» «
פריז
העיר פריז
#על בירת צרפת פריז

היופי של פריז הוא מרגש מהשניה הראשונה. אין כאן את הציוריות של אמסטרדם או האיפוק של לונדון. אם אלו ערי בירה שקטות ומאופקות, פריז היא החתיכה עוצרת הנשימה שמחסירה לך פעימה כבר ממבט ראשון. מעריצי פריז אמרו כבר שאפילו 77 שנים לא יספיקו על מנת לשבוע מיופיה.

הקתדרלות עצומות הממדים, הכיכרות הנהדרות, הרחובות המרהיבים והגנים המקסימים, הארמונות המפוארים, הבתים הנאים, חלונות הראווה האלגנטיים ובתי הקפה החמימים - הכל כאן אומר שהגעת לפריז, היפה שבערי העולם והפתיינית שבכולן.


#אתרי חובה
רוצים לראות את המקומות הכי פופולריים בעיר? - היכנסו לתגית "אתרי חובה בפריז".

https://www.youtube.com/watch?v=uvd-zcrnjTI

#עם ילדים
טיול לכל המשפחה? - היכנסו לתגית "אטרקציות לילדים בפריז".


# אוכל
ארוחה בלתי נשכחת? - היכנסו לתגית "מקדשי אוכל בפריז".


#תשר
ברוב מדינות אירופה, משום שלרוב דמי השירות כבר נכללים בתוכו, נהוג לתת כטיפ 2 יורו, בלי קשר לגובה החשבון עצמו.


#קידומת צרפת
+33


#חסכון
לתחבורה ציבורית - קנו כרטיס חופשי לתקופת הטיול בעיר. כרטיס שבועי navigo הוא מעולה לשבוע בעיר ויש גם יותר. פחות ימים? - בדקו את כרטיס RATP.

סופרמרקט - רשת Monoprix זולה וזמינה מאד. היא חסכונית והצרפתים קונים בה ברובם.

מוזיאונים - לרבים מהם הכניסה בחינם ביום א' הראשון של החודש. כולל את מוזיאוני הלובר, ד'אורסיי, מרכז פומפידו, ארמון ורסאי, מוזיאון קלוני, אורנז'רי, מוזיאון רודן ועוד.

ילדים עד גיל 18 נכנסים חינם למוזיאונים. גם תעודת סטודנט בינלאומית או פנסיונר מקנה הנחה משמעותית.

פיקניק - הוא דרך חסכונית ונפלאה לאכול. קונים טרי בשווקים ואוכלים בפארק שבסביבה.

שכרו דירה - בפריז זה יוצא משמעותית יותר זול ממלון.

וויי פיי חופשי - לא כמו בארץ, אבל יש המון נקודות. מפה: www.paris.fr/wifi


#שופינג
מציאות בגדים ברשת Primark. אם אתם רוצים ממש בזול, אז רשת החנויות TATI זולה במיוחד ומציעה מבחר עצום של פריטים מיובאים מהמזרח הרחוק ומהעולם השלישי. צריך סבלנות כדי למצוא מציאות ולתור הארוך וכדי להיות כמו הצרפתים, הביאו שקיות אחרות מהבית, כדי שלא יידעו שקניתם ב-TATI...
ראו למטה גם קישור להמלצות שופינג בפריז.


#מועדונים ובילויים
מועדון מצוין הוא Point Ephemere. גם מועדון הטכנו Rex Club חזק, ה-Social club התת-קרקעי ומועדון האלקטרוניקה Le Nouveau Casina.
כרטיסי מופעים וספורט באתר www.fnac.fr


#חיבורי חשמל (Power plugs)
התקעים האפשריים הם Type C, E. תקע מסוג F יעבוד רק אם יש לו חור נוסף.


טעימה מהנסיעה המתקרבת? - הנה סרטון שיציג לכם את העיר במלוא יופיה:

https://youtu.be/EJ3CdqDx8fQ
פייר הרמה
פייר הרמה
#על הפיקאסו של הפטיסרי

הקונדיטוריה של קונדיטור-העל פייר הרמה (Pierre Herme) נמצאת בקרבת מוזיאון רודן. תוכלו לזהות אותה בקלות, לפי התור הארוך שמשתרך אל מול הכניסה אליה.

כי פייר הרמה, אחד הקונדיטורים המפורסמים בעולם, נחשב כעילוי שכמעט ואין לו מתחרים בתחומו. נוהגים לומר כאן שהרמה מתחרז עם גורמה. היצירתיות וההמצאות שלו בתחום האפייה, היכולת שלו לבחור ולמצוא חומרי הגלם נהדרים והמיתוג המדהים שהוא מקפיד לייצר לתוצריו, הביאו אותו למקום ייחודי ולרמה גבוהה במיוחד של פרסום עולמי והערצה בתחום.

בוויטרינת הזכוכית שלו יש שלל מעדנים הדומה יותר לתצוגה של תכשיטים מעוצבים מאשר למאפים לאכילה. רבים בוחרים מהמבחר הענקי של המתוקים שאופים כאן, את המקרונים המפורסמים שלו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/JKtUsw5VmBY


ביקור במקום:

https://youtu.be/j9l7SB7PC8Y


הדרכה:

https://youtu.be/OUrYN8mkEyU
מוזיאון קה בראנלי
מוזיאון קה בראנלי
#על המוזיאון לאתנוגרפיה ולתרבות אפריקה, אסיה, אוקיאניה ואמריקה

מוזיאון רציף בְרַאנְלִי הוא מוזיאון לאתנוגרפיה ולתרבות אפריקה, אסיה, אוקיאניה ואמריקה הממוקם ברחוב רציף בראנלי, ברובע השביעי של העיר פריז, בסמוך למגדל אייפל. המוזיאון נקרא על שם הרחוב בו הוא נמצא, שנקרא על שם הפיזיקאי הצרפתי אדואר בראנלי.

מוזיאון הרציף נפתח ב-23 ביוני של שנת 2006, לאחר שוועדה מיוחדת, שהוקמה ביוזמת נשיא צרפת ז'אק שיראק, החליטה שהשטח הסמוך למגדל אייפל ישמש את המוזיאון.

תצוגת המוזיאון כוללת כ-267,000 מוצגים, מהם רק כ-3,500 מוצגים לקהל הרחב, כאשר התערוכות מתחלפות מדי פעם. הוא מציג את האוספים שהועברו מהמוזיאון הלאומי לאומנות אפריקה ואוקיאניה (הסגור כיום) וכן את אוספי מחלקת האֶתְנוֹגְרַפְיָה של מוזיאון האדם הסמוך. כמו כן, במוזיאון מוצגות יצירות רבות של אומנים אַבּוֹרִיגִ'ינִים אוסטרליים בני זמננו.

הבניין עוצב על ידי הארכיטקט הנודע ז'אן נובל. הוא דומה לגשר ענקי המוקף בגן הכולל 178 סוגי עצים, ביניהם עצי אדר, עצי דובדבן ומגנוליה. בצידו הדרום מערבי של המבנה עומד "קיר חי" שאורכו 200 מטרים וגובהו 12 מטרים, שתוכנן על ידי גיל קלמן ופטריק בלאנק. הקיר כולל מתקני השקיה המאפשרים את צמיחתו כל הזמן.

מתחם המוזיאון כולל את מבנה המוזיאון, הניצב על עמודים בקומה השנייה של המבנה, ואת גן המוזיאון הנמצא מתחתיו בקומה הראשונה.


#המוצגים במוזיאון

מוזיאון קֵה בְרַאנְלִי, שנחנך בשנת 2006 על ידי נשיא צרפת ז'אק שיראק, מוקדש לאמנות שבטית וכולל 300,000 מוצגים מאסיה, אפריקה, אוקייניה ואמריקה.
בניית המוזיאון נמשכה 11 שנים ועלתה 285 מיליון דולר.

אדריכל המוזיאון, ז'אן נובל הסביר כי מטרתו הייתה ליצור מעין שמורת טבע בעבור אוספי האמנות השבטית. 3500 פריטים יוצגו באופן קבוע במוזיאון ויסודרו באופן מעגלי. רבים מהמוצגים נמצאים בשטח צרפת בגלל העבר הקולוניאליסטי שלה ויש כאלו שחששו כי החשיפה המחודשת שלהם לקהל הרחב תעורר שוב את הוויכוח לגבי זכות הצרפתים להחזיק את המוצגים הללו, במקום בארצות המוצא שלהם. כמו כן, לטובת המוזיאון נלקחו מוצגים ממוזיאונים אחרים ויש חשש לרלוונטיות של האחרים. מוזיאון אחד כבר נסגר בעקבות השינוי.

בין אלפי הפריטים בתצוגה ניתן למצוא חפצים מפפואה ניו-גינאה, מסיכות מאפריקה, עיטורי ראש מהאמזונס, בגדים רקומים מווייטנאם ותכשיטי כלות מהמזרח התיכון. החלל הגבוה של המוזיאון מכיל גם טוֹטֶם אינדיאני בגובה של 14 מטרים ומגדל זכוכית שבו מוצגים חלק מהכלים המוזיקליים של המוזיאון.

שיראק הודה כי הוא מקווה שיום אחד ישתנה שמו של המוזיאון וייקרא על שמו, אך כרגע הוא עדיין קרוי מוזיאון קה ברנאלי.


#הקיר הירוק של המוזיאון

אתם עומדים מול גן נטוע מאונך ומרשים ביופיו? כנראה שאתם מול הקיר הירוק של מוזיאון קה ברנאלי.

הבניין גורם לעוברים ולשבים להביט בו בהשתאות בשל החזית העשירה מצמחים - מהרצפה ועד הגג.

את הקיר בנה פטריק בלאנק, בוטניקאי ומדען צרפתי, ששותל גינות על קירות החל מ-1994 ועבודתו המפורסמת ביותר היא הקיר הזה. הוא אחד מהחלוצים בתחום זה והוא פיתח מערכת המאפשרת להצמיח גנים אנכיים כמעט בכל מקום - בתוך המבנה בעזרה של תאורה מלאכותית, על קירות חיצוניים של בניינים או מבנים (אפילו ללא קיר תומך). הסיבה היא, שהמערכת קלה מאד ומשקלה לא עולה על 30 ק"ג למטר. הקיר בנוי מתשתית מתכת, משטח PVC ולבד, עליהם צומחים טחבים, שרכים, קיסוסים וצמחים נוספים שנבחרו מראש. הוא משחק עם גוונים וטקסטורות, כך שנוצרים שטיחים חיים מרשימים ותלת-ממדיים.

הגנים האנכיים של פטריק בלאנק, הוקמו ב-18 אתרים לפחות מסביב לעולם והם ההוכחה לכך שגם בתנאים לא מושלמים (חזיתות בניינים הפונים לרחובות הומים בעיר), יכולה להתפתח צמחיה מרשימה ושובה נפש.

בקיר 15,000 צמחים מ-150 זנים שונים.

גם הגנים שבתוך המוזיאון מרשימים, אך עיצוב הפנים הכללי זכה לביקורות קטלניות מאדריכלים שטענו שהעיצוב המשתלט תופס את כל תשומת הלב מהמוצגים.


מבט מקרוב על חלק מהמוצגים במוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=rHYQf5Qxvv0
האופרה גרנייה
האופרה גרנייה
#על האופרה גרנייה

בית האופרה הלאומי של פריז, אופרה גרנייה, הוא מבנה גדול ומפואר הממוקם ברובע התשיעי בעיר מצפון לאזור טוולירי. מדובר באחד מבנייני האופרה המפורסמים ביותר בעולם, כנראה בשל היותו מקום ההתרחשות של הרומן "פנטום האופרה" של גסטון לרו, שעל בסיסו גם הופקו מספר סרטים.

בשנותיו הראשונות נקרא הבניין "בניין האופרה של פריז", אך לאחר פתיחת האופרה בסטיליה בשנת 1989, שמו של הבניין הפך ל"האופרה גרנייה".

שטחו של הבניין 11,000 מטרים רבועים והוא יכול להכיל עד 1,979 מבקרים. במתו הגדולה יכולה להכיל 450 איש. ניתן להיכנס למבנה המפואר גם בזמן שאין הופעות בתשלום.

כיום תוכלו להקשיב בו לאופרה הלאומית של פריז ולראות את להקת הבלט של פריז.


#אדריכלות האופרה גרנייה

בשנת 1858, בעת ביקורו של נפוליאון השלישי בבניין האופרה הרשמי של פריז יחד עם אשתו, בוצע נגדו ניסיון התנקשות. בעקבות התקרית החליט נפוליאון להקים בניין אופרה חדש, גדול ומפואר יותר במקום זה שבו ביקר. שארל גרנייה, האדריכל שזכה בעיצוב האופרה היה דווקא צעיר חסר ניסיון שזה היה המבנה הראשון שאותו הוא תכנן. בהמשך לסיפורנו אגב, כדי להימנע מניסיונות רצח נוספים נבנתה במבנה דרך ממוגנת שמאפשרת לשליט לרדת ישר למרכבה שלו בבטחה. הבנייה של המבנה התחילה ב-1861 והסתיימה ב-1875.

גרנייה הצליח ליצור יצירה אדריכלית יפיפייה, מתוחכמת וחדשנית. הבנייה החלה בשנת 1861 והסתיימה רק 14 שנים מאוחר יותר. הסיבות לעיכובים היו מלחמת פרוסיה-צרפת, נפילת האימפרייה השניה וכיבוש פריז על ידי הקומונה הפריזאית. עוד סיבה לעיכוב בבנייה היא האגם התת קרקעי שנמצא מתחת לאתר הבניה, בהשראתו אגב נכתב הסיפור "פנטום האופרה". הבניין נחנך ב-15 בינואר, 1875.

הבניין מפואר ומעוטר בהתאם: אפריזים משיש, קירות מזהב וקטיפה ופסלי כרובים ונימפות. בשנת 1964 הוזמן הצייר מארק שאגאל לעטר את תקרת האופרה.

בית האופרה הוא המבנה היקר ביותר שנבנה בתקופת האימפריה השניה. המבנה בנוי בסגנון ניאו-בארוקי עם שילובים של בניה קלאסית, ונחשב למופת אדריכלי בסגנון ארכיטקטורת התאטרון של המאה ה-19.


#אופרה למנויים

לבניין אופרה היו צרכים מאד מסוימים - לשרת את מנויי האופרה. למנויים היה מנוי שנתי והם היו מקפידים להגיע חמישה ימים בשבוע למקום. הם התעניינו פחות במוזיקה, ששימשה כמוזיקת רקע עבורם, אלא יותר בנוכחות - לראות ולהיראות. זו הסיבה גם שהאדריכל גרניה בנה את המבנה בצורה הזו - השטחים הציבוריים מהווים מחצית מהמבנה, האולם תופס רק רבע ממנו וברבע הנותר יש שטחי חזרות ומשרדים.

אולם הכניסה מקורה במראות, כך שהמבקרים יוכלו לוודא כי הם נראים כראוי וממנו עולות מדרגות שיש רחבות המובילות אל אולמות ההמתנה הגדולים והמרווחים. מהמדרגות ומהמרפסות שלידן, ניתן לראות את כל מי שנכנס לאולם. כמעט אבסורד הוא, שהאולם עצמו בנוי כך שמתאי המנויים ניתן בקלות לראות את התאים האחרים, אך קצת פחות טוב - את הבמה.

עובדה מעניינת על בית האופרה, היא הצבע האדום הקטיפתי של הכיסאות באולם. היום זה נראה כמחזה שגרתי, אך באותה העת השימוש בצבע האדום היה חדשני. גרנייה סיפר שהחליט להשתמש בצבע זה כי הנשים הבאות לאופרה הן כמו תכשיטים ולכן ראוי שישבו בתוך קופסת תכשיטים (שכך היו מרופדות בתקופה ההיא). הרעיון הנועז הצליח וכיום מרבית אולמות הקונצרטים, הקולנוע והאופרה מרופדים באדום קטיפתי.

בשביל לספק אטרקציה לקהל, התקין גרנייה שעון המראה את ימי השבוע וימי החודש ובנה "חדר שקיעה" ובו אשליה אופטית - אם עומדים במרכז החדר ניתן לראות במראות את השמש שוקעת.


#פנטום האופרה

האופרה גרנייה גם היוותה רקע לסיפור "פנטום האופרה", רומן האימה הגותי-בלשי, שהפך מפורסם בעקבות הרבה סרטים, מחזות זמר וגרסאות נוספות שקיבל עם השנים, נכתב במקור על ידי הסופר הצרפתי גסטון לרו ופורסם ראשונה בשנת 1909. הוא פורסם בהמשכים בעיתונות הצרפתית.

הסיפור, שחלק מפרטיו אמיתיים וחלק בדיוניים, עוסק באהבתו הטרגית של גאון מעוות לזמרת אופרה צעירה ומוכשרת. על פי הרומן, הפנטום הוא גאון הנדסי ומוזיקלי מעוות שהיה שותף לבניית בניין בית אופרה, שבו הוא בנה בחשאי רשת של מחילות ומעברי סתר המאפשרים לו לנוע ברחבי הבניין כמו רוח רפאים ולהשליט את מרותו על המבנה. הסיפור בנוי כחקירה בלשית וכולל שיחות עם הדמויות השונות ששרדו ומספרות את הסיפור מנקודת מבטן.

סיפור הפאנטום הפך לאגדת קאלט והיום היא מרכזת סביבה מעריצים מושבעים שהמציאו לעצמם אפילו כינוי: Phantom Phans. הם מרותקים לכל מה שקשור לעלילה: החל מדמותו המורכבת של הפאנטום אריק, דרך המוזיקה שיצר עבורו אנדרו לויד וובר ועד האלמנטים העיצוביים המזוהים עם הדמות: עוגב ענק, נרות ופמוטים, מסיכות, גלימות שחורות מקטיפה, נברשות וכדומה. הרבה מהמעריצים כתבו גרסאות משלהם לסיפור, חלק כתבו את המשכו - הם מפרסמים את היצירות שלהם ברחבי האינטרנט באתרי מעריצים שונים וחלק אף הרחיקו לכת והדפיסו את גרסותיהם.

עד היום מוכרת מעריצה אחת שכל כך אהבה את אגדת הפאנטום עד ששינתה את שמה החוקי ל-Christine Daae, כשם הזמרת שאהבה.

פריז

מתחם דאלי
מתחם דאלי
#על המתחם

מתחם דאלי הוא מוזיאון שכל כולו מוקדש ליצירותיו של סלבדור דאלי בפריז. הוא נמצא על גבעת המונמרטר ליד כיכר הטרטרה המפורסמת. במתחם תמצאו כ-300 יצירות אמנות מקוריות של דאלי, בסגנונו הסוריאליסטי. תוכלו לראות כאן את אוסף ציורי 12 שבטי ישראל שצייר לרגל 25 שנים למדינת ישראל, ציורים נוספים שצייר בהשראת הספרים "אליס בארץ הפלאות" ו"דון קישוט", את הפסל המקורי של "פיל החלל" המפורסם ואת האיור "חילזון הזמן". במוזיאון תמצאו אפילו חדר קטן של ריהוט סוריאליסטי שעיצב דאלי. לאורך הביקור במוזיאון, תישמע מוזיקה ברקע ותוכלו לתת לילדים הזדמנות להכיר את האמנות של דאלי באמצעות סדנאות היצירה במוזיאון.

למי שאוהבים את עבודותיו של דאלי ואמנות סוריאליסטית בכלל - המקום הזה הוא עבורכם.


#על סלבדור דאלי

סלבדור דאלי היה צייר סוריאליסטי ספרדי-קטלאני, מהחשובים במאה ה-20. הוא אהב לשלב תמונות חלום ביזאריות מלאות דמיון, המושפעות מאמני הרנסאנס הגדולים ומתורתו של זיגמונד פרויד. יצירותיו השפיעו רבות על האמנות במאה ה-20 וה-21 בכל התחומים: ציור, פיסול, מוזיקה, צילום וקולנוע.

הצייר דאלי נולד ב-11 במאי בשנת 1904 בספרד. את השכלתו הראשונה באמנות הוא רכש בבית ספר עירוני לציור וכבר בשנת 1917 ארגנה משפחתו את תערוכת רישומי הפחם הראשונה שלו. בשנת 1922 הוא עבר למדריד, שם למד באקדמיה לאמנות והחל לפתח מעמד של אדם אקסצנטרי, בעל שיער ארוך, פאות בלחיים, מעיל, גרביונים ומכנסיים מיושנים בגובה הברכיים. די מהר הוא גם הוסיף את השפם המפורסם, שהוסיף להופעה הכללית שלו אופי וסגנון יחודיים.

דאלי סולק מהאקדמיה זמן קצר לפני בחינות הגמר בשנת 1926. הסיבה - הוא החליט שאין לאיש בפקולטה את האמצעים לבחון את כישוריו. באותה השנה הוא גם ערך את ביקורו הראשון בפריז, שם הוא פגש את פיקאסו, שבהשראתו והשפעתו ייצר הרבה מיצירותיו בשנים הבאות.

בשנת 1929 הוא פגש את אשתו לעתיד, גאלה. הוא אף החל להשתפשף בענף הקולנוע, כששיתף פעולה עם הבמאי הספרדי לואיס בוניואל. הוא התחתן עם גאלה 5 שנים אחר כך ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה, הם עברו לארה"ב. הזוג הצעיר חי בארה"ב שמונה שנים.

בשנת 1942 פרסם דאלי את האוטוביוגרפיה המשעשעת שלו "החיים הסודיים של סלבדור דאלי". את שארית חייו העביר דאלי בקטלוניה, עיר הולדתו, אך לאחר שגאלה רעייתו נפטרה ב-1982, נראה היה כי הצייר איבד את טעמו לחיים ומצא את עצמו במרכזם של מקרים מוזרים שדמו לניסיונות התאבדות. קבוצת חברים, תומכים ואמנים שאהבו אותו, דאגו לכך שיוכל להעביר את שנותיו האחרונות בשלווה. הוא נפטר מכשל בלב בשנת 1989.


#על הסוריאליזם

משמעותו של זרם הסוריאליזם באמנות היא "מעל למציאות". זהו זרם שבו האמנות משלבת חוסר הגיון והפתעה. ביצירות סוריאליזם משולבות תמונות חלום בלתי הגיוניות, עם דמיון מפתיע. אנדרה ברטון הוא שייסד את התנועה ואימץ בשבילה את המילה "סוריאליזם", שנולדה כבר ב-1917, על ידי המשורר גיום אפולינר.

במקום להתבונן החוצה אל העולם החיצוני שמחוץ לחלונו של האמן, הסוראליזם מבקש לשנות את כיוון ההסתכלות ולהתבונן פנימה, אל תוך המחשבה האנושית, ואל תוך נפש האדם, להשתמש בחלומות, בדמיונות, ובתת-המודע, כמקור להשראה האמנותית.

התנועה נולדה כתגובה להלם העולמי שאחז בעקבות מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הגדולה הזו הולידה תחושת כישלון קשה, של ההיגיון והסדר שהיו נהוגים עד אז. לכן באו הסוריאליסטים וניסו להוליד זרם חדש של אמנות, כזה שפועל ללא היגיון, סיבה וסדר, אלא מתוך אקראיות, יצירתיות ותיקון לבעיות הנפש והקשיים של בני-האדם. באופן ברור הושפע הסוריאליזם מרעיונותיו של זיגמונד פרויד לגבי הלא-מודע.

הבולטים בזרם זה הסוריאליסטי היו אמנים כמו סלבדור דאלי, רנה מאגריט, חואן מירו ומקס ארנסט.

מבט מקרוב (וב-360) על מתחם דאלי:
https://www.youtube.com/watch?v=5B7llRjnGc8
האקווריום של פריז
האקווריום של פריז
#על האקווריום

אם יש יתרונות מסוימים בפריז הגשומה בחורף, הם קשורים ביכולת להגיע למקומות שככל הנראה לא היינו מגיעים אליהם, לו השמש הייתה קופחת. האקווריום של פריז, השוכן בגני הטרוקדרו, מכיל אלפי יצורים ימיים מאזורים שונים בעולם, מכל המינים, הגדלים והצבעים, בהם אפשר לצפות דרך חלונות זכוכית גדולים.

האקווריום, המורכב בעצם מ-60 אקווריומים שונים, הוקם על מנת להציג את העולם הימי של מדינות טרופיות שונות. כיום ניתן למצוא בו מעל 5,000 בעלי חיים ימיים מכ-350 מינים שונים. בתוך האקווריומים מחולקים בעלי החיים לפי מינים ומקורות גאוגרפיים.

עבור הילדים מדובר בחוויה מרגשת ומלהיבה, ועבור המבוגרים מדובר בחוויה מרגיעה מאוד. אחת האטרקציות המלהיבות במקום היא בריכת הכרישים. אטרקציה נוספת היא בריכת הליטוף, בה הילדים (וגם ההורים) מוזמנים להכניס יד למים וללטף את הדגים הצבעוניים ששוחים להם בנחת. בנוסף לתצוגות המרשימות, מתקיימים במקום מופעים כמו מופע פיראטים ותיאטרון בובות, לצד הקרנות של סרטי טבע וסדנאות יצירה לילדים.
מוזיאון רודן
מוזיאון רודן
#היסטוריית מוזיאון רודן

מוזיאון רודן שוכן בארמון יפה מן המאה ה – 18 שנקרא Hotel Biron. הארמון נבנה בשנת 1731 כבית מגורים מפואר של ספר צמרת שהתעשר, וביקש להקים לעצמו את הבית היפה ביותר שראתה פריז של אותם ימים. לאחר מות הבעלים המקוריים, החליף הארמון מספר ידיים עד שבשנת 1905, הארמון נרכש על ידי הממשלה הצרפתית וחולק למספר יחידות דיור מפוארות ויקרות.

העיצוב המיוחד של הארמון והגנים המרהיבים המקיפים אותו, משכו לשם אמנים שונים כמו הנרי מאטיס, ובשנת 1908 גם הפסל אוגוסט רודן שכר חלק מקומת הקרקע של הארמון על מנת לאחסן שם את יצירותיו. בחדרים ששכר הוא השתמש כסטודיו, בו הוא עבד ואירח את חבריו הרבים. במקביל, פתח רודן במגעים עם ממשלת צרפת, כדי להגשים את משאת חייו: להפוך את הארמון למוזיאון שיוקדש ליצירותיו.

בשנת 1916, תמורת הסכמה להקים את המוזיאון, תרם רודן למדינה את כל עבודותיו, הפסלים והציורים שלו, הצילומים והארכיונים וכן את האוספים הפרטיים שצבר במשך השנים. אלא שרודן לא זכה לראות את חלומו מתגשם - הוא נפטר בשנת 1917, ואילו המוזיאון פתח את שעריו לקהל הרחב רק שנתיים לאחר מכן.


#מה במוזיאון

בשבעה עשר אולמות התצוגה של הארמון, ובגן הפסלים הצמוד, ניתן לראות את יצירותיות המפורסמות של אוגוסט רודן, ביניהם גם כאלו שהקנו לו תהילה רבה כמו "האדם החושב", "הבורגנים של קאלה" ועוד. לצד עבודותיו של רודן, מוצגות כאן גם יצירותיה של קמי קלודל, מי שהייתה תלמידתו ואהובתו ופסלת מחוננת בפני עצמה, ויצירות של אמנים נוספים, כמו ואן גוך, רנואר, מונה ומונק.

אחד הפסלים המפורסמים של רודן, 'תקופת הברונזה' שמו, עורר סערה גדולה כשהוצג לראשונה ב-1877. היה זה פסל של גבר עירום שנראה כה טבעי ואמיתי עד שהאמן הואשם שיצק אותו על מודל אנושי חי. אחרי שהתברר שלהאשמות אין כל בסיס, התחלפה הסערה בהערצה גדולה, ורודן זכה להערכה רבה כאחד מגדולי הפסלים בעולם.

פסל מפורסם נוסף, אולי המפורסם בפסליו של האמן, הוא פסל 'האדם החושב' - דמות אדם מכונס בעצמו, תומך ראשו בידו בתנוחת הרהור. פסל זה היה חלק מעבודה מקיפה של רודן, 'שערי השאול' שפוסלה בהשראת 'הקומדיה האלוהית' של דאנטה, אך הוא הוצג גם כפסל עצמאי. בשנת 1906 הוצב 'האדם החושב' בחזית הפנתיאון בפריז, ובכך היה לפסל הראשון של האמן שהוצג במקום ציבורי בפריז. לאחר פתיחת מוזיאון רודן, הועתק הפסל לגן הפסלים של ארמון בירון, שם הוא ניצב עד היום.


#אוגוסט רודן

מוזיאון רודן נקרא על שמו של הפסל הצרפתי אוגוסט רודן, שידוע בסגנונו הריאליסטי ובמיוחד בזכות פסלו המפורסם "האדם החושב".

רודן נולד בפריז למשפחה ענייה ולמרות כשרונו הרב, בתחילת דרכו האמנותית הוא לא הצליח להמריא. במשך עשרים שנה הוא התפרנס מביצוע עבודות גילוף ושלוש פעמים הוא נדחה כשביקש להתקבל ל"אקול דה בוזאר" (בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות).

המפנה החל באמצע שנות השבעים של המאה ה-19, בזמן שסייר באיטליה וראה את יצירותיו של מיכלאנג'לו, מהן הוא שאב את ההשראה ליצירתו "תקופת הברונזה". הדמויות של רודן היו כה ריאליסטיות ורחוקות ממה שהיה נהוג באותה התקופה, עד שהאשימו אותו שהשתמש ביציקת גופם של דוגמנים חיים. לאחר שהתברר שאין להאשמות נגדו כל בסיס, הוא זכה להערצה עצומה על ההישג המרשים והוכר כאחד מגדולי הפסלים בעולם.


#מוזיאון רודן לתיירים

הבית, בית הקפה והגן של מוזיאון רודן מוקדשים לעבודותיו של הפסל הגאון רודן, שגר ופיסל כאן בשנותיו האחרונות. זהו מוזיאון קטן ואחד מהמיוחדים והיפים בעיר. רבים בוחרים במוזיאון זה כאהוב עליהם בפריז בשל יופיו והאווירה הנעימה והאמנותית שלו, ביחד עם הפסלים המרהיבים שהופכים את רודן לממשיכם של הַפַּסָּלִים בני התקופה הקלאסית.

המוזיאון נפתח בשנת 1919 והוא ממוקם ב"אוטל בירון", שהוקם בשנת 1727 ושבו התגורר רודן מאז שנת 1908.

אם באתם לכאן עם הילדים והמוזיאון לא מצליח לסקרן אותם מספיק, אתם יכולים לטייל בגן המוזיאון ולהסתכל על עבודות הפיסול של רודן. אתם גם יכולים לשבת בבית הקפה של המוזיאון, כי הוא פתוח לכיוון הגן ובזמן הישיבה הנינוחה שלכם, המבוגרים, תוכלו לתת לילדים להשתולל במדשאות וללמוד על יצירותיו של רודן דרך הפסלים המוצבים בגן.

אוטל בירון עבר שיפוץ גדול של 3 שנים, שיפוץ שעלותו 16 מליון יורו והוא נפתח מחדש בנובמבר 2015. אז גם נחשפו בו 600 פריטים שמעולם לא הוצגו.


#יצירותיו הבולטות של רודן

כמה מהפסלים המוכרים של רודן, אותם תוכלו למצוא במוזיאון:

#שערי השאול
זהו פרויקט פיסולי ענק שאותו הזמינה ממשלת צרפת - שער ברונזה גדול בשם "שערי השאול". השער עתיד היה להיות הפתח למוזיאון לאמנות עיטורית, אך זה לא התממש כיוון שהוא לא קם מעולם והשער עצמו לא הושלם במשך 37 השנים עד מותו של הפסל.

#האדם החושב
אחד מהפסלים המפורסמים ביותר של רודן. הוא מתאר אדם שקוע במחשבות עמוקות, עשוי ברונזה. סיום בנייתו הייתה ב-1902 ושנתיים לאחר מכן הפסל יצא לתצוגה לציבור. האמת היא, שרודן קרא לו "דנטה החושב" אבל השם המקובל והידוע יותר הוא "האדם החושב".

#שועי העיר קאלה
הפסל הושלם בשנת 1888 ומתאר את כניעתה של העיר קאלה בשנת 1347 לאדוארד השלישי, לאחר מצור שנמשך למעלה משנה, במהלך מלחמת מאה השנים. אדוארד השלישי הציע לא להרוס את העיר, בתנאי שכל ששת החשובים בנכבדי העיר יגיעו ויקריבו את חייהם. לאחר שהסכימו ששת הנכבדים ולאחר שכנוע רב מצד מלכת אנגליה פיליפה מהאיינולט, הסכים אדוארד השלישי לא להוציא לפועל את ההוצאה להורג. הפסל מציג את אופייה השונה של כל אחת מששת הדמויות. הפסל היה שנוי במחלוקת כיוון שרודן בחר להציג את נציגי העיר כאנשים שבורים ולא כגיבורים.

#תקופת הברונזה
זהו אחד הפסלים המפורסמים של רודן והוא עורר סערה גדולה כשהוצג לראשונה ב-1877. הסיבה הייתה שהפסל של הגבר העירום נראה כה טבעי ואמיתי עד שהאמן הואשם שיצק אותו על מודל אנושי, אדם חי. אחרי שהתברר שלהאשמות אין כל בסיס, הכירו בו כגאון והוא זכה בהערצה והערכה רבה כאחד מגדולי הפסלים בעולם. רבים ראו בו מאז כממשיכם של הַפַּסָּלִים הגדולים של התקופה הקלאסית.


#גני רודן

גני רודן הם פלא קסום, כמו פנינה בתוך מתחם המוזיאון. יש בהם המון יופי. לא פאר, אלא יופי פשוט, מרחיב-לב, מעורר ומרגיע בו זמנית. סימטריה קלאסית ופסלים קלאסיים. אי אפשר להגיד שהפסלים המפוזרים בגן הם רק יפים, אלא גם מעוררים לא מעט מחשבה. מדי פעם ניתן לראות תיירים המנסים לחקות את התנוחות המסובכות יותר או פחות של הפסלים.

הגנים משתרעים על פני שלושה דונם ומחולקים לגן ורדים ולגן נוי גדול.

בין שני המבנים המרכזיים של המוזיאון מצוי לו גן מקסים ובו יכולים העוברים לחזות בעוד "איש חושב" ובוורדים המפורסמים של הגנים. אך כדי לגלות את הגנים הרחבים והגדולים, צריך לעבור את המבנה הרחב.

כדי להגיע לעוד גן קסום, קטן יותר מהקודמים, לכו עד הסוף, אל הבריכה הגדולה המוקפת בפסלים. כשנדמה שהגן נגמר - המשיכו מעבר לקשתות הגדולות. שם יש גן קטן, עם אווירה אנגלית ואפלולית.

מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=wItu0e07KNk
הקונסיירז'רי
הקונסיירז'רי
# על המקום - בית הסוהר העתיק של פריז

על גדות נהר הסן, כחלק ממתחם הצדק, באיל דה לה סיטה, תמצאו את הקונסיירז'רי, השריד העתיק ביותר של ארמון הסיטה, הראשון שנבנה בפריז ועמד כאן במאה ה-10.

בתקופות שונות עמד כאן בית הכלא המצמרר ובו נכלאו כמה מהפושעים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצרפתית.

המילה קוֹנְסְיֶירְז' פירושה - מקום מגורי השוער, בהקשר הרחב יותר - בית הסוהר שבו מוחזקים האסורים. זו גם הסיבה שהמקום נקרא כך. השוער היה ממונה על הארמון המלכותי ועל נרותיו. גם היום יש קוֹנְסְיֶירְז' בבתי דירות רבים והוא אחראי על אחזקת המקום.

המקום משמש היום כמוזיאון ואתר תיירותי היסטורי. למרות שניתן לבקר רק בחלק מהשטחים שבתוך המבנה ההיסטורי, בזכות הביקור ניתן לגעת ולהרגיש את היסטוריית העיר פריז. המבנה נשמר ומתוחזק על ידי המרכז הלאומי למונומנטים.


# על ההיסטוריה

בעבר עמד במקום בו עומד הקונסיירז'רי ארמון סיטה (Palais de la Cité). הארמון היה מקום מושבו של הכס המלכותי הצרפתי מהמאה ה-10 ועד המאה ה-14.

בימי המהפכה הצרפתית, הפך חלק מהארמון לבית סוהר, ששכן בקומת הקרקע של המבנה. בתקופת שלטון הטרור נחשב בית הסוהר של הקונסיירז'רי כמקום המתנה עד להוצאה להורג הצפויה. רק מעטים הצליחו להשתחרר ממנו. גם המלכה מארי אנטואנט (המוכרת לכם בזכות משפטה הידוע "אם אין לחם - שיאכלו עוגות") נאסרה בו בשנת 1793, לפני שהוצאה להורג. זוכרים את הגיליוטינה אותה הזכרנו בכיכר הקונקורד? עד היום תוכלו לראות גם עשרות אלפי צרפתים המגיעים לכבד את זכרה של המלכה.

לאחר שנהרס הארמון, נבנה במקומו היכל הצדק של פריז.


# מה לראות בביקור

ישנם שני מוקדים מרתקים בזמן הביקור במבנה:

האחד הוא צפייה בשרידי ארמון סיטה העתיק: אולם הכניסה (שמהווה עד היום אחד מהאולמות הגדולים ביותר באירופה ששרדו מימי הביניים). שטחו כ-70 מטר על 27.5 מטר. שימו לב במיוחד לסגנון הגותי ולקשתות האבן התומכות בתקרתו. באולם זה התרחשו כמה מהסיפורים הגדולים על האבירים, המלכים ואנשי החצר של אותם שנים. הכניסה למקום דרך שער קטן בצד הצפוני של היכל הצדק.

המוקד השני הוא בית הכלא של הנידונים למוות, המאפשר גם נגיעה בפריז שלאחר המהפכה הצרפתית. בתקופה ההיא, בה הטרור שלט וגיליוטינת עריפת הראשים המפורסמת הוקמה בכיכר הקונקורד, המקום הזה היה ההמתנה לגזר הדין מוות ולהוצאה להורג שעתידה להגיע. שימו לב לחצר הנשים, לתא של מארי אנטואנט ולתאי הנידונים למוות האחרים.

מבט מקרוב על הקונסיירז'רי:
https://www.youtube.com/watch?v=hYsA1MKjPsc


מוזיאון פיקאסו
מוזיאון פיקאסו
#על המוזיאון

מוזיאון פיקאסו יחסית חדש בנוף הפריזאי והפך לאחד ממוזיאוני הדגל של פריז. המוזיאון שמוקדש ליצירותיו של אמן הידוע פאבלו פיקאסו, כנראה האמן המפורסם ביותר במאה ה-20, כולל יותר מ-3000 יצירות אמנות: ציורים, רישומים, איורים, פסלים ותמונות מחיי האמן עצמו. היצירות נוצרו בין השנים 1894-1973.

המוזיאון בנוי בצורה כזו שבזמן שאתם משוטטים בו, אתם עוברים במסלול היצירה המקורי והכרונולוגי של פיקאסו עצמו ונחשפים לפריטי המידע ולאירועים רלוונטיים מתקופתו, שנה אחר שנה. בזכות צורת ההצגה הזו, תוכלו להבין את תהליך ההתפתחות האמנותי המורכב של פיקאסו האמן ואת נקודות הציון בשרטוט ההיסטוריה האמנותית שלו והאירועים ההיסטוריים שבמהלך תהליך היצירה - התקופה הכחולה, הוורודה, הקוביסטית והסוריאליסטית. כך למשל תוכלו לראות, לצד תמונות של פיקאסו משנות ה-50, קריקטורות המציגות את יחס אנשי התקופה ליצירותיו. המוזיאון גם מנסה להראות את השפעת לידת נכדתו של פיקאסו על יצירותיו, שהפכו להרבה פחות אבסטרקטיות מאז שנולדה.

המוזיאון ממוקם באזור המארה שברובע השלישי של פריז.

במוזיאון תוכלו למצוא גם יצירות של אמנים מפורסמים אחרים בני תקופתו - מאטיס, סזאן, דגה ואחרים וניתן לשים לב להשפעות ההדדיות של האמנים על היצירות אחד של השני. בקומה השנייה של המוזיאון שטח שבו תצוגות זמניות ובקומה השלישית משרדי המוזיאון והספרייה.


#מבנה המוזיאון

המבנה שבו נמצא המוזיאון נבנה במקור עבור פייר אובר (Pierre Aubert), הלורד של פונטניי (Fontenay). העושר הרב של אובר הגיע בעקבות תפקידו כגובה "מס המלח", על שם זה נקרא גם המבנה "בית המלח".

אדריכל הבניין היה ז'אן בולייה (Jean Boullier) והוא נחשב לאחד מהבניינים ההיסטוריים היפים ביותר ברובע מארה.

במהלך השנים הוחלפה הבעלות של המבנה ואף שימושיו. בשנת 1671 המבנה היה תחת חסות שגרירות הרפובליקה של ונציה. במהלך המהפכה הצרפתית הוחרם המבנה והפך לרכוש השלטונות ובשנת 1815 הפך לבית ספר עירוני לאמנות. המבנה נרכש על ידי פריז בשנת 1964 וקיבל מעמד של מבנה לשימור.

לאחר תחרות שבה ניסו להחליט מה יהיה ייעודו, המקום נבחר לשמש כמוזיאון המציג את יצירותיו של האמן פאבלו פיקאסו.


#הפריטים במוזיאון

בשנת 1968 חוקק חוק המתיר ליורשים לשלם את מס הירושה באמצעות חפצי אמנות הנחשבים חלק מהמורשת התרבותית של צרפת. פיקאסו, שנהג לומר "אני הוא האספן הגדול ביותר של פיקאסו בעולם" - צבר אלפי חפצי אמנות של יצירותיו שלו, מספר יצירות של אמנים נוספים ומספר רב של פסלים פרימיטיביים מרחבי העולם. וכך, לאחר מותו של פיקאסו, בשנת 1973, שוכנעו היורשים שלו לתרום את יצירותיו, על מנת להימנע ממס עיזבון עצום שלא היה באפשרותם לשלם. אוסף זה, שכלל כ-5000 פריטים, הפך למוזיאון. עם הזמן נוספו אליהם עוד 1000 פריטים שנקנו בידי המוזיאון.

במוזיאון ארבע יצירות הראויות לתשומת לב מיוחדת:

"הדיוקן העצמי" - תמונה שצוירה בזמן חורף קשה ובודד בשנת 1901 באחת מתקופותיו הקשות בחייו של פיקאסו.

"שני אחים" - תמונה שצוירה בשנת 1906 בספרד.

"שתי נשים רצות על החוף" - ציור ששימש כווילון תפאורה בעבור הבלט "הרכבת הכחולה".

ו"הנשיקה" - תמונה שצוירה בשנת 1969. תמונה זו צוירה כמה שנים אחרי שנשא את אישתו ז'קלין לאישה והחל לצייר גם נושאים מוכרים כמו חיי אהבה.

מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=1x1ej90l_IE
ארמון ורסאי
#היסטוריה בארמון

בעיר ורסאי הממוקמת 25 קילומטר דרומית-מערבית לפריז, ממוקמים ארמון ורסאי וגני ורסאי, שרידים מרהיבים של תקופת המלוכה. אם עולה בכם התהייה, למה ירצו מלכי פאריז להתרחק מההמון הפריזאי, אז האמת היא שהעברת המשכן המלכותי הרשמי מארמון הלובר בפריז לאזור ורסאי היה מהלך פוליטי מחושב של לואי ה-14. האצולה הצרפתית כולה שכנה בפריז, והארמון בוורסאי הכריח את האצילים שרצו להתקרב למלך ולשלטון, להגיע עד אליו, לוורסאי. לעזוב את עסקיהם וביתם ולהתגורר בבית המלך. המלך לואי בעצם רצה להעביר את מוקד הכוח מפריז אל ורסאי.

לואי ה-14 החליט שהוא רוצה להתרחק מעט מפריז העמוסה והצפופה ולמצוא לעצמו מקום משכן מחוץ לעיר. כמה שנים קודם, בשנת 1624 נבנתה לאביו, לואי ה-13, בקתת ציד באדמות שהיו שייכות לו בוורסאי. לואי ה-14 קפץ על המציאה והחליט למנות ארכיטקט שיהפוך את בקתת הציד לארמון מפואר. הארכיטקט הנבחר היה לואי לה וו, שניהל את הרחבת הטירה במשך שבע שנים באמצעות עבודה של אלפי פועלים שעמלו על בניית הארמון והגנים. ב-1682 עבר המלך לואי ה-14 להתגורר בטירה, מספר שנים לפני שבנייתה הושלמה לחלוטין.

אך הוא לא הסתפק במעבר שלו עצמו, אלא אף הזמין את בני האצולה ופקידי החצר להתלוות אליו בנדידתו לוורסאי וחילק להם מגרשים מסביב בחינם. בפני כל אציל ופקיד הוצבו 2 תנאים: 1. היה עליו לשלם למלך מס שנתי, 2. אסור היה לו להשאיר את המגרש ריק, אלא הוא היה חייב לבנות עליו בית לפי תכניות שהוכנו על ידי ארכיטקט החצר של המלך. תכניות הבניה יצרו עיר מתוכננת בצורה מופלאה - בנויה בצורה סימטרית והרמונית. כמובן שלגגות הבתים החדשים אסור היה להתנשא מעבר לגובה המרכזי של הארמון...


#נטישת ארמון ורסאי

בזמן המהפכה הצרפתית, המון זועם שהגיע מפריז התנפל על ארמון ורסאי והכריח את משפחת המלוכה לעזוב אותו ולחזור לפריז. כך החלה הנטישה ההמונית של העיר. הארמון המפואר, שרבים מרהיטיו וקישוטיו נהרסו או נגנבו, נזנח ועמד שומם. בשנת 1837, הציל המלך לואי פיליפ את הארמון מחורבן, כאשר הפך אותו למוזיאון לאומי המוקדש "לתהילה של צרפת".


#מה מיוחד בארמון ורסאי?

ארמון ורסאי היה ארמונו המפואר של המלך הצרפתי לואי ה-14. כנראה שהיו לו צרכים די גדולים, כי בארמון הזה, שאורכו קילומטר, ישנם 700 חדרים!

הארמון הפגין לכל אירופה את עוצמתו של המלך והיה כה מפואר שהפך מושא לחיקוי בקרב כל בתי המלוכה האירופיים. זה לא הפריע לכל מלך בשושלת הצרפתית להוסיף עוד חלק לארמון, כולל כפר שלם שנבנה בשביל המלכה מארי אנטואנט, כדי שתהנה משקט כפרי בארמון.

שגרת החיים האופיינית בארמון ורסאי כללה טקסים, החלפת תלבושות וסעודות. אצילי המלך היו מגיעים לארמון לתקופה ארוכה ורוב זמנם הוקדש לשעשועים, מסיבות, נשפים, קונצרטים והוללות מינית. סימנים לאורח חיים ראוותני זה ניתן לראות בארמון המפואר והמקושט שממחיש את הגישה הבזבזנית של המלכים הצרפתיים במאות ה-17 וה-18. הארמון הוא הסמל המובהק ביותר לפער שבין הפאר והשפע של המלוכה אל מול השפל והעוני שאליו הגיעו בני המעמד הנמוך. העובדה שהארמון המפואר הזה נמצא מחוץ לפריז מסמלת היטב את הנתק שאחז במלוכה באותה תקופה ושהביא בסופו של דבר למהפכה הצרפתית.

המתחם כולל את הארמון המרכזי, ארמונות הטריאנון, אחוזת מארי אנטואנט וגנים מרהיבים ביופיים. בגנים מרפסות מסוגננות, ערוגות גזומות בסגנון צרפתי קלאסי, פסלים, מזרקות ותעלת מים גדולה שבה משייטות גונדולות וסירות.

בארמון ורסאי התרחשו אירועים היסטוריים חשובים כמו חתימת הסכם השלום בתום מלחמת העולם הראשונה, הסכם שגם נקרא על שמו "הסכם ורסאי". בתור נקמה, התעקש היטלר לשוב לארמון, במהלך מלחמת העולם השנייה, ולחתום בו על הסכם הכניעה של צרפת לגרמניה הנאצית.


#גני ורסאי

בארמון ורסאי, ארמונו המפואר של המלך הצרפתי לואי ה-14, רצה המלך גנים יפים במיוחד. למשימה גויס אדריכל הנוף החשוב של צרפת בימים ההם, אנדרה לה נוטרה. אלפי פועלים, גננים ובנאים עבדו כדי להקים את הגן יוצא הדופן. לעבודות אלה הובאו כמויות עצומות של אדמה וצמחים מכל רחבי אירופה. כך עוצבו גני ורסאי במאה ה-17 והיו לגנים היפים באירופה.

הגנים שהוקמו מערבית לארמון, משתרעים על כ-8,000 דונמים. יש בהם צירוף מדהים של עיצובי פרחים מרהיבי עין, מדשאות גזומות בצורות ובפיסולים מעניינים, תעלות מים, עצים נישאים, בריכות שלוות עם דגי נוי, מזרקות מים קסומות, מאות פסלי אומנות ועוד.

בגני ורסאי נטועים כ-200,000 עצים, ומידי שנה שותלים שם כ-210,000 פרחים. בכניסה לגנים תוכלו לשכור רכב גולף או לקנות כרטיסים לרכבת קטנה שנוסעת ברחביהם. כדי לראות את כל הגנים ואת הארמונות המרוחקים יותר (הטריאנון הגדול, הקטן ובית הכפר של מארי אנטואנט) יש ללכת דרך לא קצרה, לכן יש גם פתרונות תחבורה למי שחפץ בכך. לאלו שמחליטים ללכת ברגל ברחבי הגנים, יש מדי פעם תחנות קפה וגלידות.

מטבע הדברים, במהלך החורף הגנים פחות פורחים - הרבה מהפסלים נעטפים מפני הגשם, כמעט ואין פרחים והמקום כולו נכנס לאווירת שיפוצים ותחזוקה שנתית. עדיין ניתן ליהנות מהארמונות ומהאווירה החורפית המיוחדת, אך כמובן שהחוויה לא מושלמת.

כיום גני ורסאי הם מהגנים המפורסמים בעולם. הם גם מאתרי התיירות הפופולאריים בצרפת ונחשבים אתר חובה למיליוני תיירים המגיעים לצרפת ומבקרים גם בהם בכל שנה.


#ארמון ורסאי לתיירים

ארמון ורסאי הוא מן המפוארים והיפים ביותר והביקור בו הוא חוויה יחידה במינה. הוא מורכב מארבעה חלקים עיקריים: הבניין הראשי, שהוא מבנה קלאסי עם אגפים מהודרים רבים, שני ארמונות נפרדים נוספים והחלק הרביעי, שמכיל גנים רחבי ידיים שתוכננו בידי ארכיטקט גנים מיוחד - מרהיבים ביופיים, עם מזרקות מים, בריכות נוי, כרי דשא, עצים, פרחים והכל ירוק ומרהיב.

בחודשי הקיץ יש תורים ענקיים בכניסה לארמון, אך ממילא אחרי ביקור בכמה חדרים, ישנו עומס בתפיסת היקף העושר המוצג. נסו לא לפספס את "אולם המראות" המדהים, שם נחתם בשנת 1919 חוזה ורסאי המפורסם ואת חדרי השינה הנפרדים של המלך והמלכה.

בכניסה לארמון קחו לכם מפה, מכיוון המתחם עצום וכולל מגוון של מבנים.


#סיפורי ורסאי

אם תיקחו סיור מודרך בארמון, תזכו לשמוע מהמדריכים סיפורים מעניינים. אחד מהם הוא הסיפור על טקס היקיצה של המלך. מדי בוקר היו מוזמנים אישי החצר הנכבדים לחזות במלך כשהוא פוקח את עיניו לקראת היום החדש. החדר היה מתמלא באנשים, לפעמים עד 100 איש וכולם היו עומדים וממתינים לפתיחת עיניו. אם המלך לא התעורר בעצמו, היה אחד ממשרתיו מעיר אותו כשכל האנשים מסביב צופים בפיהוקיו, התמתחויותיו, בטקס הרחצה וההלבשה שלו. זה היה טקס יוקרתי שלהיות מוזמן אליו נחשב לפריבילגיה עצומה למוזמנים.

#חוזה ורסאי

לפעמים כשאתה רוצה שלום, אתה עלול לקבל מלחמה. את הלקח ההיסטורי הזה למד העולם כשפרצה מלחמת העולם השנייה. המלחמה הזו, שעתידה להיות המלחמה הגדולה והקטלנית בתולדות האנושות, פרצה לא מעט בגלל חוזה ורסאי, הסכם השלום העיקרי שנחתם בתום מלחמת העולם הראשונה, הסכם השלום שלא הביא שלום.

חוזה ורסאי, שנחתם ממש בארמון בו אתם עומדים עכשיו, בחדר המראות המרשים, היה הסכם שעליו חתמו לאחר מלחמת העולם הראשונה ממשלות הצדדים שלחמו בה. לא במקרה נבחר האולם הזה, כיוון שזה היה האולם שבו התקיים בשנת 1871 טקס ההכתרה של קיסר גרמניה המאוחדת.

חוזה ורסאי הטיל את האשמה של "המלחמה הגדולה", מלחמת העולם הראשונה, על גרמניה ובעלות בריתה. בהסכם נקבע שהן האחראיות ל"אבדות וההפסדים כולם, שנגרמו לבעלות הברית ולידידותיהן, בעקבות המלחמה שנכפתה עליהן בהתקפת גרמניה ובעלות הברית שלה".

בין סעיפי ההסכם היו תשלום פיצויי עתק ליריבותיה של גרמניה במלחמה, העברת מפעלים ושטחים רבים מגרמניה למדינות המנצחות במלחמה, הגבלת עוצמת הצבא הגרמני, פירוק ביצורים ואיסור על בניית אחרים, השמדת כלי נשק וצוללות ועוד.

חוזה ורסאי וסעיפיו הקשים כלפי גרמניה נחשבים לגורמים משמעותיים ביותר בעליית הנאצים לשלטון בה ובהמשך גם לפריצת מלחמת העולם השנייה. בין הסיבות היה התוהו ובוהו שנגרם בגרמניה בשל ההתמוטטות הכלכלית הגרמנית שגרמו תשלומי הפיצויים הכבדים שגרמניה נדרשה לשלם. גם טקטיקות הלחימה המשופרות שפותחו בצבא הגרמני בגלל ההגבלות שהוטלו עליו בהסכם ושחרור של רבים מהקצינים הגרועים לטובת הקצינים הטובים ביותר שנשארו בו. אבל בראש ובראשונה השפיעה תחושת ההשפלה של הגרמנים, שמצאו במפלגה הנאצית את מי שיחזירו להם את הכבוד שאבדו בורסאי.


מבט מקרוב על ארמון ורסאי:
https://www.youtube.com/watch?v=ETmC3jkDAwY&t=25s
מוזיאון הצבא
#על המוזיאון

מוזיאון הצבא, הסוקר את ההיסטוריה הצבאית של צרפת, הוא אחד המוזיאונים הגדולים מסוגו בעולם. המוזיאון ממוקם ב"ארמון האינווליד" שברובע השביעי של העיר פריז, בירת צרפת. הוא הוקם בשנת 1896, ומוזג בשנת 1905 עם מוזיאון הארטילריה (מוזיאון שהוקם במקום זמן קצר לאחר התבוסה במלחמת פרוסיה-צרפת). מיזוג זה יצר את מוזיאון הצבא של ימינו.

במוזיאון למעלה מ-500,000 מוצגים, ביניהם כלי נשק, שריון, ארטילריה, מדים, עיטורים, ציורים ופסלים המוצגים בשטח של כ-12,000 מטרים רבועים. באולמות התצוגה אפשר לראות דגלים צבאיים, בובות של חיילים ופרשים על מדיהם וכלי נשקם, מהתקופות ההיסטוריות השונות. ילדים חובבי תותחים ושריוני אבירים ימצאו פה עולם מרתק.

המוזיאון מחולק לשני אגפים: באגף המערבי בקומת הקרקע מוצגים כלי נשק וציוד מסין, יפן, הודו וטורקיה, בקומה השניה מוצגים פריטים מהמאות ה-14 עד ה-18, ובקומה השלישית ארטילריה. באגף המזרחי קיימות תצוגות מימי לואי ה-16 ועד נפוליאון השלישי (קומות שניה ושלישית). כל קומה מחולקת לחדרים המציגים תקופה אחרת בהיסטוריה הצבאית והמלחמתית הכללית והצרפתית, בפרט מתקופת האבן ועד מלחמת העולם השניה. בין שני האגפים נמצאת כנסיית החיילים, שהיא חלק מה"דום".

עוד מוצג במקום גם שחזור מפורט של חדרו הפרטי של נפוליאון מביתו באי סנט הלנה, אותו חדר שבו נפטר בשנת 1821. אגב, בשנת 2005, חגג המוזיאון את שנתו המאה בחנוכת האגף המערבי המחודש.


#מתחם האינווליד

מתחם זה ממוקם ברובע השביעי של פריז ומהווה קומפלקס מפורסם שבו נמצאים מבנים ומוזיאונים העוסקים בהיסטוריה הצבאית של צרפת. במקום תוכלו למצוא את מוזיאון הצבא, את קבר נפוליאון המפואר בכנסיית הדום, בית מחסה לפצועים ונכי מלחמות מהמאה ה-17, מוזיאון הדגמים, מוזיאון מסדר השחרור וכנסיית סן לואי דה-אינווליד. בכרטיס כניסה אחד תוכלו לבקר בכל המקומות.

המתחם נבנה בשנת 1671, לאחר הוראה של המלך לואי ה-14. באותה התקופה, השלטון בדרך כלל לא לקח אחריות על הנזקים שחוללו המלחמות לחיילים שנשלחו אליהן. בצעד יוצא דופן המלך החליט להקים את המתחם לרווחתם של הנכים והפצועים - מעשה ראוי לציון. בתקופה ההיא, המתחם נקרא "בית הנכים" ושכנו בו בזמנים העמוסים יותר מ-5000 חיילים. למעשה, עד היום מתגוררים בו חיילים משוחררים.

גם הכנסיות הנמצאות בקומפלקס התווספו בתקופתו של המלך, שהחליט כי יש צורך בקפלה שתשמש מקום תפילה לחיילים (כנסיית סן לואי דה אינווליד) וקפלה מלכותית פרטית (כנסיית הדום).


מבט מקרוב:

https://youtu.be/elnbfmDi0T0
הפנתיאון של פריז
#על הפנתאון

הפנתיאון בפריז הוא אתר קבורה ואנדרטה רשמית של גדולי האומה הצרפתית, אותם אנשים שלקחו חלק משמעותי בהיסטוריה של המדינה החשובה הזו ושל פריז בפרט. פירוש המילה פנתיאון היא "כל האלים". אבל איך זה מסתדר עם האישים שמונצחים בו? - שאלה יפה... הוא אכן נבנה במקור, במאה ה-18, בתור כנסייה. אך באותה תקופה, שבה ניסו בצרפת להימנע מסמלים דתיים נוספים וחיפשו סמלים לאומיים יותר, הוא הפך לפנתיאון לאומי.

בשנת 1744 נדר המלך לואי ה-15, שהיה חולה במחלה קשה, שאם יחלים הוא יחליף את הריסות כנסיית זֶ'נֶביֶיב הקדושה בבניין מפואר הראוי לקדושה הפטרונית של העיר פריז. יסודות המבנה שעתיד היה להיות בסגנון ניאו קלאסי נחפרו בשנת 1758 ולואי עצמו הניח את האבן הראשונה בשנת 1764. הבניה התעכבה לאור קשיים כספיים. בהמשך, לאור מותו של של האדריכל סופלו (בשנת 1780), היא הושלמה, אך זה קרה כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1790, לאחר פרוץ המהפכה הצרפתית. מי שהשלימו אותה היו 2 תלמידים של האדריכל המנוח.

למרות שבתקופה מאוחרת יותר, המבנה חזר לייעודו ככנסייה, זמן לא רב לאחר מכן חזר לשמש כאתר קבורה. הייעודים המשתנים של המבנה והעיטורים שעליו, ההקדשות שחקוקות על הקירות והסמלים שבו, מאפשרים לבחון את בניית האומה הצרפתית בגלל הסופרים הגדולים, הפילוסופים ואנשי הרוח הקבורים כאן, שנמצאו מתאימים להוקרה על ידי האומה הצרפתית.


#אדריכלות

אורך מבנה הצלב המרשים העומד לפניכם הוא 110 מטרים ורוחבו 84 מטרים. הוא תוכנן על ידי האדריכל ז'ק ז'רמן סופלו ובנייתו נמשכה 26 שנים. סופלו תכנן לשלב בעיצוב המבנה מאפיינים קלאסיים יחד עם מוטיבים גותיים, אך בגלל שנפטר עוד לפני שסיים את הבניה - לא מימש לחלוטין את התוכנית. התוכנית כללה כנסייה בעלת כיפה בצורת צלב יווני, עם ארבעה אגפים קצרים ששווים באורכם וברוחבם. גובה המבנה הוא 83 מטרים. המבנה בנוי בעיקר בסגנון גותי - ספינה מרכזית בעלת קשתות מעל המעברים הצדדים. ניתן לראות גם אזכורים לסגנונות אדריכלות נוספים כמו אדריכלות ביזנטית - שבאה לידי ביטוי בשימוש בכיפות החיפוי, אדריכלות קלאסית שמיוצגת בכיפת התוף וגלרייה העמודים החיצונית ואדריכלות יוון העתיקה באמצעות הגלריה עם ששת העמודים, גמלון המשולש (אלמנט אדריכלי בחזית המבנה) שאותו הזכרנו קודם והעמודים קורינתיים (עמודים שחלקם העליון עשוי מתבליטי עלים). למרות שילוב כל הסגנונות, הפנתאון מסווג כמבנה ניאו קלאסי, בעיקר בגלל התקופה שבה הוא נבנה.


#עובדות מעניינות

נושא הקבורה בפנתאון היה מקור לוויכוחים רבים ולעתים אף נעשו מעשים קיצוניים כמו הוצאה של אנשים שכבר נקברו בו - כמו מארָה (שהיה מהפכן צרפתי) ומיראבו (מדינאי צרפתי). בזמן הרפובליקה השלישית השרים היו אלה שהציעו את המועמדים לקבורה והעברה של כמה אישים מבתי קברות אחרים. היו הצעות שעוררו ויכוחים אלימים כמו ההצעה להעביר את אמיל זולא בשנת 1908. בשנת 2007 החליטה הממשלה על 76 אנשים שייקברו בפנתאון ביניהם - ויקטור הוגו, ז'אן ז'אק רוסו, אלכסנדר דיומא, אמיל זולא, לואי פסטר, לואי ברייל ומארי קירי. מעבר לקבורה הפיזית, האומה הצרפתית מכבדת את בניה גם באמצעות חקיקת השמות על קירות המקדש הרפובליקאי עליהם חקוקים כבר מעל 1000 שמות. היום הבחירה נתונה בידי נשיא הרפובליקה ואין חוק או מסמך שמגדיר את הקריטריונים לבחירה, נדרשת רק החלטה.

בינואר 2007 נשיא צרפת ז'אק שיראק הסיר את הלוט מעל לוח הוקרה שהוצב בפנתאון לכבוד 2600 איש שהוכרו כחסידי אומות עולם, הודות לתרומתם ולהצלת יהודים מפני גירוש למחנות הריכוז על ידי מוסד יד ושם בישראל.


#מה רואים בפנתיאון?

הפנתאון המרשים נבנה ברוח הפנתאון הקלאסי הממוקם ברומא וכיפתו נבנתה בהשראה קתדרלת סנט פול מלונדון.

לאורך כל חלקו התחתון של הפנתאון תוכלו לבקר בקבריהם של גדולי האומה הצרפתית - ז'אן-ז'אק רוסו, ויקטור הוגו, אמיל זולה, וולטר, מארי קרי ורבים נוספים.

בפנים המבנה תוכלו לראות את ציורי הקיר המתארים את חייה של ז'בנייב הקדושה. במרכז המבנה ארבע ספינות היוצרות יחד צלב יווני (מה שמזכיר לנו את ייעודו המקורי של המבנה בתור כנסייה). מעליהן כיפת הפנתאון - המאויירת ומעוטרת במסגרת ברזל. בגלריה שמסביב לכיפת הפתנאון תוכלו ליהנות ממבט פנורמי על רחבי פריז.

מבט מקרוב על הפנתיאון של פריז:
https://www.youtube.com/watch?v=bW0PV464mzg
מוזיאון האורנז'רי
#על המוזיאון לאמנות אימפרסיוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית

מוזיאון האורנז'רי ממוקם בסמוך לכיכר הקונקורד, בצד הדרומי של גני הטווילרי ועל גדת נהר הסן. זהו מוזיאון לאמנות אימפרסיוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית. בשנת 1852 שימש עדיין מבנה המוזיאון כחממה עבור עצי התפוזים שגדלו בגני הארמון. מכאן גם הגיע שמו - "האורנז'רי" (חממת התפוזים).

הוא אינו גדול מדי ביחס למוזיאונים אחרים (גודלו רק אחוז אחד מכל מוזיאון הלובר הסמוך) והאמת היא שניתן לעבור על מגוון היצירות שבו בשעה וחצי עד שעתיים.

אחד המוצגים המפורסמים במקום הם ציורי "חבצלות המים" של קלוד מונה, שאורכן הכולל הוא 100 מטר! הציורים צוירו בין השנים 1914-1926 בהשראת הגן הידוע של מונה בביתו שבכפר ג'יברני (Giverny). הציורים פרושים על פני 2 חדרים אליפטיים היוצרים השתקפות יפהפייה עבור המבקרים והם ניתנו במתנה לממשלת צרפת לכבוד הניצחון הצרפתי במלחמת העולם הראשונה. מונה ביקש במפורש שעבודתו תוצג באופן אסתטי ופואטי על מנת להציע מקום מפלט של רוגע ומחשבה עבור הפריזאים. הם הוצגו בקומת הקרקע של המבנה והוארו באור יום.

בשנת 1965 הוחלט להציג במבנה את אוסף וולטר-גיום הכולל ציורים אימפרסיוניסטים רבים. אוספיו של וולטר-גיום הצטברו עם השנים, בזכות היותו סוחר אמנות נודע. היצירות ייחודיות ומשקפות את הסגנון בעשורים הראשונים של המאה ה-20.

לצורך הצגת האוסף נבנתה קומה שנייה במבנה, וחבצלות המים הוארו באור מלאכותי, למרות בקשתו של מונה. כיום חזר המוזיאון להציגו באור יום.


#שיפוצים במבנה

בשנת 1999 נסגר המבנה למטרת שיפוצים. במסגרת השיפוצים נבנתה קומת מרתף המוארת בחלונות המאפשרים תאורה טבעית להצגת היצירות וכן פורקה הקומה העליונה של המבנה על מנת לאפשר את הצגת חבצלות המים שוב באור טבעי.

במהלך עבודת הבנייה והחפירה של קומת המרתף התגלו שרידיה של חומת העיר פריז, מהמאה ה-16. החומה מוצגת היום במוזיאון ומשמשת כאחד מהקירות של האולמות החדשים. בנוסף, נבנו מתחת לאדמה אולם הרצאות וספריה.

מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=hUEbssoCtzI&t=59s
מרכז פומפידו
#מרכז פומפידו - המרכז לאמנות עכשווית בפריז
מרכז האמנות העכשווית על שם ז'ורז' פומפידו, מנשיאי צרפת בשנות ה־70 של המאה ה־20, הוא מגולות הכותרת של פריז המודרנית, המתחדשת והחדשנית. הוא ממוקם ברובע הרביעי באזור הבובור ובסמוך לאזור המארה היפהפה.

פתיחתו של המרכז בשנת 1977 הולידה ויכוח ציבורי סוער, בשל החזות המיוחדת והלא שגרתית שלו. בגלל האדריכלות המודרניסטית שלו, שהייתה מהפכנית ולא שכיחה באותה תקופה, כינו המקומיים את המרכז בשמות כמו מזקקת נפט או מפעל טקסטיל.

כמשכנו של המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית מכיל מרכז פומפידו כמה מהאוספים המעניינים ביותר של אמנות בת זמננו. מוצגים כאן החל מיצירותיו של הצייר פאבלו פיקאסו ועד עבודות הפופ-ארט של אנדי וורהול.

בכיכר שלמרגלות המרכז נאספים כמעט מדי יום קוסמים, נגנים, יורקי אש ואמנים שונים, המקיימים בו מופעי רחוב.

המתחם כולל גם את מזרקת סְטְרָוִינְסְקִי המפורסמת והמשעשעת, שבה מייצגים 16 הפסלים את יצירותיו של המלחין איגור סטרווינסקי. כמו כן תמצאו בו ספרייה מגוונת ופתוחה לציבור הרחב ואת IRCAM, המרכז למחקר מוזיקלי ולאקוסטיקה. אחד האלבומים שנוצרו בו הוא האלבום Perfect Stranger של פְרַנְק זָאפָּה. כיום עוסק המרכז בעיקר במוזיקה ממוחשבת.


#אדריכלות מרכז פומפידו
בשנת 2013 חגג ריצ'רד רוג'רס את יום הולדתו ה-80.

מרכז פומפידו הוא המוכר במכלול יצירתו של רוג'רס, אותו הוא בנה יחד עם האדריכל האיטלקי רנזו פיאנו. במרכז ההצעה שהגישו האדריכלים עמד הרעיון שבניין המוזיאון המסורתי הדידקטי אינו מתאים יותר לתצוגה של אמנות מודרנית עכשווית, ובמקומו יש להקים מבנה טכני מיוחד. מבחינה טכנולוגית תוכנן המבנה לספק אפקט של צינורות פלדה חשופים עם מוטות מתיחה מוצלבים. מעבר לזה, הבניין צויד במערכת שירותים אינטנסיבית שתוכל לגדול ולהשתנות לפי הדרישות המכניות העתידיות.

למרות המימדים העצומים של המבנה הוא הצליח להשתלב במערכת הרחובות הקיימת, דווקא בגלל שהיה שונה מהנראה מסביב. זהו בניין חריג בהרבה מובנים: אין בו אדריכלות פיסולית בחוץ או התפתחות חללית בפנים. אפילו המדרגות הראשיות כמו שאנחנו מכירים מהעולם האדריכלי נעלמו כאן ובמקומה בנו מדרגות נעות מתחנת הרכבת התחתית, אך הן מוקמו מחוץ למבנה ומאפשרות "טיול אדריכלי" בחלל העירוני של פריז.

למרכז שתי חזיתות יוצאות דופן:
החזית הציבורית ובה מדרגות נעות בתוך צינור זכוכית המטפסות באלכסון לאורך הקיר השקוף והחזית האחורית האטומה, הכוללת את צנרת השירותים, מערכות מיזוג האוויר והמעליות. כל צבעי הזהות הבולטים של המבנה לקוחים מעולם בתי הזיקוק ומבני מעבדות.

הבניין הפך את פיאנו ורוג'רס מאדריכלים אלמונים לבעלי תהילה עולמית.


#מה בתוך מרכז פומפידו?
המרכז מכיל את הספריה הציבורית הענקית של פריז ואת המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית.

במוזיאון למעלה מ-50,000 יצירות אמנות מסוגים שונים, כולל ציור, פיסול, רישום וצילום. מתוכן רק כ-2000 מוצגות לקהל הרחב. הסגנונות המאפיינים את היצירות הם הפוביזם, הקוביזם, הסוריאליזם והאקספרסיוניזם המופשט.

בקומה הראשונה של הבניין תערוכה משתנה של עיצוב תעשייתי, בקומות השניה והשלישית ספרייה בת חצי מליון עותקים. בקומות השלישית והרביעית מוזיאון לאמנות מודרנית, הגדול מסוגו באירופה. בו תוכלו למצוא אוסף מרשים של ציורי דאלי, מגריט, ארנסט, רואו, קנדינסקי, מאטיס, בראק, פיקאסו, ציורים של ג'קסון פולוק ושל אנדי וורהול.

ברחבה שלפני המרכז, מתנהלת פעילות ערה של אמני רחוב בדמות פסלים אנושיים דוממים, חקיינים ופנטומימאים, להטוטנים, קוסמים, יורקי אש ועוד.
תמיד ישנה התקהלות גדולה ברחבת הכניסה, לשמחתם של התיירים מחפשי האטרקציות ושל אמנים אוספי פרוטות.

בראש המבנה תוכלו למצוא מסעדה יוקרתית ומרפסת תצפית.


#תיירות במרכז פומפידו
מרכז פומפידו הוא מרכז תרבות שגדל עם הזמן לאחד מהחשובים בצרפת. הבניין עטוף קונסטרוקציית הברזל משמש כמשכן למוזיאון לאמנות מודרנית ולספריה העירונית. למרות הויכוחים הרבים שהתלהטו בפריז עד שאושר להקים את הבניין ה"מכוער" הזה, הצלחתו הייתה מעל ומעבר למה שציפו כולם. הכיעור הוא דווקא סוד הקסם של מוזיאון פומפידו, שהוא המוזיאון המתויר ביותר בעולם והפך לקורבן של הצלחתו. המוזיאון קולט 25,000 מבקרים ביום, שזו פי 5 ממה שציפו ממנו בהתחלה. ב-20 השנים הראשונות שלו ביקרו במרכז 160 מיליון בני אדם.

מבנה המרכז מעוצב ובנוי בסגנון היי-טקי מעניין ומחוצה לו תלויים צינורות של מערכותיו השונות, כאשר לכל מערכת צבע אחר בהתאם לתפקודה:
כחול - אוויר, ירוק - מים, צהוב - חשמל, אדום - תנועה (כמו מעליות למשל).

כמעט את כל העיר ניתן לראות מכאן: מגבעת המונמארטר הגבוהה עם כנסייתה הלבנה "סאקרה קר" ועד לאינוואליד שבו קבור נפוליאון בונפרטה.


#טיפים
ביום ראשון, הראשון בכל חודש, הכניסה בחינם.

אם אתם מתכננים להיכנס בשעת הפתיחה, הקדימו להגיע לתור לרכישת כרטיסים לפחות בחצי שעה לפני כן. התורים ארוכים מאד ולכן כדאי לתפוס מקום.

בקומה השישית יש מסעדה עם נוף פנורמי מרהיב שממש שווה ללכת לראות.

בתוך מרכז פומפידו יש חיבור אלחוטי לאינטרנט בחינם. אם צריך - שווה לנצל את זה.

בכיכר שליד המרכז תוכלו למצוא מופעי רחוב ולספוג אווירה תיירותית פריזאית.

מומלץ גם לעלות לקומה העליונה במוזיאון, קומת הגג, לשבת ליד חלון ולשתות קפה ב"קפה בובור".


מבט מקרוב על המרכז:

https://www.youtube.com/watch?v=Op-3dStGqu0
מוזיאון הלובר
#על המוזיאון
מוזיאון הלובר הגדול והמפואר של פריז הוא גם אחד הגדולים בעולם. הוא ממוקם בגדה הימנית שברובע הראשון של פריז, במה שהיה פעם ארמון.

הלובר הוקם על ידי המלך פיליפ אוגוסט בשנת 1190 כארמון מבוצר בגבולה המערבי של פריז, במסגרת הגנה כוללת על העיר מפני מתקפות ויקינגים. בשנים שלאחר בניית המבצר, בעת התרחבותה של פריז מעבר לגבולות המערביים שהציב המלך, חל שינוי בייעודו הראשוני של הארמון לקו הגנה על מקום משכנו של האוצר המלכותי. לכן, בשנת 1546, תחת שלטון פרנסואה הראשון, החל האדריכל פייר לֶסְקוֹ להפוך את המבצר לארמון מלכותי מפואר.

הרעיון להפוך את ארמון הלובר למוזיאון עלה בתקופת לואי ה-15. לאחר המהפכה הצרפתית, הוחלט כי על המקום להיפתח להמון על מנת שיוכל ליהנות מיצירות המופת הלאומיות, והמוזיאון נפתח בשנת 1793 עם תערוכה של 537 ציורים.

בשנים שלאחר מכן, המוזיאון נקרא "מוזיאון נפוליאון" ולא במקרה. אוסף היצירות התרחב מאוד בזמן שלטונו של נפוליאון בעיקר בגלל הביזה הרבה שבזז במלחמותיו. צורתו הנוכחית של הלובר כמבנה עצום בעל שתי זרועות - אגף רִישֶלְייֶה הצפוני ואגף דֶנוֹן הדרומי המקיפים את חצר נפוליאון במרכז, קיימת מאז 1874.


#יצירות בלובר
בלובר מוצגות כיום כרבע מיליון יצירות אמנות. לצד יצירות מפורסמות, כמו המונה ליזה, או המדונה והילד של ליאונרדו דה וינצ'י, תוכלו למצוא כאן גם אמנות פחות מוכרת. בכל מקרה מדובר בחוויה לכל חובב אמנות.

קחו לדוגמא את ונוס ממילו, אולי הפסל היווני המפורסם ביותר בעולם. מצא אותו דייג מקומי באי היווני מילוס, בשנת 1820, כשהוא מפורק לשני חלקים נפרדים. הטורקים ששלטו אז באי החרימו את הממצא, אבל שגריר צרפת שישב באיסטנבול גרם לכך שצרפת תרכוש אותו מהם ומאז הוא נמצא במוזיאון הלובר.

זהו גם סיפורו של עוד פסל אגדי מיוון העתיקה - פסל ניקה הפונה נגד הרוח. הפסל מציג את אלת הניצחון ניקה הניצבת אל מול הרוח, עם הכנף. אין לה ידיים וראש, אבל היא יפהפיה ורבים מגיעים למוזיאון הלובר כדי לראותה.

עוד פסל מפורסם שנמצא כאן הוא פסל הלבלר היושב, פסל מצרי עתיק שמנציח המקצוע העתיק-חדש שנולד עם המצאת הכתב - מקצוע הלבלר, הפקיד, היושב ושוקד על עבודתו בכתיבה.

ויש גם את פסלי הענק של הלמסו, ששמרו על חדר הכס בארמונו של המלך האשורי סרגון השני. על האבן העתיקה שעליה כתובים חוקי חַמוּרָבִּי, אוסף החוקים המקיף ביותר שפורסם בעת העתיקה.


#על גניבת המונה ליזה
באוגוסט 1911, ממוזיאון הלובר שבפאריז נגנבה ה"מונה ליזה". הגנב, עובד המוזיאון ששמו וינצֶ'נְזוֹ פֶרוּגַ'ה, החביא את הציור הקטן מתחת למעילו ויצא מהמוזיאון באדישות רבה. לשווא חיפשו שוטרי פאריס אחר הגנב, הציעו פרס כספי למוסר המידע וחקרו כל מי שיכול היה לדעת משהו, אך לא מצאו דבר. במשך שנתיים החביא הגנב את הציור שיהפוך מעתה ליצירה הכי מפורסמת בהיסטוריה, בארגז מתחת למיטתו.

כשהוא שב לאיטליה, אחרי שנתיים, הציע פרוג'ה הנֶבֶעך למכור את התמונה למוזיאון אוֹפִיצִי שבעיר פירנצה. דקות אחר-כך כבר קיבלה המשטרה המקומית את הטלפון שהפך אותה לגיבורת הפענוחים של אותם הזמנים. המונה ליזה נמצאה!

אחר-כך יספר הגנב "פעלתי בשל דחף רגעי". בהמשך הוא ישנה את גרסתו ויספר שרצה להשיבה לאיטליה, שממנה שדד אותה נפוליאון. במשפט יאמר זאת שוב והשופטים יקלו את דינו, על אף הידע ההיסטורי הלא מרשים שגילה.. צחוק הגורל, שאחרי מאסר לא ארוך ישוב פֶרוּגַ'ה "הפטריוט" לצרפת וימות בה כמה שנים מאוחר יותר.


#על ציור המונה ליזה
הציור הכי מפורסם בעולם הוא למרבה הפלא דווקא אחד הציורים הצנועים והקטנים בממדיו שיש.
קוראים לציור "מונה ליזה" או "לה ג'וקונדה" (La Gioconda) והוא נמצא במוזיאון הלובר בפאריז. הצייר הוא איש הרנסאנס ליאונרדו דה וינצ'י והוא עבד על הציור במשך זמן רב מאד, במאה ה-16.

הדיוקן הזה הוא במידה רבה מהפכני, כיוון ששינה את צורת הציור של פורטרטים, דיוקנאות לחלוטין. אם עד אז נהגו לצייר בעיקר בפרופיל, הוא היה ציור חזיתי ששינה לגמרי את התמונה, תרתי משמע. כל הדיוקנאות אחריו המשיכו בדרכו והיו חזיתיים.

משיחות המכחול העדינות שלו וטשטוש זוויות הפה של הגברת מקנים למונה ליזה חיוך מסתורי ומסקרן, שריתק דורות של חובבי אמנות והפך את הציור הזה לידוע בכל העולם.

בנוסף, השתמש לאונרדו בטכניקות שונות כמו משחקים עדינים של אור וצל שיש במונה ליזה. גם ההבדל שיצר בין הדיוקן לרקע והפרספקטיבה המיוחדת, שהגדילה את הראליזם בציור. אבל הגאונות בציור היא שימוש בשיטה שפיתח ונקראת סְפוּמָאטוֹ. בשיטת הספומאטו האמן יוצר מעבר הדרגתי וזהיר מצבע לצבע או מגוון לגוון, כך שלא ניתן להבחין בתת-הגוונים. כיום בעידן הדיגיטלי זה מובן מאליו, אבל בתקופת הרנסאנס זו הייתה המצאה חדשנית והיא יושמה במונה ליזה והוסיפה עומק רב לציור.

המונה ליזה היא ללא ספק הציור המפורסם בעולם. מאות עותקים וזיופים שלה שרדו במהלך השנים. המומחים אומרים שהיא הציור הכי מועתק בעולם.

אבל בניגוד לכל העותקים והזיופים, מתבלט לאחרונה ציור עם סיפור מסעיר באמת. מדובר באותה גברת המכונה "מונה ליזה" שצויירה על ידי לאונרדו כעשור לפני הציור המפורסם. הגברת צעירה יותר, הנוף שונה, הגוונים בהירים יותר, אך תנוחות הידיים והבעת הפנים דומות. מצוירים בו אפילו עמודי השיש שנחתכו מהמונה ליזה המוכרת.


#אדריכלות המוזיאון
מוזיאון הלובר הגדול והמפואר של פריז הוא גם אחד הגדולים בעולם. המקום שנולד במאה ה-12 כארמון מבוצר בגבול המערבי של פאריז התאים בתחילה למטרת ההגנה על העיר מהתקפות הוויקינגים. אותם ויקינגים הרבו לתקוף בימי הביניים ולכבוש ערים ברחבי אירופה.
צורתו הנוכחית של הלובר כמבנה עצום בעל שתי זרועות - אגף רִישֶלְייֶה הצפוני ואגף דֶנוֹן הדרומי המקיפות את חצר נפוליאון במרכז, קיימת מאז 1874.
ב-1983 הציע פרנסואה מיטראן, נשיא צרפת, הציע את תכנית "הלובר הגדול" לחידוש ושיפוץ המוזיאון. האדריכל הסיני-אמריקאי אִיוֹ מִינְג פֵיי (Ieoh Ming Pei) שזכה בפרויקט והציע את פירמידת הזכוכית ככניסה המרכזית הניצבת במרכז חצר נפוליאון ועוד 3 פירמידות קטנות לידה.
פירמידת מוזיאון הלובר עשויה ממסגרת מתכת ומלוחות זכוכית. היא משמשת ככניסה הראשית למוזיאון. הפירמידה והלובי התת-קרקעי היו פתרו את הקושי להכיל את המספר הגדול של המבקרים במוזיאון מדי יום. המיוחד במבנה הזה הוא שהמבקרים נכנסים דרך הפירמידה, ממנה הם יורדים ללובי המרווח ובהמשך עולים למבנים העיקריים של המוזיאון.

מבט מקרוב על מוזיאון הלובר:
https://www.youtube.com/watch?v=vmKeRxv-xwM
מועדון קונקרט, פריז
#על המועדון שעל המים

כדי לאפשר לציבור "לרקוד כמה שהם רוצים”, מועדון הקונקרט (Concrete Paris) מבטיח לפעול 24 שעות ביממה. המועדון מריץ ליין דגל, לאורך כל השנה, של "מסיבות לאורך כל היום". לפיכך נמשכות המסיבות של ה"קונקרט" לפחות מהבוקר ועד אחרי חצות.

מאוד קל להגיע למועדון, השוכן בסמיכות לתחנת הרכבת גאר דה ליון. אין לו בניין משלו, אלא את המיקום המיוחד והלא אופייני על נהר הסן. המועדון יושב על גבי דוברה שעוגנת בסמוך לכיכר הבסטיליה, "פלאסה דה לה בסטיל" הנהדרת.

ב"קונקרט" מתקלטים די ג'ייז בינלאומיים, שמספקים לבליינים כאן חוויית קלאבינג משובחת, לא לגמרי אופיינית לפריז. הם מרקידים את הקהל הנלהב, שפוקד את המקום בעיקר בלילה ומורכב מתיירים ומקומיים כאחד - כולם רוקדים על המים!


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Ea7K4_1SZUs


די ג'יי:

https://youtu.be/5Mahdrqia50
לה בלוויליזה, פריז
#על המועדון האלטרנטיבי בשכונת בלוויל

מועדון לה בלוויליזה (La Bellevillise) הוא מועדון אינדי אלטרנטיבי שמציע מוסיקה כיפית ושתי קומות עם שלל ספות נוחות להתרגעות. יש כאן הופעות נחמדות של אמנים לא יומרניים ולרוב מוכשרים מאד.

המועדון נמצא בשכונת בלוויל הנחמדה, בצפון מזרח העיר פריז. מיקומו נקבע במקום שבו נולד הקואופרטיב הראשון של עובדים בפריז של 1877, ציון דרך תרבותי בחיי הבירה הצרפתית. המעמד מחייב!

אבל גם אם אינכם מייחסים חשיבות רבה להיסטוריה, במועדון הזה תוכלו ליהנות מאד, כשאתם מוקפים בצעירים שמחפשים את האופי הבלייני השונה של פריז.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/x3-5oqIokD4


אמן עם גיטרה - כמה פשוט ויפה!

https://youtu.be/9bmbqpLBTS4


בזיליקת הלב הקדוש
#על הסאקרה קר - הבזיליקה של הלב הקדוש

עוד מימי הרומאים היה אזור המוֹנְמָרְטְר, שהיום הוא אזור בילויים שוקק חיים, מזוהה עם סגידה ופולחן. הדרואידים הגאלים ראו בו אתר קדושה והרומאים הקדישו בו מקדשים למרס ולמרקורי. במאה ה-19, בזמן המלחמה הקשה בין צרפת לפרוסיה, כשפריז נמצאת באחד מרגעי השפל בהיסטוריה שלה והמצור והרעב בלתי נסבלים, נודרים שניים מתושבי העיר נדר שאם פריז תינצל מהמצור הגרמני, הם יקימו כנסייה בראש הגבעה הקדושה - שתוקדש ללב הקדוש של ישו. זו גם הסיבה שהבזיליקה מכונה "הנדר הלאומי".

על בנייתה של הכנסייה המדוברת, בשמה הצרפתי "סַקְרֵה קר" (Basilique du Sacré-Cœur), היה אחראי פול אבדי שזכה בתחרות לבנייתה. הכנסייה נבנתה בשיתוף ישיר עם הממשלה של הרפובליקה השלישית והיא מומנה על ידי הצרפתים במסגרת מגבית לאומית. הבנייה הסתיימה אמנם בראשית המאה העשרים אך בגלל מלחמת העולם הראשונה המקום לא נחנך רשמית עד שנת 1919.

הכיפה המרשימה של הכנסייה היא הנקודה השנייה בגובהה בפריז. כדי להגיע ל"מרפסת" המפורסמת שלה נדרש טיפוס במדרגות רבות או עלייה באמצעות רכבל. אבל למרות המאמץ, העלייה משתלמת, במיוחד כשפריז כולה נפרשת לרגלינו.


#אדריכלות סאקרה קר

כנסיית סאקרה קר, שממדיה גדולים ומרשימים, נתפסת בעיני רבים כעוגת חתונה ענקית. היא נבנתה בסגנון ביזנטי-רוֹמַנֶסְקִי. הבזיליקה נבנתה מאֶבֶן טְרַוֶרְטִין המכילה חומר שמבטיח כי המבנה יישאר לבן, לא יושפע ממזג האוויר וגם יהיה בולט מנקודות רבות בעיר. לבזיליקה 4 כיפות, כאשר גובה הכיפה המרכזית הוא 80 מטר. היא כוללת מספר רב של חלונות שמכניסים הרבה אור טבעי לכל חלל הכנסייה.

אורכו של האולם המרכזי הוא 100 מטרים ורוחבו 50 מטר.

הכניסה לבזיליקה מרשימה במיוחד. מעל לכניסה הראשית שומרים שני פרשים שהם סמלים דתיים ולאומיים כאחד של צרפת - ז'אן ד'ארק ולוּאִי לֵפֵבְר.

בתוך הכנסייה, באזור המיועד למקהלה, מתנוסס פסיפס ענקי המתאר את ישו והלב הקדוש. מצידו השמאלי עומדים מיכאל והבתולה מאורליאנס ומצד ימין המלך לואי ה-16 ומשפחתו. פנים הבזיליקה בנוי בצורת צלב יווני ומעוטר בפסיפסים עצומים ומדהימים, שנמצאים בגג האַפְּסִיס, הגומחה החצי-מעגלית, שבקיר המזרחי של הבזיליקות הקלאסיות. שם נמצא הפסיפס הגדול בצרפת המשתרע על פני 475 מטרים מרובעים.

תרגיל בילוש: נסו למצוא בבזיליקה את הפסיפס המעוטר של מגן הדוד.

עוד נקודות ייחודיות בכנסייה הן הפעמון הגדול ביותר בצרפת ואחד מהגדולים בעולם (18.5 טון משקלו). הפעמון הזה נמצא במגדל המרובע. בכנסייה יש גם עוגב מרשים מאד, שנשמע נהדר.


#דת ותיירות בבזיליקה

הבזיליקה נבנתה בשנת 1870, לאחר המלחמה הקשה בין הצרפתים לפרוסים. לאחר המפלה של צרפת במלחמה, התהפוכות הפוליטיות מבפנים ובחוץ דרדרו את מצב הרוח הלאומי לשפל נוראי. קבוצת מאמינים קתוליים שנמאס לה מהלך הרוח האתאיסטי ששרר בצרפת, שמו לעצמם כמטרה לבנות כנסייה מפוארת על גבעת המונמארטר, שתהווה סמל לתקווה מחודשת ולחזרה בתשובה.

למרות שההכרזה על הבניה כ"תועלת לציבור" התרחשה ב- 1873, הבניה החלה בפועל 3 שנים מאוחר יותר, כאשר מתוך 78 תכניות בניה שהוגשו לוועדה, נבחרה הצעתו של ארכיטקט בשם פול אבאדי. הבניה לא הייתה מהירה מספיק, הייתה רצופה בקשיים ובעיות שגרמו לדחייה בהשלמת הפרויקט.

בשנת 1919 הכנסייה נפתחה לקהל המאמינים, שראו בה מקום של הזדהות דתית ופטריוטית כאחד.

עד היום הכנסייה מהווה מוקד לתיירים רבים, בעיקר בחודשי האביב והקיץ. התיירים מתיישבים על המדרגות הרחבות המובילות אליה ומנצלים אותן למנוחה ולצפייה בנוף המרהיב של פריז, הנפרש מולם ממרומי הגבעה.


#ז'אן דארק

בכניסה לבזיליקה נמצא פסלה של ז'אן ד'ארק, המצביאה הצרפתית שהוצאה להורג בהיותה בת 19 בלבד. ז'אן דארק הייתה זו שהנהיגה את המאבק לשחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים, במאה ה-15. במאבק מלא גבורה היא הובילה את צבא צרפת למלחמה נגד אנגליה החזקה.

הנערה הקתולית האדוקה שמעה מילדותה קולות שדיברו אליה. על מנת לשכנע שהיא, נערה צעירה מהכפרים, שוכנעה על ידי האל להנהיג את צרפת, היא הגיעה לפגישה שנקבעה לה עם המלך שארל, הלכה ישר לחדרו ובסדרת מבחנים מהירה הוכיחה את יכולותיה העל-טבעיות ו"קשריה עם האל". המלך שארל העמיד לרשותה צבא ובשורה של קרבות מבריקים, לבושה בגדי גבר, היא שברה את המצור על העיר אורליאן והביאה לכניעת האנגלים. היא כבשה את העיר ריימס והכתירה רשמית את שארל, שמעתה יהיה מלך צרפת המקובל גם על החוק.

העלמה הצעירה התגלתה כמצביאה מבריקה כשהבינה שבשיטת הקרבות הגדולים מנצחים האנגלים תמיד. לכן היא החליפה את שיטת המלחמה הכושלת של הצבא הצרפתי ללוחמת גרילה חכמה וניצחה עם חייליה שוב ושוב את האנגלים. אך לאחר שנפצעה שלוש פעמים, היא נלכדה והוסגרה לאנגלים. לאחר משפט ארוך בידי הכנסייה היא הוכרזה כאשמה בכישוף, בקשרים עם השטן ובשלל עבירות אחרות.

ז'אן דארק נידונה להוצאה להורג בשרפה. האגדה מספרת שחייל אנגלי שנכח בהוצאה להורג קרא באימה "קדושה שרפנו!".

ב-1456, כמה שנים לאחר ההוצאה להורג, נערך משפט חוזר לז'אן דארק. תוצאת המשפט הייתה זיכוי מוחלט ו"העלמה מאורליאן" הפכה באופן רשמי לגיבורה לאומית של צרפת. ב-1920 הכריזה עליה גם הכנסייה הקתולית סופית כקדושה והכירה בדיעבד בגדולתה של הנערה הצעירה.


#על הבזיליקה

בזיליקת סאקרה קר נבנתה בסוף המאה ה-19 בניסיון לכפר על חטאי צרפת, שהובילו, ע"פ הדעה הרווחת לתבוסתה מול הפרוסים בשנת 1871.

בגלל הסגנון שבו עוצבה הבזיליקה, שילוב של השפעות ניאו-רומנסקיות עם אלמנטים ניאו-ביזנטיים, לא רבים הם הפריזאים שיגידו שהמבנה מעודן ויפה בעיניהם. עם זאת, במהלך השנים הפכה הבזיליקה לרצויה ואהודה בקו הרקיע של הבירה הצרפתית.

אם תעמדו בחזית הכנסייה, תראו את כל מרכז פריז פרוש לפניכם. ביום בהיר תוכלו אף להבחין בפסלים ובמוקדי עניין רבים בעיר. ביניהם סביר שתמצאו את מגדל מוֹנְפַּרְנָאס על 56 קומותיו, שהרבה לפני שהוקם נהרו אל סביבתו, ברובע מונפרנאס, אנשי הבוהמה והאוונגרד. הם עשו זאת לאחר שנטשו את רובע מונמארטר, בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

אם תסכימו לטפס יותר מ-230 מדרגות אל הכיפה של הסאקרה קר, תוכלו לזכות בתצפית מרהיבה. את כרטיסי הכניסה לכיפה תוכלו לקנות ליד הכניסה לקפלת המרצף, למרגלות המדרגות הקטנות שמשמאל לחזית.

גרם מדרגות מוביל מהבזיליקה אל תחתית הגבעה. ניתן לרדת למטה גם באמצעות פוּנִיקוּלַר - רכבת כבלים זעירה.


מבט מקרוב על הבזיליקה:

https://www.youtube.com/watch?v=0g799q-jMls
הוטל דה ויל
# על בית העירייה של פריז, שנקרא... הוטל דה ויל

בית העירייה של פריז נמצא ברובע הרביעי ומהווה את משכנה של עיריית פריז מאז 1357. בשנת 1871, בימי הקומונה הפריזאית נשרף הבניין, לאחר שנכנעה צרפת לגרמניה באותה השנה. לארכיונים, לספרייה העירונית ולאוספי-התעודות החשובים היה גורל דומה.

גם כיום, בהיותו אתר של כוח ויוקרה, שבו יושבת מועצת פריז ובו מתקבלים אורחיהם של ראשי העיר, מוקדש חלק מחלליו של בית העירייה לתערוכות.

הכיכר בחזיתו המערבית של הבניין, כיכר העירייה, הפכה למרחב להולכי רגל בשנת 1982. לאורך ההיסטוריה מקום זה היה מוקד להתקהלויות של מתקוממים, מפגינים ומורדים. כמה מהפושעים הגדולים בהיסטוריה הצרפתית הגיעו כאן לסוף דרכם בהתזת ראש, בתלייה או על המוקד.

הביקור במקום מומלץ לאוהבי היסטוריה, אמנות ואדריכלות וניתן אף לתאם סיור מודרך המאורגן על ידי העירייה. מבקרים יכולים לבקר את חדר הכנסים, שעוצב בהשראת אולם המראות של ורסאי. תצוגות אמנות חינמיות מוצגות במקום ומאוד פופולריות בקרב תיירים ותושבי פריז.


# אדריכלות

לאחר שהושמד בשריפה בתקופת הקומונה הפריזאית בשנת 1871, המבנה הוקם מחדש בין השנים 1874 ל-1882, על פי תוכנית של האדריכלים תאודור בּאלוּ ואדוּאָר דֶפֶּרְת. החזית, שעוצבה בסגנון נאו-רנסאנסי, ניסתה לחקות את זו של הבניין שנשרף.

בחזית המבנה המעוטרת תוכלו למצוא חלונות בסגנון גותי ודמויות של 146 פסלים של אישים פריזאיים מפורסמים המזוהים עם העיר מתחום האמנות, המדע והפוליטיקה.

המבנה מתאפיין בחלונות סיפוריים ונישות מפוסלות רבות. בחלליו הפנימיים שטיחי קיר ורהיטים מעוטרים.

החזית העיקרית מעוטרת בדמויות רבות שמציינות את פריז - ביניהם אמנים, מדענים, פוליטיקאים ותעשיינים.

בחצר הפנימית, שני פסלי ברונזה מסמלים האחד את האמנות והאחר את המדע.
גרם המדרגות העיקרי מוביל לאולם נשפים ולאולמות אחרים המעוצבים בסגנון מעורב של רנסנס ו"בל-אפוק" (העידן היפה, תקופה של מודרניזציה ושיפור ניכר באיכות החיים).


#מסעדת הוטל דה ויל

אחת המסעדות היקרות בעולם ממוקמת ממש כאן. את מסעדת שלושת כוכבי מישלן הזו ניהל עד לא מזמן הזוג בריג'ט ובנואה וואליאר. שניהם מגיעים ממשפחות בעלות עבר קולינרי עשיר ומיוחס. המסעדה משתמשת בחומרי גלם איכותיים וטריים ועיצוב המקום תואם במידה רבה לויזואליות האוכל המוגש במקום. כל מנה שמוגשת שמסעדה נראית ממש כמו יצירת אמנות ומספקת חוויה רב חושית.

למרות הפסטורליות, סיפור טרגי מלווה את המקום הזה. בשנת 2016, שעות ספורות לפני השתתפותו של בנואה בטקס חלוקת פרסי מישלן בפריז, הוא נמצא ירוי ולידו רובה הציד שלו, לצד ביתו. מותו של השף זעזע את עולם הקולינריה העולמי. יומיים לאחר המקרה, החליטה אשתו בריג'ט המנהלת את המסעדה כי ההצגה חייבת להימשך ופתחה את המסעדה לקהל הרחב. כבר בבוקר היא כינסה את צוות המסעדה וחלקה איתם את תוכניותיה לעתיד, על פי חזון בעלה.

בדצמבר 2016 זכתה המסעדה בתואר "המסעדה הטובה בעולם" מתוך הדירוג של אלף מסעדות בכל העולם ברשימה שיצר משרד החוץ הצרפתי. יש לה רשימת המתנה של 3 חודשים.


# ימי הקומונה הפריזאית

תקופה זו, בה נשרף הוטל דה ויל המקורי, הייתה תקופה של חידושים ומתיחת פנים בניצוחם של נפוליאון השלישי. נפוליאון ממנה את הברון אוסמן לבצע שינויים שיעזרו לפריז להגיע למאה ה-20 ולעזור לה להתמודד עם תהליך הגידול שהיא עוברת ועם המהפכה התעשייתית.

אוסמן עושה כמה פעולות דרמטיות במיוחד: הוא משמיד את הסמטאות הקטנות ובונה במקומן שדרות רחבות ובניינים חדשים. אלו גם שנים של פרץ אדריכלי, עידן של תרבות ואינטלקטואליות, אשר פועלים בה אמנים כמו ויקטור הוגו והיא משמשת כעיר מלאת יצירה, מחשבה ואמנות.

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-19 סובלת פריז שוב מהמלחמה בין צרפת לגרמניה. במהלך מלחמה זו היא נמצאת תחת מצור. הפְּרוּסִים אפילו מצליחים לכבוש אותה ולהטיל על צרפת מסים קשים. חוסר היציבות השלטונית בצרפת יצר מאבק פנימי ופריז סבלה מפרץ מהפכני-אנרכיסטי כאשר פעלו ושלטו בעיר הקומונות הפריזאיות. קומונות אלו אמנם דאגו להמון ולנחלת ערכי השוויון, אך פגעו בלא מעט סמלי תרבות, בעיקר כאלה המזוהים עם המלוכה והכנסייה והביאו להרג ולשלטון טרור. מצב זה הכניס את פריז למלחמת אזרחים קשה.

במאי 1871 התקיים "שבוע הדמים" - צבא ורסאי תקף את פריז, הרג עשרות אלפי אזרחים ותומכים של הקומונות ומוציא להורג חלק מראשי הקומונות. השקט והרוגע חוזרים לצרפת לכמה עשורים עד תחילת המאה העשרים.


# שריפות ופוליטיקה

במהלך מלחמת צרפת-פְּרוּסֶיהָ הבניין מילא תפקיד מרכזי בכמה אירועים פוליטיים.

ב-30 באוקטובר 1870, מהפכנים פרצו לבניין וכבשו את הממשלה של ההגנה הלאומית, תוך דרישות חוזרות ונשנות להקמת ממשלת הקומונה. הממשלה הנוכחית ניצלה על ידי חיילים שפרצו לתוך הוטל דה ויל דרך מנהרה תת קרקעית שחיברה את המבנה עם הצריפים הסמוכים.

ב-18 בינואר 1871, נאספו המונים מחוץ לבניין כדי למחות נגד כניעה לפְּרוּסִים. הם פוזרו על ידי חיילים שירו מהבניינים הסמוכים ואף פגעו בכמה מהם.

הקומונה הפריזאית הייתה רשות עירונית שכוננה בפריז עם נפילת הבסטיליה. ראש העיר הראשון היה ז'אן סילבן בֶּיִי והוא בחר בהוטל דה ויל כמשכן העירייה. בשנת 1871, כשראו בני הקומונה שמתקרבים לבניין כוחות מנוגדים, הם הציתו את הבניין במטרה להשמיד את כל רשומות הציבור הקיימות מתקופת המהפכה הצרפתית- הבניין, הארכיונים, הספרייה העירונית ואוספי התעודות החשובים נשרפו כליל. הלהבות העצומות התקלחו ושרפו את כל הבניין מבפנים, משאירות רק קליפה ריקה לחלוטין.

שחזור בית העירייה נמשך משנת 1873-1892 (19 שנים).


מבט מקרוב:

https://youtu.be/gJw_jwjKpE4
מעדניית פושון
#על המעדניה
המעדניה המוכרת בפריז, אהובה במיוחד אצל המקומיים שכבר שנים מקפידים לפקוד אותה. תוכלו למצוא פה את שלל מעדנים מכל סוג: גבינות, לחמים, זיתים, פירות, נקניקים וקינוחים מפתים.

המחירים במעדניה לא זולים מאד. המעדנייה מחולקת לשתי חנויות - האחת בת שלוש קומות (קומת יינות, קומת מעדנים וממרחים וקומה המהווה מסעדה). בחנות השניה תמצאו גבינות, לחמים וקינוחים.

רוצים בילוי מושלם? קנו לעצמכם כמה מצרכים מפנקים ובקבוק יין ולכו לגני הטילרי הנמצאים ממש ליד. שם תוכלו לערוך פיקניק מושלם וטעים.

מבט מקרוב על מעדניית פושון:
https://www.youtube.com/watch?v=-wJB5VLPz3k
אקלר דה ז'ני
#על המעדניה של הגאון

האקלר של גאון האקלר הצרפתי כריסטוף אדם הוא תחנת חובה לאוהבי האקלר, מנת העונג של הצרפתים. זוהי חנות האקלרים המשובחת במיוחד של מי שהיה הקונדיטור המהולל של מעדניית פושון. האקלרים שלו הם עונג צרוף גם לעיניים וגם לחיך.

אגב, השם הלא צנוע של המקום הוא בעצם משחק מילים בצרפתית - אם תרצו אז פירושו "הבזק הגאונות" ואם תרצו "אקלר גאוני" או "אקלר של הגאון". בכל מקרה - כל המשמעויות האלה יקבלו המחשה כשתטעמו את האקלר של כריסטוף אדם.


מבט מקרוב על האקלרים של המעדניה:
https://www.youtube.com/watch?v=DWXcMGO9MjM
קרן קרטייה לאמנות עכשווית
גשר האמנויות (פון דז אר)
כיכר הבסטיליה
מוזיאון קלוני
לה אל


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.