» «
פריז
העיר פריז
#על בירת צרפת פריז

היופי של פריז הוא מרגש מהשניה הראשונה. אין כאן את הציוריות של אמסטרדם או האיפוק של לונדון. אם אלו ערי בירה שקטות ומאופקות, פריז היא החתיכה עוצרת הנשימה שמחסירה לך פעימה כבר ממבט ראשון. מעריצי פריז אמרו כבר שאפילו 77 שנים לא יספיקו על מנת לשבוע מיופיה.

הקתדרלות עצומות הממדים, הכיכרות הנהדרות, הרחובות המרהיבים והגנים המקסימים, הארמונות המפוארים, הבתים הנאים, חלונות הראווה האלגנטיים ובתי הקפה החמימים - הכל כאן אומר שהגעת לפריז, היפה שבערי העולם והפתיינית שבכולן.

ראו את כל האטרקציות בעיר בתגית "פריז".


#אתרי חובה
רוצים לראות את המקומות הכי פופולריים בעיר? - היכנסו לתגית "אתרי חובה בפריז".

https://www.youtube.com/watch?v=uvd-zcrnjTI

#עם ילדים
טיול לכל המשפחה? - היכנסו לתגית "אטרקציות לילדים בפריז".


# אוכל
ארוחה בלתי נשכחת? - היכנסו לתגית "מקדשי אוכל בפריז".


#תשר
ברוב מדינות אירופה, משום שלרוב דמי השירות כבר נכללים בתוכו, נהוג לתת כטיפ 2 יורו, בלי קשר לגובה החשבון עצמו.


#קידומת צרפת
+33


#חסכון
לתחבורה ציבורית - קנו כרטיס חופשי לתקופת הטיול בעיר. כרטיס שבועי navigo הוא מעולה לשבוע בעיר ויש גם יותר. פחות ימים? - בדקו את כרטיס RATP.

סופרמרקט - רשת Monoprix זולה וזמינה מאד. היא חסכונית והצרפתים קונים בה ברובם.

מוזיאונים - לרבים מהם הכניסה בחינם ביום א' הראשון של החודש. כולל את מוזיאוני הלובר, ד'אורסיי, מרכז פומפידו, ארמון ורסאי, מוזיאון קלוני, אורנז'רי, מוזיאון רודן ועוד.

ילדים עד גיל 18 נכנסים חינם למוזיאונים. גם תעודת סטודנט בינלאומית או פנסיונר מקנה הנחה משמעותית.

פיקניק - הוא דרך חסכונית ונפלאה לאכול. קונים טרי בשווקים ואוכלים בפארק שבסביבה.

שכרו דירה - בפריז זה יוצא משמעותית יותר זול ממלון.

וויי פיי חופשי - לא כמו בארץ, אבל יש המון נקודות. מפה: www.paris.fr/wifi


#שופינג
מציאות בגדים ברשת Primark. אם אתם רוצים ממש בזול, אז רשת החנויות TATI זולה במיוחד ומציעה מבחר עצום של פריטים מיובאים מהמזרח הרחוק ומהעולם השלישי. צריך סבלנות כדי למצוא מציאות ולתור הארוך וכדי להיות כמו הצרפתים, הביאו שקיות אחרות מהבית, כדי שלא יידעו שקניתם ב-TATI...

את המקומות לקניות בעיר תראו בתגית "שופינג בפריז".


#מועדונים ובילויים
מועדון מצוין הוא Point Ephemere. גם מועדון הטכנו Rex Club חזק, ה-Social club התת-קרקעי ומועדון האלקטרוניקה Le Nouveau Casina.
כרטיסי מופעים וספורט באתר www.fnac.fr

למקומות הבילוי השווים בעיר ראו תגית "בילויים בפריז".


#חיבורי חשמל (Power plugs)
התקעים האפשריים הם Type C, E. תקע מסוג F יעבוד רק אם יש לו חור נוסף.


טעימה מהנסיעה המתקרבת? - הנה סרטון שיציג לכם את העיר במלוא יופיה:

https://youtu.be/EJ3CdqDx8fQ
מוזיאון הארוטיקה
מוזיאון הארוטיקה נסגר לצמיתות
#המוזיאון נסגר לצמיתות!




#על המוזיאון

מוזיאון הארוטיקה היה מוזיאון המוקדש לאוספי האמנות הארוטית של סוחר העתיקות אלן פלומי והמורה הצרפתי ג'ו קליפה.

המוזיאון הוקם בשנת 1997 והתפרש על פני חמש קומות ומרתף. הוא איגד תחתיו תצוגות אומנויות ופיסות תרבות מהעבר ומהווה שהמכנה המשותף של כולן הוא ארוטיקה. העם הצרפתי הידוע כעם חושני וכאן הוא יכול היה לצפות במגוון מיצגים ואוספים שהגיעו מכל העולם: מאירופה, יפן, אפריקה, והודו. שתי קומותיו הראשונות של המוזיאון הוקדשו לאמנות אירוטית פולחנית. אפשר היה לראות בהן מסכות מתהלוכות חג במקסיקו, פסלי אברי מין שנועדו לבקש מהאלים פוריות מנפאל וטיבט, איורים של הקאמה סוטרה או "אגרטלים פדגוגיים" מפרו. קומה אחת שלמה במוזיאון הוקדשה למזון קלוס, בית הבושת המפורסם ביותר של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. בשתי הקומות העליונות הוצגו תערוכות מתחלפות, בעיקר של אמנים עכשוויים. פילוסופיית המקום: הנאה בריאה מתענוגות המין.

המוזיאון בפריז היה הגדול מכל שאר מוזיאוני הארוטיקה ברחבי העולם ואף המוערך שבהם, כיוון שרבים ממוצגיו יחודיים ואין אפשרות למצוא אותם במקומות אחרים. בימי הזוהר שלו היו מבקרים בו בין 300 ל-400 איש ביממה (כולל שעות הלילה). בנובמבר 2016 נסגר המוזיאון.
גלריית Antiq Photo
גלריית Antiq-Photo
#על הגלריה

לחובבי האמנות בכלל וחובבי הצילום בפרט, Antiq-Photo Gallery היא יעד חובה. זוהי חנות שהיא בעצם גם מוזיאון להיסטוריה של הצילום. כאן רואים פריטי וינטג’ מהצילום של ימים עברו, כמו מצלמות סטילס מדגמים ישנים, מצלמות קולנוע ששימשו לסרטים בשנות ה-30 של המאה הקודמת ועוד.

חובבי צילום לא יוכלו שלא להיכנס לאווירה המיוחדת ווהאסתטית שבמקום. כי בנוסף לציוד צילום וינטג' יש בגלריית "אנטיק פוטו" גם אוסף של צילומים עתיקים, שצולמו בטכנולוגיות שונות ומשונות. בין השאר מוצגות כאן תמונות סטריאוסקופיות, תמונות כפולות שמציגות את המצולם בזווית זהה לזו של שתי העיניים האנושיות, ומספקות ראייה תלת-ממדית.

יש כאן גם תמונות אוטוכרום לומייר (Autochrome Lumière), טכנולוגיה של צילום צבעוני בצבעים טבעיים, שפיתחו האחים לומייר ב-1903.

גם דאגרוטיפים מהמאה ה-19 מוצגים בחנות הזו. דאגרוטיפים הם צילומים עתיקים, ממש מראשית ימי הצילום. הדאגרוטיפים שתראו כאן הם פריטים נדירים ומיוחדים במינם. אלו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", קופסת צילום עתיקה. הם היו הפילם והם היו התמונה. הדימוי המצולם הוטבע בהם ישירות על ידי קרני האור, שעברו בקמרה אובסקורה, במשך דקות ארוכות, עד שהוטבעו בדאגרוטיפ והיו לתמונה.

האווירה כאן רומנטית והיסטורית. גם אם לא תצאו עם משהו ביד, תיוותר לכם חוויה לשנים ארוכות מגלריית-החנות הזו.
שוק אליגרה
שוק אליגרה
#על השוק שהוא כמה שווקים

שוק אליגרה (Marche D'aligre ) בפריז הוא שוק נהדר, המשלב שוק מקורה עם שוק איכרים פתוח ושוק פשפשים חביב.

בשוק המקורה תמצאו הרבה דוכני אוכל, גבינות, בשרים ושלל מעדנים לאכילה.

בשוק האיכרים תפגשו עשרות דוכנים של מוצרי טבע, ריבות, יין, פירות, ירקות ועוד.

אבל השוק המגניב משלושתם הוא, לדעת רבים, שוק הפשפשים שבהמשך הרחוב. ניצבים בו עשרות דוכני יד שניה. מה ששווה כאן זה שכמעט אין בו סוחרים. מרבית מי שמוכרים בשוק הפשפשים אליגרה הם אנשים שמוכרים חפצים משומשים, דברים שהם פשוט אינם זקוקים להם עוד.

בקיצור, שוק אליגרה על שווקי המשנה שלו, הוא שוק מקסים שתוכלו ליהנות בו מאד ואפילו לצאת עם דברים טובים ומציאות מעולות.


#טיפים
מאד יפה לראות את "תערוכת" כלי הרכב של הסוחרים, עם הגרפיטי עליהם, שחונים בהמוניהם בסמוך לשוק.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/zDB4mpmLknk


ביקור במקום:

https://youtu.be/SsFd1ytmZts

צרפת

הקונסיירז'רי
הקונסיירז'רי
# על המקום - בית הסוהר העתיק של פריז

על גדות נהר הסן, כחלק ממתחם הצדק, באיל דה לה סיטה, תמצאו את הקונסיירז'רי, השריד העתיק ביותר של ארמון הסיטה, הראשון שנבנה בפריז ועמד כאן במאה ה-10.

בתקופות שונות עמד כאן בית הכלא המצמרר ובו נכלאו כמה מהפושעים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצרפתית.

המילה קוֹנְסְיֶירְז' פירושה - מקום מגורי השוער, בהקשר הרחב יותר - בית הסוהר שבו מוחזקים האסורים. זו גם הסיבה שהמקום נקרא כך. השוער היה ממונה על הארמון המלכותי ועל נרותיו. גם היום יש קוֹנְסְיֶירְז' בבתי דירות רבים והוא אחראי על אחזקת המקום.

המקום משמש היום כמוזיאון ואתר תיירותי היסטורי. למרות שניתן לבקר רק בחלק מהשטחים שבתוך המבנה ההיסטורי, בזכות הביקור ניתן לגעת ולהרגיש את היסטוריית העיר פריז. המבנה נשמר ומתוחזק על ידי המרכז הלאומי למונומנטים.


# על ההיסטוריה
בעבר עמד במקום בו עומד הקונסיירז'רי ארמון סיטה (Palais de la Cité). הארמון היה מקום מושבו של הכס המלכותי הצרפתי מהמאה ה-10 ועד המאה ה-14.

בימי המהפכה הצרפתית, הפך חלק מהארמון לבית סוהר, ששכן בקומת הקרקע של המבנה. בתקופת שלטון הטרור נחשב בית הסוהר של הקונסיירז'רי כמקום המתנה עד להוצאה להורג הצפויה. רק מעטים הצליחו להשתחרר ממנו. גם המלכה מארי אנטואנט (המוכרת לכם בזכות משפטה הידוע "אם אין לחם - שיאכלו עוגות") נאסרה בו בשנת 1793, לפני שהוצאה להורג. זוכרים את הגיליוטינה אותה הזכרנו בכיכר הקונקורד? עד היום תוכלו לראות גם עשרות אלפי צרפתים המגיעים לכבד את זכרה של המלכה.

לאחר שנהרס הארמון, נבנה במקומו היכל הצדק של פריז.


# מה לראות בביקור
ישנם שני מוקדים מרתקים בזמן הביקור במבנה:

האחד הוא צפייה בשרידי ארמון סיטה העתיק: אולם הכניסה (שמהווה עד היום אחד מהאולמות הגדולים ביותר באירופה ששרדו מימי הביניים). שטחו כ-70 מטר על 27.5 מטר. שימו לב במיוחד לסגנון הגותי ולקשתות האבן התומכות בתקרתו. באולם זה התרחשו כמה מהסיפורים הגדולים על האבירים, המלכים ואנשי החצר של אותם שנים. הכניסה למקום דרך שער קטן בצד הצפוני של היכל הצדק.

המוקד השני הוא בית הכלא של הנידונים למוות, המאפשר גם נגיעה בפריז שלאחר המהפכה הצרפתית. בתקופה ההיא, בה הטרור שלט וגיליוטינת עריפת הראשים המפורסמת הוקמה בכיכר הקונקורד, המקום הזה היה ההמתנה לגזר הדין מוות ולהוצאה להורג שעתידה להגיע. שימו לב לחצר הנשים, לתא של מארי אנטואנט ולתאי הנידונים למוות האחרים.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש, מנובמבר עד סוף מרץ.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על הקונסיירז'רי:

https://www.youtube.com/watch?v=hYsA1MKjPsc
שייקספיר אנד קומפני
שייקספיר אנד קומפני
#על חנות הספרים הידועה

על גדות נהר הסן, ממוקמת "שייקספיר אנד קומפני", חנות הספרים המפורסמת ביותר בפריז. מבוך סבוך של חדרים, כוכים, שולחנות כתיבה, מדרגות עץ עתיקות ואינסוף מדפים. יש בה מבחר עצום של ספרים משומשים וחדשים, אוסף של אנשים ושל התרחשויות יומיות וליליות. במשך שנים הייתה החנות אבן שואבת לכל האורחים קוראי האנגלית שבאו או התגוררו בבירה הצרפתית. יש כאן שפע מסחרר שדורש זמן וסבלנות. הרבה ביוגרפיות, אמנות, ספרים על פריז, ספרי צילומים ועוד. מרוב השפע, אפילו הפסנתר שבחדר האחורי הפך למדף בחנות.

בחנות לא תמצאו רק פעילות מסחרית אלא גם אירועים ספרותיים שונים - ערבי קריאה קטנים ופסטיבלים שאליהם מגיעים אלפי תיירים.

זמן הביקור המומלץ בחנות הוא דווקא שעות הערב, כי ביציאה ממנה נשקף נוף מרהיב של הנהר ועליו קתדרלת נוטרדאם.


#החנות הראשונה

במהלך ההיסטוריה, לפני החנות שבה אתם עומדים כעת, הייתה כאן חנות אחרת, ותיקה יותר. החנות נפתחה בידי סילביה ביץ' שמימנה אותה באמצעות כספים שלוותה מאמה בשנת 1919. חשיבות השם הייתה בהדגשת ייעודה של החנות לספרים בשפה האנגלית. אין ספק שהייתה זו הצלחה לא קטנה, כיוון שביץ' הצליחה להפוך את החנות למקום מפגש תרבותי לאמנים ולסופרים.

בשנת 1922, עברה החנות לכתובת חדשה ברחוב אודאון. הסופרים המשיכו להתקבץ סביב תנור החימום הנעים של החנות. הם אהבו את סיליביה וייחסה נעם להם ומשך אותם להישאר בסביבה.

בשנות ה-30 נקלעו עסקיה של ביץ' להפסדים והיא שקלה לסגור את החנות. הלקוחות, שאהבו את המקום, עזרו וסייעו בידה להחזיק מעמד עוד כמה שנים, אך בשנת הכיבוש הנאצי של פריז בסוף 1941 היא נאלצה לסגור את החנות. את הספרים היא החביאה בדירת מסתור. הספרים הוחבאו היטב, אך היא עצמה פחות, כי לא הרבה זמן אחרי כן נעצרה ביץ' בידי הנאצים ושהתה כחצי שנה במעצר. לאחר שחרור פריז בשנת 1944, היא לא שבה לפתוח את החנות.


#החנות השניה

אמריקאי בשם ג'ורג' וויטמן, שהיה ידיד טוב של סילביה ביץ' מייסדת החנות הראשונה, החליט לפתוח בשנת 1951 חנות ספרים בפריז. כשמתה, בשנת 1962 היא הורישה לו את ספרייתה הפרטית, אותה הצליחה להחביא ולשמר במשך שנים, אפילו מפני הנאצים בזמן כיבושם. בשנת 1964, וויטמן החליט לעשות מחווה לביץ' ושינה את שמה של חנות הספרים שלו ל"שייקספיר אנד קומפני".

החנות פעילה עד היום והיא משמשת גם כחנות לספרים חדשים, לספרים משומשים ולספריית השאלה המתמחה בספרות בשפה האנגלית. עיצוב החנות נוסטלגי ויש בה אפילו מקום לסופרים שצריכים להעביר את הלילה, לתקופות קצרות או ארוכות.


#ג'ורג' ויטמן

בשנת 2011 מת ג'ורג' וויטמן, מייסד החנות "שייקספיר אנד קומפני". במהלך השנים הוא הלין בחנותו לא מעט מבקרים, צעירים ומבוגרים, סופרים מתחילים וסטודנטים חסרי פרוטה, נוודים ותמהוניים. לא סתם זיהתה בו סילביה ביץ', מייסדת החנות המקורית, את ממשיך דרכה - היא זיהתה את חיבתו לספרות ולאנשים. המקדש הספרותי של וויטמן הקפיד להעביר את המוטו המרגש: "אל תהיה בלתי מזמין לזרים; הם עשויים להיות מלאכים בתחפושת". האבסורד הוא שככל שהחנות הרוויחה פחות, כך היא נהייתה מצליחה ומפורסמת יותר. וויטמן הקפיד לומר כי: "ספרים הם השתקפות של הדמיון, ולכן חנות ספרים צריכה לשקף את הדמיון הזה".

וויטמן היה מציע למבקרים ללון בחנות ללא תשלום ואף הציע להם מטבח רעוע בו הם יכלו לבשל, כל עוד הקפידו על ניקיון אחריהם. דווקא התנאים המוגבלים היו אלה שגרמו לאורחים להירתם במלוא המרץ להצלחתה של החנות. במקום לשלם, הם היו עוזרים לויטמן בניהול החנות: סידור הספרים, סגירת החנות, הדבקת השטיחים, סחיבת סחורה וכדומה.

בימי ראשון וויטמן היה מנהל מסיבות תה שכללו פנקייקים תוצרת ידו.

לאחר ההלוויה של ויטמן הגיעו כל האורחים להרמת כוסית מיוחדת בחנות שכל כך אהב. היא התמלאה מהר מאד באורחים רבים שדרכם הצטלבה מתישהו במהלך חייהם בחנות הקטנה. בימים שלאחר מותו של ויטמן הוצפה הוויטרינה של החנות במראות נוסטלגיים מרגשים: ספרים, תמונות וכלים שהקדישו לקוחות ותיקים וידידים לזכרו של האיש בעל החזון.

מבט מקרוב על החנות:
https://www.youtube.com/watch?v=IrUq35ljbzQ&t=45s
שוק מופטאר
שוק מופטאר
#על השוק

פריז היא ממש גן עדן לחובבי השווקים, לא משנה מאיזה ז'אנר. בשוק מופטאר, אחד השווקים הישנים ביותר בפריז, תוכלו לספוג את הניחוח הראשון שלכם מקסמו של הרובע הלטיני. הוא לא גדול מדי ובקלות תוכלו לעשות סיבוב בכולו.

השוק שרד את הבניה מחדש של פריז בימי הברון אוסמן ולכן השתמרה בו באופן מופלא האווירה של פריז מימי "הגיבן מנוטרדם". בזכות הבתים העתיקים ואבני המרצפות שלא שכיחות בפריז, מצליח שוק מופטאר לשמר את הזיכרון של פריז מימי הביניים.

בכלל, בשוק הזה שוררת אווירה ציורית, כי מעבר למבחר העצום של הפירות, הגבינות, הבשר, הלחם והיין, תוכלו להיתקל כאן גם בחבורות זקנים שמחלקות דפים עם מילים של שירים, מוזיקאים מדהימים שמוכרים את הדיסקים שלהם ועוד.

שוק מופטאר הוא מקום מסודר למופת והמחירים טובים ויש בו גם חנויות ספרים, בוטיקים לבגדי מעצבים, מזכרות, תכשיטים וכדומה. אם תגיעו אליו בימים שבת או ראשון, תוכלו למצוא אזור שוקק חיים. ביום ראשון, אגב, תוכלו ליהנות משירת שאנסונים בציבור וריקודים תחת כיפת השמיים. אם לא מצאתם משהו לנשנש במהלך הסיבוב בשוק, תוכלו למצוא באזור לא מעט בתי קפה ומעדניות, עם בגטים ופשטידות טעימים.

מבט מקרוב על השוק:
https://www.youtube.com/watch?v=_wgEktBGoUI
תעלת סן מרטן
תעלת סן מרטן
#על התעלה

ביחד עם כמה תעלות אחרות, תעלת המים סן מרטן, שממוקמת בפריז, יוצרת את רשת התעלות הפריזאיות שאורכן הכולל 130 קילומטר.

כאשר נחנכה התעלה, היא הייתה נתיב תחבורה חשוב להעברת סחורות לחלק הזה של העיר. היא מחברת בין נהר הסן מדרום לבסטיליה לתעלת סן דני שנשפכת חזרה אל הסיין בפיתול הצפוני שלו מחוץ לעיר. התעלה בעצם קיצרה ב-12 קילומטרים את נתיב השיט לאורך הסן. לאורך התעלה יש הפרשי גובה של עד 25 מטרים ולכן נקבעו בה 9 סכרים שבהם ניתן לאזן את גובה המים.

התעלה נמצאת ברובע העשירי של פריז והיא משמשת אף כמעגן סירות. תחילתה בקצה רחוב ליאון ז'וּאוֹ (Leon Jouhaux) והיא מגיעה עד כיכר סטלינגרד, שם היא מתחברות לתעלות נוספות ונשפכת לנהר הסן. התעלה עוברת ליד פסל "גריזט העצובה", שלידו מגוון רחב של בתי קפה, מסעדות, חנויות וגלריות.

תעלת סן-מרטן משרתת כיום בעיקר נוסעים בסיורים תיירותיים וכמעט ואינה משמשת להעברת סחורות. היא פתוחה כ-363 ימים בשנה, ופריזאים רבים נהנים לטייל לאורך גדותיה, שמהווים כיום אזור בילוי אופנתי.

ההליכה לאורך התעלה שלווה ונעימה, הבתים לא מפוארים ועמוסים, אווירה אנושית ויומיומית. זוהי לחלוטין אווירה שונה ממה שאנחנו רגילים לכנות "פריז הסואנת". בימי ראשון נחסמת תנועת כלי רכב לאורך התעלה והרחובות הופכים להיות נתיבי שעשוע ופנאי עבור רוכבי האופניים, הסקטים והרולר בליידס.

במאה ה-19 התעלה הייתה נושא בציוריו של האמן אלפרד סיסלי, ביניהם הציור "מראה של תעלת סן-מרטן בפריז".


#היסטוריית התעלה

התעלה הוקמה במאה ה-18 ונפתחה לראשונה בשנת 1825 כדי להוסיף מים נקיים למערכת המים העירונית.

בעבר, לפריזאים הייתה אספקת מים חלשה ולא איכותית, למרות בארות המים שהיו מפוזרות בעיר. בשנת 1802 החליט נפוליאון לתקן את המצב הזה כדי לעזור למנוע את המגיפות שנבעו מתנאי ההגיינה הקשים. שַפְטֶל, מושל העיר פריז, הציע לחזור לרעיון שהועלה כבר במאה ה-16 להתחבר לתעלה אחרת. החפירות החלו מיד ומומנו באמצעות מיסים חדשים שהוטלו על היין בשנים אלו.

העידן המוצלח ביותר של התעלה היה במאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, בשנים אלו התנועה הייתה אינטנסיבית מאד: התעלה לא הביאה רק מים, אלא גם דגנים וחומרי בניה.

התחרות על דרכי המסחר ופיתוח מסילות הרכבת החלישו את התחבורה בנהרות והביאה להיעלמות מפעלים, מחסנים ובתי מלאכה. בשנות ה-60 של המאה ה-20, פומפידו נשיא צרפת באותה תקופה, תכנן לסלול כביש במסלול התעלה אך נאלץ לזנוח את התוכנית לנוכח התנגדות של תושבי פריז.

מבט מקרוב על התעלה:
https://www.youtube.com/watch?v=4DFPhLL9L7E


שאן דה מארס
שאן דה מארס
#על הפארק

"שאן דה מארס" (Champ de Marsׂ) הוא אחד המקומות הירוקים והיפים של העיר. ל"שאן דה מארס", הפארק הציבורי גדול ברובע השביעי של פריז, שימוש מקורי במיוחד - זהו מגרש מסדרים ואימונים של בית הספר הצבאי הסמוך (ה"אקול מיליטר" - École Militaire) והוא נקרא על שם שדה מרס שברומא. בעבר חגגו כאן חגים עממיים והתקיימו בו כמה מהתערוכות המוכרות בהיסטוריה. הפארק ממוקם בין נהר הסן ומתחם בתי הספר הצבאיים אקול מיליטר. בקצהו המערבי של הפארק נמצא מגדל אייפל. אורכו של הפארק 780 מטרים ורוחבו כ-200 מטרים.

כמה וכמה מהאירועים חשובים ומשמעותיים בהיסטוריה הצרפתית התרחשו שם: ב-14 ביולי 1790 נערכו במתחם הזה אירועי ה"פט דה לה פדרסיון" () במהלך המהפכה הצרפתית, וב-17 ביולי 1791 ביצעו במתחם טבח במתנגדי המלוכה הצרפתית שקראו להפלתו של לואי השישה עשר, מלך צרפת.

הפארק אירח כמה וכמה תערוכות עולמיות מוכרות, ביניהן: התערוכה העולמית של פריז בשנת 1867, התערוכה העולמית של פריז בשנת 1889, התערוכה העולמית של פריז בשנת 1937 וגם התערוכות הקולוניאליות שנועדו להצגת המושבות של האימפריה הקולוניאלית הצרפתית.

זה די מדהים שמתחת לאף של אחד המקומות הכי מפורסמים ומתוירים בעולם, מגדל אייפל, נמצאים 780 מטרים של גנים שקטים וירוקים שמאפשרים להשתרע על המדשאות שלהם בשלווה מוחלטת. המקום משמש את הפריזאים למנוחה בימי שמש נעימים ומאפשר לתיירים להתרשם מעוצמתו של המגדל ברקע. קנו לעצמכם באגטים וקרואוסונים, ממש לא משנה איפה, התרווחו על הדשא ותהנו מהרגע.


#התערוכה העולמית של פריז

פארק "שאן דה מארס" שבו אתם עומדים ברגעים אלו, אירח כמה וכמה מהתערוכות החשובות בפריז. אחת מהתערוכות הגדולות והחשובות ביותר, היא התערוכה העולמית של פריז שהתקיימה בשנת 1889. זוהי תערוכה שמהווה עד היום נקודת מפנה בהיסטוריה הפריזאית, כי לכבודה הוקם מגדל אייפל.

התערוכה התקיימה לכבוד חגיגות 100 שנה למהפכה הצרפתית וביקרו בה למעלה מ-6.3 מיליון מבקרים. מחציתם היו צרפתים.

בתערוכה הוצגו כמה תחומים לראשונה בפני קהל רחב: אמנות פלסטית ומוזיקה מדרום אמריקה והמזרח הרחוק. היא חשפה מגמות מודרניות באמנות כמו הסימבוליזם והפוסט אימפרסיוניזם. בתערוכה זו אף הוצגו בפני הקהל הרחב ילידים אפריקאים כלואים בגן חיות אנושי, מיצג אמנותי שמטרתו לעורר מודעות לשוני בין בני אדם. בנוסף הוקם בה מבנה "גלריית המכונות", ששימש להצגת המצאות וחידושים בתחום הטכנולוגיה.

מגדל אייפל שימש כשער התערוכה, אך מכיוון שהקמתו עדיין לא הסתיימה המבקרים הורשו לעלות רק עד קומתו השניה.

שטח התערוכה היה כקילומטר מרובע והוא השתרע על פני השאן דה מארס, הטרוקדרו (Trocadéro), גדות הסן וארמון האינווליד. על מנת להסתובב ברחבי התערוכה, השתמשו המבקרים ברכבת קטנה לאורך מסילה באורך 3 ק"מ, שהוצבה לצרכי התניידות בה.


#אמנות בצורת גן חיות אנושי

באחת מהתערוכות החשובות שהתרחשו במקום זה, התערוכה העולמית של פריז בשנת 1889, הוצג מיצג אמנותי מעניין במיוחד, אולי אפילו מעט מטריד.

בפני הקהל הרחב הוצגו ילידים אפריקאים כלואים בגן חיות אנושי. גני החיות האנושיים הציגו בני אדם ילידים (קבוצות אתניות המוגדרות כאוכלוסיות טבעיות וראשוניות במקום מסוים) לראווה. רוב הילידים היו ממוצא אפריקאי, אינדיאנים, אינואיטים ובני תרבויות אסייתיות שונות. מטרת התצוגות הייתה להדגיש את האופי "הנחות" של הילידים ואת השוני בינם לבין האירופאים מהתרבות המערבית. גני החיות האתנוגרפיים בדרך כלל התבססו על גזענות מדעית ודארוויניזם חברתי.

אחת מהאטרקציות המרכזיות בתערוכה העולמית של פריז, היה "הכפר הכושי", שהיה למעשה גן החיות האנושי שמנה 400 ילידים בתצוגה מפוארת, שהציגו את חייהם האותנטיים לעיני הקהל. באטרקציה ביקרו 28 מיליון אנשים.

מבט מקרוב על שאן דה מארס:
https://www.youtube.com/watch?v=B6RZld1eV2Y
פאלה רויאל
#על הארמון

ארמון פָּאלֶה-רוֹיָאל הוא ארמון היסטורי חשוב, אך לא פחות מכך - הוא מעניין במיוחד בזכות סיפורו המרתק. הארמון ממוקם ברובע הראשון של פריז, מצפון למוזיאון הלובר. הארמון נבנה בידי האדריכל ז'אק למרסייה בין השנים 1633-1639, לבקשת הקרדינל רישלייה, מדינאי ואיש כנסייה קתולי צרפתי, שמונה לראש מנגנון השלטון בצרפת.

בהתחלה הוא נקרא "פאלה קרדינל", אך לפני מותו של האדריכל הארמון הועבר כמתנה למלך צרפת ושמו השתנה לפאלה רויאל (הארמון המלכותי).

בעקבות שריפה שפרצה בארמון בשנת 1773, בנה אותו לואי פיליפ הרביעי מאורלאן מחדש ושיווה לו את צורתו הנוכחית. הוא הפך את המקום לאתר פריזאי נחשב ומיקם בו בוטיקים, תאטראות, בתי קפה, פארק קטן ועוד. בשל כך, כונה הארמון "ארמון המסחר" והמלך לואי פיליפ נקרא "ראש הסוחרים". הסיבה להפיכת המקום למקום מסחר הייתה החובות הגדולים שאליהם נקלע המלך, בגלל הקרקעות הרבות והארמונות שהיו ברשותו. הארמון נפתח מחדש בצורתו הנוכחית בשנת 1784 והפך להצלחה כלכלית אדירה.

הארמון חזר לידי בני שושלת אורלאן בשנת 1814 ונותר כמקום מגוריהם עד 1848. במהלך שנים אלו, מונה פייר-פרנסואה-לאונר פונטן לאדריכל בני השושלת והכניס שינויים שימושיים וסגנוניים לארמון בתקופת הרֶסְטוֹרַציה והמונרכיה של יולי.

הארמון נבזז בידי המהפכנים שהפילו את המונרכיה של יולי ב-22 בפברואר 1848.
בתחום הפאלה רויאל שוכן גם הקומדי פראנסז, אחד מששת התיאטראות הלאומיים של צרפת.


#חצר הפאלה רויאל

בחצר הראשית של הארמון תמצאו את מיצב "העמודים" של האמן דניאל בורן, שטח העשוי מ-260 עמודים בגבהים שונים עם פסים עליהם. למרות שהעבודה בוצעה בעידוד נשיא צרפת של אותה תקופה, הנשיא מיטראן, היא זכתה לביקורות קשות ממבקרי אמנות. ככל שעבר הזמן הקהל למד להתחבר ליצירה המעניינת.

בגן תוכלו למצוא גם את פסל כדורים של פול בורי, שורות עצי תות וערמונים, מזרקות בצורת מניפה על דשא גדול הגובל בערוגות פרחים לצד פסלי שיש ו-180 קשתות המקיפות את הגן.


#מארמון למרכז קניות

למרות שהחזיק בהרבה קרקעות וארמונות אותם ירש והיה אחד מהאנשים העשירים בצרפת, בשנת 1781 נקלע לואי פיליפ לחובות גדולים. כתוצאה מזה הוא מחליט לנקוט בצעדים קפיטליסטיים חדשניים ולבנות בשטח הארמון מתחם עמודים מקורה המכיל חנויות ובתי עינוגים. התוספת הזו הפכה את הארמון לקניון הצרפתי הראשון וכשהוא נפתח בשנת 1784 הוא גרף הצלחה כלכלית אדירה. עם יותר מ-200 החנויות שהוקמו במתחם, הצרפתי הממוצע יכול היה למצוא שם הכל.

הובילו במיוחד חנויות שעסקו בטיפוח היופי והבטיחו לנשים וגברים פלאים, כמו שיניים חדשות, עין מזכוכית, פאה להסתרת הקרחת ואפילו שרירים מלאכותיים. האישה הטיפוסית יכלה לקבל כאן גם עפעפיים, כתפיים ומחשוף חדשים.

אבל פאלה רויאל התפרסם לא רק בגלל החנויות שבו, אלא גם בגלל בתי הבושת. נפוליאון הצעיר, שנחשף למתחם הפרובוקטיבי, הגיע לפריז בכדי לטפל בעניינים משפטיים הנוגעים למשפחתו ומצא עצמו מתעד ביומנו את איבוד בתוליו אצל אחת מהנערות שעבדו שם.

היום אגב, לא תוכלו למצוא במתחם את בתי הבושת וההימורים, אלא להפך. היום הוא אחד מהמקומות השקטים והרגועים בפריז ובו בתי קפה וחנויות בוטיק קטנות.

מבט מקרוב על הפאלה רויאל:
https://www.youtube.com/watch?v=l1pFx8nWaOQ&t=131s
טיילת פרומנאד פלאנטה
# על הטיילת

אם אתם מכירים את מסלול ההליכה המוכר של מנהטן, ה"היי ליין", תוכלו למצוא דמיון רב לה, בטיילת המקסימה הזו הממוקמת בפריז.

אורך "המסדרון הירוק", הטיילת של פריז, הוא 4.5 קילומטרים. כמו זו של ניו יורק, גם היא נבנתה על גשר של מסילת רכבת נטושה מהמאה ה-19. מסילת הרכבת המקורית חיברה בין אזור הבסטיליה לפרוורים. היא הפסיקה לפעול בשנת 1969.

הטיילת תוכננה על ידי שני אדריכלים: ז'אק ורז'לי ופיליפ מתיו.

הולכי הרגל ייהנו מסביבת הגן הגבוהה, המוקף בבניינים מודרניים. בדרך תוכלו למצוא ספסלים, מדשאות קטנות, עצים ירוקים ונוף מהמם. מי שיבחר לעבור את המסלול על אופניים, ימצא דרכים מיוחדות בעבורם בגובה הקרקע.

מבט מקרוב על הטיילת:
https://www.youtube.com/watch?v=CzgqkcmPveg
איל סן לואי
#על האי

שני האיים הטבעיים שבנהר הסן של פריז - האי דה לה סיטה והאיל סן לואי, שייכים לרובע הרביעי של העיר. הקטן מביניהם הוא האיל סן לואי, פנינה קטנה בנוף הפריזאי, עליו אתם עומדים כעת.

האי מחובר לפריז באמצעות גשר סן לואי. את האי תוכלו להקיף באמצעות נתיבי הבורבון (Quai de Bourbon) הממוקמים על גדות הסן וליהנות ממראות הבתים העתיקים שכאן. שימו לב גם לחצרות המיוחדות. כדאי לכם לבקר בכיכר לואי אראגון (Louis Aragon), בבית בו התגוררה הפסלת קאמי קלודל (Camille Claudel) (המאהבת של הפסל רודן) ובביתה של הכימאית המפורסמת מארי קירי.

היום תמצאו בו בעיקר בנייני מגורים, אך בהיסטוריה הוא היה בכלל היה מחולק לשני איים, שבהם שטח חקלאי ששימש כשדה מרעה עבור בקר וכאזור לאחסון עצים. רבים מהבניינים שאתם רואים נבנו כאן במהלך המאה ה-17 (בין השנים 1613-1664) על ידי האחים האדריכלים ממשפחת לה וו (Le Vau). האי הפך למקום רגוע ושליו בלב העיר הסואנת.

מבט מקרוב על האי:
https://www.youtube.com/watch?v=EEoiU1Ic6lU
איל דה לה סיטה
#על איל דה לה סיטה

איל דה-לה-סיטה הוא אי, אחד משני האיים הטבעיים שנמצאים בנהר הסן. האיים הללו הם הגרעין ההיסטורי שממנו התפתחה העיר פריז. באי מתגוררים תושבים כבר למעלה מ-2000 שנה ולכן הוא מהווה את אחד מהאזורים המיושבים הותיקים ביותר בפריז. יש בו היסטוריה עתיקה ומודרנית. אמנם בעבר רוב השטח יועד למגורים ומסחר, אך היום הוא מאוכלס בבנייני משרד המשטרה, היכל הצדק הפריזאי, בית החולים אוטל דייה ועוד. רק החלקים המערבי והצפוני נוקו מיושביהם ובהם גם תוכלו למצוא שרידים לבתים מהמאה ה-16.

לפני "היכל הצדק" עמד כאן ארמון שבו התגוררו מלכי צרפת. כשבית המלוכה פינה את השטח ועבר להתיישב בארמונות אחרים, התפנה שטח רב והכיכרות והרחובות המרווחים נמלאו בסמטאות קטנות וגיבוב של בתים. המקום הפך אז לרובע דחוס וצפוף.
איל דה-לה-סיטה הוא המערבי והגדול מבין האיים והוא כולל מבנים ציבוריים גדולים כמו קתדרלת נוטרדם, כנסיית סנט שאפל, מטה המשטרה המפואר והיכל הצדק.


#ההיסטוריה של האי

בשנת 52 לפנה"ס התגורר על האי שבט קלטי בשם פריזי וסביבו החלה עם הזמן בנייה רומית. אם ניקח לדוגמה את המקום שבו עומדת היום קתדרלת נוטרדם, בעבר היה ממוקם שם אתר פולחן לאל הרומי יופיטר. את השרידים, אגב, תוכלו למצוא בפעולת בילוש קטנה וללכת לבקר בקריפטה העתיקה שברחבת נוטרדם.

בתקופה מאוחרת יותר הגיעו אל האי נוצרים שברחו בזמן שעירם הותקפה על ידי שבטים ברברים. בימי הביניים הפך האי נעשה למרכז פוליטי וצבאי חשוב.

רובע המגורים העתיק ביותר ששרד על האי הוא "המנזר הישן".

במסגרת עבודות פיתוח נרחבות שבוצעו במאה ה-19 על ידי הברון האוסמן, פני האי שונו ללא היכר. הברון פינה 25,000 תושבים ושיכן אותם באזורים אחרים. הוא הרס בתים, החריב רחובות וכל מה שהפריע לנוף מסביב לנוטרדאם הוזז מהדרך. הכיכר שלפני הכנסייה הוחרבה אף היא. עבודתו של האוסמן הופסקה בשנת 1869, לפני שהספיק להרוס את השרידים ההיסטוריים של האיל דה לה סיטה.

במורד הזרם בקצה האי, תמצאו את פארק "ור גלן" ("האביר הירוק") על שמו של המלך אנרי הרביעי.

מבט מקרוב על האי:
https://www.youtube.com/watch?v=8CzocsGMN7U&t=318s
נהר הסן
#נהר הסיין

נהר הסיין שחוצה את פריז הוא מקום אידיאלי לטיול נעים שבו תוכלו לספוג את הנוף והאווירה הפריזאית. אך הנהר המיוחד הזה הוא הרבה יותר מנתיב תחבורה ואטרקציה תיירותית. הוא מחלק את העיר לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") המהווה את מרכז המסחר ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית"), שבנתה לעצמה תדמית שיקית ואינטלקטואלית. אורכו של הנהר 780 קילומטרים.

הנהר יוצא מצפון צרפת והוא מנתיבי המסחר העיקריים בו. בנוסף לפריז, הוא עובר בערים טרוֹאה, רואֶן ולה-הבר.

במהלך טיול על גדותיו ניתן לראות כמה מן האתרים החשובים בעיר, ובהם מגדל אייפל, קתדרלת נוטרדם, ארמון בורבון, מוזיאון אורסיי, מכון העולם הערבי ועוד.

את נהר הסיין מקשטים 38 גשרים, ביניהם הפונט נף. על הגשרים תוכלו לעלות ולעבור באמצעותם לגדה הנגדית. הגשר "הצעיר" והאחרון שנבנה בו הוא גשר שארל דה גול. בשעות בין הערביים והערב כדאי להגיע לאזור גשר האומנויות שליד הלובר, שמושך אמנים רבים שמגיעים לצלם את הנוף בשעה קסומה זו. נהר הסיין אמנם לא נהר רחב מאד, אולם לגשרים שעליו שמור מקום נכבד בתולדות הארכיטקטורה והבנייה הציבורית.

בתקופה שצרפת היתה פרובינציה רומאית, נהר הסן היה ידוע בשם הלטיני "סקוונה" (Sequana), כלומר "שמוצאו מנהר היון".


#"הגשר הישן" של נהר הסיין
הפון נף, הידוע בכינויו "הגשר הישן", הוא הגשר הישן ביותר בפריז. הוא הוקם בשנת 1578. יש גשרים שנבנו על יסודות של קודמים להם ושמרו על שמם, אך הפון נף עומד על תילו יותר מ-400 שנים, מה שמקנה לו את הוותק הרב ביותר מבין 38 הגשרים שעל הנהר. בשנת 1986 משך הגשר את תשומת ליבו של כריסטו, האמן הסביבתי שנודע בעיטוף חלקי נוף בבדים גדולים והוא לקח על עצמו את עטיפת את הגשר.

פון נף נבנה במטרה לפתור בעיה עתיקת יומין: עומס תנועה. כן כן, ממש כמו בכבישים. בגשרים השכנים לו - גשר החלפנים וגשר נוטרדאם, היו פקקים ועומסים של יותר מדי אנשים ונדרש לפתוח מעבר נוסף בין שתי גדות הסיין.

אל הגשר הזה הגיע המלך הנרי השלישי לאחר מסע ההלוויה של שני ילדיו הקטנים. בגלל האבל הכבד ששרר בעיר בתקופה זו, הגשר כונה במשך זמן מה "גשר הדמעות". אחר כך הוא קיבל את הכינוי "גשר השיכורים" בשל מס היין שהוטל על ספינות שהפליגו תחתיו. גם הכינוי הזה אבד במהלך הזמן ונותר השם הרשמי וחסר ההשראה - פון נף.

לאורך קשתותיו של הגשר מפוסלים פרצופים קפואים בעוויות משונות. לפי האגדה, אנשי החצר של הנרי השלישי שימשו השראה לפסלים. הגומחות, המתאימות לזוגות רומנטיקנים, שימשו בעבר למסחר ולעסקים מפוקפקים. כמו כן, בשנים הראשונות לאחר הקמתו הפך הגשר החדש למרכז זנות תוסס, בשל התפיסה של אזור הגשרים כ"אזור דמדומים". במאה ה-17 החליטה משטרת פריז לנקות את נגע הזנות מן הגשר החדש ולנקוט בפעולות משמעותיות כנגדו.


#חלוקת העיר לשניים

נהר הסיין מחלק את העיר פריז לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית").

הגדה הימנית מזוהה עם אזורים אלגנטיים ויוקרתיים כמו כיכר ונדום או פלס דה ווז'. הרחוב המפורסם ביותר בגדה הימנית הוא השאנז אליזה, אך ישנם בו עוד רחובות חשובים כמו רחוב ריבולי, רחוב דה לה פה, רחוב סנט אונורה ועוד.

האוכלוסייה שנמצאת בגדה הימנית מורכבת. מצד אחד יש בה שכונות עשירות ושופעות במערב לצד שכונות פועלים ומהגרים עממיות ועניות יותר. הגדה הזו, הימנית, היא קדחתנית, מסחרית, פונקציונאלית ובעלת צפיפות אוכלוסין גדולה. רוב החברות המובילות, הבנקים והפעילות העסקית מרוכזים כאן.

הגדה השמאלית מזוהה כבוהמיינית וסטודנטיאלית יותר. היא שקטה, ירוקה והיסטורית יותר. הרובע הבולט בה הוא הרובע הלטיני.

הרחובות העיקריים בגדה השמאלית הם שדרות סן ז'רמן ושדרות סן מישל. אך מעבר להבדל הגיאוגרפי בינה לבין הגדה הימנית, הכינוי מתייחס למאפיינים תרבותיים וחברתיים באוכלוסייה עצמה. כמו כן, מרוכזים בגדה השמאלית מרבית המוסדות, כמו אוניברסיטאות, מכוני מחקר ובתי חולים.


#האיים של נהר הסיין
דומה שאין נהר בלי אי ושני האיים הקטנים שבמרכז נהר הסיין הם פיסות קרקע של פחות מקילומטר רבוע אחד. האיים, איל סן לואי (הקטן יותר מהשניים) ואיל דה לה סיטה, נראים כפנינים קטנות בתוך הנוף הפריזאי המקומי. הם מרכזי תיירות סואנים המשלבים ארכיטקטורה בסגנון ימי הביניים עם אטרקציות מודרניות.

איל סן לואי נקרא על שמו של לואי התשיעי מלך צרפת. הוא מחובר במערכת גשרים ליתר חלקי פריז - גשר סן לואי (המחבר את האי לאיל דה לה סיטה), גשר לה טורנל (המחבר את האי לגדה השמאלית), גשר לואי פיליפ (המחבר את האי לגדה הימנית), גשר מארי (המחבר את האי לגדה הימנית אף הוא) וגשר סולי (החוצה את האי מהגדה הימנית לשמאלית). האי משמש היום בעיקר למגורים, אך בעבר הוא היה שני איים לא מיושבים ששימשו כשדה מרעה בקר וכמקום לאחסון עצים.

באיל דה לה סיטה, הגדול יותר מהשניים, ממוקם מאז התקופה הרומית ארמון בקצה המערבי ואילו הקצה המזרחי הוקדש מאז אותה תקופה לענייני דת. בין היתר תוכלו למצוא עליו את קתדרלת נוטרדם. השטח בין קצוות האי נועד, עד שנות ה-50 של המאה ה-19, למגורים ולמסחר, אך מאז הספיקו למקם עליו את בנייני משרד המשטרה, היכל הצדק הפריזאי, בית החולים אוטל דייה Hôtel-Dieuu ועוד. כיום, רק החלקים המערבי והצפוני של האי משמשים למגורים וביניהם תוכלו למצוא אפילו כמה שרידים לבתים מהמאה ה-16.


#נהר הסיין לתיירים
כמעט בכל עיר הממוקמת ליד המים, המים מהווים סוג של מראה שבה העיר מוצאת השתקפות משלה. במשך מאות שנים, משוררים, ציירים, פילוסופים, סופרים, אדריכלים, אוהבים, מתאבדים ואף תיירים - חשו את המשיכה החזקה הזו למים. אין זה מקרי שהעיר התפתחה סביב השדרה הענקית הזו, או שהשבטים הפריזאים המוקדמים הותקפו כאן על ידי הרומאים. הנהר, אגב, עדיין מהווה את נתיב המים המסחרי הראשי של פריז.

לעתים קרובות מתבלבלים התיירים בין 2 הגדות - הימנית והשמאלית והם מבזבזים שעות בחיפושים במפות ומנסים להבין באיזה צד של הנהר הם עומדים. החוכמה היא לזכור שכשאתה עומד במורד הנהר (בכיוון השיפוע של הנהר), הגדה השמאלית משמאלך והגדה הימנית מימינך. אם אתה לא מצליח להבין לאיזה כיוון זורמים המים, חפש פיסת פסולת צפה ובחן לאיזה כיוון היא שטה.

על נהר הסיין יש 32 גשרים, חלקם יותר מרשימים מהאחרים. הגשר העתיק ביותר הוא פונט נף, שהונצח על ידי אמנים ומשוררים ואף הוזכר בסרטים במאה ה-20.
הגשר חוצה אי קטן וממנו מתחילים סיורים מודרכים על סירות קטנות. באביב או בקיץ זה מקום נפלא לבלות בו על ספסל מתחת לעצי הערבה, להשתזף מעט ולטייל בגנים המטופחים במרכזו. אם אתה אדם שאוהב להביט בסירות, זו נקודה מצוינת. למעשה, זה אחד מהמקומות הנחמדים ביותר להסתובב בהם בפריז.

עוד גשר פופולרי הוא פון דז אר, הבנוי ממתכת ומיועד לגמרי עבור הולכי רגל. מעליו נשקף מראה נוף מדהים, אולי מהיפים בפריז. אנשים מביאים איתם בקבוקי יין ועושים פיקניק, אחרים מביאים גיטרות והאווירה תמיד קלילה וחגיגית. מתחת לגשר, על הרציפים מצד ימין ומצד שמאל תוכלו לראות המון משתזפים, רוכבי אופניים, עגלות ורצים.


#טרגדיות בנהר הסיין
נהר הסיין הוא אזור תיירות רומנטי ומרהיב, המאפשר לראות את העיר מזוויות שונות, אך בחורף, בעיקר לעת לילה, עשוי הנהר להפוך לאתר אפלולי ואפילו מפחיד. את הסיפורים אליהם נחשפו מימי הנהר הזה, אנחנו לא רוצים לדמיין. הנתונים מלמדים על 10 מקרי רצח המתרחשים בנהר בכל שנה, 120 אנשים המנסים להתאבד. כ-70 גופות נמשות כל שנה מהמים.

אחד מהשמות המוכרים, הוא פול צלאן. המשורר המיוסר של השואה, שבמשך שנים הזדהה עם החוויה הקיומית של עמו. כשהרגיש שהוא אינו יכול להמשיך יותר לחיות את העבר הנוראי, הוא עבר תקופות של משבר נפשי, דכאונות, אשפוזים ולבסוף - צלל אל מותו בנהר זה.

יש גם את סיפורה של "האלמונית מנהר הסיין". בסוף 1880 נמצאה גופתה של אישה צעירה בנהר. על הגופה לא נמצאו סימני אלימות וניתן היה להניח שהיא התאבדה. הפתולוג, שנחשף לגופה בחדר המתים, נדהם מיופייה של האישה הצעירה שנראתה מחייכת במותה וביקש ליצור מסכה של פניה. במהרה החלו המסכות להימכר בשווקים ובחנויות והיא הפכה לפופולרית בקרב הבוהמיינים הצרפתיים של התקופה. המסכה נמצאה בביתם של סופרים, ציירים ומשוררים רבים.

בשנות ה-60 השתמשו במסכה של האישה הלא מוכרת מהסיין בתור פניה של בובת ההחייאה הראשונה וטוענים כי היא הפכה את פניה למנושקות ביותר בכל הזמנים. זהותה האמיתית של האישה המסתורית, מעולם לא התגלתה.

הטרגדיות הגדולות שהתרחשו ליד הנהר, הם הסיפורים המרתקים ביותר, אותם התיירים פחות מכירים. זה לא אומר שנהר הסיין מייצג מוות, אבל מעניין לחשוב על כך כחלק ממחזור החיים.


מבט מקרוב על נהר הסן:

https://www.youtube.com/watch?v=tRwNUED4F_Y&t=249s
סנט שאפל
# על הכנסייה

סנט שאפל היא כנסייה גותית הממוקמת באיל דה לה סיטה בפריז. קטנה ואינטימית, יפה ומרגשת, תמצאו בה את חלונות הזכוכית היפים ביותר בפריז. שימו לב לרצפת האולם התחתון העשויה ממצבות של קברים שנמצאים מתחתיה.

מן האולם התחתון אל האולם העליון יובילו אתכם מדרגות. באולם העליון תחשפו לחלונות הוויטראז' העתיקים והיפים ביותר בפריז, בני המאה ה-13. חלונות אלו, עשויי הזכוכית, מציגים למעלה מ-1000 סצנות מהברית החדשה והישנה, על שטח כולל של 618 מטרים רבועים.

בתקופת ימי הביניים דימו המאמינים את המקום ל"שער גן עדן" ולא במקרה - העמודים הגותיים הצרים בגובה 15 מטרים, התקרות הקמורות, הכוכבים, הצבעים והמשחק עם קרני השמש שמגיעות מאור היום, הופכים את המקום לקסום ומרגש.

בקפלה העליונה תמצאו את חלונות הזכוכית ופסלי העץ המרשימים. חפשו את "חלון השושנה" העגול. הוא נקרא "רוזטה" ומתאר את חזון אחרית הימים. האורגן של הכנסייה, אגב, הוא הגדול ביותר בצרפת ויש לו 6100 צינורות.

כנסייה זו עמוסה במיוחד בשעות הצהריים ובסופי השבוע, אך זו לא סיבה מספקת להימנע מביקור בה. היום כבר לא נערכות בה מיסות, אך תוכלו לשים לב שנערכים בה קונצרטים לעתים קרובות.


# היסטוריה
הכנסייה נבנתה בידי לואי ה-9, מלך צרפת, לאחר שרכש את נזר הקוצים של ישו והחליט לבנות קפלה מלכותית על מנת לאחסן אותו שם. זאת בתקופה שבה אצילים נהגו לגנוב שרידי קודש והוא חשש לשלום הפריט. הכנסייה נבנתה בין השנים 1242-1248 ועלותה הסתכמה ב- 40,000 ליברות.

בניית הקפלה מציגה את השאיפה של לואי ה-9 להפוך את צרפת לממלכה נוצרית חשובה. כמו שקיסר היה יכול לעבור בפרטיות מלאה מארמונו לכנסיית איה סופיה, כך דאג לואי שיוכל לעבור ישירות מארמונו לסנט שאפל. בשנת 1297 הכנסייה העניקה ללואי ה-9 מעמד של קדוש נוצרי.

במקור, הקפלה התחתונה נבנתה עבור דיירי הארמון המלכותי - המשרתים והאנשים הפשוטים, בעוד הקפלה המלכותית שניצבה מעליה, שימשה את משפחת המלוכה.

במהלך המהפכה הצרפתית השתמשו בקפלה כמשרד מנהלי. החלונות שלה הוסתרו בארונות מלאים בתיקיות. בשל כך, החלונות לא ניזוקו, בניגוד לשאר האלמנטים - הספסלים ומסך העץ שהושחתו לחלוטין. גם הצריח אז נהרס ושרידי הקודש פוזרו.

במאה ה-19 סנט שאפל שוחזרה והצריח נבנה מחדש, החל משנת 1862 הכנסייה נחשבת למונומנט היסטורי לאומי.


# אדריכלות סנט שאפל
הכנסייה נחשבת אמנם קטנה ואינטימית, אך מאז ומתמיד הייתה בולטת במיוחד. אורכה 33 מטרים, רוחבה 17 וגובהה 76 מטרים.

אחד מהאובייקטים הבולטים והיפים ביותר בה הם חלונות הוויטראז' מזכוכית צבעונית, העשויים מחומר מובחר ביותר. החלונות מותקנים בתוך עבודת אבן עדינה.

רוב הכנסייה בנויה בסגנון גותי קורֶן, סגנון שהחל להתפתח בפריז בתקופת בנייתה, אך במהלך המאה ה-15 התווסף חלון רוזטה, שהוא חלון גדול ועגול. הוא מעוצב בסגנון הלהבות לחזית המערבית.

מעל לכנסייה תראו צריח בצורת חרוט, שנבנה בשנית בשנת 1853 בגובה של 75 מטרים.


#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש, מנובמבר עד סוף מרץ.

הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.


מבט מקרוב על הכנסייה:

https://www.youtube.com/watch?v=F0SfaD034X0&t=86s
שדרות סן ז'רמן
#על השדרה

השדרה המרכזית שעוברת מדרום לנהר הסן, בגדה השמאלית, היא שדרת סן ז'רמן. אורך השדרה הכולל הוא 3,150 מטרים והרוחב הממוצע שלו הוא 30 מטרים והוא מעוקל בצורת קשת. שמה של השדרה טמון במנזר הישן שניצב באזור בימי הביניים והיום נותרה ממנו רק הכנסייה.

במאה ה-17, הפך האזור לרובע מרכזי ואופנתי במיוחד. סביבו נבנו בתי אצולה והאזור כולו זכה לשם טוב במיוחד עד המאה ה-19, שם חל מהפך. שכונות הבורגנות שנבנו בגדה הימנית הפכו אז דווקא את שדרות השאנז אליזה למקום האופנתי והנחשב ביותר בעיר.

החל משנות ה-30 של המאה ה-20 הפכה השדרה לבולטת גם בהקשר של חיי הלילה הפריזאים האופייניים. כמה בתי קפה מפורסמים ובולטים במיוחד נמצאים כאן: קפה "לה די מאגו" (Les Deux Magots), "קפה דה פלור" (Café de Flore) ו"בראסרי ליפ" (brasserie Lipp), שיוצרים יחדיו את "משולש הזהב" מול כנסיית סן ז'רמן דה פרה. אל בתי הקפה האלו הגיעו אנשי רוח, ידוענים ומדינאים מפורסמים.

את יוזמת סלילת השדרה יזם הברון אוסמן במסגרת תוכנית השיפוצים הגדולה שערך בעיר בתקופת הקיסרות השניה.
גרנד ארש
#על שער הניצחון של העסקים ברובע לה דפנס


אם היו בונים בפאריס שער ניצחון מודרני, הרי הוא בטח היה ברובע ה"לה דיפנס", רובע העסקים המודרני, עתיר מבני הזכוכית והפלדה של העיר פאריס. סביר להניח גם שהוא היה נראה כמו הקשת הגדולה של לה דפנס (Grande Arche de la Defense), או בשמה הצרפתי "הגרנד ארש".

"הקשת הגדולה" היא בעצם בניין משרדים שהוא גולת הכותרת של פרויקט לה דפאנס כולו. את הפרויקט כולו יזם נשיא צרפת פרנסואה מיטראן בתחילת שנות ה-80. מתכנן המבנה המרשים הוא האדריכל הדֵּנִי יוהאן אוטו פון ספרקלסן (Johann Otto von Spreckelsen), לאחר שזכה בתחרות תכנון, והוא נבנה בין השנים 1982 ו-1989.

מהמצפה שעל גג "הגראנד ארש" נשקף נוף עוצר נשימה של העיר פאריס. ממנו בולט החיבור שמחבר בין מוזיאון הלובר אל שער הניצחון.


#אדריכלות הגראנד ארש
את הקשת המודרנית והמרשימה הזו תכנן האדריכל יוהאן אוטו פון ספרקלסן (Johann Otto von Spreckelsen) מדנמרק. הוא זכה בתכנון לאחר תחרות, אל מול הצעות רבות נוספות. הבניין עצמו נבנה בין השנים 1982 ו-1989.

קשת הבניין היא ישרת צלעות. היא תוכננה כגרסת המאה ה-20 של שער הניצחון, שבנה נפוליאון בונפרטה. קשת ה"גרנד ארש" מייצגת את ניצחון השלום והאנושיות על פני המלחמות.

הקשת יוצרת קובייה במידות של כ-110 מטרים לכל פאה. במרכז הקובייה נוצר חלל ריק שתחום ב-4 הפאות הקשת. הפאה התחתונה היא בסיס המבנה ובניין המשרדים עצמו מהווה את שלוש הפאות הנוספות.


#על המגדל הסוטה שהרגיז את הפריזאים
הרבה עניינים עורר "הגרנד ארש" כשנבנה. הזווית שלו, כך הסתבר לפריזאים, אינה מתיישרת אל מול זווית ה"אקס היסטוריק" והיא לא לגמרי מקבילה לשער הניצחון הישן.

בכל עיר אחרת בעולם היו מסתפקים בצקצוקי שפתיים ובכתבה בעיתון, אבל לתושבי פריז הציקה מאד העובדה שהבניין נבנה בסטייה של כ-8° יחסית לקו ההיסטורי שמוביל משער הניצחון, קו מדויק מאוד שמוביל ומגיע עד אליו.

העניין היה שהמודרניזם, שגם במבנה עצמו שבר את הסימטריה על ידי תוספות קטנות בחלל הקשת, שבר את המסורת בעיר והיטה את המבנה. זו אמנם הטייה שנראית זניחה, אבל היא נראית למרחק רב ומורגשת גם על ידי הנמצאים בכיכר שארל דה גול, ליד שער הניצחון.

ההתנגדויות ל"חוצפה" האדריכלית שפגעה בקו ההיסטורי המדויק הייתה רעשנית. אגדה אורבנית מייחסת את מותו של האדריכל אוטו פון ספרקלסן, כשנתיים לפני סיום הבנייה, להתאבדות שנבעה מכך שלא הצליח להתגבר על תסכולו בשל הסטייה והטעות שגרמה לזווית הזו לקרות.

האמת היא כמובן שונה. הזווית תוכננה מלכתחילה ומותו של האדריכל היה טבעי, אך הביקורת מלווה את הקשת עד היום.


מבט מקרוב בהקרנת מיפוי:

https://youtu.be/HvGKjtAH-Sg


תמונות המבנה המרשים:

https://youtu.be/LRGkMN9MMcw


המבנה המרשים של השער:

https://youtu.be/rRm2yRfsE4Q


הקשת הגדולה ורובע לה דפנס:

https://youtu.be/HrBFLlGrKPQ


כנסיית סן ז'רמן דה פרה
#על המנזר

מנזר סן ז'רמן דה פרה, היום העתיק ביותר בפריז, היווה בעבר אתר קבורה של מלכים מֵרוֹבִינְגִים. השושלת המרובינגית הייתה שושלת פרנקית סאלית, שבאה מאזור החוף שמעל לנהר הריין, כיום בצפון הולנד.

המנזר עצמו נוסד במאה השישית על ידי כִּילְדֶבֵּר הראשון (Childebert I) והפך לאחד מהמנזרים העשירים בצרפת.

עד המהפכה עמד המנזר במרכז החיים האינטלקטואליים של הכנסייה הצרפתית הקתולית, אך שריפה שפרצה בו, הרסה את המנזר ואת העמודים שבו. כנסיית המנזר שרדה והיא אותה אחת שבה אתם עומדים כעת.

בשנת 542, חזר כִּילְדֶבֵּר לפריז ובידו שרידים קדושים: גלימתו של הקדוש וינסנט וצלב זהב, שעל פי המסורת היה שייך למלך שלמה. הוא רצה לאכסן את הפריטים ועל כן הורה לבנות כנסייה גבוהה כדי שיוכל לראותה גם דרך השדות. בשנת 558 הושלמה בניית הכנסייה והיא הוקדשה על ידי ז'רמן, ב-23 בדצמבר - היום שבו נפטר כִּילְדֶבֵּר. אמנם מלכי השושלת המֵרוֹבִינְגִית נטמנו בכנסייה במאות ה-6 וה-7, אך קבריהם נפתחו ונהרסו בזמן המהפכה הצרפתית.

לאורך ההיסטוריה, הכנסייה נבזזה לעתים תכופות. היא נשרפה שוב במאה ה-9 על ידי הנורמאנים ונבנתה מחדש בשנת 1014. הכנסייה עברה אמנם שינויים רבים, אך מאז שנת 1000, כמעט ולא השתנה מגדל הפעמון שנישא מעליה.

לצד הכנסייה נבנה מנזר ובו היה אב בעל סמכויות שיפוט רוחניות וחילוניות. המנזר לא נכנס לשטח שעליו הגנה החומה הגדולה שנבנתה סביב פריז, בעת מלכותו של פיליפ השני. לכן התושבים נאלצו לדאוג לעצמם.


#האזור מסביב למנזר

כל האזור שסביב המנזר, רובע סן ז'רמן דה פרה, נקרא על שמו. זאת מכיוון שהוא נידב חלק מאדמותיו שלאורך הנהר, לשם הקמת המבנים שבהם השתכנה האוניברסיטה של פריז. גם השדרות הממוקמות בסמוך קיבלו את השם "שדרות סן ז'רמן".

במאה ה-17 היה אזור זה נחשק ביותר והמלכה מרגרִיט דֶה וָלוּאָה (Marguerite de Valois) דחקה באב המנזר לנדב לה גם קצת אדמות. משנעתר לה, היא בנתה עליהן ארמון שהוסיף לאזור סגנון אופנתי.

#משימת בילוש חביבה

באחת מהקפלות הצדדיות של הכנסייה תוכלו למצוא, אם תחפשו, את קברו של הפילוסוף רנה דקארט. צאו לדרך!

מצאתם? - תוכלו ללמוד באינטרנט מי הוא היה...
שוק הפשפשים של מונטרווי
#על שוק הפשפשים הפשוט של פריז
שוק הפשפשים של מונטרווי (Marche aux Puces de Montreuil) מכיל אינספור פיצ'פקעס ומוצרי יד שנייה. הוא רק אחד משלושת שווקי הפשפשים הגדולים של פריז ומה שנמכר בו הם המוצרים היותר זולים ופשוטים מאשר בשניים האחרים.

יש כאן בגדים, נעליים, תיקים, ספרים, תקליטים, מנורות, ריהוט ומכשירים ישנים מכל הזמנים. אבל השוק הזה לא נועד לתיירים, אלא יותר לתושבי פריז הפחות מבוססים. המחירים כאן נמוכים וכך גם רבים מהפריטים שמוצעים כאן למכירה. לעיתים קשה להאמין שמישהו יקנה רבים מהדברים שיוצעו כאן למכירה.


#טיפים

השוק פתוח ימי שבת-שני בשעות 07:00-19:30.

את המציאות הכי טובות מוצאים בשבת בבוקר, ביומו הראשון של השוק. את המחירים הכי זולים, לעומת זאת, מוצאים ביום שני, כשהשוק עומד להסתיים.

וכמו בכל שוק פשפשים, אם תקדימו ותגיעו לכאן בשעת בוקר מוקדמת, תוכלו למצוא כאן מציאות של ממש. בהצלחה!
קרן קרטייה לאמנות עכשווית
#על גלריית הקרן

קרן קרטייה ממוקמת בבניין ייחודי שעיצב הארכיטקט הצרפתי ג'ין נובל. הארכיטקטורה של הבניין מתאפיינת בעיקר בשקיפויות. את חזית המבנה השקוף, המוקפת בארזי הלבנון, מקיפה גדר זכוכית עצומה בגודלה. הקרן מציגה בגלריה שלה אמנים עכשוויים מוכרים יותר ופחות, מכל תחומי האמנות והעיצוב.

הבניין כולל 6 קומות של משרדים, כאשר שתי הקומות הראשונות מהוות חלל אחד המשתרע על פני 1,200 מטרים רבועים ומוקדש לתצוגה.

מומלץ לצאת ולהביט אל כיוון הגן הבוטני ולהתיישב על הדשא שמאחורי הבניין. מכאן רואים את הגלריה כאילו הייתה תיבת תצוגה מרהיבה מזכוכית.

כדי לדעת איזו תערוכה מוצגת בימים בהם אתם מבקרים בגלריה, מומלץ להיכנס לאתר של הקרן.
גשר האמנויות (פון דז אר)
#על גשר מנעולי האהבה

כמה אנחנו אוהבים רומנטיקה, במיוחד כשהיא באה לידי ביטוי בצורה של מנעול שלא ניתן לפתוח אותו יותר.

גשר האמנויות, שהפך לגשר המזוהה ביותר עם מנעולי האהבה שמפתחותיהם נזרקו לנהר כסמל לנצחיות האהבה, הוא גשר המיועד להולכי רגל שנמצא בפריז. הוא חוצה את נהר הסיין ונמצא בין מוזיאון הלובר לבין בית המשפט. מעקי הגשר עשויים מפלדה והיום הם מכוסים כמעט לחלוטין בשלל מנעולים, הכוללים לרוב את שמותיהם או ראשי התיבות של הזוג.

המנהג החל לראשונה בשנת 2008, כשזוגות החלו לחבר מנעולים לגשר שעל הסיין. יש הטוענים שהתוספת המלאכותית אינה יפה ואף מגדילה את הסיכון לקריסתו של הגשר בשל כובד המנעולים. ישנו גם חשש לזיהום נהר הסיין בעקבות חלודת המפתחות שנזרקים היישר לנהר.

בקיץ 2013 נקטה עיריית פריז עמדה בנוגע למנעולים שעל הגשר בטענה שהם מכבידים על מעקי הגשר ומחלישה אותם. הם החליטו להסיר אותם ולהפסיק את מנהג תליית מנעולי האהבה. שני מעקי הזכוכית הונחו ככיסוי לרשתות המקוריות ובכך הוגבלה האפשרות לתלות מנעולים.


#תולדות הגשר

בין השנים 1801-1804, 9 קשתות המתכת יצרו את הגשר המתכתי הראשון בפריז - גשר האמנויות. ההמצאה המעניינת הגיעה מנפוליאון, שעיצב אותו בהשראת עיצוב אנגלי. בהתחלה, המעצבים לואי אלכסנדר ססאר (Louis-Alexandre de Cessart) וז'אק דיון קונסואבאן (Jacques Dillon Conçoivent) רצו שהגשר ייתן תחושה של גן עם עצים ירוקים, פרחים פורחים וספסלים. עד היום מהווה הגשר אזור הליכה נעים ופסטורלי, המאפשר מעבר רגלי בלבד.

מאז שנת 1803 הגשר שופץ כמה וכמה פעמים.

בשנת 2014, לאחר שנים של חששות, קרס חלק ממעקה הגדר בגלל משקל המנעולים שנתלו עליו, על ידי מאות זוגות אוהבים. ביוני 2015 המנעולים הוסרו מהגשר.

בערבי הקיץ הנעימים תמצאו כאן נגני רחוב, נוף נפלא ופינות מושלמות לפיקניקים רומנטיים ומשפחתיים.
כיכר הבסטיליה
פארי פלאז'
כנסיית סן סולפיס
בית הצילום האירופאי
בית הקברות של מונמארטר


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.