיקריים בגדה השמאלית הם שדרות סן ז'רמן ושדרות סן מישל. אך מעבר להבדל הגיאוגרפי בינה לבין הגדה הימנית, הכינוי מתייחס למאפיינים תרבותיים וחברתיים באוכלוסייה עצמה. כמו כן, מרוכזים בגדה השמאלית מרבית המוסדות, כמו אוניברסיטאות, מכוני מחקר ובתי חולים.


#האיים של נהר הסיין
דומה שאין נהר בלי אי ושני האיים הקטנים שבמרכז נהר הסיין הם פיסות קרקע של פחות מקילומטר רבוע אחד. האיים, איל סן לואי (הקטן יותר מהשניים) ואיל דה לה סיטה, נראים כפנינים קטנות בתוך הנוף הפריזאי המקומי. הם מרכזי תיירות סואנים המשלבים ארכיטקטורה בסגנון ימי הביניים עם אטרקציות מודרניות.

איל סן לואי נקרא על שמו של לואי התשיעי מלך צרפת. הוא מחובר במערכת גשרים ליתר חלקי פריז - גשר סן לואי (המחבר את האי לאיל דה לה סיטה), גשר לה טורנל (המחבר את האי לגדה השמאלית), גשר לואי פיליפ (המחבר את האי לגדה הימנית), גשר מארי (המחבר את האי לגדה הימנית אף הוא) וגשר סולי (החוצה את האי מהגדה הימנית לשמאלית). האי משמש היום בעיקר למגורים, אך בעבר הוא היה שני איים לא מיושבים ששימשו כשדה מרעה בקר וכמקום לאחסון עצים.

באיל דה לה סיטה, הגדול יותר מהשניים, ממוקם מאז התקופה הרומית ארמון בקצה המערבי ואילו הקצה המזרחי הוקדש מאז אותה תקופה לענייני דת. בין היתר תוכלו למצוא עליו את קתדרלת נוטרדם. השטח בין קצוות האי נועד, עד שנות ה-50 של המאה ה-19, למגורים ולמסחר, אך מאז הספיקו למקם עליו את בנייני משרד המשטרה, היכל הצדק הפריזאי, בית החולים אוטל דייה Hôtel-Dieuu ועוד. כיום, רק החלקים המערבי והצפוני של האי משמשים למגורים וביניהם תוכלו למצוא אפילו כמה שרידים לבתים מהמאה ה-16.


#נהר הסיין לתיירים
כמעט בכל עיר הממוקמת ליד המים, המים מהווים סוג של מראה שבה העיר מוצאת השתקפות משלה. במשך מאות שנים, משוררים, ציירים, פילוסופים, סופרים, אדריכלים, אוהבים, מתאבדים ואף תיירים - חשו את המשיכה החזקה הזו למים. אין זה מקרי שהעיר התפתחה סביב השדרה הענקית הזו, או שהשבטים הפריזאים המוקדמים הותקפו כאן על ידי הרומאים. הנהר, אגב, עדיין מהווה את נתיב המים המסחרי הראשי של פריז.

לעתים קרובות מתבלבלים התיירים בין 2 הגדות - הימנית והשמאלית והם מבזבזים שעות בחיפושים במפות ומנסים להבין באיזה צד של הנהר הם עומדים. החוכמה היא לזכור שכשאתה עומד במורד הנהר (בכיוון השיפוע של הנהר), הגדה השמאלית משמאלך והגדה הימנית מימינך. אם אתה לא מצליח להבין לאיזה כיוון זורמים המים, חפש פיסת פסולת צפה ובחן לאיזה כיוון היא שטה.

על נהר הסיין יש 32 גשרים, חלקם יותר מרשימים מהאחרים. הגשר העתיק ביותר הוא פונט נף, שהונצח על ידי אמנים ומשוררים ואף הוזכר בסרטים במאה ה-20.

הגשר חוצה אי קטן וממנו מתחילים סיורים מודרכים על סירות קטנות. באביב או בקיץ זה מקום נפלא לבלות בו על ספסל מתחת לעצי הערבה, להשתזף מעט ולטייל בגנים המטופחים במרכזו. אם אתה אדם שאוהב להביט בסירות, זו נקודה מצוינת. למעשה, זה אחד מהמקומות הנחמדים ביותר להסתובב בהם בפריז.

עוד גשר פופולרי הוא פון דז אר, הבנוי ממתכת ומיועד לגמרי עבור הולכי רגל. מעליו נשקף מראה נוף מדהים, אולי מהיפים בפריז. אנשים מביאים איתם בקבוקי יין ועושים פיקניק, אחרים מביאים גיטרות והאווירה תמיד קלילה וחגיגית. מתחת לגשר, על הרציפים מצד ימין ומצד שמאל תוכלו לראות המון משתזפים, רוכבי אופניים, עגלות ורצים.


#טרגדיות בנהר הסיין
נהר הסיין הוא אזור תיירות רומנטי ומרהיב, המאפשר לראות את העיר מזוויות שונות, אך בחורף, בעיקר לעת לילה, עשוי הנהר להפוך לאתר אפלולי ואפילו מפחיד. את הסיפורים אליהם נחשפו מימי הנהר הזה, אנחנו לא רוצים לדמיין. הנתונים מלמדים על 10 מקרי רצח המתרחשים בנהר בכל שנה, 120 אנשים המנסים להתאבד. כ-70 גופות נמשות כל שנה מהמים.

אחד מהשמות המוכרים, הוא פול צלאן. המשורר המיוסר של השואה, שבמשך שנים הזדהה עם החוויה הקיומית של עמו. כשהרגיש שהוא אינו יכול להמשיך יותר לחיות את העבר הנוראי, הוא עבר תקופות של משבר נפשי, דכאונות, אשפוזים ולבסוף - צלל אל מותו בנהר זה.

יש גם את סיפורה של "האלמונית מנהר הסיין". בסוף 1880 נמצאה גופתה של אישה צעירה בנהר. על הגופה לא נמצאו סימני אלימות וניתן היה להניח שהיא התאבדה. הפתולוג, שנחשף לגופה בחדר המתים, נדהם מיופייה של האישה הצעירה שנראתה מחייכת במותה וביקש ליצור מסכה של פניה. במהרה החלו המסכות להימכר בשווקים ובחנויות והיא הפכה לפופולרית בקרב הבוהמיינים הצרפתיים של התקופה. המסכה נמצאה בביתם של סופרים, ציירים ומשוררים רבים.

בשנות ה-60 השתמשו במסכה של האישה הלא מוכרת מהסיין בתור פניה של בובת ההחייאה הראשונה וטוענים כי היא הפכה את פניה למנושקות ביותר בכל הזמנים. זהותה האמיתית של האישה המסתורית, מעולם לא התגלתה.

הטרגדיות הגדולות שהתרחשו ליד הנהר, הם הסיפורים המרתקים ביותר, אותם התיירים פחות מכירים. זה לא אומר שנהר הסיין מייצג מוות, אבל מעניין לחשוב על כך כחלק ממחזור החיים.


מבט מקרוב על נהר הסן:

https://www.youtube.com/watch?v=tRwNUED4F_Y&t=249s
גני לוקסמבורג
גני לוקסמבורג
#תיירים בגנים

גני לוקסמבורג היפים שנמצאים בלבה של פריז, פתוחים לקהל הרחב והם מושכים אליהם לא רק תיירים אלא גם מקומיים.

בגנים פזורים פסלים רבים של דמויות בולטות מההיסטוריה הצרפתית: דמויות נשיות של מלכות צרפתיות ודמויות של סופרים ומשוררים.
יש כאן שפע של מקום להתרווח, לאכול גלידה או לשתות קפה משפע הדוכנים במקום וליהנות משמש חמימה וממנוחה לקראת המשך הטיול ברובע הלטיני.
במרכז הגן ישנה בריכה גדולה המוקפת בעשרות כסאות ירוקים המיועדים לשימושם החופשי של התיירים והם מספקים את האווירה המושלמת לרגע של נחת ורוגע.

הגנים הם יעד אטרקטיבי עבור האוכלוסייה הפריזאית, אבל גם בעבור התיירים:
ניתן לשכור סירה ולתת לילדים לדחוף אותה עם מקלות במבוק ארוכים מגדה לגדה של האגם הגדול.

כשעולים למעלה, למרכז הגן, אפשר לעשות סיבוב על סוסי הפוני או לנסוע עם הילדים קטנים יותר בכרכרה מקומית.

פנימה יותר בתוך הפארק, ניתן למצוא קרוסלה ותיאטרון בובות, שמציג כמעט כל יום ובפינה הדרום מערבית נמצאות כוורות דבורים, שניתן לקחת קורסים בגידולן.

ניתן למצוא מקומות לקריאה ומשחקי פטאנק בעבור המבוגרים, טיול רומנטי לזוגות או הפסקת צהריים לסטודנטים, שמגיעים לרוב מהסורבון - האוניברסיטה המפורסמת של פריז, השוכנת ממש בשכנות לגנים.

זוהי אחת מהפיסות הירוקות היפות ביותר בפריז, עם חלוקה נכונה של אור וצל, עצים ומדשאות, פינות חמד סמויות ומשטחים ציבוריים לילדים ומבוגרים. קחו לכם סל עם מעט מזון ושמיכה - וצאו לעשות בו פיקניק.


#ההיסטוריה של הגנים
בניית הגנים החלה כתוצאה מהתנקשות בחייו של הנרי הרביעי בשנת 1610. אלמנתו של המלך, מארי דה מדיצ'י לא יכלה לשאת את המגורים בארמון הלובר עמוס הזכרונות המשותפים שלה עם בעלה ועברה להתגורר בארמון לוקסמבורג.

בשנת 1624 הסתיימה בנייתו של ארמון לוקסמבורג עבור האלמנה, שהורתה לאדריכל סלומון דה ברוס להקים ארמון בסגנון ארמון פלאצו פיטי, כמו הארמון שהיא הותירה אחריה בפירנצה, עיר מולדתה. הגנים שסביבו תוכננו ועוצבו כך שיזכירו לה את נוף ילדותה.

האמת היא, שלמרות שבארמון זה תכננה המלכה לבלות את שארית חייה, רצה הגורל אחרת ובפועל האלמנה המלכותית רבת התככים לא התגוררה בארמון יותר מחמש שנים. בפקודת המלך החדש היא הוגלתה לקלן בשנת 1630. בזמן המהפכה הופקע הארמון ובמשך שנתיים שימש בית כלא; לאחר מכן הוא נקבע כמקום מושבה של אסיפת הנבחרים. המנזר שהיה בסמוך אליו נהרס.

אגב, עוד אנקדוטה היסטורית - על הסופר הנודע ארנסט המינגוויי, מספרים שבצעירותו היה רעב ללחם, ונהג להגיע אל הגנים כדי לצוד יונים למאכל.


#ארמון לוקסמבורג כפרלמנט
בלב הגנים הסימטריים והמרשימים נמצא ארמון לוקסמבורג. הארמון נבנה במקור על פי עיצוב של הארכיטקט הצרפתי סולומון דה ברוסי, על מנת לשמש כמקום המגורים המלכותי של מארי דה מדיצ'י, אימו של המלך לואי השלושה עשר.

לאחר המהפכה הצרפתית הוא עוצב מחדש על ידי ז'אן קלגרין והוסב לבית מחוקקים. גרם המדרגות המרכזי נהרס והוחלף באולם הסנאט בקומה הראשונה. קלגרין גם הרס את קפלת דה מדיצ'י. קלגרין סגר את הטרסות והפך אותן לספרייה. במקביל הוא בנה גרם מדרגות באגף המערבי, שהיה מוקף בעמודים יוניים (איוניים). הבניה הסתיימה בהריסת הגלריה.

בתחילת 1835, הוסיף הארכיטקט אלפונס דה ג'יזור אגף גינה חדש. אולם הסנאט החדש היה ממוקם במה שהיה באותו הזמן אזור החצר בין הגנים. האגף החדש כלל ספרייה ובה הוצגו ציורים של אז'ן דלקרואה. בשנת 1850 לבקשתו של נפוליאון השלישי, יצר ג'יזור אולם כנסים.

במהלך כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1944, הארמון הפך למפקדה של הלופטוואפה בצרפת, ובכלל הארמון היה מקום אסטרטגי עבור הכוחות הגרמניים אשר הגנו על העיר.

במהלך שנת 1946, שימש הארמון כמקום לשיחות ועידת השלום בפריז.


#אדריכלות גני לוקסמבורג
הפארק והגנים רחבי הידיים מצליחים לשבץ את הטבע בלב המרקם העירוני הפריזאי ולגרום למטיילים לנוח ולהרגיש מחובקים על ידי הטבע.

לא סתם מצליחים באי הגן לחוות את הטבע ואת המרחב. הגן משרה אווירה קסומה, הוא מטופח להפליא והערוגות המעוצבות בסגנון צרפתי מוקפד. הגיזום העצמי והערמונים מושכים את הפריזאים והתיירים בכל הגילאים.

במרכזם, בריכה מתומנת עם מזרקה, שבה ניתן לשכור ולשוט על דגמים של סירות מפרש עתיקות. חלק זה של הגן מעוצב בסגנון צרפתי קלאסי - שורות ישרות, סימטריות. בהמשך, מן המרכז אל השוליים, הסגנון הופך להיות של גן אנגלי, בסגנון פחות פורמלי של שבילים מתעקלים ומקבצים אקראיים של עצים.

העיצוב הנוכחי של הגנים ניתן להם במאה ה-19 על ידי הארכיטקט שאגראן.


#מזרקת גני לוקסמבורג
גני לוקסמבורג מושכים אל 57 הדונם עליהם הם פרושים המון תיירים ומקומיים, בשל מראה הגנים המטופחים, הפסלים הנהדרים והאווירה הרגועה והפריזאית.

אך אחת מפנינות החן האמיתיות של הגן, שלא זוכה יותר מדי לביקורים של תיירים, היא מזרקת מדיצ'י המרהיבה.

המזרקה נבנתה בשנת 1630 ויש לה שורשים עמוקים בהיסטוריה העשירה של צרפת. בשל מיקומה הצדדי, בפינה מבודדת בגן ובגלל ששדרת העצים הגבוהים מסתירה אותה במעט, רבים מהמבקרים פוסחים מעליה ולא מודעים כלל לקיומה. המזרקה הוזמנה אף היא בידי מארי דה מדיצ'י, בשנת 1624. היא ביקשה לשוות לה מאפיינים טיפוסיים של המנייריזם האיטלקי: מזרקה מורכבת, מערה מלאכותית המעוטרת בפסלים, ממש כמו זו שהכירה במערת בואונטלנטי שבגני בובולי.

בעבור מלאכת הבנייה והתכנון נבחר האדריכל תומסו פרנסיני, שהיה גם מי שהופקד על המזרקות והמים בגני וילות מדיצ'י שבפרינצה ורומא.

הוא יצר אגן מים גדול, המוביל למזרקה ענקית ומפוסלת, בראשה ניצבו פסליהן של שתי נימפות השופכות מים מכדיהן וגמלון הנושא את סמל משפחת מדיצ'י.

המזרקה מוקמה בגדה השמאלית של פריז, שם לא זרמו מים חופשיים ומי התהום היו די עמוקים ולכן היא נחשבה לאחת מפלאי אותה תקופה.

אחרי מותה של מדיצ'י, באמצע המאה ה-18, המזרקה נזקקה לתיקון רציני עקב מצב תחזוקה ירוד. ההזנחה הייתה כה חמורה, עד שפסלי המזרקה נעלמו (עד היום לא יודעים מתי בדיוק הם נגנבו) והקיר התומך קרס. בשנת 1811 מינה נפוליאון את האדריכל ז'אן שאגראן לשיפוץ המזרקה, זה היה אותו אדריכל שיצר את שער הניצחון).

בזמן שלטונו של נפוליאון השלישי היא עברה גלגול נוסף (על ידי האדריכל אלפונז דה ג'יזור), שהזיז את מיקומה ב-28 מטר כדי לפנות מקום לבניית הרחוב שמאחוריה. בחלל הריק שנותר מאחורה הועברה מזרקה נוספת "לדה והברבור" שניצבה באחד מהרחובות הסמוכים והשתיים התאימו אחת לשניה כמו כפפה. לצערה של מזרקת מדיצ'י המקורית, רוב המבקרים מתמקדים באחותה החדשה.

עוד מהשינויים שערך ג'יזור היו הוספת שני פסלים חדשים המייצגים את נהרות הסיין והרון בחלקה העליון של המזרקה, במיקום בו ניצבו בעבר הנימפות. הוא שיחזר את סמל משפחת מדיצ'י שנחבל במהפכה הצרפתית והציב מערכת פסלים של הפסל אוגוסט אוטן.


מבט מקרוב על הגנים:

https://www.youtube.com/watch?v=lsZ1O6tJKbc

פריז

הפנתיאון של פריז
הפנתיאון של פריז
#על הפנתאון

הפנתיאון בפריז הוא אתר קבורה ואנדרטה רשמית של גדולי האומה הצרפתית, אותם אנשים שלקחו חלק משמעותי בהיסטוריה של המדינה החשובה הזו ושל פריז בפרט. פירוש המילה פנתיאון היא "כל האלים". אבל איך זה מסתדר עם האישים שמונצחים בו? - שאלה יפה... הוא אכן נבנה במקור, במאה ה-18, בתור כנסייה. אך באותה תקופה, שבה ניסו בצרפת להימנע מסמלים דתיים נוספים וחיפשו סמלים לאומיים יותר, הוא הפך לפנתיאון לאומי.

בשנת 1744 נדר המלך לואי ה-15, שהיה חולה במחלה קשה, שאם יחלים הוא יחליף את הריסות כנסיית זֶ'נֶביֶיב הקדושה בבניין מפואר הראוי לקדושה הפטרונית של העיר פריז. יסודות המבנה שעתיד היה להיות בסגנון ניאו קלאסי נחפרו בשנת 1758 ולואי עצמו הניח את האבן הראשונה בשנת 1764. הבניה התעכבה לאור קשיים כספיים. בהמשך, לאור מותו של של האדריכל סופלו (בשנת 1780), היא הושלמה, אך זה קרה כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1790, לאחר פרוץ המהפכה הצרפתית. מי שהשלימו אותה היו 2 תלמידים של האדריכל המנוח.

למרות שבתקופה מאוחרת יותר, המבנה חזר לייעודו ככנסייה, זמן לא רב לאחר מכן חזר לשמש כאתר קבורה. הייעודים המשתנים של המבנה והעיטורים שעליו, ההקדשות שחקוקות על הקירות והסמלים שבו, מאפשרים לבחון את בניית האומה הצרפתית בגלל הסופרים הגדולים, הפילוסופים ואנשי הרוח הקבורים כאן, שנמצאו מתאימים להוקרה על ידי האומה הצרפתית.


#אדריכלות

אורך מבנה הצלב המרשים העומד לפניכם הוא 110 מטרים ורוחבו 84 מטרים. הוא תוכנן על ידי האדריכל ז'ק ז'רמן סופלו ובנייתו נמשכה 26 שנים. סופלו תכנן לשלב בעיצוב המבנה מאפיינים קלאסיים יחד עם מוטיבים גותיים, אך בגלל שנפטר עוד לפני שסיים את הבניה - לא מימש לחלוטין את התוכנית. התוכנית כללה כנסייה בעלת כיפה בצורת צלב יווני, עם ארבעה אגפים קצרים ששווים באורכם וברוחבם. גובה המבנה הוא 83 מטרים. המבנה בנוי בעיקר בסגנון גותי - ספינה מרכזית בעלת קשתות מעל המעברים הצדדים. ניתן לראות גם אזכורים לסגנונות אדריכלות נוספים כמו אדריכלות ביזנטית - שבאה לידי ביטוי בשימוש בכיפות החיפוי, אדריכלות קלאסית שמיוצגת בכיפת התוף וגלרייה העמודים החיצונית ואדריכלות יוון העתיקה באמצעות הגלריה עם ששת העמודים, גמלון המשולש (אלמנט אדריכלי בחזית המבנה) שאותו הזכרנו קודם והעמודים קורינתיים (עמודים שחלקם העליון עשוי מתבליטי עלים). למרות שילוב כל הסגנונות, הפנתאון מסווג כמבנה ניאו קלאסי, בעיקר בגלל התקופה שבה הוא נבנה.


#עובדות מעניינות

נושא הקבורה בפנתאון היה מקור לוויכוחים רבים ולעתים אף נעשו מעשים קיצוניים כמו הוצאה של אנשים שכבר נקברו בו - כמו מארָה (שהיה מהפכן צרפתי) ומיראבו (מדינאי צרפתי). בזמן הרפובליקה השלישית השרים היו אלה שהציעו את המועמדים לקבורה והעברה של כמה אישים מבתי קברות אחרים. היו הצעות שעוררו ויכוחים אלימים כמו ההצעה להעביר את אמיל זולא בשנת 1908. בשנת 2007 החליטה הממשלה על 76 אנשים שייקברו בפנתאון ביניהם - ויקטור הוגו, ז'אן ז'אק רוסו, אלכסנדר דיומא, אמיל זולא, לואי פסטר, לואי ברייל ומארי קירי. מעבר לקבורה הפיזית, האומה הצרפתית מכבדת את בניה גם באמצעות חקיקת השמות על קירות המקדש הרפובליקאי עליהם חקוקים כבר מעל 1000 שמות. היום הבחירה נתונה בידי נשיא הרפובליקה ואין חוק או מסמך שמגדיר את הקריטריונים לבחירה, נדרשת רק החלטה.

בינואר 2007 נשיא צרפת ז'אק שיראק הסיר את הלוט מעל לוח הוקרה שהוצב בפנתאון לכבוד 2600 איש שהוכרו כחסידי אומות עולם, הודות לתרומתם ולהצלת יהודים מפני גירוש למחנות הריכוז על ידי מוסד יד ושם בישראל.


#מה רואים בפנתיאון?

הפנתאון המרשים נבנה ברוח הפנתאון הקלאסי הממוקם ברומא וכיפתו נבנתה בהשראה קתדרלת סנט פול מלונדון.

לאורך כל חלקו התחתון של הפנתאון תוכלו לבקר בקבריהם של גדולי האומה הצרפתית - ז'אן-ז'אק רוסו, ויקטור הוגו, אמיל זולה, וולטר, מארי קרי ורבים נוספים.

בפנים המבנה תוכלו לראות את ציורי הקיר המתארים את חייה של ז'בנייב הקדושה. במרכז המבנה ארבע ספינות היוצרות יחד צלב יווני (מה שמזכיר לנו את ייעודו המקורי של המבנה בתור כנסייה). מעליהן כיפת הפנתאון - המאויירת ומעוטרת במסגרת ברזל. בגלריה שמסביב לכיפת הפתנאון תוכלו ליהנות ממבט פנורמי על רחבי פריז.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש, מנובמבר עד סוף מרץ.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על הפנתיאון של פריז:

https://www.youtube.com/watch?v=bW0PV464mzg
הקונסיירז'רי
הקונסיירז'רי
# על המקום - בית הסוהר העתיק של פריז

על גדות נהר הסן, כחלק ממתחם הצדק, באיל דה לה סיטה, תמצאו את הקונסיירז'רי, השריד העתיק ביותר של ארמון הסיטה, הראשון שנבנה בפריז ועמד כאן במאה ה-10.

בתקופות שונות עמד כאן בית הכלא המצמרר ובו נכלאו כמה מהפושעים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצרפתית.

המילה קוֹנְסְיֶירְז' פירושה - מקום מגורי השוער, בהקשר הרחב יותר - בית הסוהר שבו מוחזקים האסורים. זו גם הסיבה שהמקום נקרא כך. השוער היה ממונה על הארמון המלכותי ועל נרותיו. גם היום יש קוֹנְסְיֶירְז' בבתי דירות רבים והוא אחראי על אחזקת המקום.

המקום משמש היום כמוזיאון ואתר תיירותי היסטורי. למרות שניתן לבקר רק בחלק מהשטחים שבתוך המבנה ההיסטורי, בזכות הביקור ניתן לגעת ולהרגיש את היסטוריית העיר פריז. המבנה נשמר ומתוחזק על ידי המרכז הלאומי למונומנטים.


# על ההיסטוריה
בעבר עמד במקום בו עומד הקונסיירז'רי ארמון סיטה (Palais de la Cité). הארמון היה מקום מושבו של הכס המלכותי הצרפתי מהמאה ה-10 ועד המאה ה-14.

בימי המהפכה הצרפתית, הפך חלק מהארמון לבית סוהר, ששכן בקומת הקרקע של המבנה. בתקופת שלטון הטרור נחשב בית הסוהר של הקונסיירז'רי כמקום המתנה עד להוצאה להורג הצפויה. רק מעטים הצליחו להשתחרר ממנו. גם המלכה מארי אנטואנט (המוכרת לכם בזכות משפטה הידוע "אם אין לחם - שיאכלו עוגות") נאסרה בו בשנת 1793, לפני שהוצאה להורג. זוכרים את הגיליוטינה אותה הזכרנו בכיכר הקונקורד? עד היום תוכלו לראות גם עשרות אלפי צרפתים המגיעים לכבד את זכרה של המלכה.

לאחר שנהרס הארמון, נבנה במקומו היכל הצדק של פריז.


# מה לראות בביקור
ישנם שני מוקדים מרתקים בזמן הביקור במבנה:

האחד הוא צפייה בשרידי ארמון סיטה העתיק: אולם הכניסה (שמהווה עד היום אחד מהאולמות הגדולים ביותר באירופה ששרדו מימי הביניים). שטחו כ-70 מטר על 27.5 מטר. שימו לב במיוחד לסגנון הגותי ולקשתות האבן התומכות בתקרתו. באולם זה התרחשו כמה מהסיפורים הגדולים על האבירים, המלכים ואנשי החצר של אותם שנים. הכניסה למקום דרך שער קטן בצד הצפוני של היכל הצדק.

המוקד השני הוא בית הכלא של הנידונים למוות, המאפשר גם נגיעה בפריז שלאחר המהפכה הצרפתית. בתקופה ההיא, בה הטרור שלט וגיליוטינת עריפת הראשים המפורסמת הוקמה בכיכר הקונקורד, המקום הזה היה ההמתנה לגזר הדין מוות ולהוצאה להורג שעתידה להגיע. שימו לב לחצר הנשים, לתא של מארי אנטואנט ולתאי הנידונים למוות האחרים.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש, מנובמבר עד סוף מרץ.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על הקונסיירז'רי:

https://www.youtube.com/watch?v=hYsA1MKjPsc
מוזיאון קלוני
מוזיאון קלוני
#על מוזיאון קלוני לימי הביניים

המבנה המהווה את הדוגמה הטובה ביותר לאדריכלות ימי הביניים בפריז, הוא המוזיאון הלאומי לימי הביניים, הממוקם ברובע החמישי של פריז. בשנת 1843 קנה אלכסנדר די סומרארד, אספן אמנות ימי הביניים, את המבנה, שיכן בו את אוספיו והפך אותו למוזיאון. לאחר מותו נרכש האוסף על ידי המדינה ובנו הפך לאוצר הראשון של המוזיאון. המוזיאון הפך ציבורי בשנת 1833.

במוזיאון רהיטים וחפצי אמנות מימי הביניים וכן תכשיטים מזהב וחפצי שנהב. יש במוזיאון אוסף עשיר ביותר של פיסול, קרמיקה, גילוף, שטיחים, חפצי אומנות שונים בזהב ובברונזה, עבודות זכוכית, מתכת, עץ ושנהב, כלי נשק, תכשיטים וחפצי יום יום מימי הביניים. במיוחד ראויים לציון שטיחי הקיר המרהיבים המוצגים בו והיצירה המוכרת בשם 'הגברת והחד קרן' - סדרה של 6 שטיחי קיר יפים מהמאה ה-15, המציגה דמויות של נשים לצד חדי קרן.


#מוצגים ארכאולוגים
חשיבותו של המוזיאון היא לא רק באוסף המוצגים העשיר והמרשים שלו, אלא גם בשילוב המוצגים הארכאולוגים האותנטיים המוצגים בו מהעת העתיקה ועד היום. כי מתחת למבנה התגלו שרידי מרחצאות רומיים, מהמאה ה-3 לספירה, המכונים "מרחצאות קלוני". במרחצאות מוצגים חפצים שמקורם בתקופה הרומית ובהם "עמוד יורדי הסירות", המכונה גם "עמוד הימאים". על העמוד שעשוי מאבן גיר גולפו במאה הראשונה אלים מהמיתולוגיה הרומית. ככל הנראה הוא עמד במקדש הגאלי-רומי שעמד בפריז בעבר. במקור היה גובהו 5.24 מטרים, אך כיום נותרו ממנו רק חלקים. חלק מהמרחצאות העתיקים נשמר יפה מאד. כמו למשל 'אולם הקירור' שבו עובי הקירות הוא כשני מטרים, וגובה התקרה שלו הוא כ- 15 מטרים.

באולם הסמוך לו מוצגים 21 ראשי פסלים, חלקם שבורים, והם מיוחסים למלכי יהודה וישראל. האמת היא, שהפסלים כלל אינם שייכים למקום - הם התגלו במקרה בבניין עתיק בפריז, ומבדיקה עלה כי הראשים אלה נכרתו מעל 21 פסלי המלכים שניצבו על חזית קתדרלת נוטרדאם. בזמן המהפכה, המהפכנים הפורעים חשבו בטעות כי אלה פסלים של מלכים צרפתיים, ובחמת זעם כנגד בית המלוכה, ניפצו אותם מבלי לדעת כי אלה בכלל פסלים של מלכי יהודה וישראל שלא עשו להם כל רע.

בחצר המוזיאון כדאי לשים לב לבאר העתיקה ששימשה את הנזירים בימי קדם, היא אמנם אינה בשימוש אך היא שופעת מים.


#על הגבירה והחד קרן
במוזיאון קלוני תוכלו למצוא את היצירה המוכרת "הגבירה וחד הקרן", יצירת פאר השייכת לאמנות ימי הביניים ובה שישה שטיחי קיר שנארגו בפלנדריה במאה ה-16.
חמישה מהשטיחים מתארים את חמשת החושים: טעם, שמיעה, ראייה, ריח ומגע. השטיח האחרון נקרא "לתשוקתי היחידה".

שימו לב שהשטיחים גדולים מאד ומרשימים. התקרבו וראו את הצבעים שבהם הם נצבעו. אלו פיגמנטים טבעיים שנוצרו באותה תקופה בטכניקות קדומות. שבו עם הגב אל השטיח הגדול מכולם, זה עם האוהל הכחול. עכשיו הביטו לצד שמאל שלכם. אל השטיח הראשון.

בשטיח המתאר את חוש הטעם מוצגת הגבירה כשהיא לוקחת ממתק ממגש המוחזק על ידי משרתת. האריה וחד הקרן עומדים משני צדדיה ומחזיקים נסי דגלים.

בשטיח המתאר את חוש השמיעה מנגנת הגבירה על עוגב שעומד על שולחן המכוסה בשטיח טורקי. המשרתת במקרה זה מחזיקה את העוגב. גם כאן האריה וחד הקרן עומדים משני צידי הגבירה ומחזיקים נסי דגלים, אך בשטיח זה הם פונים לכיוונים הפוכים מאשר בשאר השטיחים.

בשטיח המתאר את חוש הראייה יושבת הגבירה ומראה בידה, חד-קרן כורע לרגלה ומביט אל בבואתו שבמראה. האריה עומד מצד שמאל שלה ומחזיק בידו נס דגל.

בשטיח המתאר את חוש הריח עומדת הגבירה ומחזיקה זר פרחים. המשרתת שלה עומדת ומחזיקה לידה סל מלא פרחים. משני צידי של הגבירה עומדים האריה וחד הקרן ומחזיקים נסי דגלים.

בשטיח המתאר את חוש המגע עומדת הגבירה ונוגעת בקרן של חד-הקרן. בידה האחרת היא מחזיקה נס דגל. האריה מביט בה.

בשטיח האחרון, "לתשוקתי היחידה", הגבירה עומדת במרכז שטיח ומשרתה עומדת לימינה ומחזיקה בתיבה. הגבירה מניחה את השרשרת שהיא עונדת בתיבה. מצד שמאל שלה ניתן לראות שק עם מטבעות. האריה וחד הקרן גם כאן משני צידיה של הגבירה, עומדים ומחזיקים נסי דגלים.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על מוזיאון קלוני:

https://www.youtube.com/watch?v=aiHf79fbidQ
מוזיאון רודן
מוזיאון רודן
#היסטוריית מוזיאון רודן

מוזיאון רודן שוכן בארמון יפה מן המאה ה – 18 שנקרא Hotel Biron. הארמון נבנה בשנת 1731 כבית מגורים מפואר של ספר צמרת שהתעשר, וביקש להקים לעצמו את הבית היפה ביותר שראתה פריז של אותם ימים. לאחר מות הבעלים המקוריים, החליף הארמון מספר ידיים עד שבשנת 1905, הארמון נרכש על ידי הממשלה הצרפתית וחולק למספר יחידות דיור מפוארות ויקרות.

העיצוב המיוחד של הארמון והגנים המרהיבים המקיפים אותו, משכו לשם אמנים שונים כמו הנרי מאטיס, ובשנת 1908 גם הפסל אוגוסט רודן שכר חלק מקומת הקרקע של הארמון על מנת לאחסן שם את יצירותיו. בחדרים ששכר הוא השתמש כסטודיו, בו הוא עבד ואירח את חבריו הרבים. במקביל, פתח רודן במגעים עם ממשלת צרפת, כדי להגשים את משאת חייו: להפוך את הארמון למוזיאון שיוקדש ליצירותיו.

בשנת 1916, תמורת הסכמה להקים את המוזיאון, תרם רודן למדינה את כל עבודותיו, הפסלים והציורים שלו, הצילומים והארכיונים וכן את האוספים הפרטיים שצבר במשך השנים. אלא שרודן לא זכה לראות את חלומו מתגשם - הוא נפטר בשנת 1917, ואילו המוזיאון פתח את שעריו לקהל הרחב רק שנתיים לאחר מכן.


#מה במוזיאון

בשבעה עשר אולמות התצוגה של הארמון, ובגן הפסלים הצמוד, ניתן לראות את יצירותיות המפורסמות של אוגוסט רודן, ביניהם גם כאלו שהקנו לו תהילה רבה כמו "האדם החושב", "הבורגנים של קאלה" ועוד. לצד עבודותיו של רודן, מוצגות כאן גם יצירותיה של קמי קלודל, מי שהייתה תלמידתו ואהובתו ופסלת מחוננת בפני עצמה, ויצירות של אמנים נוספים, כמו ואן גוך, רנואר, מונה ומונק.

אחד הפסלים המפורסמים של רודן, 'תקופת הברונזה' שמו, עורר סערה גדולה כשהוצג לראשונה ב-1877. היה זה פסל של גבר עירום שנראה כה טבעי ואמיתי עד שהאמן הואשם שיצק אותו על מודל אנושי חי. אחרי שהתברר שלהאשמות אין כל בסיס, התחלפה הסערה בהערצה גדולה, ורודן זכה להערכה רבה כאחד מגדולי הפסלים בעולם.

פסל מפורסם נוסף, אולי המפורסם בפסליו של האמן, הוא פסל 'האדם החושב' - דמות אדם מכונס בעצמו, תומך ראשו בידו בתנוחת הרהור. פסל זה היה חלק מעבודה מקיפה של רודן, 'שערי השאול' שפוסלה בהשראת 'הקומדיה האלוהית' של דאנטה, אך הוא הוצג גם כפסל עצמאי. בשנת 1906 הוצב 'האדם החושב' בחזית הפנתיאון בפריז, ובכך היה לפסל הראשון של האמן שהוצג במקום ציבורי בפריז. לאחר פתיחת מוזיאון רודן, הועתק הפסל לגן הפסלים של ארמון בירון, שם הוא ניצב עד היום.


#אוגוסט רודן

מוזיאון רודן נקרא על שמו של הפסל הצרפתי אוגוסט רודן, שידוע בסגנונו הריאליסטי ובמיוחד בזכות פסלו המפורסם "האדם החושב".

רודן נולד בפריז למשפחה ענייה ולמרות כשרונו הרב, בתחילת דרכו האמנותית הוא לא הצליח להמריא. במשך עשרים שנה הוא התפרנס מביצוע עבודות גילוף ושלוש פעמים הוא נדחה כשביקש להתקבל ל"אקול דה בוזאר" (בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות).

המפנה החל באמצע שנות השבעים של המאה ה-19, בזמן שסייר באיטליה וראה את יצירותיו של מיכלאנג'לו, מהן הוא שאב את ההשראה ליצירתו "תקופת הברונזה". הדמויות של רודן היו כה ריאליסטיות ורחוקות ממה שהיה נהוג באותה התקופה, עד שהאשימו אותו שהשתמש ביציקת גופם של דוגמנים חיים. לאחר שהתברר שאין להאשמות נגדו כל בסיס, הוא זכה להערצה עצומה על ההישג המרשים והוכר כאחד מגדולי הפסלים בעולם.


#מוזיאון רודן לתיירים

הבית, בית הקפה והגן של מוזיאון רודן מוקדשים לעבודותיו של הפסל הגאון רודן, שגר ופיסל כאן בשנותיו האחרונות. זהו מוזיאון קטן ואחד מהמיוחדים והיפים בעיר. רבים בוחרים במוזיאון זה כאהוב עליהם בפריז בשל יופיו והאווירה הנעימה והאמנותית שלו, ביחד עם הפסלים המרהיבים שהופכים את רודן לממשיכם של הַפַּסָּלִים בני התקופה הקלאסית.

המוזיאון נפתח בשנת 1919 והוא ממוקם ב"אוטל בירון", שהוקם בשנת 1727 ושבו התגורר רודן מאז שנת 1908.

אם באתם לכאן עם הילדים והמוזיאון לא מצליח לסקרן אותם מספיק, אתם יכולים לטייל בגן המוזיאון ולהסתכל על עבודות הפיסול של רודן. אתם גם יכולים לשבת בבית הקפה של המוזיאון, כי הוא פתוח לכיוון הגן ובזמן הישיבה הנינוחה שלכם, המבוגרים, תוכלו לתת לילדים להשתולל במדשאות וללמוד על יצירותיו של רודן דרך הפסלים המוצבים בגן.

אוטל בירון עבר שיפוץ גדול של 3 שנים, שיפוץ שעלותו 16 מליון יורו והוא נפתח מחדש בנובמבר 2015. אז גם נחשפו בו 600 פריטים שמעולם לא הוצגו.


#יצירותיו הבולטות של רודן

כמה מהפסלים המוכרים של רודן, אותם תוכלו למצוא במוזיאון:

#שערי השאול
זהו פרויקט פיסולי ענק שאותו הזמינה ממשלת צרפת - שער ברונזה גדול בשם "שערי השאול". השער עתיד היה להיות הפתח למוזיאון לאמנות עיטורית, אך זה לא התממש כיוון שהוא לא קם מעולם והשער עצמו לא הושלם במשך 37 השנים עד מותו של הפסל.

#האדם החושב
אחד מהפסלים המפורסמים ביותר של רודן. הוא מתאר אדם שקוע במחשבות עמוקות, עשוי ברונזה. סיום בנייתו הייתה ב-1902 ושנתיים לאחר מכן הפסל יצא לתצוגה לציבור. האמת היא, שרודן קרא לו "דנטה החושב" אבל השם המקובל והידוע יותר הוא "האדם החושב".

#שועי העיר קאלה
הפסל הושלם בשנת 1888 ומתאר את כניעתה של העיר קאלה בשנת 1347 לאדוארד השלישי, לאחר מצור שנמשך למעלה משנה, במהלך מלחמת מאה השנים. אדוארד השלישי הציע לא להרוס את העיר, בתנאי שכל ששת החשובים בנכבדי העיר יגיעו ויקריבו את חייהם. לאחר שהסכימו ששת הנכבדים ולאחר שכנוע רב מצד מלכת אנגליה פיליפה מהאיינולט, הסכים אדוארד השלישי לא להוציא לפועל את ההוצאה להורג. הפסל מציג את אופייה השונה של כל אחת מששת הדמויות. הפסל היה שנוי במחלוקת כיוון שרודן בחר להציג את נציגי העיר כאנשים שבורים ולא כגיבורים.

#תקופת הברונזה
זהו אחד הפסלים המפורסמים של רודן והוא עורר סערה גדולה כשהוצג לראשונה ב-1877. הסיבה הייתה שהפסל של הגבר העירום נראה כה טבעי ואמיתי עד שהאמן הואשם שיצק אותו על מודל אנושי, אדם חי. אחרי שהתברר שלהאשמות אין כל בסיס, הכירו בו כגאון והוא זכה בהערצה והערכה רבה כאחד מגדולי הפסלים בעולם. רבים ראו בו מאז כממשיכם של הַפַּסָּלִים הגדולים של התקופה הקלאסית.


#גני רודן
גני רודן הם פלא קסום, כמו פנינה בתוך מתחם המוזיאון. יש בהם המון יופי. לא פאר, אלא יופי פשוט, מרחיב-לב, מעורר ומרגיע בו זמנית. סימטריה קלאסית ופסלים קלאסיים. אי אפשר להגיד שהפסלים המפוזרים בגן הם רק יפים, אלא גם מעוררים לא מעט מחשבה. מדי פעם ניתן לראות תיירים המנסים לחקות את התנוחות המסובכות יותר או פחות של הפסלים.

הגנים משתרעים על פני שלושה דונם ומחולקים לגן ורדים ולגן נוי גדול.

בין שני המבנים המרכזיים של המוזיאון מצוי לו גן מקסים ובו יכולים העוברים לחזות בעוד "איש חושב" ובוורדים המפורסמים של הגנים. אך כדי לגלות את הגנים הרחבים והגדולים, צריך לעבור את המבנה הרחב.

כדי להגיע לעוד גן קסום, קטן יותר מהקודמים, לכו עד הסוף, אל הבריכה הגדולה המוקפת בפסלים. כשנדמה שהגן נגמר - המשיכו מעבר לקשתות הגדולות. שם יש גן קטן, עם אווירה אנגלית ואפלולית.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש, מאוקטובר עד סוף מרץ.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=wItu0e07KNk


מוזיאון פיקאסו
מוזיאון פיקאסו
#על המוזיאון

מוזיאון פיקאסו יחסית חדש בנוף הפריזאי והפך לאחד ממוזיאוני הדגל של פריז. המוזיאון שמוקדש ליצירותיו של אמן הידוע פאבלו פיקאסו, כנראה האמן המפורסם ביותר במאה ה-20, כולל יותר מ-3000 יצירות אמנות: ציורים, רישומים, איורים, פסלים ותמונות מחיי האמן עצמו. היצירות נוצרו בין השנים 1894-1973.

המוזיאון בנוי בצורה כזו שבזמן שאתם משוטטים בו, אתם עוברים במסלול היצירה המקורי והכרונולוגי של פיקאסו עצמו ונחשפים לפריטי המידע ולאירועים רלוונטיים מתקופתו, שנה אחר שנה. בזכות צורת ההצגה הזו, תוכלו להבין את תהליך ההתפתחות האמנותי המורכב של פיקאסו האמן ואת נקודות הציון בשרטוט ההיסטוריה האמנותית שלו והאירועים ההיסטוריים שבמהלך תהליך היצירה - התקופה הכחולה, הוורודה, הקוביסטית והסוריאליסטית. כך למשל תוכלו לראות, לצד תמונות של פיקאסו משנות ה-50, קריקטורות המציגות את יחס אנשי התקופה ליצירותיו. המוזיאון גם מנסה להראות את השפעת לידת נכדתו של פיקאסו על יצירותיו, שהפכו להרבה פחות אבסטרקטיות מאז שנולדה.

המוזיאון ממוקם באזור המארה שברובע השלישי של פריז.

במוזיאון תוכלו למצוא גם יצירות של אמנים מפורסמים אחרים בני תקופתו - מאטיס, סזאן, דגה ואחרים וניתן לשים לב להשפעות ההדדיות של האמנים על היצירות אחד של השני. בקומה השנייה של המוזיאון שטח שבו תצוגות זמניות ובקומה השלישית משרדי המוזיאון והספרייה.


#מבנה המוזיאון
המבנה שבו נמצא המוזיאון נבנה במקור עבור פייר אובר (Pierre Aubert), הלורד של פונטניי (Fontenay). העושר הרב של אובר הגיע בעקבות תפקידו כגובה "מס המלח", על שם זה נקרא גם המבנה "בית המלח".

אדריכל הבניין היה ז'אן בולייה (Jean Boullier) והוא נחשב לאחד מהבניינים ההיסטוריים היפים ביותר ברובע מארה.

במהלך השנים הוחלפה הבעלות של המבנה ואף שימושיו. בשנת 1671 המבנה היה תחת חסות שגרירות הרפובליקה של ונציה. במהלך המהפכה הצרפתית הוחרם המבנה והפך לרכוש השלטונות ובשנת 1815 הפך לבית ספר עירוני לאמנות. המבנה נרכש על ידי פריז בשנת 1964 וקיבל מעמד של מבנה לשימור.

לאחר תחרות שבה ניסו להחליט מה יהיה ייעודו, המקום נבחר לשמש כמוזיאון המציג את יצירותיו של האמן פאבלו פיקאסו.


#הפריטים במוזיאון
בשנת 1968 חוקק חוק המתיר ליורשים לשלם את מס הירושה באמצעות חפצי אמנות הנחשבים חלק מהמורשת התרבותית של צרפת. פיקאסו, שנהג לומר "אני הוא האספן הגדול ביותר של פיקאסו בעולם" - צבר אלפי חפצי אמנות של יצירותיו שלו, מספר יצירות של אמנים נוספים ומספר רב של פסלים פרימיטיביים מרחבי העולם. וכך, לאחר מותו של פיקאסו, בשנת 1973, שוכנעו היורשים שלו לתרום את יצירותיו, על מנת להימנע ממס עיזבון עצום שלא היה באפשרותם לשלם. אוסף זה, שכלל כ-5000 פריטים, הפך למוזיאון. עם הזמן נוספו אליהם עוד 1000 פריטים שנקנו בידי המוזיאון.

במוזיאון ארבע יצירות הראויות לתשומת לב מיוחדת:

"הדיוקן העצמי" - תמונה שצוירה בזמן חורף קשה ובודד בשנת 1901 באחת מתקופותיו הקשות בחייו של פיקאסו.

"שני אחים" - תמונה שצוירה בשנת 1906 בספרד.

"שתי נשים רצות על החוף" - ציור ששימש כווילון תפאורה בעבור הבלט "הרכבת הכחולה".

ו"הנשיקה" - תמונה שצוירה בשנת 1969. תמונה זו צוירה כמה שנים אחרי שנשא את אישתו ז'קלין לאישה והחל לצייר גם נושאים מוכרים כמו חיי אהבה.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=1x1ej90l_IE
מוזיאון הלובר
#על המוזיאון
מוזיאון הלובר הגדול והמפואר של פריז הוא גם אחד הגדולים בעולם. הוא ממוקם בגדה הימנית שברובע הראשון של פריז, במה שהיה פעם ארמון.

הלובר הוקם על ידי המלך פיליפ אוגוסט בשנת 1190 כארמון מבוצר בגבולה המערבי של פריז, במסגרת הגנה כוללת על העיר מפני מתקפות ויקינגים. בשנים שלאחר בניית המבצר, בעת התרחבותה של פריז מעבר לגבולות המערביים שהציב המלך, חל שינוי בייעודו הראשוני של הארמון לקו הגנה על מקום משכנו של האוצר המלכותי. לכן, בשנת 1546, תחת שלטון פרנסואה הראשון, החל האדריכל פייר לֶסְקוֹ להפוך את המבצר לארמון מלכותי מפואר.

הרעיון להפוך את ארמון הלובר למוזיאון עלה בתקופת לואי ה-15. לאחר המהפכה הצרפתית, הוחלט כי על המקום להיפתח להמון על מנת שיוכל ליהנות מיצירות המופת הלאומיות, והמוזיאון נפתח בשנת 1793 עם תערוכה של 537 ציורים.

בשנים שלאחר מכן, המוזיאון נקרא "מוזיאון נפוליאון" ולא במקרה. אוסף היצירות התרחב מאוד בזמן שלטונו של נפוליאון בעיקר בגלל הביזה הרבה שבזז במלחמותיו. צורתו הנוכחית של הלובר כמבנה עצום בעל שתי זרועות - אגף רִישֶלְייֶה הצפוני ואגף דֶנוֹן הדרומי המקיפים את חצר נפוליאון במרכז, קיימת מאז 1874.


#יצירות בלובר
בלובר מוצגות כיום כרבע מיליון יצירות אמנות. לצד יצירות מפורסמות, כמו המונה ליזה, או המדונה והילד של ליאונרדו דה וינצ'י, תוכלו למצוא כאן גם אמנות פחות מוכרת. בכל מקרה מדובר בחוויה לכל חובב אמנות.

קחו לדוגמא את ונוס ממילו, אולי הפסל היווני המפורסם ביותר בעולם. מצא אותו דייג מקומי באי היווני מילוס, בשנת 1820, כשהוא מפורק לשני חלקים נפרדים. הטורקים ששלטו אז באי החרימו את הממצא, אבל שגריר צרפת שישב באיסטנבול גרם לכך שצרפת תרכוש אותו מהם ומאז הוא נמצא במוזיאון הלובר.

זהו גם סיפורו של עוד פסל אגדי מיוון העתיקה - פסל ניקה הפונה נגד הרוח. הפסל מציג את אלת הניצחון ניקה הניצבת אל מול הרוח, עם הכנף. אין לה ידיים וראש, אבל היא יפהפיה ורבים מגיעים למוזיאון הלובר כדי לראותה.

עוד פסל מפורסם שנמצא כאן הוא פסל הלבלר היושב, פסל מצרי עתיק שמנציח המקצוע העתיק-חדש שנולד עם המצאת הכתב - מקצוע הלבלר, הפקיד, היושב ושוקד על עבודתו בכתיבה.

ויש גם את פסלי הענק של הלמסו, ששמרו על חדר הכס בארמונו של המלך האשורי סרגון השני. על האבן העתיקה שעליה כתובים חוקי חַמוּרָבִּי, אוסף החוקים המקיף ביותר שפורסם בעת העתיקה.


#על גניבת המונה ליזה
באוגוסט 1911, ממוזיאון הלובר שבפאריז נגנבה ה"מונה ליזה". הגנב, עובד המוזיאון ששמו וינצֶ'נְזוֹ פֶרוּגַ'ה, החביא את הציור הקטן מתחת למעילו ויצא מהמוזיאון באדישות רבה. לשווא חיפשו שוטרי פאריס אחר הגנב, הציעו פרס כספי למוסר המידע וחקרו כל מי שיכול היה לדעת משהו, אך לא מצאו דבר. במשך שנתיים החביא הגנב את הציור שיהפוך מעתה ליצירה הכי מפורסמת בהיסטוריה, בארגז מתחת למיטתו.

כשהוא שב לאיטליה, אחרי שנתיים, הציע פרוג'ה הנֶבֶעך למכור את התמונה למוזיאון אוֹפִיצִי שבעיר פירנצה. דקות אחר-כך כבר קיבלה המשטרה המקומית את הטלפון שהפך אותה לגיבורת הפענוחים של אותם הזמנים. המונה ליזה נמצאה!

אחר-כך יספר הגנב "פעלתי בשל דחף רגעי". בהמשך הוא ישנה את גרסתו ויספר שרצה להשיבה לאיטליה, שממנה שדד אותה נפוליאון. במשפט יאמר זאת שוב והשופטים יקלו את דינו, על אף הידע ההיסטורי הלא מרשים שגילה.. צחוק הגורל, שאחרי מאסר לא ארוך ישוב פֶרוּגַ'ה "הפטריוט" לצרפת וימות בה כמה שנים מאוחר יותר.


#על ציור המונה ליזה
הציור הכי מפורסם בעולם הוא למרבה הפלא דווקא אחד הציורים הצנועים והקטנים בממדיו שיש.
קוראים לציור "מונה ליזה" או "לה ג'וקונדה" (La Gioconda) והוא נמצא במוזיאון הלובר בפאריז. הצייר הוא איש הרנסאנס ליאונרדו דה וינצ'י והוא עבד על הציור במשך זמן רב מאד, במאה ה-16.

הדיוקן הזה הוא במידה רבה מהפכני, כיוון ששינה את צורת הציור של פורטרטים, דיוקנאות לחלוטין. אם עד אז נהגו לצייר בעיקר בפרופיל, הוא היה ציור חזיתי ששינה לגמרי את התמונה, תרתי משמע. כל הדיוקנאות אחריו המשיכו בדרכו והיו חזיתיים.

משיחות המכחול העדינות שלו וטשטוש זוויות הפה של הגברת מקנים למונה ליזה חיוך מסתורי ומסקרן, שריתק דורות של חובבי אמנות והפך את הציור הזה לידוע בכל העולם.

בנוסף, השתמש לאונרדו בטכניקות שונות כמו משחקים עדינים של אור וצל שיש במונה ליזה. גם ההבדל שיצר בין הדיוקן לרקע והפרספקטיבה המיוחדת, שהגדילה את הראליזם בציור. אבל הגאונות בציור היא שימוש בשיטה שפיתח ונקראת סְפוּמָאטוֹ. בשיטת הספומאטו האמן יוצר מעבר הדרגתי וזהיר מצבע לצבע או מגוון לגוון, כך שלא ניתן להבחין בתת-הגוונים. כיום בעידן הדיגיטלי זה מובן מאליו, אבל בתקופת הרנסאנס זו הייתה המצאה חדשנית והיא יושמה במונה ליזה והוסיפה עומק רב לציור.

המונה ליזה היא ללא ספק הציור המפורסם בעולם. מאות עותקים וזיופים שלה שרדו במהלך השנים. המומחים אומרים שהיא הציור הכי מועתק בעולם.

אבל בניגוד לכל העותקים והזיופים, מתבלט לאחרונה ציור עם סיפור מסעיר באמת. מדובר באותה גברת המכונה "מונה ליזה" שצויירה על ידי לאונרדו כעשור לפני הציור המפורסם. הגברת צעירה יותר, הנוף שונה, הגוונים בהירים יותר, אך תנוחות הידיים והבעת הפנים דומות. מצוירים בו אפילו עמודי השיש שנחתכו מהמונה ליזה המוכרת.


#אדריכלות המוזיאון
מוזיאון הלובר הגדול והמפואר של פריז הוא גם אחד הגדולים בעולם. המקום שנולד במאה ה-12 כארמון מבוצר בגבול המערבי של פאריז התאים בתחילה למטרת ההגנה על העיר מהתקפות הוויקינגים. אותם ויקינגים הרבו לתקוף בימי הביניים ולכבוש ערים ברחבי אירופה.
צורתו הנוכחית של הלובר כמבנה עצום בעל שתי זרועות - אגף רִישֶלְייֶה הצפוני ואגף דֶנוֹן הדרומי המקיפות את חצר נפוליאון במרכז, קיימת מאז 1874.
ב-1983 הציע פרנסואה מיטראן, נשיא צרפת, הציע את תכנית "הלובר הגדול" לחידוש ושיפוץ המוזיאון. האדריכל הסיני-אמריקאי אִיוֹ מִינְג פֵיי (Ieoh Ming Pei) שזכה בפרויקט והציע את פירמידת הזכוכית ככניסה המרכזית הניצבת במרכז חצר נפוליאון ועוד 3 פירמידות קטנות לידה.
פירמידת מוזיאון הלובר עשויה ממסגרת מתכת ומלוחות זכוכית. היא משמשת ככניסה הראשית למוזיאון. הפירמידה והלובי התת-קרקעי היו פתרו את הקושי להכיל את המספר הגדול של המבקרים במוזיאון מדי יום. המיוחד במבנה הזה הוא שהמבקרים נכנסים דרך הפירמידה, ממנה הם יורדים ללובי המרווח ובהמשך עולים למבנים העיקריים של המוזיאון.


#טיפים
הכניסה חינם עד גיל 26.


מבט מקרוב על מוזיאון הלובר:

https://www.youtube.com/watch?v=vmKeRxv-xwM
מרכז פומפידו
#מרכז פומפידו - המרכז לאמנות עכשווית בפריז
מרכז האמנות העכשווית על שם ז'ורז' פומפידו, מנשיאי צרפת בשנות ה־70 של המאה ה־20, הוא מגולות הכותרת של פריז המודרנית, המתחדשת והחדשנית. הוא ממוקם ברובע הרביעי באזור הבובור ובסמוך לאזור המארה היפהפה.

פתיחתו של המרכז בשנת 1977 הולידה ויכוח ציבורי סוער, בשל החזות המיוחדת והלא שגרתית שלו. בגלל האדריכלות המודרניסטית שלו, שהייתה מהפכנית ולא שכיחה באותה תקופה, כינו המקומיים את המרכז בשמות כמו מזקקת נפט או מפעל טקסטיל.

כמשכנו של המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית מכיל מרכז פומפידו כמה מהאוספים המעניינים ביותר של אמנות בת זמננו. מוצגים כאן החל מיצירותיו של הצייר פאבלו פיקאסו ועד עבודות הפופ-ארט של אנדי וורהול.

בכיכר שלמרגלות המרכז נאספים כמעט מדי יום קוסמים, נגנים, יורקי אש ואמנים שונים, המקיימים בו מופעי רחוב.

המתחם כולל גם את מזרקת סְטְרָוִינְסְקִי המפורסמת והמשעשעת, שבה מייצגים 16 הפסלים את יצירותיו של המלחין איגור סטרווינסקי. כמו כן תמצאו בו ספרייה מגוונת ופתוחה לציבור הרחב ואת IRCAM, המרכז למחקר מוזיקלי ולאקוסטיקה. אחד האלבומים שנוצרו בו הוא האלבום Perfect Stranger של פְרַנְק זָאפָּה. כיום עוסק המרכז בעיקר במוזיקה ממוחשבת.


#אדריכלות מרכז פומפידו
בשנת 2013 חגג ריצ'רד רוג'רס את יום הולדתו ה-80.

מרכז פומפידו הוא המוכר במכלול יצירתו של רוג'רס, אותו הוא בנה יחד עם האדריכל האיטלקי רנזו פיאנו. במרכז ההצעה שהגישו האדריכלים עמד הרעיון שבניין המוזיאון המסורתי הדידקטי אינו מתאים יותר לתצוגה של אמנות מודרנית עכשווית, ובמקומו יש להקים מבנה טכני מיוחד. מבחינה טכנולוגית תוכנן המבנה לספק אפקט של צינורות פלדה חשופים עם מוטות מתיחה מוצלבים. מעבר לזה, הבניין צויד במערכת שירותים אינטנסיבית שתוכל לגדול ולהשתנות לפי הדרישות המכניות העתידיות.

למרות המימדים העצומים של המבנה הוא הצליח להשתלב במערכת הרחובות הקיימת, דווקא בגלל שהיה שונה מהנראה מסביב. זהו בניין חריג בהרבה מובנים: אין בו אדריכלות פיסולית בחוץ או התפתחות חללית בפנים. אפילו המדרגות הראשיות כמו שאנחנו מכירים מהעולם האדריכלי נעלמו כאן ובמקומה בנו מדרגות נעות מתחנת הרכבת התחתית, אך הן מוקמו מחוץ למבנה ומאפשרות "טיול אדריכלי" בחלל העירוני של פריז.

למרכז שתי חזיתות יוצאות דופן:
החזית הציבורית ובה מדרגות נעות בתוך צינור זכוכית המטפסות באלכסון לאורך הקיר השקוף והחזית האחורית האטומה, הכוללת את צנרת השירותים, מערכות מיזוג האוויר והמעליות. כל צבעי הזהות הבולטים של המבנה לקוחים מעולם בתי הזיקוק ומבני מעבדות.

הבניין הפך את פיאנו ורוג'רס מאדריכלים אלמונים לבעלי תהילה עולמית.


#מה בתוך מרכז פומפידו?
המרכז מכיל את הספריה הציבורית הענקית של פריז ואת המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית.

במוזיאון למעלה מ-50,000 יצירות אמנות מסוגים שונים, כולל ציור, פיסול, רישום וצילום. מתוכן רק כ-2000 מוצגות לקהל הרחב. הסגנונות המאפיינים את היצירות הם הפוביזם, הקוביזם, הסוריאליזם והאקספרסיוניזם המופשט.

בקומה הראשונה של הבניין תערוכה משתנה של עיצוב תעשייתי, בקומות השניה והשלישית ספרייה בת חצי מליון עותקים. בקומות השלישית והרביעית מוזיאון לאמנות מודרנית, הגדול מסוגו באירופה. בו תוכלו למצוא אוסף מרשים של ציורי דאלי, מגריט, ארנסט, רואו, קנדינסקי, מאטיס, בראק, פיקאסו, ציורים של ג'קסון פולוק ושל אנדי וורהול.

ברחבה שלפני המרכז, מתנהלת פעילות ערה של אמני רחוב בדמות פסלים אנושיים דוממים, חקיינים ופנטומימאים, להטוטנים, קוסמים, יורקי אש ועוד.
תמיד ישנה התקהלות גדולה ברחבת הכניסה, לשמחתם של התיירים מחפשי האטרקציות ושל אמנים אוספי פרוטות.

בראש המבנה תוכלו למצוא מסעדה יוקרתית ומרפסת תצפית.


#תיירות במרכז פומפידו
מרכז פומפידו הוא מרכז תרבות שגדל עם הזמן לאחד מהחשובים בצרפת. הבניין עטוף קונסטרוקציית הברזל משמש כמשכן למוזיאון לאמנות מודרנית ולספריה העירונית. למרות הויכוחים הרבים שהתלהטו בפריז עד שאושר להקים את הבניין ה"מכוער" הזה, הצלחתו הייתה מעל ומעבר למה שציפו כולם. הכיעור הוא דווקא סוד הקסם של מוזיאון פומפידו, שהוא המוזיאון המתויר ביותר בעולם והפך לקורבן של הצלחתו. המוזיאון קולט 25,000 מבקרים ביום, שזו פי 5 ממה שציפו ממנו בהתחלה. ב-20 השנים הראשונות שלו ביקרו במרכז 160 מיליון בני אדם.

מבנה המרכז מעוצב ובנוי בסגנון היי-טקי מעניין ומחוצה לו תלויים צינורות של מערכותיו השונות, כאשר לכל מערכת צבע אחר בהתאם לתפקודה:
כחול - אוויר, ירוק - מים, צהוב - חשמל, אדום - תנועה (כמו מעליות למשל).

כמעט את כל העיר ניתן לראות מכאן: מגבעת המונמארטר הגבוהה עם כנסייתה הלבנה "סאקרה קר" ועד לאינוואליד שבו קבור נפוליאון בונפרטה.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש.

אם אתם מתכננים להיכנס בשעת הפתיחה, הקדימו להגיע לתור לרכישת כרטיסים לפחות בחצי שעה לפני כן. התורים ארוכים מאד ולכן כדאי לתפוס מקום.

בקומה השישית יש מסעדה עם נוף פנורמי מרהיב שממש שווה ללכת לראות.

בתוך מרכז פומפידו יש חיבור אלחוטי לאינטרנט בחינם. אם צריך - שווה לנצל את זה.

בכיכר שליד המרכז תוכלו למצוא מופעי רחוב ולספוג אווירה תיירותית פריזאית.

מומלץ גם לעלות לקומה העליונה במוזיאון, קומת הגג, לשבת ליד חלון ולשתות קפה ב"קפה בובור".


מבט מקרוב על המרכז:

https://www.youtube.com/watch?v=Op-3dStGqu0
מוזיאון ד'אורסה
#מוזיאון ד'אורסה - תחנת הרכבת שהפכה מוזיאון לאמנות

אחד ממוזיאוני האמנות המרשימים ביותר בעולם מוקדש לאמנות של המחצית השנייה של המאה ה-19 ולשנים הראשונות של המאה ה-20. מוזיאון האמנות ד'אורסיי ממוקם בגדה השמאלית על גדות נהר הסן ברובע ה-7 באזור היוקרתי של סאן ז'רמן. למוזיאון אוסף אמנות מרשים, הכולל מגוון יצירות חשובות ומפורסמות מ-1848 עד 1914.

המבנה רחב הידיים שמשמש היום כמוזיאון היה לא פחות מתחנת רכבת ובית מלון בעבר. בעת הביקור תוכלו עדיין לראות את שעוני הענק ששימשו את הנוסעים והקומות קצת מזכירות עדיין את הרציפים שהיו כאן פעם. הפיכת התחנה למוזיאון החלה ב-77' והגיעה לסיום ונפתחה לציבור הרחב ב-86.

המוזיאון מציג גם פסלים, אמנות דקורטיבית, תבליטים, צילום וריהוט. תוכלו לראות את היצירות של האמנים האימפרסיוניסטים החשובים ביותר - מוֹנֶה עם "נשים בגן", "ערמות חציר" ו"פרגים", את ציוריו המפורסמים של רֶנוּאַר כמו "ריקודים במולאן דה-לה-גאלט" ו"המתרחצות", כמה מפסלי הרקדניות המפורסמים ביותר של דֶגַה ויצירותיו החשובות של מָאנֶה "ארוחת בוקר על הדשא" ו"אולימפיה".

אל תחמיצו את יצירותיו של הריאליסט המדהים קוּרְבֶּה, יצירות שישאירו אתכם עם פה פעור. אחר כך המשיכו אל האגפים האימפרסיוניסטים - ציורים המשקפים במדויק את מה שרואה העין.

כאשר ממשיכים לשוטט באגפי המוזיאון מגיעים אל הפוסט אימפרסיוניסטים - אלה שמרדו וזנחו את האימפרסיוניזם, לטובת ייסוד שפה אמנותית חדשה. וַן גוֹך - אבי האקספרסיוניזם, מתאר במכחולו לא את מה שקיים בטבע, אלא את הלכי רוחו, תחושותיו, שאינן פרטיות ואישיות בלבד ואשר חובקות כל.


#יצירות ששווה להסתכל עליהן במוזיאון

יש המון יצירות ששווה ללכת להסתכל עליהן במוזיאון, הנה כמה מהן:

#ליל כוכבים מעל הרון (וינסנט ואן גוך)
היצירה של ואן גוך צוירה בשנת 1888. היא מתארת את גדת נהר הרון בעיר ארל בצרפת. הציור מצויר מנקודת מבט מרוחקת, מהגדה המזרחית של הנהר לעבר הגדה המערבית, שאפשרה לו להדגים את השתקפויות תאורת הרחוב (מנורות הגז) בנהר, כאשר נקודות האור בציור החשוך הם הכוכבים (בעיקר הדובה הגדולה), מנורות הרחוב והשתקפותן בנהר. בציור ניתן לראות אף זוג אוהבים מטייל על גדת הנהר. בציור ניתן לזהות מבנים ספציפיים בארל, כמו מגדלי הכנסיות של סן ז'וליאן וסן טרופים.

#נשף במולן דה לה גאלט (פייר אוגוסט רנואר)
רֶנוּאַר צייר את היצירה הזו פעמיים - גרסה אחת גדולה ואחת מוקטנת. את הגרסה הגדולה תוכלו למצוא במוזיאון והקטנה נמצאת כיום באוסף פרטי. היצירה מתארת נשף ריקודים של בני המעמד הבורגני, המתרחש במונמארטר בסמך למולן דה לה גאלט, בשעות אחר הצהריים של יום ראשון. היצירה כוללת מספר רב של דמויות - חלקן עומדות, חלקן רוקדות וחלקן ישובות תחת שולחנות. מעל קבוצת הדמויות עצים המאפשרים מעבר קרני שמש המאירות את הדמויות בנקודות אור. הדמויות בציור נקטעות ולכן יש תחושה שהסצנה היא חלק מאירוע גדול יותר המתרחש מחוץ לגבולות התמונה.

#ארוחת צהריים על הדשא (אדואר מאנה)
ציור השמן של מאנה מתאר אישה עירומה שלצידה שני גברים לבושים, סועדים בגן בפריז בשנת 1863. בתמונה זו הוצג לראשונה עירום נשי בהקשר יומיומי, נטול כל הצהרה מפורשת חברתית או פוליטית.


#מבנה המוזיאון

מוזיאון ד'אורסיי, שנחשב לאחד מהמוזיאונים המרשימים והפופולריים ביותר בעולם, הוא מבנה ארכיטקטוני מרהיב של מתכת וזכוכית, שבנייתו החלה בשנת 1898.
המוזיאון נבנה במקום בו הייתה בעבר תחנת רכבת. התחנה נחנכה בשנת 1900, אך בשל חוסר התאמה לרכבות החדישות והמודרניות שנבנו, היא הייתה בשימוש רק במשך 40 שנה. המבנה שימש במשך כמה עשרות שנים לצרכים שונים ומתחלפים, עד שבאמצע שנות ה-70 היה המתחם כולו מיועד להריסה. במקום המתחם תוכנן להיבנות קומפלקס מודרני רב שימושי, אך בעקבות עקשנותה של הנהלת המוזיאונים הצרפתית שגילתה את הפוטנציאל הטמון במבנה המיוחד, הוקם בו מוזיאון שיוקדש לאמנות מן המחצית השנייה של המאה ה-19 ועד השנים הראשונות של המאה ה-20.

בשנת 1977 התקבלה ההחלטה ותחנת הרכבת הפכה לאכסניה אמנותית, תוך שימור צורתו החיצונית. המוזיאון נפתח לקהל בשנת 1986 והוא מציג עד היום, תוך ניצול החללים הגבוהים של המבנה, יצירות ניאוקלסיות, רומנטיקניות, אימפרסיוניסטיות, ריאליסטיות ועוד.

קומת הקרקע מחולקת לשלושה מפלסים המציגים ציור, פיסול וארכיטקטורה.
בקומה השניה של המבנה מוצגות יצירות אימפרסיוניסטיות של מגוון ציירים.


#סיפורה של האמנית המתפשטת

בשנת 2016, נעצרה האמנית דבורה דה רוברטיס מלוקסמבורג לאחר ששכבה עירומה במוזיאון, מול יצירתו של אדוארד מאנה "אולימפיה". בציור נראית אישה עירומה שוכבת במלוא הדרה ומביטה היישר על עיני הצופה. מאחורה האישה עומדת משרתת שחורה. באותם הימים הוצגה במוזיאון התערוכה "פאר ואומללות: דימויים של זנות 1850-1910", שעסקה בהתפעמותם של אמנים שונים מתופעת הזנות שהתרחבה במחצית השנייה של המאה ה-19. ציורו של מאנה חולל בזמנו מהומה, כבר בפעם הראשונה שהוצג בשנת 1865. זאת מכיוון שהציור היה מאד ישיר ונועז בתקופתו. הוא הציג זונה אמיתית ולא דמות מיתולוגית, היסטורית או דתית - מה שהיה נפוץ יותר ביצירות של אז.

אבל ההופעה העירומה של האמנית המתפשטת, בזמן שאנשים רבים עמדו סביב הציור, העירה את שומרי המוזיאון, שסגרו את החדר וביקשו ממנה להתלבש. מכיוון שהיא סירבה, המשטרה זומנה למקום ופינתה אותה.

עורך הדין של האמנית הסביר כי היא נשאה מצלמה על מנת לתעד את תגובות הקהל וכי למעשה זו הייתה עבודת אמנות. למרות המוניטין שיוצא לצרפת כמקום שמקדם מיניות חופשית, מקרים מהשנים האחרונות מעידים שגם שם מתקשים לקבל פרובוקציות קשות מדי. לאחר שחרורה מהמעצר אמרה האמנית כי תגובת הצרפתים הייתה צבועה בעיניה.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=Y8SZxg2SjCE&t=79s
ארמון ורסאי
#היסטוריה בארמון

בעיר ורסאי הממוקמת 25 קילומטר דרומית-מערבית לפריז, ממוקמים ארמון ורסאי וגני ורסאי, שרידים מרהיבים של תקופת המלוכה. אם עולה בכם התהייה, למה ירצו מלכי פאריז להתרחק מההמון הפריזאי, אז האמת היא שהעברת המשכן המלכותי הרשמי מארמון הלובר בפריז לאזור ורסאי היה מהלך פוליטי מחושב של לואי ה-14. האצולה הצרפתית כולה שכנה בפריז, והארמון בוורסאי הכריח את האצילים שרצו להתקרב למלך ולשלטון, להגיע עד אליו, לוורסאי. לעזוב את עסקיהם וביתם ולהתגורר בבית המלך. המלך לואי בעצם רצה להעביר את מוקד הכוח מפריז אל ורסאי.

לואי ה-14 החליט שהוא רוצה להתרחק מעט מפריז העמוסה והצפופה ולמצוא לעצמו מקום משכן מחוץ לעיר. כמה שנים קודם, בשנת 1624 נבנתה לאביו, לואי ה-13, בקתת ציד באדמות שהיו שייכות לו בוורסאי. לואי ה-14 קפץ על המציאה והחליט למנות ארכיטקט שיהפוך את בקתת הציד לארמון מפואר. הארכיטקט הנבחר היה לואי לה וו, שניהל את הרחבת הטירה במשך שבע שנים באמצעות עבודה של אלפי פועלים שעמלו על בניית הארמון והגנים. ב-1682 עבר המלך לואי ה-14 להתגורר בטירה, מספר שנים לפני שבנייתה הושלמה לחלוטין.

אך הוא לא הסתפק במעבר שלו עצמו, אלא אף הזמין את בני האצולה ופקידי החצר להתלוות אליו בנדידתו לוורסאי וחילק להם מגרשים מסביב בחינם. בפני כל אציל ופקיד הוצבו 2 תנאים: 1. היה עליו לשלם למלך מס שנתי, 2. אסור היה לו להשאיר את המגרש ריק, אלא הוא היה חייב לבנות עליו בית לפי תכניות שהוכנו על ידי ארכיטקט החצר של המלך. תכניות הבניה יצרו עיר מתוכננת בצורה מופלאה - בנויה בצורה סימטרית והרמונית. כמובן שלגגות הבתים החדשים אסור היה להתנשא מעבר לגובה המרכזי של הארמון...


#נטישת ארמון ורסאי
בזמן המהפכה הצרפתית, המון זועם שהגיע מפריז התנפל על ארמון ורסאי והכריח את משפחת המלוכה לעזוב אותו ולחזור לפריז. כך החלה הנטישה ההמונית של העיר. הארמון המפואר, שרבים מרהיטיו וקישוטיו נהרסו או נגנבו, נזנח ועמד שומם. בשנת 1837, הציל המלך לואי פיליפ את הארמון מחורבן, כאשר הפך אותו למוזיאון לאומי המוקדש "לתהילה של צרפת".


#מה מיוחד בארמון ורסאי?
ארמון ורסאי היה ארמונו המפואר של המלך הצרפתי לואי ה-14. כנראה שהיו לו צרכים די גדולים, כי בארמון הזה, שאורכו קילומטר, ישנם 700 חדרים!

הארמון הפגין לכל אירופה את עוצמתו של המלך והיה כה מפואר שהפך מושא לחיקוי בקרב כל בתי המלוכה האירופיים. זה לא הפריע לכל מלך בשושלת הצרפתית להוסיף עוד חלק לארמון, כולל כפר שלם שנבנה בשביל המלכה מארי אנטואנט, כדי שתהנה משקט כפרי בארמון.

שגרת החיים האופיינית בארמון ורסאי כללה טקסים, החלפת תלבושות וסעודות. אצילי המלך היו מגיעים לארמון לתקופה ארוכה ורוב זמנם הוקדש לשעשועים, מסיבות, נשפים, קונצרטים והוללות מינית. סימנים לאורח חיים ראוותני זה ניתן לראות בארמון המפואר והמקושט שממחיש את הגישה הבזבזנית של המלכים הצרפתיים במאות ה-17 וה-18. הארמון הוא הסמל המובהק ביותר לפער שבין הפאר והשפע של המלוכה אל מול השפל והעוני שאליו הגיעו בני המעמד הנמוך. העובדה שהארמון המפואר הזה נמצא מחוץ לפריז מסמלת היטב את הנתק שאחז במלוכה באותה תקופה ושהביא בסופו של דבר למהפכה הצרפתית.

המתחם כולל את הארמון המרכזי, ארמונות הטריאנון, אחוזת מארי אנטואנט וגנים מרהיבים ביופיים. בגנים מרפסות מסוגננות, ערוגות גזומות בסגנון צרפתי קלאסי, פסלים, מזרקות ותעלת מים גדולה שבה משייטות גונדולות וסירות.

בארמון ורסאי התרחשו אירועים היסטוריים חשובים כמו חתימת הסכם השלום בתום מלחמת העולם הראשונה, הסכם שגם נקרא על שמו "הסכם ורסאי". בתור נקמה, התעקש היטלר לשוב לארמון, במהלך מלחמת העולם השנייה, ולחתום בו על הסכם הכניעה של צרפת לגרמניה הנאצית.


#גני ורסאי
בארמון ורסאי, ארמונו המפואר של המלך הצרפתי לואי ה-14, רצה המלך גנים יפים במיוחד. למשימה גויס אדריכל הנוף החשוב של צרפת בימים ההם, אנדרה לה נוטרה. אלפי פועלים, גננים ובנאים עבדו כדי להקים את הגן יוצא הדופן. לעבודות אלה הובאו כמויות עצומות של אדמה וצמחים מכל רחבי אירופה. כך עוצבו גני ורסאי במאה ה-17 והיו לגנים היפים באירופה.

הגנים שהוקמו מערבית לארמון, משתרעים על כ-8,000 דונמים. יש בהם צירוף מדהים של עיצובי פרחים מרהיבי עין, מדשאות גזומות בצורות ובפיסולים מעניינים, תעלות מים, עצים נישאים, בריכות שלוות עם דגי נוי, מזרקות מים קסומות, מאות פסלי אומנות ועוד.

בגני ורסאי נטועים כ-200,000 עצים, ומידי שנה שותלים שם כ-210,000 פרחים. בכניסה לגנים תוכלו לשכור רכב גולף או לקנות כרטיסים לרכבת קטנה שנוסעת ברחביהם. כדי לראות את כל הגנים ואת הארמונות המרוחקים יותר (הטריאנון הגדול, הקטן ובית הכפר של מארי אנטואנט) יש ללכת דרך לא קצרה, לכן יש גם פתרונות תחבורה למי שחפץ בכך. לאלו שמחליטים ללכת ברגל ברחבי הגנים, יש מדי פעם תחנות קפה וגלידות.

מטבע הדברים, במהלך החורף הגנים פחות פורחים - הרבה מהפסלים נעטפים מפני הגשם, כמעט ואין פרחים והמקום כולו נכנס לאווירת שיפוצים ותחזוקה שנתית. עדיין ניתן ליהנות מהארמונות ומהאווירה החורפית המיוחדת, אך כמובן שהחוויה לא מושלמת.

כיום גני ורסאי הם מהגנים המפורסמים בעולם. הם גם מאתרי התיירות הפופולאריים בצרפת ונחשבים אתר חובה למיליוני תיירים המגיעים לצרפת ומבקרים גם בהם בכל שנה.


#ארמון ורסאי לתיירים
ארמון ורסאי הוא מן המפוארים והיפים ביותר והביקור בו הוא חוויה יחידה במינה. הוא מורכב מארבעה חלקים עיקריים: הבניין הראשי, שהוא מבנה קלאסי עם אגפים מהודרים רבים, שני ארמונות נפרדים נוספים והחלק הרביעי, שמכיל גנים רחבי ידיים שתוכננו בידי ארכיטקט גנים מיוחד - מרהיבים ביופיים, עם מזרקות מים, בריכות נוי, כרי דשא, עצים, פרחים והכל ירוק ומרהיב.

בחודשי הקיץ יש תורים ענקיים בכניסה לארמון, אך ממילא אחרי ביקור בכמה חדרים, ישנו עומס בתפיסת היקף העושר המוצג. נסו לא לפספס את "אולם המראות" המדהים, שם נחתם בשנת 1919 חוזה ורסאי המפורסם ואת חדרי השינה הנפרדים של המלך והמלכה.

בכניסה לארמון קחו לכם מפה, מכיוון המתחם עצום וכולל מגוון של מבנים.


#סיפורי ורסאי

אם תיקחו סיור מודרך בארמון, תזכו לשמוע מהמדריכים סיפורים מעניינים. אחד מהם הוא הסיפור על טקס היקיצה של המלך. מדי בוקר היו מוזמנים אישי החצר הנכבדים לחזות במלך כשהוא פוקח את עיניו לקראת היום החדש. החדר היה מתמלא באנשים, לפעמים עד 100 איש וכולם היו עומדים וממתינים לפתיחת עיניו. אם המלך לא התעורר בעצמו, היה אחד ממשרתיו מעיר אותו כשכל האנשים מסביב צופים בפיהוקיו, התמתחויותיו, בטקס הרחצה וההלבשה שלו. זה היה טקס יוקרתי שלהיות מוזמן אליו נחשב לפריבילגיה עצומה למוזמנים.


#חוזה ורסאי
לפעמים כשאתה רוצה שלום, אתה עלול לקבל מלחמה. את הלקח ההיסטורי הזה למד העולם כשפרצה מלחמת העולם השנייה. המלחמה הזו, שעתידה להיות המלחמה הגדולה והקטלנית בתולדות האנושות, פרצה לא מעט בגלל חוזה ורסאי, הסכם השלום העיקרי שנחתם בתום מלחמת העולם הראשונה, הסכם השלום שלא הביא שלום.

חוזה ורסאי, שנחתם ממש בארמון בו אתם עומדים עכשיו, בחדר המראות המרשים, היה הסכם שעליו חתמו לאחר מלחמת העולם הראשונה ממשלות הצדדים שלחמו בה. לא במקרה נבחר האולם הזה, כיוון שזה היה האולם שבו התקיים בשנת 1871 טקס ההכתרה של קיסר גרמניה המאוחדת.

חוזה ורסאי הטיל את האשמה של "המלחמה הגדולה", מלחמת העולם הראשונה, על גרמניה ובעלות בריתה. בהסכם נקבע שהן האחראיות ל"אבדות וההפסדים כולם, שנגרמו לבעלות הברית ולידידותיהן, בעקבות המלחמה שנכפתה עליהן בהתקפת גרמניה ובעלות הברית שלה".

בין סעיפי ההסכם היו תשלום פיצויי עתק ליריבותיה של גרמניה במלחמה, העברת מפעלים ושטחים רבים מגרמניה למדינות המנצחות במלחמה, הגבלת עוצמת הצבא הגרמני, פירוק ביצורים ואיסור על בניית אחרים, השמדת כלי נשק וצוללות ועוד.

חוזה ורסאי וסעיפיו הקשים כלפי גרמניה נחשבים לגורמים משמעותיים ביותר בעליית הנאצים לשלטון בה ובהמשך גם לפריצת מלחמת העולם השנייה. בין הסיבות היה התוהו ובוהו שנגרם בגרמניה בשל ההתמוטטות הכלכלית הגרמנית שגרמו תשלומי הפיצויים הכבדים שגרמניה נדרשה לשלם. גם טקטיקות הלחימה המשופרות שפותחו בצבא הגרמני בגלל ההגבלות שהוטלו עליו בהסכם ושחרור של רבים מהקצינים הגרועים לטובת הקצינים הטובים ביותר שנשארו בו. אבל בראש ובראשונה השפיעה תחושת ההשפלה של הגרמנים, שמצאו במפלגה הנאצית את מי שיחזירו להם את הכבוד שאבדו בורסאי.


#טיפים
אם אתם בעניין של הגנים, בימים חמים לא מומלץ להגיע. אין הרבה צל והתורים לסיור בקרוניות המוצלות ארוכים מאד.


מבט מקרוב על ארמון ורסאי:

https://www.youtube.com/watch?v=ETmC3jkDAwY&t=25s
שייקספיר אנד קומפני
#על חנות הספרים הידועה

על גדות נהר הסן, ממוקמת "שייקספיר אנד קומפני", חנות הספרים המפורסמת ביותר בפריז. מבוך סבוך של חדרים, כוכים, שולחנות כתיבה, מדרגות עץ עתיקות ואינסוף מדפים. יש בה מבחר עצום של ספרים משומשים וחדשים, אוסף של אנשים ושל התרחשויות יומיות וליליות. במשך שנים הייתה החנות אבן שואבת לכל האורחים קוראי האנגלית שבאו או התגוררו בבירה הצרפתית. יש כאן שפע מסחרר שדורש זמן וסבלנות. הרבה ביוגרפיות, אמנות, ספרים על פריז, ספרי צילומים ועוד. מרוב השפע, אפילו הפסנתר שבחדר האחורי הפך למדף בחנות.

בחנות לא תמצאו רק פעילות מסחרית אלא גם אירועים ספרותיים שונים - ערבי קריאה קטנים ופסטיבלים שאליהם מגיעים אלפי תיירים.

זמן הביקור המומלץ בחנות הוא דווקא שעות הערב, כי ביציאה ממנה נשקף נוף מרהיב של הנהר ועליו קתדרלת נוטרדאם.


#החנות הראשונה

במהלך ההיסטוריה, לפני החנות שבה אתם עומדים כעת, הייתה כאן חנות אחרת, ותיקה יותר. החנות נפתחה בידי סילביה ביץ' שמימנה אותה באמצעות כספים שלוותה מאמה בשנת 1919. חשיבות השם הייתה בהדגשת ייעודה של החנות לספרים בשפה האנגלית. אין ספק שהייתה זו הצלחה לא קטנה, כיוון שביץ' הצליחה להפוך את החנות למקום מפגש תרבותי לאמנים ולסופרים.

בשנת 1922, עברה החנות לכתובת חדשה ברחוב אודאון. הסופרים המשיכו להתקבץ סביב תנור החימום הנעים של החנות. הם אהבו את סיליביה וייחסה נעם להם ומשך אותם להישאר בסביבה.

בשנות ה-30 נקלעו עסקיה של ביץ' להפסדים והיא שקלה לסגור את החנות. הלקוחות, שאהבו את המקום, עזרו וסייעו בידה להחזיק מעמד עוד כמה שנים, אך בשנת הכיבוש הנאצי של פריז בסוף 1941 היא נאלצה לסגור את החנות. את הספרים היא החביאה בדירת מסתור. הספרים הוחבאו היטב, אך היא עצמה פחות, כי לא הרבה זמן אחרי כן נעצרה ביץ' בידי הנאצים ושהתה כחצי שנה במעצר. לאחר שחרור פריז בשנת 1944, היא לא שבה לפתוח את החנות.


#החנות השניה

אמריקאי בשם ג'ורג' וויטמן, שהיה ידיד טוב של סילביה ביץ' מייסדת החנות הראשונה, החליט לפתוח בשנת 1951 חנות ספרים בפריז. כשמתה, בשנת 1962 היא הורישה לו את ספרייתה הפרטית, אותה הצליחה להחביא ולשמר במשך שנים, אפילו מפני הנאצים בזמן כיבושם. בשנת 1964, וויטמן החליט לעשות מחווה לביץ' ושינה את שמה של חנות הספרים שלו ל"שייקספיר אנד קומפני".

החנות פעילה עד היום והיא משמשת גם כחנות לספרים חדשים, לספרים משומשים ולספריית השאלה המתמחה בספרות בשפה האנגלית. עיצוב החנות נוסטלגי ויש בה אפילו מקום לסופרים שצריכים להעביר את הלילה, לתקופות קצרות או ארוכות.


#ג'ורג' ויטמן

בשנת 2011 מת ג'ורג' וויטמן, מייסד החנות "שייקספיר אנד קומפני". במהלך השנים הוא הלין בחנותו לא מעט מבקרים, צעירים ומבוגרים, סופרים מתחילים וסטודנטים חסרי פרוטה, נוודים ותמהוניים. לא סתם זיהתה בו סילביה ביץ', מייסדת החנות המקורית, את ממשיך דרכה - היא זיהתה את חיבתו לספרות ולאנשים. המקדש הספרותי של וויטמן הקפיד להעביר את המוטו המרגש: "אל תהיה בלתי מזמין לזרים; הם עשויים להיות מלאכים בתחפושת". האבסורד הוא שככל שהחנות הרוויחה פחות, כך היא נהייתה מצליחה ומפורסמת יותר. וויטמן הקפיד לומר כי: "ספרים הם השתקפות של הדמיון, ולכן חנות ספרים צריכה לשקף את הדמיון הזה".

וויטמן היה מציע למבקרים ללון בחנות ללא תשלום ואף הציע להם מטבח רעוע בו הם יכלו לבשל, כל עוד הקפידו על ניקיון אחריהם. דווקא התנאים המוגבלים היו אלה שגרמו לאורחים להירתם במלוא המרץ להצלחתה של החנות. במקום לשלם, הם היו עוזרים לויטמן בניהול החנות: סידור הספרים, סגירת החנות, הדבקת השטיחים, סחיבת סחורה וכדומה.

בימי ראשון וויטמן היה מנהל מסיבות תה שכללו פנקייקים תוצרת ידו.

לאחר ההלוויה של ויטמן הגיעו כל האורחים להרמת כוסית מיוחדת בחנות שכל כך אהב. היא התמלאה מהר מאד באורחים רבים שדרכם הצטלבה מתישהו במהלך חייהם בחנות הקטנה. בימים שלאחר מותו של ויטמן הוצפה הוויטרינה של החנות במראות נוסטלגיים מרגשים: ספרים, תמונות וכלים שהקדישו לקוחות ותיקים וידידים לזכרו של האיש בעל החזון.

מבט מקרוב על החנות:
https://www.youtube.com/watch?v=IrUq35ljbzQ&t=45s
לה אל, מתחם קניות
#על האזור המסחרי של פריז

לה האל הוא מרכז מסחרי רחב ידיים, שבו נמצאת גם תחנת הרכבת המרכזית של פריז. יש בה רשת מסילות תת קרקעיות, שהוקמה בשנות ה-60 של המאה ה-20.

במשך מאות שנים האזור שימש כמתחם סיטונאי גדול. בשנת 1183 המלך פיליפ אוגוסט הגדיל את שטח השוק של פריז ובנה מחסה להגנה על הסוחרים שהגיעו למכור את מוצריהם. בשנות ה-50 הוקמו מבני פלדה וזכוכית מאסיביים, שהפכו לסמל האזור ונתנו לו את הכינוי "הכרס של פריז".

בשנת 1971 השוק נהרס ואיתו אבדה גם האווירה הצבעונית והרועשת שהייתה ידועה בו כל כך. במשך כמה שנים המקום היה בעצם בור ענק ונחשב למפגע אסתטי שהפריע למבקרים בכנסיית סנט אסטאש. הוא אפילו כונה "החור של אל". הבנייה הושלמה ב-1977 עם חנוכת תחנת הרכבת התחתית.

האזור הלך והתפתח עד שהפך למתחם הקניות והבילוי המודרני שהוא היום. במרכז המסחרי החדשני שנבנה במקום יש מאות חנויות בארבעה מפלסים תת-קרקעיים: חנויות בגדים, הנעלה, קוסמטיקה ועלי בית, מסעדות, בתי קפה וקולנוע. במקום גם כמה מוזיאונים קטנים: מוזיאון השעווה, מוזיאון הרוק ומרכז אוקיינוגרפי המספק הצצה לחיים באוקיינוס.

המבנה ספג ביקורת על עיצובו ולכן בשנת 2004 העירייה ערכה תחרות אדריכלות למבנה החדש. דוד מנז'ן זכה ותכנן לבנות את האזור מחדש.

אמנם השטח המרכזי בפורום הוא פתוח תחת כיפת השמים אך הוא שקוע במפלס תחתון לגובה הרחוב ויש בו פסלים, מזרקות ופסיפסים.

מאחורי הפורום תמצאו גן מיוחד המעוצב בשילוב הסגנונות קלאסי ומודרני. יש בו אזור שעשועים לילדים, רכבת קטנה בסגנון תחילת המאה ה-20 ושעון שמש יוצא דופן, המציג את השעה בנקודות הזמן החקוקות באבן.

למרות הפסטורליות של המקום ביום, הוא נחשב כאזור סחר בסמים והופך למסוכן בלילות.


מבט מקרוב על האזור:

https://www.youtube.com/watch?v=NZBBgJA_SFw&t=771s
שדרות סן ז'רמן
#על השדרה

השדרה המרכזית שעוברת מדרום לנהר הסן, בגדה השמאלית, היא שדרת סן ז'רמן. אורך השדרה הכולל הוא 3,150 מטרים והרוחב הממוצע שלו הוא 30 מטרים והוא מעוקל בצורת קשת. שמה של השדרה טמון במנזר הישן שניצב באזור בימי הביניים והיום נותרה ממנו רק הכנסייה.

במאה ה-17, הפך האזור לרובע מרכזי ואופנתי במיוחד. סביבו נבנו בתי אצולה והאזור כולו זכה לשם טוב במיוחד עד המאה ה-19, שם חל מהפך. שכונות הבורגנות שנבנו בגדה הימנית הפכו אז דווקא את שדרות השאנז אליזה למקום האופנתי והנחשב ביותר בעיר.

החל משנות ה-30 של המאה ה-20 הפכה השדרה לבולטת גם בהקשר של חיי הלילה הפריזאים האופייניים. כמה בתי קפה מפורסמים ובולטים במיוחד נמצאים כאן: קפה "לה די מאגו" (Les Deux Magots), "קפה דה פלור" (Café de Flore) ו"בראסרי ליפ" (brasserie Lipp), שיוצרים יחדיו את "משולש הזהב" מול כנסיית סן ז'רמן דה פרה. אל בתי הקפה האלו הגיעו אנשי רוח, ידוענים ומדינאים מפורסמים.

את יוזמת סלילת השדרה יזם הברון אוסמן במסגרת תוכנית השיפוצים הגדולה שערך בעיר בתקופת הקיסרות השניה.
מזו בלאנש
#על המסעדה שמשקיפה ומרקידה את פריז

המסעדה הפנורמית מזו בלאנש (Maison blanche) יושבת על גגו של מבנה מפואר באזור היוקרתי של פריז. היא מציעה את הנוף המדהים של פריז מלמעלה ובעיני רבים היא נחשבת לפנינה של ממש בעיר.

המסעדה המעולה הזו מציעה אוכל טוב עם נוף פריזאי מרהיב עין. מי שהקימו אותה במקור הם צמד השפים התאומים ז'אק ולוראן פורסל, עטורי הכוכבים של מישלן, שגם הקימו את ז'ארדן דה סאנס, אחת המסעדות הטובות בעולם. גם היא בפריז.

אם תבואו מאוחר בערב, תגלו שבשלב מסוים מציעה מזו בלאנש גם ריקודים. זה קורה ב"קלאב מונטאן" (Club Montaigne), שבחדר הלבן שלה. אז העניינים ממש מתחממים והמקום כולו הופך לזירה של חגיגה. תיהנו!


#טיפים
הזמינו מקום מראש.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/PpcHgHlipU8


ריקודים במועדון:

https://youtu.be/2YsG3hSH4ww


הדרכה:

https://youtu.be/-rtqDpqL9ac


מסעדת אברי סובה
#על המסעדה שמשלבת את יפן עם פריז

אברי סובה (Abri Soba) היא מסעדה נהדרת שנותנת תמורה מעולה לכסף. בכל צהריים משתרך לפניה תור ארוך ואנשים יודעים מדוע. כאן מתחברים להם סובה ושלל מנות יפניות עם סנדוויצ'ים נהדרים בסגנון פריזאי.

אברי התפרסמה בסנדוויצ'ים המהממים של השף אוקיאמה שמוביל כאן את המטבח ביד בוטחת. אבל אסור לשכוח שלצידם תוכלו ליהנות כאן מהתפריט שמשלב אוכל יםני וצרפתי בהצלחה ניכרת.

יש כאן מהסובה היפני הטוב בפריז, דרך טונקאטסו, טמפורה, ברווז נהדר ועוד. בשתייה תמצאו כאן סאקה יפני, לצד בקבוקי ויסקי נהדר.

בתיאבון!


#טיפים
שווה להזמין את תפריט הטעימות המציע 4 מנות במחיר של 22 יורו לאדם.

הסנדוויצ'ים נמכרים כאן מהבוקר ועד 17:00 בלבד.


מבט מקרוב:
מסעדת סיאל דה פריז
#על מסעדת היוקרה עם התצפית המהממת על פריז

מהחלונות של מסעדת לה סיאל דה פריז (Le Ciel de Paris Restaurant) שבקומה 54 במגדל מונפארנס, תוכלו לראות את כל פריז. היופי וההוד של העיר המרהיבה הזו מתחרים בעיצוב המפואר של פנים המסעדה האיכותית.

אבל הנוף המרהיב הוא לא הדבר היחיד שמרגש כאן. האוכל במסעדת הגורמה הזו טעים ביותר, ממיטב האמנות הקולינרית הצרפתית. מדובר במסעדת יוקרה שהמחירים בה יקרים עד חורכי כיסים והבישול בה מוקפד ביותר, אבל מי שיכולים ייהנו מאד במקום.


#טיפים
מומלץ ביותר להזמין מקום ורצוי לפני הנסיעה מראש.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/GQYPx-hV2v8


ביקור במקום:

https://youtu.be/Dfz47uvb0mI


חוויה:

https://youtu.be/bG_Vtzl93oo
לה בלוויליזה
#על המועדון האלטרנטיבי בשכונת בלוויל

מועדון לה בלוויליזה (La Bellevillise) הוא מועדון אינדי אלטרנטיבי שמציע מוסיקה כיפית ושתי קומות עם שלל ספות נוחות להתרגעות. יש כאן הופעות נחמדות של אמנים לא יומרניים ולרוב מוכשרים מאד.

המועדון נמצא בשכונת בלוויל הנחמדה, בצפון מזרח העיר פריז. מיקומו נקבע במקום שבו נולד הקואופרטיב הראשון של עובדים בפריז של 1877, ציון דרך תרבותי בחיי הבירה הצרפתית. המעמד מחייב!

אבל גם אם אינכם מייחסים חשיבות רבה להיסטוריה, במועדון הזה תוכלו ליהנות מאד, כשאתם מוקפים בצעירים שמחפשים את האופי הבלייני השונה של פריז.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/x3-5oqIokD4


אמן עם גיטרה - כמה פשוט ויפה!

https://youtu.be/9bmbqpLBTS4
מוזיאון קה בראנלי
#על המוזיאון לאתנוגרפיה ולתרבות אפריקה, אסיה, אוקיאניה ואמריקה

מוזיאון רציף בְרַאנְלִי הוא מוזיאון לאתנוגרפיה ולתרבות אפריקה, אסיה, אוקיאניה ואמריקה הממוקם ברחוב רציף בראנלי, ברובע השביעי של העיר פריז, בסמוך למגדל אייפל. המוזיאון נקרא על שם הרחוב בו הוא נמצא, שנקרא על שם הפיזיקאי הצרפתי אדואר בראנלי.

מוזיאון הרציף נפתח ב-23 ביוני של שנת 2006, לאחר שוועדה מיוחדת, שהוקמה ביוזמת נשיא צרפת ז'אק שיראק, החליטה שהשטח הסמוך למגדל אייפל ישמש את המוזיאון.

תצוגת המוזיאון כוללת כ-267,000 מוצגים, מהם רק כ-3,500 מוצגים לקהל הרחב, כאשר התערוכות מתחלפות מדי פעם. הוא מציג את האוספים שהועברו מהמוזיאון הלאומי לאומנות אפריקה ואוקיאניה (הסגור כיום) וכן את אוספי מחלקת האֶתְנוֹגְרַפְיָה של מוזיאון האדם הסמוך. כמו כן, במוזיאון מוצגות יצירות רבות של אומנים אַבּוֹרִיגִ'ינִים אוסטרליים בני זמננו.

הבניין עוצב על ידי הארכיטקט הנודע ז'אן נובל. הוא דומה לגשר ענקי המוקף בגן הכולל 178 סוגי עצים, ביניהם עצי אדר, עצי דובדבן ומגנוליה. בצידו הדרום מערבי של המבנה עומד "קיר חי" שאורכו 200 מטרים וגובהו 12 מטרים, שתוכנן על ידי גיל קלמן ופטריק בלאנק. הקיר כולל מתקני השקיה המאפשרים את צמיחתו כל הזמן.

מתחם המוזיאון כולל את מבנה המוזיאון, הניצב על עמודים בקומה השנייה של המבנה, ואת גן המוזיאון הנמצא מתחתיו בקומה הראשונה.


#המוצגים במוזיאון

מוזיאון קֵה בְרַאנְלִי, שנחנך בשנת 2006 על ידי נשיא צרפת ז'אק שיראק, מוקדש לאמנות שבטית וכולל 300,000 מוצגים מאסיה, אפריקה, אוקייניה ואמריקה.
בניית המוזיאון נמשכה 11 שנים ועלתה 285 מיליון דולר.

אדריכל המוזיאון, ז'אן נובל הסביר כי מטרתו הייתה ליצור מעין שמורת טבע בעבור אוספי האמנות השבטית. 3500 פריטים יוצגו באופן קבוע במוזיאון ויסודרו באופן מעגלי. רבים מהמוצגים נמצאים בשטח צרפת בגלל העבר הקולוניאליסטי שלה ויש כאלו שחששו כי החשיפה המחודשת שלהם לקהל הרחב תעורר שוב את הוויכוח לגבי זכות הצרפתים להחזיק את המוצגים הללו, במקום בארצות המוצא שלהם. כמו כן, לטובת המוזיאון נלקחו מוצגים ממוזיאונים אחרים ויש חשש לרלוונטיות של האחרים. מוזיאון אחד כבר נסגר בעקבות השינוי.

בין אלפי הפריטים בתצוגה ניתן למצוא חפצים מפפואה ניו-גינאה, מסיכות מאפריקה, עיטורי ראש מהאמזונס, בגדים רקומים מווייטנאם ותכשיטי כלות מהמזרח התיכון. החלל הגבוה של המוזיאון מכיל גם טוֹטֶם אינדיאני בגובה של 14 מטרים ומגדל זכוכית שבו מוצגים חלק מהכלים המוזיקליים של המוזיאון.

שיראק הודה כי הוא מקווה שיום אחד ישתנה שמו של המוזיאון וייקרא על שמו, אך כרגע הוא עדיין קרוי מוזיאון קה ברנאלי.


#הקיר הירוק של המוזיאון

אתם עומדים מול גן נטוע מאונך ומרשים ביופיו? כנראה שאתם מול הקיר הירוק של מוזיאון קה ברנאלי.

הבניין גורם לעוברים ולשבים להביט בו בהשתאות בשל החזית העשירה מצמחים - מהרצפה ועד הגג.

את הקיר בנה פטריק בלאנק, בוטניקאי ומדען צרפתי, ששותל גינות על קירות החל מ-1994 ועבודתו המפורסמת ביותר היא הקיר הזה. הוא אחד מהחלוצים בתחום זה והוא פיתח מערכת המאפשרת להצמיח גנים אנכיים כמעט בכל מקום - בתוך המבנה בעזרה של תאורה מלאכותית, על קירות חיצוניים של בניינים או מבנים (אפילו ללא קיר תומך). הסיבה היא, שהמערכת קלה מאד ומשקלה לא עולה על 30 ק"ג למטר. הקיר בנוי מתשתית מתכת, משטח PVC ולבד, עליהם צומחים טחבים, שרכים, קיסוסים וצמחים נוספים שנבחרו מראש. הוא משחק עם גוונים וטקסטורות, כך שנוצרים שטיחים חיים מרשימים ותלת-ממדיים.

הגנים האנכיים של פטריק בלאנק, הוקמו ב-18 אתרים לפחות מסביב לעולם והם ההוכחה לכך שגם בתנאים לא מושלמים (חזיתות בניינים הפונים לרחובות הומים בעיר), יכולה להתפתח צמחיה מרשימה ושובה נפש.

בקיר 15,000 צמחים מ-150 זנים שונים.

גם הגנים שבתוך המוזיאון מרשימים, אך עיצוב הפנים הכללי זכה לביקורות קטלניות מאדריכלים שטענו שהעיצוב המשתלט תופס את כל תשומת הלב מהמוצגים.


מבט מקרוב על חלק מהמוצגים במוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=rHYQf5Qxvv0
מתחם דאלי
מוזיאון הצבא
מוזיאון האורנז'רי
מועדון קונקרט, פריז
בזיליקת הלב הקדוש


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.