למה הפרעת קשת וריכוז יכולה לגרום?

הפרעת קשב וריכוז הינה תופעה שכיחה מאוד בשנים האחרונות וקיימת בקרב 5%-10% מכלל האוכלוסייה בבתי הספר, המקשה על התפתחותם של ילדים.

זוהי הפרעה נוירו-התפתחותית המאופיינת בחוסר קשב, היפראקטיביות (פעילות יתר) והתנהגות אימפולסיבית המתפתחת במשך חמש השנים הראשונות בחיי הילד וניתן לראותה בכל שכבות הגילים.

סוגי הפרעות קשב וריכוז

ההפרעה תאובחן לרוב בשנות הילדות ובתי הספר, כאשר הגורמים לה ברובם תורשתיים וסביבתיים. ניתן לחלק את תופעותיה לשלוש קבוצות עיקריות:

ליקוי קשב: ריכוז קצר, הסחות דעת, פגיעה בחשיבה וביכולת לקבל החלטות ובמיומנויות לימודיות וחברתיות.

היפראקטיביות: אימפולסיביות, התנהגות בלתי צפויה המלווה בתגובות קיצוניות.

שילוב של שתיהן: קשיי קשב, היפראקטיביות ואימפולסיבית.

כל סוגי ההפרעות עלולות להוביל לפגיעה בילד הסובל מהן, מה שיוביל ככל הנראה גם לבעיות רגשיות, התנהגויות, חוסר ביטחון עצמי, התפרצויות זעם ועוד. יחד עם זאת, ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז יחוו קושי גם במילוי פעולות פשוטות. הפרעות אלו עלולות לגרום לקשיי למידה, ובכך להישגים נמוכים בלימודים, לפגיעה בזיכרון, להסחת הדעת ולקושי בריכוז. בנוסף, הפרעות קשב וריכוז עלולות לגרום לפגיעה ביכולת לקבל סמכות, קשיי התארגנות, ואימפולסיביות.

בתחום החברתי, ילדים רבים המאובחנים בהפרעות קשב וריכוז מתקשים לקיים חיי חברה תקינים. הם סובלים מדימוי עצמי נמוך, מחוויית דחייה, תסכול רב שבא לידי ביטוי ברגזנות והתנהגות אגרסיבית. בנוסף, הלוקים בפרעה מתקשים להבין ולהכיל את צרכיו של האחר.

נלוות לכך גם תופעות נפשיות כגון דכאון וחרדה, פגיעה בשינה, הפרעות אכילה ונטייה להתמכרות.

אי טיפול בבעיה עלול להקשות על הילד ולהפוך אותו לאפטי, לגרום לכך שיסבול ממצבי רוח קיצוניים ולכן אם אתם שמים לב לתסמינים כאלה או אחרים, חשוב מאוד לקחת את הילד לבעל מקצוע ולרדת לשורש העניין.

איך מתבצעת האבחנה?

אבחון של הפרעת קשב וריכוז נעשית על ידי איש מקצוע רפואי מומחה, לרוב פסיכיאטר, פסיכולוג, נוירולוג, רופא ילדים עם ניסיון בהתפתחות הילד או בעל התמחות בתחום הפרעות קשב וריכוז. היום יש מגוון של אבחונים המסייעים בעצם לאבחן את הבעיה וגם ניתן תוך כדי תהליך להתאים עבור הילד את הטיפול הטוב והראוי ביותר עבורו.

הטיפולים הנפוצים בהפרעות קשב וריכוז כוללים טיפול נפשי ותרופתי והמטופלים בהם מדווחים על הקלה בתסמינים ובשיפור ביכולת לתפקד באופן סדיר. ככל שניתן מענה מוקדם של הטיפול, כך ניתן למנוע היווצרות אתגרים וקשיים בהמשך. בנוסף, יש כל מיני טיפולים שיכולים לשפר במידה ניכרת את מצבו של הילד בכל ההיבטים כמו רכיבה טיפולית על סוסים, שחייה טיפולית, טיפול ביצירה ואמנות, מסגרות של פעילות גופנית מסוגים שונים המסייעים בחיזוק הביטחון העצמי של הילד ובפיתוח האחריות שלו. ככל שנבין את המצב, נוריד שיפוטיות וביקורת נוכל לצמצם את ההשלכות הקשות של התופעה.