» «
תל אביב-יפו
העיר תל אביב
#על העיר תל אביב יפו

תֵּל אָבִיב-יָפוֹ, או בקיצור תל אביב, היא העיר הגדולה בישראל והשנייה בגודל אוכלוסייתה במדינת ישראל. תל אביב היא מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והאמנות של ישראל. כאן שוכנים הבורסה לניירות ערך, מרכזי המערכת הבנקאית, שגרירויות רבות ונציגויות בינלאומיות. כאן יושבים התאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית ומערכות העיתונים הגדולים בישראל.

עם למעלה ממיליון תיירים זרים בשנה, העיר ת"א היא מהערים המתוירות בישראל. היא נבחרה גם כעיר הטובה ביותר לקהילה הגאה בעולם ואכן - חברי הקהילה נוהרים אליה לחופשות ולבילויים ומעידים שתל אביב היא גן עדן של חופש והכרה בקהילה ובזכויות הפרט.

בשנת 2003 הוכרה תל אביב כאתר מורשת עולמית. זאת בזכות היותה "העיר הלבנה", העיר בעלת הריכוז הגדול ביותר בעולם של מבנים ואדריכלות בסגנון הבינלאומי, מבית הבאוהאוס הגרמני של שנות ה-20 במאה הקודמת.


#סיורים
רוצים לטייל בתל אביב? - יש לנו כמה סיורים בשבילכם. ראו בתגית "סיורים בתל אביב".


# אתרי חובה
רוצים לראות את המקומות הכי פופולריים בעיר? - היכנסו לתגית "אתרי חובה בתל אביב".


#עם ילדים
טיול לכל המשפחה? - היכנסו לתגית "אטרקציות לילדים בתל אביב".


# אוכל
ארוחה בלתי נשכחת? - מצאו את המסעדות המעולות שבתגית "מקדשי אוכל בתל אביב".


#תשר - טיפים
במסעדות בארץ נהוג להשאיר לפחות 10% טיפ ויש המוסיפים ל-15% ויותר.

# תחומי עניין
מעניינים אתכם דברים מסוימים? - היכנסו לתגית "תחומי עניין".


#קידומת ישראל
+972


#חסכון
סופרמרקט - רשת הסופרמרקטים "סופר קופיקס" מציעה מגוון מוצרים ענקי ב-5 ש"ח, כמעט הכל להכנת ארוחות בחופשה.
אירועי חינם - מצאו בקבוצת "הכניסה חופשית בתל אביב יפו" בפייסבוק והאתר "תל אביב בחינם" שבקישור למטה.
לתחבורה ציבורית - קנו כרטיס נטען לנסיעה חופשית בפרק הזמן שבו תהיו בתל אביב.
הנחות בכל מיני מקומות - עם כרטיס סטודנט וכרטיסי גמלאים.
פיקניק - בפארק הירקון ובפארק דרום תוכלו לעשות פיקניקים נהדרים. גם בגינות הגדולות בתל אביב יש מרחבים גדולים ונעימים.


#שופינג
ברחוב אלנבי יש המון חנויות עם מציאות טובות, במחירים זולים. גם ברחוב קינג ג'ורג' שיוצא ממנו ובשוק הכרמל, שגם הוא יוצא ממנו - בדיוק בצד שממול לקינג ג'ורג'. לקניון דיזנגוף סנטר יש גם מה להציע, במיוחד כשחם וכך גם לקניון עזריאלי.


#בילויים
במתחמים של נמל תל אביב ושרונה תוכלו למצוא הרבה בתי קפה ומסעדות נהדרות. מועדון האומן 17 של תל אביב מומלץ לריקודים וכך גם מועדונים שונים בנמל תל אביב.


#חיבורי חשמל (Power plugs)
התקעים האפשריים הם Type H ו-C.


טעימה מהנסיעה המתקרבת? - הנה סרטון שיציג לכם את העיר במלוא יופיה:
פארק צ'ארלס קלור
גן צ'ארלס קלור
#על הגן של צילומי הזוגות בתל אביב

פארק צ'רלס קלור הוא פארק שממוקם בדרום מערב תל-אביב, בין הדולפינריום ובין בתיה הצפוניים של יפו. אין כמו הפארק הזה, בתל אביב, שמהווה תפאורה מושלמת לזוגות שבאים להצטלם כאן, בערב חתונתם, על רקע השקיעה הרומנטית של הים התיכון.

הפארק נמצא ליד הים התיכון, אבל אין לו חוף של ממש משלו. הוא מכיל מדשאות נרחבות ושבילים ארוכים לאנשים ולרוכבי אופניים, טיילת נעימה, מתקני כושר ומשחקים לילדים ופסלים שונים. את עיצוב הפארק, אגב, אנו חייבים למשורר הנודע ע. הלל, שהיה אדריכל נוף, ובתחילת שנות השבעים נבחר לתכנן את הפארק ולעצב אותו.

על הדשא כאן מעבירים התל אביבים את הזמן. יש מי שסתם נשכבים ונרגעים מיום עמל מעייף. אחרים עושים פיקניק, מנפנפים מעל מנגל או מתרגלים יוגה, רצים ג'וגינג או מתעמלים. משחקי כדור וקריאת ספרים - הכל הולך פה ויש מקום לכולם.

בסוף שנות ה-90 חובר הפארק ליפו והשלים את הטיילת, שהיום נמתחת לאורך כל החוף של תל אביב, מצפון העיר ועד לשכונת עג'מי שביפו.

בדרום הפארק אפשר לראות את מוזיאון בית גידי שהוא שילוב אדריכלי יפה בין חורבה עתיקה, עם שחזור בדמות חלק מודרני עליון, שעשוי זכוכית ומתכת. המוזיאון מתעד את המאורעות בכפר הערבי מנשייה, שהיה כאן עד לקום המדינה.

הפארק קרוי על שמו של נדבן בשם צ'רלס קלור, שממנו גייסו תרומה שנועדה להקמת הפארק.


#למה לפארק צ'ארלס קלור אין חוף?

ודאי שמתם לב שלפארק אין את החוף שיש מצפון לו. יש לכך סיבה היסטורית מעניינת, שמתחילה עוד לפני מלחמת העצמאות ומסתיימת בה.

במקום שבו עומד היום הפארק, עמדה במאה ה-19 שכונה יהודית בשם יפה נוף. בסמוך לה שכנה שכונת מנשייה, שכונה ערבית שהייתה מעין פרבר צפוני של יפו. עוד לפני מלחמת העצמאות פעלו מתוך שכונת מנשייה צלפים ערביים שירו ביהודים שבשכונות היהודיות של תל אביב.

משהחלה המלחמה, מנשייה נפגעה קשות, אבל במקביל לקרבות הנמשכים באיזור, שוכנו בה עולים חדשים רבים. מנשייה הפכה די מהר לשכונת עוני צפופה ובעלת תשתית חצי הרוסה.

לאחר תום המלחמה החלו מחלוקות בין פרנסי העיר, לגבי שכונת מנשייה. היו שטענו שיש להרוס אותה ולבנות במקומה שכונה מודרנית, בעוד אחרים דגלו בשיקומה. לבסוף, בשנת 1963, הוחלט על פינוי והריסת בתי השכונה. לקראת סוף העשור, השלימו את פינוי תושביה וקבלנים של העירייה החלו בהריסת בתי השכונה.

אבל הקבלנים שהרסו את בתי השכונה לא פינו ממנה את פסולת הבנייה העצומה שהצטברה שם. במקום זה, הם הזיזו את השברים למקום הכי קרוב שהיה פנוי - אל תוך מי הים. כשהסתבר לפרנסי העיר שבים ועל החוף הצטברו כמויות עצומות של פסולת בניין, נדרשה העירייה לנקות את החוף והמים. אבל אז הוחלט לכסות את ההריסות בעפר, פתרון זול בהרבה, ולשתול עליהם דשא. כך נולד הפארק שאתם רואים מולכם, פארק מעל ההריסות ומעל השטח שיובש מהים, על ידי פסולת הבניין שמילאה אותו.

זו הסיבה שרק בחלקו הדרומי של הפארק, יש רצועת חוף קצרה וצרה במיוחד, שבה ניתן לרחוץ בים.


הנה מבט מקרוב לגן:

https://youtu.be/a7eZDN7y5n8
כנסיית עמנואל
כנסיית עמנואל
#על הכנסייה

לכנסיית עמנואל צריח מחודד שקל לזהות מרחוק. מדובר בכנסייה די קטנה שנמצאת אל מול אכסניית עמנואל, מה שפעם היה מלון ירושלים. היא נמצאת בשכונת ולהלאלה, המושבה הגרמנית-אמריקנית, שנמצאת ברחוב בר-הופמן 15 ביפו. המושבה הזו מפורסמת בבתי העץ שלה ונקראת השכונה האמריקנית, על אף שאחרי שעזבו האמריקאים היא הפכה בעצם לגרמנית...

גם הכנסייה היא גרמנית. הנחת אבן הפינה שלה תוכננה לקראת בואו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בשנת 1898. אנשי המושבה, הטמפלרים, לא נהגו להקים כנסיות, אבל נוצרים אוונגליסטים שהתיישבו גם הם במושבה באותה תקופה רצו להקים כנסיה והקרקע, שנתרמה על ידי הברון יוּסְטִינוֹב, אפשרה זאת. התכנית הייתה שהקיסר ישתתף בטקס הנחת אבן הפינה, אבל עיכובים בטקס מנעו מהקיסר להשתתף בו. לאחר שנשלמה בנייתה של הכנסייה ב-1904, תרמו הקיסר ורעייתו בכל אופן את הפעמון לכנסייה. צמד אדריכלים גרמנים, ארנסט פוגט ופאול גרוט, תכננו את הכנסייה.

במונחים אירופיים הכנסייה אינה מרשימה, אבל כדאי לבקר בה דווקא בשל הצניעות והקונצרטים לעוגב שמתקיימים בה מעת לעת ובטקסי המיסה של יום ראשון. הטקסים שמתקיימים בה במהלך סוף השבוע, מתקיימים בעברית ובאנגלית.


#על העוגב של כנסיית עמנואל
העוגב שבכנסיית עמנואל ביפו אמנם משמש לצרכי הפולחן, אך הוא משחק תפקיד חשוב לא פחות בחיי האמנות והתרבות של העיר תל-אביב. העוגב הזה הוא היחיד בתל-אביב שמשמש בקביעות לקונצרטים לעוגב.

תכנון מבנה הכנסייה נוצר כדי להקים בה עוגב בעל ממדים משמעותיים, ביחס לגודל המבנה. בניגוד לעוגב הראשון שהתקלקל ופורק, בשל חוסר התאמה למזג האוויר, נבנה העוגב החדש בשנת 1977 והוא עומד יחסית טוב בתנאי מזג האוויר החמים שבארץ.


#על האדריכלות של הכנסיה
כנסיית עמנואל אינה גדולה. היא בנויה בסגנון ניאו-גותי. שימו לב לצריח המחודד והמזוהה שלה, מגדל הפעמונים שבצד המערבי.

הכנסייה בנויה במראה אירופי - הלבנים שלה חומות וגגה הוא גג רעפים אדום. יש בה חלונות בעלי ויטראז'ים צבעוניים, שיצר האמן הנורווגי ויקטור ספארה (Victor Sparre) בשיפוץ של 1977.

ביציע הכנסיה שצורתו ר' מותקן העוגב שלה. מעל מושבי היציע יש חלון עגול גדול המורכב מחלונות קטנים היוצרים צורה של פרח. לחלונות נוספים צורת פרחים צבעוניים, למעט החלון האמצעי שבו נראות שתי ידיים השוככות מעל מנורה.

בקיר המזרחי של אולם הכנסייה קבוע אפסיס, שקע תפילה מעוגל, שבו מוצב מזבח עץ פשוט שעליו מנורה. שלושת הוויטראז'ים שבאפסיס מתארים את לידת ישו, את אהבת האל ואת רוח הקודש והמלאכים, המרחפים כולם מעל "ירושלים החדשה", שתוארה בחזון יוחנן, שבברית החדשה. ירושלים החדשה מתוארת על 12 שעריה ו-12 מגדליה, כולם מסמלים את 12 השליחים ואת 12 שבטי ישראל.

בקירות הכנסייה שבדרומה ובצפונה, קבועים שלושה חלונות בכל אחד. האמצעי שבכל שלישייה הוא מוגבה מעט.

בקיר הצפוני נראים משמאל יונה הנביא בתוך בטן הדג, במרכז תושבי נינוה חוזרים בתשובה ומימין יושב יונה מתחת העץ. בקיר הדרומי רואים משמאל את פטרוס הקדוש מקים את תביטא מן המתים, את חלום פטרוס במרכז ואת הטבלת קורנליוס הרומאי בעקבותיו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/91H9x8slzVQ
מרכז סוזן דלל
מרכז סוזן דלל
#על המרכז למחול ותאטרון של תל אביב

בלב שכונת נווה צדק של תל אביב, ממוקם מרכז סוזן דלל למחול ותיאטרון, המרכז התרבותי הישראלי שזכה בפרס ישראל בתחום האמנות לשנת 2010 ונחשב לאחד ממרכזי המחול החשובים בישראל. המרכז הוקם ונקרא על שם משפחת דלל מלונדון, מי שמימנה את השיפוץ.

מטרתו המקורית של המרכז הייתה לשמור על קשר עם המורשת התרבותית של תל אביב ובגלל זה הוחלט להקימו בשכונת נווה צדק המפורסמת. מטרתו לפתח ולעודד אמנות ומחול ישראלי, בשילוב עם אמנויות אחרות. הוא הוקם על בסיס שני בתי ספר ותיקים, שנבנו בשנת 1908 על ידי יוסף אליהו שלוש. אחד מהם הוא מבנה בית הספר לבנים של חברת אליאנס, המוכרת כ"כל ישראל חברים", והשני הוא מבנה בית הספר לבנות של תנועת "חיבת ציון".

היום מרכז סוזן דלל מהווה בית לשלוש להקות מקצועיות מוכרות בתל אביב: להקת מחול בת שבע, להקת מחול ענבל ולהקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק. לא מעט פסטיבלים מתקיימים מדי שנה במקום (ביניהם פסטיבל פלמנקו ותחרויות בלט) וגם בית הספר לתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, ממוקם כאן. בשנות ה-90 הצטרפה לחגיגה גם התזמורת הסימפונית של תל אביב וערכה כאן מופעים מרשימים.


#אדריכלות מרכז סוזן דלל
בשנת 1989, עם הקמת מרכז סוזן דלל ושיפוץ המתחם, הוסבו ארבעת המבנים של המתחם לארבעה אולמות מופעים שהותאמו במיוחד להופעות מחול. המבנים הללו מקיפים רחבה פתוחה שבה נערכים מופעי חוצות, תחת כיפת השמיים.

עבודתו הנפלאה של אדריכל הנוף שלמה אהרונסון, שאף זכה עליה בפרס רכטר, שילבה במתחם עצי הדר וסביבם נקבעו תעלות מים. הרעיון של אהרונסון היה להזכיר למבקרים את הפרדסים הרחבים שהיו באזור, ושנעקרו עם בנייתה של שכונת נווה צדק. התעלות מנציחות את שיטת ההשקיה שהייתה נהוגה אז בפרדסים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Qw25LLgpbkY

תל אביב-יפו

מתחם התחנה
מתחם התחנה
#על המתחם שהיה פעם תחנת רכבת תורכית והיום הוא אזור בילויים שוקק חיים

היא נולדה כתחנת רכבת שממנה יצאה מסילת הברזל בקו יפו-ירושלים. התחנה הזו פעלה משנת 1892 ועד 1948 ונחשבת לקו הרכבת הראשון בארץ ישראל. במתחם התחנה נכללו אז מבני תחנת הרכבת והשירות שלה, בית משפחת וילנד הטמפלרית, שבנה האב בסמוך לבית החרושת של המשפחה, שייצר מרצפות מצוירות, לבנים ומוצרי בניה ממלט. בניית המפעל בסמוך לתחנה אפשרה ליצרן הטמפלרי לשנע חומרי גלם ותוצרת ברכבת לירושלים ולנמל יפו, להעמסה על אוניות שיצאו לאירופה.

הרכבת מיפו אל ירושלים נולדה בסוף המאה ה-19, לאחר תהליך של כמעט 50 שנה, של שידול הסולטן לאשר הקמתו של קו כזה וההקמה עצמה. הרכבת הזו עתידה להיות אמצעי התחבורה הראשון בארץ ישראל ובמרחב שבין תורכיה למצרים, שיחליף את הגמלים, ככלי התחבורה שישמש להעברת משאות כבדים למרחקים גדולים.

בסוף תקופת המנדט הבריטי פעלה התחנה ביפו בעיקר לצרכים צבאיים של הצבא, שהקים בה מחנה צבאי והעביר דרכה את הציוד לבריטניה, בעת פינוי ארץ ישראל. היא חזרה לפעול באופן סדיר עד ערב מלחמת העצמאות וחדלה.

לאחר הקמת המדינה, הועברה התחנה לירושלים לאזור אחר בתל אביב והאזור נותר מוזנח במשך שנים רבות. בשנים האחרונות שחזרה עיריית תל-אביב את המתחם ופיתחה אותו, כאזור בילויים שוקק חיים. השיפוץ והשימור שמו דגש על שימור העיצוב המקורי של המבנים ההיסטוריים שבתחנה, שחזור של קטע ממסילת הרכבת שהייתה בה ויצירה של מרחב פתוח לציבור. כלולים בו 22 מבנים מתקופות שונות בחיי התחנה, כל אלה על שטח של כ-20 דונם.


#תולדות הקמת קו הרכבת יפו-ירושלים
כבר באמצע המאה ה-19 הגה משה מונטיפיורי את הרעיון להקים מסילת ברזל בארץ ישראל. מונטיפיורי, שרצה לייסד בארץ תעשייה מודרנית הטעים שאחד הקשיים העיקריים לשם כך, הוא המחסור החמור באמצעים להובלת מכונות וחומרי גלם לתעשייה כזו. לאחר השתדלות רבה אצל הסולטן התורכי עבד אל-חמיד השני, אישר הסולטן 30 שנה לאחר מכן את הזיכיון להקמה והפעלה של קו הרכבת. מי שזכה לקנות את הזיכיון היה יוסף נבון, עסקן ירושלמי נמרץ. ביחד עם שותפיו, ניסה נבון לגייס משקיעים להקמת המסילה אך נכשל בכך. הזיכיון נמכר לחברה צרפתית והיא שהקימה לבסוף את קו הרכבת מיפו לירושלים ובנתה את התחנות שלאורכו.

לחברה הצרפתית לקח שנתיים לבנות את קו הרכבת. עם סיומו, בשנת 1892, החל באופן רשמי עידן הרכבת בארץ ישראל. בטקס מפואר שנערך בתחנת הרכבת בירושלים, נחנך הקו החדש, כשהאות לפתיחת הטקס היה הגעתה של הרכבת הראשונה מיפו. זה, אגב, היה השלב שבו הכריזו על השם שניתן ל"כלי התחבורה החדשני" שהגיע לארץ. מסתבר שאליעזר בן-יהודה, מחדש השפה העברית, הציע את השם "רַכֶּבֶת" לקטר ולשיירת הקרונות שהוא מושך.


#על הרכבת עצמה
על אף חדשנותה בארץ, הרכבת הראשונה בארץ ישראל לא הייתה מודרנית במיוחד. היא נסעה לאט ולקח לה 4 שעות להגיע מיפו לירושלים. גם קו הרכבת היה מוגבל ביותר. בשנים הראשונות שלו נסעה הרכבת בתדירות של פעם אחת ביום, בכל כיוון.

מחיר הנסיעה לירושלים באותם ימים היה 50 גרוש במחלקה הראשונה והמפוארת ו-30 גרוש במחלקה השנייה, הרגילה. ומי לא נסעו בה - מצליינים ותיירים, ועד סוחרים ותושבים שנסעו למקומות הקדושים או לבקר קרובים בירושלים ובערים כמו לוד ורמלה, שעל הדרך. גם פמליית הקיסר הגרמני וילהלם השני מצאה את עצמה נוסעת בקרון שקושט במיוחד בשבילה וכמובן - הנוסע המפורסם ביותר - חוזה מדינת ישראל בנימין זאב הרצל.

ערב מלחמת העולם הראשונה, עברו בתחנה הזו כמעט 200 אלף נוסעים וכ-50 אלף טון של משא.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/6yeGbYxtk6Y


וסיור במקום:

https://youtu.be/Waelkdjz3go
גן העצמאות
גן העצמאות
#על המקום המושלם לצפייה בשקיעה של תל אביב

גן העצמאות הוא פארק שמשקיף אל חוף הים בתל אביב. הגן נמצא על רכס כורכר, כשבמרכזו מדשאה גדולה ורחבה, שעליה מתכנסים תל אביבים רבים לפנות ערב, בכדי לחזות בשקיעה. מקום מושלם לפיקניק של בין ערביים ולהרמת כוסית בין חברים.

בעבר היה גן העצמאות מקום המפגש העיקרי בתל אביב לקהילה הגאה, קהילת הלהט"בים. כיום, משהתפתחו אתרי אינטרנט ואפליקציות היכרויות ייעודיים ומשהפכה תל אביב לעיר הפתוחה בעולם לקהילה הזו, הם מתכנסים ללא חשש באינספור מקומות ואתרי בילוי.

הגן נמצא מדרום למלון הילטון בתל אביב, על רכס כורכר בגובה של 20 מטרים מעל החוף, מערב לרחוב הירקון, במתחם שבין כיכר אתרים ושדרות נורדאו.


#ההיסטוריה של המקום
בחלקו הדרומי של הגן התגלו שרידי מצודה עתיקה, שהייתה חלק מקו הביצורים שבנה אלכסנדר ינאי, לאורך חופי ממלכת החשמונאים. אלכסנדר יהונתן, שכינויו ינאי, היה מלך יהודה, שהרחיב את גבולות ממלכת יהודה ומינה עצמו לכהן גדול משושלת החשמונאים בתקופת הבית השני. הוא היה ידוע כמי שכל התנהגותו וגינוני החצר שלו היו הלניסטיים ובעלי השפעה יוונית. מהמבצר הזה למדו החוקרים על ההתיישבות המוקדמת שלו בשטחה של מה שתהיה לימים תל אביב.

בראש גבעת הכורכר של גן העצמאות ומלון הילטון תוכלו לראות בית קברות שבו קברו אנשי הכפר הערבי סומייל וחלק מאנשי יפו את מתיהם במאה ה-19. יש שם גם קבר של קדוש מוסלמי בשם עבד אל נבי. גם בית קברות זה וגם בית הקברות היהודי שברחוב טרומפלדור, הוקמו לאחר שפרצה מגפת כולירה ביפו והיה צריך ליצור במהירות שטח קבורה מרוחק מן העיר.

עד מלחמת השחרור שכן במקום מחנה צבאי בריטי קטן. במהלך מלחמת העצמאות הפך המקום לבסיס צה"ל "מחנה יונה". כאן היה הבקו"ם הראשון של צה"ל, בסיס הקליטה והמיון של המתגייסים הצעירים לצבא.

מכאן בין השאר הופגזה אניית האצ"ל אלטלנה, אנייה שהביאה נש"ק למחתרת האצ"ל והוטבעה, מאחר שלא שעתה לדרישת ראש הממשלה בן גוריון להעביר אותו לצה"ל.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/cjSqqmrm5_E
נמל תל אביב
נמל תל אביב
#על הנמל של תל אביב שהפך לאתר בילויים שוקק חיים

כיום הפך מתחם נמל תל אביב לאחד מאתרי הבילוי והתיירות הפופולריים בתל אביב, אבל ההתחלה הייתה צנועה יותר. ביחד עם לידת העיר תל אביב נולד גם החלום לנמל עברי, שאינו נמל יפו.

אבל רק עם פרוץ המרד הערבי הגדול ומאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ב-1936, והשביתה הכללית שהוכרזה על ידי הערבים וגרמה להשבתה כללית של נמל יפו, שנמשכה חצי שנה, רק אז קיבלו מממשלת המנדט אישור לפריקת סחורות בחוף תל-אביב.

כדי שהבריטים לא יתחרטו, נבנה במהירות מזח העץ הראשון בצפון העיר, ליד שפך הירקון. הוא נבנה על חוף שהיה בחלקו בבעלות העירייה, בסמוך לבנייני יריד המזרח שיועדו להיות המחסנים של נמל הפריקה החדש.

כך נולד מה שהחל כתשובה יצירתית למאורעות הדמים והיה לנמל של תל אביב הצעירה. ב-19 במאי 1936 פרקו סבלים את האניה הראשונה, כשההמונים מסביב חוגגים בשירת "התקווה".

בחודשים שאחרי נסחף גשר העץ ובמקומו נבנה מזח ברזל ארוך ונחפרה בחוף בריכת המעגן לסירות. המעניין הוא שמכיוון שהממשלה אסרה על עיריית תל אביב לממן את בניית הנמל, גוייס כל המימון לבניית הנמל באמצעות חברה פרטית שהוקמה לשם כך. מניות החברה, בשם "'אוצר מפעלי ים בע"מ", הונפקו לציבור ונרכשו בהמוניהן על ידי רבים. ביישוב היהודי ראו בנמל החדש צעד ראשון לעצמאות והתגאו בכך שהוא נבנה על ידי הציבור היהודי, ללא תמיכת הממסד הבריטי או העירוני.

שנתיים אחרי הקמת הנמל הוגשם עוד חלום, כשנמל הסחורות התרחב ונפתח נמל הנוסעים במקום. במהלך מלחמת העולם השנייה הנמל נסגר ומתקניו נתפסו ברובם, על ידי הצבא הבריטי, לטובת המאמץ המלחמתי.

עם הקמת המדינה הסתבר עד כמה הקמתו הייתה חשובה. נמל תל-אביב היה הנמל היחידי בשליטה יהודית. חשיבותו למלחמה הייתה אדירה, לצרכי הבאת אספקה לצה"ל הצעיר ולהברחת כלי נשק הכרחיים למלחמת העצמאות.

אבל בשנות ה-60 סגרה למעשה ממשלת ישראל את הנמל, כמו גם את נמל יפו, והעדיפה להקים את נמל אשדוד. המקום הוזנח והפך למחסנים בלבד. רק בתחילת שנות ה-2000 החל תהליך הגאולה של הנמל המוזנח והפיכתו למתחם בילוי ופנאי תוסס.


#מה היה יריד המזרח?
נמל תל אביב התבסס על מה שנקרא "יריד המזרח", מיזם שהוקם בשנת 1934 במגרשי התערוכה שבצפון רחוב דיזנגוף בתל אביב. היריד הוכרז כחלק מחגיגות חצי היובל לייסוד העיר תל אביב. השתתפו בו 30 מדינות ומעל חצי מיליון איש ביקרו בו, בחודש וחצי הראשונים.

מרבית ביתני היריד הוקמו בסגנון הבינלאומי. האדריכלים היהודים הבולטים של התקופה תכננו בו אז ביתנים שונים. אחד מהם, אריה אלחנני, עיצב את סמל היריד - "הגמל המעופף", שהוצב על ראש התורן בכניסה ליריד.

ביריד, שזכה להצלחה גדולה ויהפוך בשנים הבאות ליריד שנתי, הציגו יצרנים וצרכנים מכל העולם. הוא יצר מפגש בין ארצות המזרח המתעורר עם מדינות אירופה המשגשגות באותה תקופה. כנכס דיפלומטי וכלכלי הפך יריד המזרח את העיר הצעירה תל אביב, למוקד של מפגש מסחרי בין מזרח למערב וקידם את התוצרת המקומית בארץ ובחו"ל. במבני היריד התארחו אז ארצות רבות, כולל בריטניה וברית המועצות - מעצמות באותה תקופה.

כך היה מוכן יריד המזרח לפגוש את ההיסטוריה, כשהיה הבסיס לנמל תל-אביב, שעתיד להפתח בשנים הבאות ולהפוך לנמל פעיל ומשגשג.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Uhp7YTnINz8
שוק הפשפשים ביפו
שוק הפשפשים ביפו
#על שוק הפשפשים של תל אביב יפו

שוק הפשפשים הציורי ביפו הוא מוסד תל אביבי אהוב מאד על המקומיים ועל התיירים כאחד. כמו כל מדינת ישראל ובטח יפו - תל אביב, המתחם של השוק הוא ערב רב של ברנשים וחתיכות: אנשי אלטעזאכן שמוכרים במחירים מופקעים את מה שקנו אתמול מירושות, עולים מצרפת שגרים בסביבה ובאים לפגוש את העמך שבשוק, תיירים ותיירות נחמדים שבאים לראות את הילידים המקומיים מתמקחים ומשתזפים בשמש החורפית ואספנים מחפשי מציאות שמתמקחים עם מוכרים מתוחכמים, כאילו אין מחר... ואגב, אם אתם כאלה אז טוב שהגעתם מוקדם בבוקר, כי אחר-כך נעלמים כל המוצרים השווים.

שוק הפשפשים הזה פועל כבר המון שנים, עוד מהמאה ה-19, בתקופה שבה נמל יפו היה שער הכניסה לארץ. תוכלו למצוא כאן מוצרי יד שנייה, לעתים ממש במחירים מצחיקים, אבל לא פעם במחירים מופקעים, שבעיקר מוכיחים כמה שהשוק פופולרי כיום. העסקים כאן מתרכזים באזורים שונים, לפי התחום. יש אזור של תכשיטים ובגדים, יש המון רהיטים ברחוב הראשי של השוק, סמטאות השוק הפנימיות מפוצצות במוצרים מהמזרח התיכון, כמו שטיחים, מנורות נחושת ועוד ועוד ויש חנויות יקרות להפליא לחפצי אמנות עתיקים מכל העולם. אין לנו הדרכה - כאן פשוט משוטטים, חוקרים ומגלים את המציאות שלכם!

שוק הפשפשים של יפו פתוח שישה ימים בשבוע, מראשון ועד שישי, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לערב. הקסם והאווירה המזרחית של השוק שובים את ליבם של התיירים הרבים, אבל גם נעימים לישראלים ולתל-אביבים רבים, שחלקם באים על בסיס כמעט שבועי למקום.

מוסדות קולינריים הסמוכים לשוק, כמו אבולעפיה ודוקטור שקשוקה, מנעימים את החיך והכרס ועושים טוב למיטיבי לסת. לכו תיהנו!


מבט מקרוב:

https://youtu.be/8-TkY9HI2Oo


בית הסראייה
בית הסראייה
#על בית הממשל התורכי והבריטי

מבנה בית הסראייה שבכיכר השעון שביפו, שימש בזמן התורכים העות'מאנים כבית השלטון. הוא החליף את בית הסראייה הישן ששכן ביפו העתיקה. בו ישבו מוסדות של הממשל העירוני ושל הממשלה התורכית - עות'מאנית. הבניין שנחנך ממש בסוף המאה ה-19, בשנת 1897 הקימו מתרומות של עשירי יפו. אחראי לתכנונו היה המהנדס היהודי ברוך פפירמייסטר, מהאיכרים של ראשון לציון ומי שהיה במשך שנים רבות לראש ועד המושבה.

במלחמת העצמאות, ב-4 בינואר 1948, פוצצו את בית הסראייה לוחמי הלח"י, המחתרת היהודית הכי אגרסיבית באותה תקופה. זה היה יום גשם והרחובות היו ריקים. שני לוחמי הלח"י הגיעו לכיכר השעון במשאית תופת. הם החנו את משאית התופת אל מול הסראייה ולמרות מחאות שומר הבניין הם ירדו ממנה, תוך שהם מבטיחים לחזור בתוך רגע מבית הקפה הסמוך, אליו הלכו לקנות קפה הפוך, או משהו כזה... הם הפעילו פתיל השהיה בן 80 שניות ומיהרו להתרחק מהמקום. כשהגיעו לרחוב שהיום נקרא שדרות ירושלים, הם שמעו את הפיצוץ האימתני, שהרס את הבניין והרג 10 מיושביו ופצע עוד כ-100 איש.

האמת היא שלתל-אביבים היה חשבון פתוח עם המבנה הזה. מה שהיה בימי המנדט מרכז מנהלי תמים, שימש גם כמטה הפעילות של ערביי יפו. הפעילות בו אמנם החלה כפעילות פוליטית, אבל בזמן מלחמת העצמאות התמקמה בבניין הוועדה הלאומית הערבית של יפו. כך הוא שימש יותר ויותר כמפקדת הכוחות הערביים של יפו. ממנו נוהלו פעילויות הירי של ערביי יפו, על העיר תל אביב. הפגיעה בו בעת מלחמה הייתה עניין של זמן...

כיום נשארו כאן רק שרידי הסראייה ששוחזרו ושופצו והיו לסמל דומם של האימה שהוטלה על ערביי יפו אז, בעקבות הפגיעה בסמל שלטוני כל כך חשוב.
כיכר השעון
#על הכיכר עם השעון שבנו לנו התורכים

כיכר השעון היא אחד המקומות המרכזיים והמוכרים ביפו, עוד מימי התורכים. כמובן שאת שמה היא קיבלה ממגדל השעון שממוקם במרכז הכיכר. המגדל בנוי מאבן כורכר. הוא אחד מכ-100 מגדלי שעונים שנבנו בתחילת המאה ה-20 ברחבי האימפריה העות'מאנית. במקור נבנה השעון בשנת 1906 על ידי התורכים העות'מנים ששלטו בארץ, לכבוד יום השנה ה-25 להכתרתו של הסולטאן התורכי עבד אלחמיד השני.

בראש מגדל השעון היו קבועים בעבר 4 שעונים, כששניים מהם הראו את השעה באירופה. אם תביטו היטב תוכלו להבחין שלשתי הקומות הראשונות יש פינות מעוגלות. אלה שתי הקומות המקוריות שנבנו למגדל. רק בשנת 1911 נוספה הקומה הנוספת וניתן לראות שלה יש פינות רבועות. כשהעבירו את השעון אל הקומה העליונה השאירו במקום שבו הוא היה בקומה השנייה לוח נחושת ירקרק.

בחלונות המגדל שולבו עיטורי ברזל שבהם מתוארים אירועים היסטוריים מתולדותיה של יפו.


#מסביב לכיכר
אם תסובבו את הראש לכיוון מערב, כיוון הים, תראו את מה שנקרא בתורכית "הקישלה". כאן היו בזמן התורכים תחנת המשטרה ובית הסוהר של יפו. גם השלטון הבריטי השתמש במקום כתחנת משטרה וכאן נכלאו בתקופת המנדט הבריטי לוחמי מחתרת יהודים מהאצ"ל והלח"י. עד לפני כמה שנים זו הייתה תחנת משטרה פעילה במדינת ישראל. בשנת 1971 צולם כאן אפילו הסרט הישראלי האהוב כל כך, "השוטר אזולאי", בכיכובו המרגש עד דמעות של שייקה אופיר.

בצד השני, בכיוון מזרח של כיכר השעון תוכלו לראות מעין עמודי ענק שנראים עתיקים. אלו לא שרידים של מקדש רומי שנחרב. כאן היה בתקופת התורכים בית הסראייה, בית הממשל התורכי. בהמשך שכנה בו גם עיריית יפו. במלחמת העצמאות, ב-4 בינואר 1948, פוצצו אותו לוחמי הלח"י, המחתרת היהודית שנלחמה כאן. משאית תופת שהוחנתה למול הסראייה, פוצצה אז והרסה את הבניין כולו, למעט העמודים שנותרו על מקומם.

אם תתקדמו 50 מטרים ממגדל השעון, לכיוון דרום, הכיוון ההפוך מתל אביב, תגיעו למאפיית אבולעפיה, מוסד יפואי מוכר שבו נמכרים מאפים מזרחיים מגוונים וטעימים.


מבט מקרוב

https://youtu.be/ATYsehz-JNI


סיור במקום:

https://youtu.be/UM1Incm1h7E
מסגד חסן בק
#על המסגד שמצא את עצמו בתל אביב
מסגד חסן בק הוא אחד המסגדים הפעילים של יפו. בניגוד לשאר המסגדים, הוא נמצא בשטח של העיר תל אביב, מעט צפונה מיפו. הסיבה היא שכשנבנה כאן, הוחרמו בשבילו, ללא כל תשלום, אדמות חקלאות מסוחר יפואי, ערבי-נוצרי בשם מישל מטרי.

במלחמת העצמאות התבצרו כאן לוחמים ערביים וירו על תושבי תל אביב היהודים, ששהו בשוק הכרמל. לאחר המלחמה הייתה אמנם כוונה להרוס את המסגד, בעיקר בשל תדמיתו המאיימת בעיני תושבי תל אביב, אבל יופיו הביא לכך שהתקבלה החלטה להמשיך ולאפשר לו לפעול. גם מאז קום מדינת ישראל המסגד הוא מוקד חיכוך, בין האוכלוסייה היהודית ובין האוכלוסייה הערבית שביפו. היו יהודים שלא השלימו מעולם עם ההחלטה להשאירו עומד ובמהלך השנים היו מספר ניסיונות חבלה כושלים במסגד.


#תולדות מסגד חסן בק
המסגד נבנה בשנת 1916, בהוראת חסן בק, שהיה המושל הצבאי התורכי של יפו באותה תקופה. לצורך בניית המסגד השתמש חסן בק באיומים, בהחרמות ואפילו באמצעים של כליאת יהודים ושוד אלים, כדי להשיג ציוד וחומרי בניין, שרובם נלקחו על ידו ללא תשלום כלשהו. מעולם לא התקבלה החלטה שהמסגד ייקרא על שמו, זה פשוט קרה בתהליך הבנייה ונשאר כך. שמו של המסגד מנציח עד היום איש קשה ואכזרי, אפילו רצחני - גם ליהודים וגם לערבים, בעת ההיא.

בדיעבד נטו חלקם לסלוח לו, גם מכיוון שהמושל האזרחי בהאא א-דין, ששימש כקאימקם של יפו, היה הרבה יותר קשה ממנו, וגם משום שעשה פה ושם גם מעשים שנתפסו כטובים כלפי חלק מהאוכלוסייה. אך רבים, כולל ערביי יפו, לא סלחו לו מעולם.

בשל אכזריותו של חסן בק, סירבו ערביי יפו להתפלל במסגד, במשך שנים רבות. זאת משום שאת הפועלים שבנו אותו, העביד חסן בק בכפייה. הם עבדו בהוראתו ביום ובלילה, בעבודה קשה וללא רחמים, כשרבים מהם נפצעו או חלו קשות ו-78 מהם אף מתו במהלך הבנייה.


#אדריכלות מסגד חסן בק
בניגוד למרבית המבנים ביפו, שנבנו מאבן כורכר כהה, המבנה המרשים של מסגד חסן בק נבנה מאבן גיר לבנה. הוא בולט בכיפה הלבנה שלו ובצריח הגבוה. אגב, הצריח הזה, שממנו קורא המואזין למאמינים המוסלמים חמש פעמים בכל יממה לבוא למסגד לתפילה, הרגיז לא מעט יהודים במהלך השנים. אבל מדינת ישראל הוכיחה את היחס שלה למיעוטים, כשבשנת 2000 שופץ המסגד וניתן אישור להגדיל את גובהו של הצריח. למעשה, הצריח של מסגד חסן-בק כמעט והוכפל אז ביחס לגובהו המקורי.

יופיו של המסגד בולט שבעתיים, על רקע המלון הסמוך לו. הניגוד הזה, בין הבנייה המסורתית המוסלמית, לבין המבנה המודרני, המערבי-קפיטליסטי והגדול פי כמה שלידו, אהוב על צלמים ותיירים רבים, שמשלבים אותם בבחינת "ישן וחדש - זה לצד זה".


קבלו הצצה אל מסגד חסן בק:

https://youtu.be/EKRcl_4IQgY?t=2m40s
שכונת נווה צדק
#על השכונה היהודית הוותיקה מתל אביב

לא כולם יודעים שנווה צדק הוקמה עוד לפני שנולדה העיר תל אביב, בתור "אחוזת בית", השכונה היהודית החדשה שמחוץ לחומותיה של יפו.

האחראים לכך הם בני משפחת שלוש, משפחה שהגיעה ליפו שנים בסוף המאה ה-19, מאלג'יריה והחלה לעסוק במסחר. אהרון שלוש, אבי המשפחה, התעשר מעסקיו ואז העיז ויצא מחומות יפו, אל שכונה חדשה שיקים - זו שהיסטורית תהיה השכונה הראשונה של תל אביב, היא נווה צדק.

נווה צדק היא השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות יפו. היו שנים שהיא התיישנה והפכה לשכונת עוני של ממש. באותה תקופה היו אפילו מחשבות על הריסת השכונה ובנייה של מבנים חדשים במקומה.

אבל בשנות ה-80 החלה השכונה מושכת אליה צעירים ואמנים, שאהבו את פשטותה, המחירים הזולים של הדירות בה ואת קרבתה לים, לשוק הכרמל ועוד. מאז ובמהלך העשורים האחרונים, היא הפכה לאחת השכונות הנחשבות בתל אביב, גם למגורים וגם ליעד תיירותי אהוב. שימור המבנים הישנים הפך מקובל והתנועה של תושבים אל נווה צדק הפכה פופולרית ויקרה מאד.

השיטוט בסמטאות נווה צדק הוא מהסיורים הנעימים בתל אביב. דווקא הצפיפות והרחובות הצרים מצליחים להפוך את הטיול בשכונה הישנה למיוחד במינו. חנויות אמנים יצירתיות, בוטיקים של מעצבי אופנה צעירים, גלידריות ובתי קפה נעימים - כל אלה הופכים את השהייה בנווה צדק לבילוי נעים לשבת בבוקר או בערבו של יום.


#תולדות נווה צדק
סיפורה של נווה צדק מתחיל בשנת 1838, כשאהרון שלוש הצעיר מגיע בסירת מפרש מאורן שבאלג'יר אל ארץ ישראל. הוא מגיע לארץ כחלק ממשפחה ענפה, עובד כצורף ביפו ודי מהר עושה חיל בעסקיו וקונה אדמות מחוץ ליפו. שלוש מבין שיפו הופכת צפופה ובקרוב יתחילו לבנות שכונות מחוץ לה. ואכן, אלה ימי העליה הראשונה. עשרות אלפי עולים חדשים מגיעים לארץ וחלקם מתיישב ביפו הצפופה. ב-1887 מקימים שני אחים מירושלים, אלעזר ושמעון רוקח, חברה בשם "עזרת ישראל". באמצעות אגודת "נווה צדק לבניין בתים ביפו" הם מייסדים שכונה יהודית מרווחת, מחוץ לחומותיה של יפו. ההשראה שלהם היא מפרויקט מוצלח שנעשה בירושלים, ליציאה אל מחוץ לחומות. את שם השכונה הם לקחו מספר ירמיהו: "בשובי את שבותם יברכך ה', נווה צדק הר הקדש".

שלוש, שראה בהקמת השכונה אבן דרך משמעותית בביסוס היישוב היהודי, מציע לאחים שהחברה תרכוש את אדמותיו בהנחה ובתנאים נוחים ולבסוף סוכם שהקונים ירכשו את החלקות במחיר של שליש מהמחיר המקורי שהוא הציע. שלוש גם התחייב להקצות סכום נכבד לתחזוקת בית הכנסת הסמוך לביתו שכבר נבנה, בקצה השכונה.

נווה צדק שווקה ליהודי יפו האמידים. 48 בתים נבנו בה ובכוונה תחילה לא נעשתה בה הפרדה בין העדות. להיפך - נעשה שם עירוב מכוון בין יוצאי עדות שונות, כמקובל באותו הזמן בקרב יהודי הארץ. בשנת 1904 כבר מנתה השכונה כ-100 משפחות.

נווה צדק הייתה לתחילתה של התיישבות, שלימים תהפוך לשטח המאוכלס ביותר בישראל, גוש דן ומטרופולין תל אביב. תרמה להצלחתה ההחלטה שבניגוד ליפו, שם התנאים הסניטריים היו ירודים והשירותים היו בור ספיגה, תהיה זאת שכונה מסודרת שבה בכל בית ייבנה גם מטבח (בית תבשיל) ושירותים (בית כבוד).

נווה צדק הצליחה מאד. משכונה צעירה ונעימה, שהעזה ויצאו מיפו, היא הייתה לשכונה פתוחה, רחבת ידיים ומלאת אוויר צח ואנשים שכולם יהודים וחיים בבתים מרווחים ומרוחקים זה מזה. החידושים האדריכליים, הסמטאות הצרות, המסודרות והנקיות, כמו גם הפעילות האמנותית והתרבותית שבה - כל אלה הפכו את השכונה הצעירה למעין שלוחה של אירופה במזרח התיכון.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 כמעט והרסה עירית תל אביב את השכונה. הכוונה הייתה להקים על חורבותיה מרכז עסקים חדש, בסמוך לחוף. בהתנגדות של אישים וגופים שונים, שעוד הצטערו על הריסת הגימנסיה הרצליה, לצורכי בניית מגדל שלום, נעצרה הכוונה להרוס את השכונה היפה והמוזנחת. בסוף שנות ה-80 אושרה תכנית שימור ושיקום של השכונה וכדי לפתח את השכונה, ניתנו לצעירים הטבות שונות. מאז עוברת השכונה תהליך של התחדשות האוכלוסיה, ג'נטריפיקציה בלעז, כשאנשים צעירים ומבוססים רוכשים בה בתים ומשפצים אותם לצרכיהם. ניסיון לבנות בנינים רבי קומות בשכונה המתייקרת נתקל במאבק של תושבי תל אביב ונווה צדק. בסופו של דבר נמנע הדבר והוחלט לשמור על קו המתאר המקורי והנמוך של השכונה. בשוליה הוקמו בכל זאת מגדלים גבוהים ומודרניים, שלדעת רבים פוגמים במראה של נווה צדק ההיסטורית.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/S3AZc4InZ0k


סיור במקום:

https://youtu.be/fJbp-N8B1zc
חוף תל אביב-יפו
#על חופי תל אביב הנהדרים

בכל העולם שמעו על חופי תל אביב. זה לא שיש כאן בים, משהו טבעי או מיוחד. נהפוך הוא, החוף שלנו הוא מהחופים הפחות איכותיים מבחינת איכות השחייה או המים. אבל מה שעושה את חופי תל אביב לכל כך מיוחדים, מעבר לטיילת הנפלאה של העיר ולשיפורים האחרונים שהוכנסו בהם, היא רוח החופש שבהם. הישראלים השמחים, החופשיים, אלה שקושרים שיחה בשניות ולא עושים עניין מכלום, החתיכים והחתיכות שלנו, מוכרי הארטיקים, הים-תיכוניות ועוד.

גם המטקות של חופי תל אביב, מעצבנות ככל שיהיו, הן חלק מהייחוד של החוף התל אביבי. כל התיירים אומרים שהחופים שלנו הם מדהימים!


#כאן נולדה תל אביב כולה
כאן, על חוף תל אביב, נעשתה היסטוריה. כאן התכנסו כמה עשרות משפחות ב-11 באפריל 1909, בכוונה להקים שכונת של בתים נמוכי קומה שמסביבם גינות. הם הקימו את שכונת "אחוזת בית", שנבנתה מחוץ ליפו. די מהר, כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת, היא תתחיל להתפשט לכיוון שדרות רוטשילד והלאה - צפונה אל תל אביב שאנו רואים כיום מסביבנו!


מבט מקרוב:

https://youtu.be/5T-jUFmJJ0s


עם הילדים:

https://youtu.be/8O2Rbdd2qcM


ותמונות:

https://youtu.be/590Fk8PDSgA
מוזיאון נחום גוטמן
#על המוזיאון של הצייר הכי תל אביבי


מוזיאון נחום גוטמן לאמנות נולד בשנת 1998, כדי להנציח את נחום גוטמן - צייר, מאייר, פסל וסופר של ספרי ילדים מצוינים. את אוסף העבודות של האמן תרמה משפחתו של נחום גוטמן, שביקשה להנציח כך את פועלו האמנותי. פריטים מהסטודיו של גוטמן הועברו גם הם למוזיאון, שבו גם שוחזר מחדש הסטודיו כולו, באחד מחדריו של המוזיאון.

המוזיאון ממוקם בבניין "בית הסופרים" ההיסטורי, מבנה שנבנה בשנת 1887 והיה לאחד הבניינים הראשונים של שכונת נווה-צדק שבתל אביב. את השם "בית הסופרים" קיבל המבנה מכיוון שבתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה הוא שימש כבית מגוריהם של סופרים עבריים שונים, ביניהם דבורה בארון, אשר ברש, יהודה בורלא, יוסף אהרונוביץ ואחרים. לאחר המלחמה הפך הבניין לבית מגורים רגיל ובשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא ננטש לחלוטין. רק בשנות ה-90 הוחל בשיפוץ מקיף שלו, במסגרת תכנית שימור המבנים של תל אביב.

כיום מפגישות לא פעם התערוכות שמתקיימות במוזיאון, את יצירתו של נחום גוטמן עם אלה של אמנים עכשוויים אחרים הפועלים בארץ, כשהאחרונים מנהלים דיאלוג עם האמן המת, דיאלוג חי בין התקופות השונות ובין נקודות המבט שלהם לשלו.


הנה מעט מהפעילויות שנערכות במוזיאון:

https://youtu.be/mvHswBoaAWU
מלון דן
#על המלון שהפך ליצירת אמנות מודרנית

מלון דן תל אביב הוא בית מלון ותיק ובעל 280 חדרים, שממוקם ליד חוף תל אביב, ברחוב הירקון. המלון הזה מעניין בכך שבניגוד לשאר בתי המלון בתל אביב, שבנויים כמגדלים, הוא בנוי לרוחב דווקא, וגובהו "רק" 7 קומות.

אבל המלון הזה מוזכר כאן, כי הוא גם יצירת אמנות. הסיפור שלו הוא שבמהלך שנות ה-70 עבר המלון שיפוץ. במסגרת השיפוץ של המבנה התבקש האמן הישראלי המפורסם, יעקב אגם, לעצב מחדש את חזיתו המערבית. אגם לקח על עצמו את האתגר והפך את המלון לפסל סביבתי צבעוני ענק.

האמן עשה זאת באמצעות צביעת קורות המלון החיצוניות, אך לא על ידי צבע אלא באמצעות הדבקת פסיפס צבעוני, בכל צבעי הקשת, כמו ביצירות אחרות של אגם. התוצאה יוצרת מראה שמשתנה על ידי זווית ההסתכלות במבנה. בשנת 2000 חודש הפסיפס הצבעוני הזה, ביחד עם כל חלקי חיפוי המעטפת החיצונית של המלון.

כך הפך מבנה המלון, שגם לפני כן היה בעל חשיבות אדריכלית מסוימת בתולדות העיר תל אביב, לפסל סביבתי מרשים. הסיבה לחשיבותו המקורית הייתה, אגב, שזה היה מבנה המלון הראשון בחוף הים של תל אביב. המלון הזה היה החלוץ, שהגדיר אז את קו החוף כרצועה תיירותית. מלון שרתון הישן ומלון הילטון תל אביב, כמו מלונות נוספים שנבנו בעקבותיו, הפכו עם השנים את רצועת החוף על פניה ושינו את כל אופיה.


קבלו הצצה אל מלון דן:

https://youtu.be/-gRWCBpDHoI
בית בן-גוריון בתל אביב
#על הבית של ראש הממשלה הראשון ומייסד מדינת ישראל
בית בן-גוריון בתל אביב הוא הבית שנמצא בשדרות בן-גוריון 17 בתל אביב, ביתו הפרטי של בן גוריון בתל אביב.

הבית שימש למגוריהם של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של ישראל. כמובן שהוא חי בו עם משפחתו, בין השנים 1931 ל-1973. זאת במקביל לחיים שניהל בבית ראש הממשלה בירושלים ובצריף שאותו קיבל כשעבר לגור בשדה בוקר.

את הבית בן שתי הקומות קנו דויד בן גוריון ופולה אשתו בתשלומים ונכנסו לחובות לא קטנים, שהגיעו אז לסך 1,000 לירות מנדטוריות, פחות משקל של ימינו, אך המון כסף באותה תקופה. הוי הצניעות של המנהיגים באותה תקופה...

את הבית תכנן המהנדס דוד טוביה ומחירו היה 350 לירות ארץ ישראליות. הוא נבנה על אדמות הקרן הקיימת במה שתהיה שכונת הפועלים חדשה.

בסוף חייהם של פולה ודויד בן גוריון שימש הבית לסירוגין, עם צריפם בשדה בוקר, כביתם של השניים, עד לפטירתו של בן-גוריון בשנת 1973.

מאז, הבית משמש מוזיאון שמנציח את המנהיג שייסד את מדינת היהודים והכריז עליה. בקומה השנייה של הבית הזה ממש, הוא הצליח לשכנע ולזכות בהסכמתו של משה שרת להצביע בעד הכרזת המדינה, צעד שדומה שרוב הממשלה היה איכשהו נגדו. בהסכמה זו שינה בן גוריון את התמונה והוביל לצעד ההיסטורי, שבזכותו כולנו כאן, במדינת היהודים העצמאית והחופשית.


#מבנה הבית
בקומה א' נמצא חדר האורחים משפחתי והמטבח, שבו סעד דוד בן-גוריון את ארוחותיו. בו נמצאים חדרה של הבת רננה, ממנו ניהל בן גוריון את מבצע סיני בימיו הראשונים, בהיותו חולה. "בחדר של פולה"
שהה בן-גוריון בימיו האחרונים לחייו, לפני שאושפז ונפטר בבית החולים "שיבא".

בקומה השניה השתמש דוד בן-גוריון בלבד. היה בה חדר-שינה וארבעה חדרי ספריה. בהם עבד, כתב את יומנו, התכתב ואירח מבקרים וחברים. ליד השולחן העגול ניהל התייעצויות בפורום רחב יותר הבית הושאר במצבו בעת שגרו בו הזוג בן גוריון והכל הושאר על מקומו.

בקומה השניה ספריית ענק שכוללת מעל 20,000 ספרים שונים, ב-11 שפות שונות, שבן גוריון ידע.

בצוואתו, הוריש בן-גוריון את הבית למדינת ישראל. הבית נפתח לציבור, ומשמש מאז כמוזיאון לזכרו ולהנצחת מורשתו של בן-גוריון.


#טיפים חשובים
הכניסה אל הבית היא ללא תשלום.

ניתן לתאם ביקורי קבוצות בטלפון: 03-5221010 או דוא"ל: info@bg-house.org


מבט מקרוב:

https://youtu.be/xFKcN8ccOQo
שוק הכרמל
#על השוק הכי פופולארי של תל אביב

תיירים, מוכרים צועקים, היפסטרים במשקפי שמש וחולצות פסים ותיירים המומים משלל הירקות והפירות הצבעוניים - כל אלה ורבים אחרים מתקבצים להם בכל יום בשוק הכי מסעיר וצבעוני של תל אביב.

שוק הכרמל הוא השוק המפורסם ביותר בתל אביב והפך בשנים האחרונות לאחד ממתחמי המזון המרכזיים והגדולים ביותר בתל אביב. זהו שוק הומה אדם, צבעוני, ריחני, צעקני ומלא באנרגיות טובות וים-תיכוניות. בשנים האחרונות הוא הולך ומתמלא בדוכני מזון רחוב מצוינים, במסעדות קטנות ואיכותיות, ברים הומי צעירים ודוכנים עם מוצרי מזון אתניים ומיוחדים. רוצים לאכול בדוכן מצוין? - ראו את המסעדות בסביבה בתפריט הראשי של גיידול.

שוק הכרמל נמצא ונקרא על שם רחוב הכרמל בתל אביב. עם השנים הוא התרחב גם לרחובות הסמוכים לו, בשכונות כרם התימנים ונחלת בנימין. היום פועל השוק 6 ימים בשבוע ותמצאו בו מגוון חנויות - מזון, לבוש, אביזרי בית, פרחים, ממתקים, מסעדות, מעדניות ועוד.


#היסטוריית השוק
בנשות ה-20 הגיעו סוחרים יהודים רוסים שרכשו קרקעות בתל אביב בתמורה ל-1000 רובל. הם פחות חשבו על עלייה לארץ והתגוררות בבתים אלו, אלא יותר חעל הצאצאים שלהם ועל הקרקעות שיוכלו להוריש להם. לאחר המהפכה הבולשביקית שהתחוללה ברוסיה בשנת 1917, לא הייתה להם ברירה והם נאלצו להגיע לארץ. לא היה בידיהם שום רכוש מלבד המגרשים שקנו.

בנוסף לקשיים הכלכליים, הם גם לא הצליחו להשתלב בשוק העבודה המקומי ולכן פתחו באזור כרם התימנים שוק קטן - "הכרם". מטרת השוק הייתה לספק עבודה בסחר בפירות וירקות. מאיר דיזינגוף, שהיה ראש העירייה באותה העת, הפך את המקום לרשמי ומסודר בשנת 1920 וכינה אותו בשמו "שוק הכרמל". כבר באותה התקופה היה השוק מפותח והכיל דוכני דגים ועופות, פירות, ירקות ומאפים.

הסוחרים הערבים של יפו, שגילו את הצלחת השוק המקומי, הקימו שוק מתחרה שהיה לא פחות טוב מהמקורי - שוק גדול, צבעוני, חי ובועט. לא מעט מקרי אלימות התרחשו בעקבות תחרות השוק המוצלח, מה שהעיב מעט על האידיליה המקומית.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/JZgFX5NyZSY


מוזיאון היכל העצמאות
#על המקום שבו הוכרזה מדינת ישראל
בית העצמאות, או מוזיאון היכל העצמאות, הוא המקום שבו התרחש אחד האירועים החשובים בתולדות מדינת ישראל. כאן הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל.

זה היה מעט לפני ה-15 במאי 1948. בתאריך זה עמד המנדט הבריטי על ארץ ישראל להסתיים. מכיוון שב-1948 חל ה-15 במאי ביום שבת, החליטו חברי מועצת העם הזמנית, בראשות בן גוריון, להקדים את הכרזת המדינה לצהרי יום שישי. כך התכנסו באולם המוזיאון הזה, בתאריך ה' באייר תש"ח, ה-14 במאי 1948, כל הנכבדים. ביום ההוא הכריז בן גוריון במקום היסטורי זה על הקמת מדינה חדשה, היא מדינת ישראל.

בביקור במוזיאון תוכלו לצפות בסרט שמספר על אותם ימים, על הקמת תל אביב וכמובן על הכרזת המדינה. במקום תוכלו להתרשם מאולם המוזיאון שנשמר פחות או יותר כמו שהיה באירוע ההיסטורי ולדמיין את בן גוריון מכריז על הקמת המדינה. חובבי תנ"ך מוזמנים לעלות לקומה שמעל ולצפות בפריטי אמנות שנושאם הוא התנ"ך.


# ההיסטוריה המוקדמת של המקום
כאן גרו בעבר צינה ובעלה, מי שיהיה לימים ראש העירייה הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף. לזוג לא היו ילדים ולאחר מות רעייתו דיזנגוף תרם דיזנגוף את הבית להקמת מוזיאון לאומנות בעיר הצעירה.

דיזנגוף עצמו עבר אז לגור בדירה קטנה שבנה על גג הבניין. בצוואתו הוא הוריש את הבית לילדי ולתושבי תל אביב. מאז שנת 1936 פעל הבית כמוזיאון האמנות של תל אביב. ב-1948 הוא זכה לשעתו הגדולה והיה לאתר היסטורי של ממש. לא כל מקום יכול להתגאות שהקימו בו מדינה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/DID_1swBl2Q


הכרזת העצמאות של מדינת ישראל:

https://youtu.be/VlOGvqSSekc
מדרחוב נחלת בנימין
#על המדרחוב שהוא שוק תל אביבי חמוד

למבקרים בתל אביב לא כדאי לפספס את אחת ההתרחשויות הצבעוניות והנעימות שיש לה להציע. זהו המדרחוב של נחלת בנימין, יריד המתקיים בכל יום שלישי ושישי ובערבי חג, בחלקו הצפוני של הרחוב, מכיכר מגן-דוד ועד רחוב גרוזנברג, כולל ברחובות רמב"ם ו" השומר".

זהו יריד אמנים ואומנים תל אביבי שמח וצבעוני, שנעים להסתובב בו ולקנות משהו למישהו שאתם אוהבים. כל העבודות הנמכרות ביריד הן עבודות יד והן נמכרות על ידי האומנים עצמם. יש כאן מגוון גדול של עבודות נוי, מוביילים, פסלים, שלטים משעשעים, צילומים, ציורים וחפצי אמנות נוספים.

יריד האומנים של מדרחוב נחלת בנימין הוא הוותיק והגדול מסוגו בישראל. מטרת עיריית תל אביב, כשפתחה אותו, הייתה לשמר את התרבות של עבודת יד ואמני כפיים, בעולם הטכנולוגיה המודרני והמתועש ובעידן של ייצור המוני, רובוטים תעשייתיים ושיטת הסרט הנע.

ליריד של נחלת בנימין מתקבלים באמצעות ועדת קבלה עירונית, שבוחנת באופן קפדני ומקבלת רק אמנים שמוכרים את עבודות היד שהם יוצרים במו ידיהם ומפגינים יכולת אומנותית של ממש.

רחוב נחלת בנימין ידוע כרחוב הבדים של תל אביב, על שום חנויות הבדים הרבות שנמצאות בו. תוכלו למצוא בהן הרבה בדים למטרות שונות. היכנסו אליהן - חווייה של פעם, עם דוגמאות עדכניות מובטחת!


#רגע של ארכיטקטורה
הרימו מדי פעם את הראש למעלה והביטו אל הבתים המדהימים שיש כאן. המדרחוב מתקיים ממש בלב "העיר הלבנה", תל אביב של פעם. יש כאן בניינים בסגנון אקלקטי, המשלב סגנון ערבי ומערבי, ים תיכוני ואירופי, פה ושם עוד תוכלו לראות בניינים שעליהם עיטורי אריחים בסגנון המקושט שנקרא "אר נובו". מבנים מאוחרים יותר, משנות השלושים עד החמישים של המאה הקודמת, בנויים בסגנון הבאוהאוס, הסגנון הבינלאומי שתל אביב נחשבת למשמרת הגדולה שלו בעולם.

החל משנת 1985 הפך חלקו הצפוני של הרחוב למדרחוב, שמשתרע מרחוב גרוזנברג ועד "כיכר מגן דוד" שברחוב אלנבי. אל הבתים הישנים החלו לחזור בעלי אמצעים, ששיפצו אותם ונדרשו להקפיד על שימורם. בתי קפה ומסעדות החליפו חלק גדול מחנויות הבדים והטקסטיל ומצאו את מקומם - לצד חנויות בגדים וסטודיו של מעצבי אופנה צעירים.


#תולדות הרחוב הארוך של תל אביב הקטנה
היסטורית, רחוב נחלת בנימין עצמו היה פעם הרחוב הארוך ביותר של תל אביב הקטנה. כיום הרחוב מתחיל משכונת פלורנטין בדרום תל אביב ומגיע עד כיכר מגן דוד בצפון.

שכונת נחלת בנימין עצמה היא שכונה שקמה במקביל לאחוזת בית ולא בהמשכה. כבר ב-5 בדצמבר 1909 נבנו בתיה הראשונים ואז היא כללה רחוב אחד, במקביל לרחובה הראשי של אחוזת בית, רחוב הרצל.

בשנת 1911, הצטרפה נחלת בנימין לאחוזת בית, שבשלב הזה כבר נקראה "תל אביב". נחתם הסכם שלפיו סיפקה תל אביב מים ושירותים לנחלת בנימין ורחובותיהן יחוברו, תוך שנחלת בנימין תשתתף בעלות אחזקת התשתיות העירוניות. שנה אחר כך סופחה הנחלה סופית לעיר תל אביב והייתה לחלק בלתי נפרד מהעיר המתפתחת.

נחלת בנימין היה פעם רחוב הבדים והטקסטיל של תל אביב, שכן היה ידוע בחנויות הבדים הרבות שנמצאות בו. כיום נותרו בו חלק קטן ומייצג מהן, בעיקר בחלקו הצפוני של הרחוב, זה שבו מתקיים היריד.

בשנת 1921 הוקם ברחוב מלון ספקטור, שהיה המלון הראשון בתל אביב. שנה אחר כך הוקמה בו הגינה הציבורית הראשונה בתל אביב, גינה שאינה קיימת היום,מאחר ובנו בה חניון למכוניות...


# הסיפור המצחיק על הבנימין של הנחלה
שמם של הרחוב והשכונה הוא סוגיה משעשעת בפני עצמה. מייסדי השכונה החליטו לקרוא לרחוב ולשכונה "נחלת בנימין". רק שהם לא ידעו על שם מי היא תהיה. ברור היה ששבט בנימין ראוי לכך, אבל הם החליטו שה"בנימין" שעל שמו היא תיקרא, יהיה מי שיסכים לסייע למימון הקמת השכונה.

הם הבטיחו שאם קק"ל, הקרן הקיימת לישראל, היא שתסייע, ייקרא הרחוב על שם בנימין זאב הרצל. אם הסיוע יגיע ממשפחת רוטשילד, יונצח ברחוב דווקא הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד.

אלא שבסופו של דבר לא סייע אף אחד מהגופים הללו ומקימי השכונה קבעו שהרחוב ייקרא על שם שבט בנימין.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/jVgWj5SiUc4
מסגד מחמודיה
#על המסגד הכי חשוב של יפו

מרכז החיים הדתיים של יפו היה תמיד המסגד הגדול והחשוב של יפו, מסגד "אל מחמודיה". הוא נקרא על שמו של מחמד אבו-נאבוט, שליטה של יפו בראשית המאה ה-19 ומי ששיקם אותו. אותו אבו נאבוט זכה לשמו בשל האלה הגדולה שאיתה נהג להסתובב ולהטיל את חיתתו על תושבי יפו.

המסגד הוקם בשנת 1730 ונבנה מחדש ב-1814 בתור מסגד מחמודיה. בקיר החיצוני של המסגד אפשר לראות את סביל סולימאן. זהו "רהט", בערבית "סביל", מתקן ששימש להשקיית עוברי-אורח ושיירות הגמלים שעברו ביפו. הרהט כבר אינו יפה כמו שהיה בעבר אך הוא מרשים בגודלו ואפשר לראות עליו את הכתובת המוקדשת למקימיו.

היכנסו אל דלת הכניסה הראשית של המסגד, ממש מתחת לצריח שלו. על הדלת הקדשה בערבית לסולטאן התורכי, שנכתבה בעת בניית המסגד. נסו להיכנס למסגד, אם ניתן. תוכלו ולראות בפנים את החצר הפנימית היפה שלו, ואת חדרי התפילה שמסביבה ואת המיחראב שקבוע בצידה הדרומי. מיחראב הוא גומחה בקיר המסגד שמצביעה על הקִיבְּלַה הכיוון של הכַּעֲבָּה, המבנה הקדוש למוסלמים, שנמצא במכה שבערב הסעודית. אליו נוהגים המוסלמים לפנות בעת התפילה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/f9VDVE49TKg
כיכר קדומים
#על הכיכר המרכזית של יפו העתיקה

כיכר קדומים היא היום הכיכר המרכזית של יפו העתיקה. בכיכר הזו יש מסעדות ובתי קפה ובמהלך הקיץ היא משמשת מקום למופעים קטנים ופתוחים לציבור. ממנה יורדים אל סימטאות יפו העתיקה, בואכה הנמל. ממש מתחת לכיכר ניתן לבקר במוזיאון שמציג את תולדות יפו.

אם תרדו מהכיכר מעט מזרחה, תוכלו להביט אל הים בכיוון מערב ולראות בתוך הים, במרחק של כמה מאות מטרים מהחוף, את הסלעים המוכרים כ"סלע אנדרומדה".

כאן נקשרה על פי האגדה אנדרומדה לסלעים, כקורבן של אנשי יפו שנועד לפייס את מפלצת הים, כדי שהמפלצת תוכל לטרוף אותה. וכאן אירע הנס שבו הציל הגיבור פרסאוס את אנדרומדה, רגע קט לפני שהמפלצת עלתה מן הים לטרוף אותה. פרסאוס לקח את אנדרומדה על סוסו המעופף והם נישאו וחיים באושר מאז.

בצד הצפון-מערבי של הכיכר תוכלו לראות את כנסיית סנט פטרוס, הכנסייה הפרנציסקנית הראשית של יפו. הכנסייה הזו נראית היטב כשמביטים על יפו מחופי תל אביב ואף הופיעה בעבר בסמל העיר תל אביב-יפו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/RtRXAk7ZHQE
בית התפוצות
נמל יפו
שכונת עג'מי
חוף עליה
כיכר ביאליק